וופל פקטורי

כשנגמרה הקורונה (לכאורה, זמנית) ביקשנו מעוקבי הבלוג לאתגר אותנו עם מסעדות שנפתחו ועדיין לא היו בבלוג. עזר אברהם, תולעת ספרים, מדריך ריקודי-עם ומנחה קבוצות בהווה (ומורה לספרות לעתיד בקרוב), קפץ בראש עם הוופל פקטורי (שבעמק רפאים!) וקיבל את מבוקשו. השתלם לו. וגם לנו. היה יאמי! 

וופל פקטורי: המתוק היום מתוק מאוד
מיקום: עמק רפאים 24, ירושלים
דרכי הגעה: אוטובוסים מספר: 77,77א, 34, 34א, 18, 18א
ברכב פרטי: חניה כחול-לבן. לא לשכוח להפעיל פנגו/סלופארק וכדו'.
מרחק הליכה: כעשר דקות מגן הפעמון, אז אפשר לחנות שם במגרש העפר ולא לשלם על החניה.
כשרות: יש, חלבית
קלוריות: לא מעניינ'תי
מחירים: סטנדרטים. ולזכור שבאנו ליהנות.
לא לבוא: שבעים
גילוי נאות: אני אוהב לאכול בוופל פקטורי.
גילוי נאות 2: אם לא יהיו שינויים בתפריט, אני אוהב את כל מה שיש להם להציע, אפילו בתחום הסלטים שעל רובם דילגנו לטובת הבצקים, שלהם תמיד יש מקום בבטן ובלב.

תקציר הפרקים הבאים

היה זה אך טבעי שהמסעדה הראשונה שאבקר בה אחרי העוצר, אם לא מחשיבים את השווארמה שאכלתי בחוץ, תהיה זו שמכינים בה את הוופל בלגי הכי טעים בעולם. ואני לא מגזים! אני אישית מאוד אוהב את העיצוב של המסעדה. אתה מרגיש שאתה יושב בתוך וופל בלגי.

האגדה מספרת שהזכיין של מסעדת וופל בר קנה מהרשת את המסעדה והפך אותה ל"וופל פקטורי". האגדה מספרת גם שזה היה בעקבות סכסוך עם הבעלים, אבל לא התכנסנו לכאן בשביל הג'וסי אלא בשביל המתוק וגם המלוח.

הימים ימי קורונה ובכניסה למסעדה בודקים לנו את החום. יצא לי 37. הכי גבוה שלי ever!!! המסעדה לא עמוסה באנשים בשעות האלה. לוופל פקטורי מגיעים בערב. בימים כתיקונם, תמיד עמוס ואנשים ממתינים בחוץ הרבה פעמים. אני גר קרוב אז אני יודע.

עזר: שתינו כמה דברים טובים!

קיץ עכשיו, הימים חמים ואנחנו בשעת צהריים, אז איך לא, נפתח במשקה מקרר ומחייה את הנפש. מבחר של מילקשייקים צוננים ייעשה את העבודה. אני אישית אוהב את משקה הלוטוס שמגיע בכוס גדולה ומפנקת, כשהלוטוס נשפך במידה נעימה גם על דפנות הכוס, כך שאפשר לטעום עוד ועוד מהמשקה גם כשהכוס כבר ריקה. כמובן שהמשקה מוגש גם עם ערימת קצפת, שהפעם הייתה פחות מתוקה, אבל המשקה המתוק מביא חיפוי.

כיאה לאדם שאני ולמנהגים מבית אמא ואבא, הזמנו מספר מנות שיישבו ביחד בשולחן. אצלנו אין סלטים ואז אוכל, אוכלים הכל ביחד ומה שרוצים. אחר כך הקינוח. מהראשונות הזמנו את הברוסקטה סלסה עגבניות. למי שלא אוהב עגבניות אין מה להזמין את המנה. העגבניות נשפכות כמפל על הצלחת, בליווי של ממרח פסטו מעולה ביחד עם גם גבינת שום שמיר בצל סגול וגבינת מוצרלה בייבי. ברוסקטה, אני מסביר לאנשים כמוני, זה בעצם לחם טוסט מאוד טעים.

מהפסטות בחרנו את הרביולי מיקס – רביולי במילויים שונים בטטה, גבינות וערמונים. יש מספר רטבים לבחירה. הלכנו על הרוטב שמנת פטריות שהתגלה כבחירה מצוינת. מה עוד? עוד מלוח ומתוק מתערבבים להם. מהרולים בחרנו את הפטריות המוקפצות עטופות בבצק עם גבינות שום שמיר ומוצרלה מטובלות בצ'ילי מתוק.

און דה האוס!

לפני הקינוח שהזמנו, קיבלנו און דה האוס כמו שאומרים, לא ברור אם זה בגלל החן של עדי או שלי, קינוח סודי וטעים. בתפריט הוא נקרא מאונט קייק. מוזמנים להתרשם מהתמונה. פחמימות זה החיים מבחינתי והבצק הפעם היה משהו מיוחד בטירוף שעליו נשפכו דברים מתוקים-מתוקים.

ואז הגיע הקינוח... הדבר שלשמו התכנסנו, מגוון של וופלים בלגים שמחכים שרק תבחרו אחד מהם. אני אישית אוהב מאוד את הסופר בננה ונוגט שמגיע עם כדור גלידה וניל. מאוד מאוד מתוק אבל גם בריא! יש בננה! על הוופל. בנוסף יש אפשרות להרכבת וופל אישי, אז תנו ליצירתיות שלכם להשתגע עם מבחר תוספות ומתוקים.

קבלו את העזר פקטורי!

הרכבתי אחד ויצא מוצלח וגם טעים בטירוף. תשאלו את עדי, שקורא למנה הזו 'העזר פקטורי':
בוחרים שני קרמים מתוך, ובכן, שני קרמים: וניל ושוקולד
2 ממרחים לבחירה (ממבחר): עוגיות ונוגט
3 תוספות (ממבחר): בננה (אמרתי כבר שאני אוהב?), טים טם וקינדר בואנו לבן
חסר לכם מתוק? אל תדאגו. גם המנה הזו מגיעה עם כדור גלידה בטעם וניל.

סלפי לפני סיכום

בסוף הארוחה יוצאים בתחושת ריחוף מכל המתוק הזה, אז גם היה לנו טעים וגם זכינו בסטלה, אבל חוקית. תודה לעדי שעמד בגבורה בכל המתוק הזה ובברכת גם מתוקים הם סוג של נחמה, נתמתק. מיד כשיצאנו קבעתי תור אצל רופא השיניים שלי. כי על גילטי פלז'ר משלמים.

לאתר המסעדה

עזרא

אין כמו לחגוג את חזרת המסעדות אחרי הקורונה מאשר עם מסעדת שיפודים בסטייל של אכול כפי יכולתך. לשם בדיקת היכולות שלנו, נבחר שי שלומאי, מהנדס בינה מלאכותית באחת מהתעשיות הביטחוניות ושכן טוב שכמעט תמיד מציע לבשל מנה עיקרית לארוחות שבת. הנה מה שיש לו לספר לכם אחרי שעיכל את החוויה.

עזרא זה שם של אחד שיודע מתי בדיוק מורידים את השיפוד מהגריל. היית אומר לי בוא לשיפוד אצל אורלי גבות (ככה בקבוצת ווטסאפ של השכונה) לא הייתי רגוע. אם הייתי צריך לסדר את הגבות (כי בינינו עם המסיכה, זה מה שנותר) הייתי סבבה, אבל מסעדת בשרים? פחות. אז כשעדי הזמין אותי להצטרף למסעדת עזרא הגעתי רגוע. רגוע ורעב.

התרגשתי כמו לפני דייט. עדי אסף אותי באלגנטיות מהבית ואחרי שיחת נימוסין קצרה שנינו שתקנו כי כאמור- היינו רעבים. נורא קשה לנהל שיחה כשרעבים וסוף סוף המסעדות נפתחות אחרי פאוזה של חודשיים.

הדבר הראשון שקורה כשאתה מתיישב אצל עזרא זה כמות בלתי סבירה של סלטים טריים וקלים שמונחים על השולחן תוך שתי דקות. 21 סוגים בספירה שלי. תוסיפו צ'יפס מצוין, כדורי פלאפל שיכולים לעמוד כמנה בפני עצמם ולאפה חמה ועשיתם אותי מאושר. את האורז שהוגש עם השעועית לא ספרנו ולא טעמנו.

תיעוד היסטורי של דייט בימי קורונה

עכשיו, בואו נודה על האמת - אני איש פשוט. הטעם שלי כולל את רוב הספקטרום שלא פג תוקף (חוץ מקינמון שהוא רעה חולה בעולם ושורש הרוע, אבל אני באמת לא רוצה להרחיב עליו. לא מגיע לו). בנקודה מסוימת גיליתי שלחם, או בעצם כל בצק אפוי וחם מעיף אותי אל מחוזות אחרים של שמחה. אני אוהב בשר, שלא תבינו לא נכון. אני מאוד מחבב את הסיפור הזה של שיפוד פילה בקר (ראו בהמשך) שמתפצפץ לך בפה עם כל העסיסיות שלו. אתה מרגיש שפריץ בתוך הפה שמתגלגל לו ימינה ושמאלה, אתה רוצה רק להוציא את כל המיץ מהקובייה החמדמדה הזאת. ויש 5 כאלה על כל שיפוד!

שנייה, נחזור ללאפה. אני אוהב לאפה. חמה. לא "תאוות בשרים", אבל כמיהה אנושית לחום ורכות. ביחד עם מגוון של סלטים (נציין את החצילים לטובה, גם את העדשים ואת החמוצים) מתחילים לרפד את הבטן, ואז כשהבשר מגיע, הוא אמור לתת את הפינאלה ולהביא אותך לשלב של פתיחת כפתור במכנסיים ומציצת קיסם. אני לא ילד. באתי עם המכנסיים עם הגומי. אף כפתור לא יגביל אותי.

אנחנו מתחילים לנשנש סלט סלט עם נשנושים של לאפה. שנייה ירידה למציאות: הלאפה (הראשונה, לשנייה נגיע עוד מעט) הייתה קרה. זה מצוין שהסלטים כבר יושבים בהיכון, עושה להם טוב קור ירושלמי של סוף מאי. ללאפה פחות. היינו נשארים רק עם הלאפה הראשונה אני לא חושב שהיו לי תלונות. אבל כשהגיעה הלאפה השנייה חמה, בוערת, מחייכת אלי - פתאום אתה מבין מה הפסדת קודם. אבל מילא, אנחנו פה כדי לפרגן וזה מה שאני עומד לעשות, בין היתר כי המלצרים היו אדירים. הלאפה לא הגיעה בעצמה וגם לא הסלטים שהתמלאו מחדש. כל שתי דקות קופץ מלצר חייכן ושואל מה צריך, תופס קעריות ריקות וממלא (בשלב מסוים עדי הכריז על הפסקה יזומה מצידנו של מילוי) יכול להיות שזו החוויה של מלצרים שרק חזרו לעבודה אחרי חודשיים של הפסקה, אבל אני מעדיף לסבור שהם פשוט אחלה של חבר'ה.

הגיע הזמן לדבר על הבשרים. הנה תמונה של התפריט.

טוב, דיברנו על כל המסביב אבל עזרא זאת מסעדת בשרים. אז הזמנו בשרים. פיצלנו שני שיפודים מהמיוחדים לאנטריקוט מיושן ופילה הבקר (העסיסי בפה, זוכרים?) ומנת מרגז (6 יחידות) קוצצה לחצי פלוס שיפוד חזה אווז.

ממשיכים ללעוס ולפטפט. חזרה לשגרה, העולם אחרי (ולפני?) הקורונה, ימי רווקות בביצה והבשר מגיע. די מהר אציין. קצת מהר מדי לפני שבטני הגיעה לדיפון הרצוי. אז עוברים לסלט, סלט, ביס בשר, לאפה וחוזר חלילה.

האנטריקוט ופילה בקר היו מצוינים. ממש טעימים, אבל אני עדיין לא סגור על מי זה מי בין שניהם, וגם המלצר ששאלנו איזה שיפוד הוא מה, חזר אלינו אחרי התייעצות (לקח את השיפוד) ונתן תשובה, אבל מהוססת. כך או אחרת, אולי זה אני אבל שניהם היו טעימים באותה מידה וחסרי הבחנה. לא יודע למה יש הבדל (משמעותי) במחיר, אבל אני הייתי הולך על הזול מהשניים.

גם נקניקיות המרגז היו מעולות. ספייסיות במידה שגם אשכנזי כמוני יכול ליהנות, וגם עשויות כמו שנקניקיה צריכה להיות - ציפוי פריך של בשר טעים למאכל. נכון שהן היו קצת קטנות, אבל גם פולנים צריכים ליהנות מהמנה וזה בסדר. שיפוד חזה אווז היה החלק שהכי פחות התחברתי בעיקר בגלל חלקי השומן. אמנם הוא היה עשוי במידה ראויה, אבל מה לעשות שאני פשוט פחות מחבב את הקונספט של השומן. אפשר להניח שמי שבעניין ימצא גם שם מנה כיפית. נניח עדי, שניצל את המצב בשמחה...

שי ובשר, סיפור אהבה

בסקירת הבשר אני שוב רוצה להצביע על הנקודה של הקור הירושלמי שלא איפשר לחתיכות האחרונות שאכלנו להיות מענגות כמו הראשונות, אבל אולי המסקנה הנכונה היא פשוט לשבת בתוך המתחם ולא במרפסת. מצד שני, קורונה וזה.

בינתיים מגיעה לה עוד לאפה, הפעם חמה אש, אכילה על השובע. פיניש של חתיכת שיפוד אחרונה ועדי ואני לא מסוגלים יותר לזוז. מאושרים.

מילה לסיכום: בשבילי עזרא היא מסעדה עם שירות נהדר שמספקת אוכל טעים, ומשאירה אותך שבע עד להתפקע. אין ספק, גם בפעם הבאה אני בא רגוע אל עזרא.


לאתר המסעדה

פורטונה

גם למאכלי י-ם יש אסטרטגיית יציאה מהקורונה. הפוסט האחרון שלא נכתב לפני הקורונה, הופך להיות הפוסט הראשון של אחרי הקורונה. ולמי מגיע המזל הטוב הזה? למסעדת פורטונה המשובחת, שנאחל לה לצלוח את התקופה הקשה, ולמיכל ברקאי ברודי, שחוץ מזה שהיא כותבת נהדר היא גם מייסדת מכינת עלמה ויוזמות רבות נוספות לקידום נשים וגם מרצה בתחום היזמות החברתית והמגדר.

פעם לפני מיליון שנה, לפני המבול הגדול שהכניס את חיינו לתיבת נוח ואז הוציא אותנו מהתיבה, הלכתי לארוחת צהריים עם חבר יקר. אחר כך נכנסתי הביתה ולא יצאתי כמעט חודשיים חצי. היה נראה לי מוזר, כמעט דמיוני לכתוב את הטור שהייתי חייבת לעדי.

חודשיים וחצי בפיג'מה וגולגול, מול מסכי הזום והאימיילים, בתמרון בלתי נגמר עם הילדה שלי שבבית וכל המשימות שמסביב, הכי רחוק בעולם מבלוג על אוכל, מסעדות, והשיחה העמוקה על מה שבאמת הרגיש אז כדבר הכי חשוב בעולם לדבר עליו.

הטלפון של מיכל עם התמונות טבע, אז נסתפק בתמונות ששרדו...

אבל שערי תיבת נוח נפתחו, או לפחות מתחילים להיפתח, ופתאום עם תחילת השיבה לחיים שב אליי גם הזיכרון החי של ארוחת צהריים אחת, רגע אחרי הבחירות האחרונות לכנסת לשנה זו (לפחות נכון להיום בשעה 12:20) ואיתה שב לי גם התיאבון המשולש: לכתוב על זה, לדמיין את זה והלוואי ובקרוב לשוב ולאכול את זה.

פורטונה, מסעדה ירושלמית ותיקה (כבר יותר מעשור איתנו), עם קיר של חמסות מעוטרות באינספור גוונים וסגנונות, ריח של השוק שנכנס פנימה בעדינות, שמש קורנת ומחממת אותנו דרך השמשה הגדולה, על השולחן הכפול חבורה צבעונית ומטריפה של סלטים שעשויים טרי טרי ממיטב חומרי הגלם שבשוק, וכל ביס מרגיש כמו חגיגה של טריות וטעם בפה: קרם חצילים אפור עם טעם ממכר, סלט גזר קצוץ, מלא מלא שום, טחינה עם מרקם שנימוח בפה ועוד עוד תיאורים שגורמים לי להרגיש כמו אייל שני בדייט עם עגבניה.

וגם בצילום אחד מהרשת, חמסה חמסה...

ליד הדבר הזה מתרחש מאבק אימתני כשגם עדי וגם אני מפלחים כל פעם עוד ביס מפיתה חמה צרובה על הגריל ומבטיחים שזה הביס האחרון (אבל הפיתה איכשהו ממשיכה להתכווץ עד שנעלמת. וגם זו שאחריה. ממש נס הסיפור הזה).

ואז מגיע הבשר, משופדים יפה יפה על סיחים לוהטים: אנטריקוט שעשוי בדיוק, קבב עם כל ההפתעות בפנים, צ'וריסוס מספיק לא חריפים כדי שהפה האשכנזי שלי לא יעלה באש, ומעורב ירושלמי כי בכל זאת יש כבוד.

ברקע ממש ביקשתי מעדי שישכנע אותי למה תוצאות הבחירות הן הדבר הכי טוב שקרה לנו, אבל שנינו לא ניחשנו ולא ידענו שהתוצאות האלה יתהפכו והעולם הפוליטי שלנו ישתנה עוד מאה פעם מאז.

מלצר שהוא תפריט...

אולי זו בעצם הייתה חגיגה של טעם, של צבע, של חברות, ושל שמש, שהמטרה האמיתית שלה הייתה לגרום לי לכתוב באיחור של חודשיים וחצי כדי להעיר בי מחדש את הגעגוע לשוק, להעיר בכולנו מחדש את הגעגוע לעסקים של ירושלים שלנו, שעברו טלטלה מטורפת, שחלקם אולי שרדו בקושי וחלקם כנראה לא שרדו בכלל את הסופה הגדולה הזו אבל הם זקוקים לנו שנשוב להאמין בהם, שנשוב להזין בהם את הגוף והנשמה והחברויות שהזנחנו בזמן הזה, שנשוב להתכנס בהם מחדש, לאכול אוכל שנעשה באהבה גדולה ובכוונת הלב, שנרים שוב כוסית ונברך בכוונה חדשה מזו שיכולנו בעבר, ונחייך מכל הלב כשהכוסות ישקו זו לזו בצליל חדש ישן:

לחיים!

צמח

כדי לבדוק את צמח, מסעדה בהרצה, צריך להביא מקצוענית שהובילה תהליך או שניים בחייה. למשימה נבחרה נעמה הולצמן, שביומיום מעיפה פרויקטים לצד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ועד לא מזמן הייתה אחראית להעיף גם פרויקטים בלילות, דוגמת ליין האירועים של 30 וכמעט. 

גדלתי בבית שהאוכל העיקרי בו היה בעיקר סלט. אם רצינו לגוון, או שהיה יום חג, הוספנו גם אבוקדו וגביע קוטג'. אולי בגלל זה, חוויות חיים שזכורות לי במיוחד מלוות כמעט תמיד גם בזיכרון של טעם ושל ביס שמביא אחריו תחושת הפתעה.

ברוכים הבאים למסעדת צמח, הדבר האמיתי.

כזו המסעדה החדשה מבית היוצר של מחניודה. צמח היא מסעדה צמחונית, ואפילו צמחונית למהדרין. לא תמצאו כאן לא בשר ולא דגים, אבל כן הרבה מנות שיוכיחו שירק בטיפול נכון יכול להיות לא פחות ואף יותר טוב מ"הדבר האמיתי". בתור חובבת בשר מושבעת, שגזרה על עצמה לפני שלוש שנים דין של צמחונות, צהלתי משמחה כשעדי ארבל הציע לי להצטרף אליו לטעימה.

הגענו בערב יום חמישי לרחוב בית יעקב, שנמצא באחת הסמטאות שסובבות את השוק. צמח נושקת במיקום שלה למסעדת מחניודה שאיתה התחילה הקבוצה, וגם ליודל'ה ולדקל 3 שנפתחו אחריה. אוכל ירושלמי איכותי מביט אלינו מכל פינה, ואנחנו נכנסים פנימה.

נפתח בחידה: מה זה?

המסעדה בתקופת הרצה ואת החלונות הגדולים מכסים דפי נייר עיתון. המלצרים רצים בלחץ שמאפיין תקופת פתיחה ועל תפריטי הנייר הפשוטים מופיעה הכותרת "ערב טוב וחמישי שמח לך!". מתחת לכותרת מעט בכתב קטן יותר, נכתב - "כשזה זה, זה זה". משפט שמאפיין בדר"כ זוגות אחרי דייט ראשון, שמנסים להסביר לחבריהם ולעצמם למה לא יהיה דייט שני. צמח עם זאת, היא דווקא מקום מצוין לדייט שני, וגם לשלישי ורביעי.

התפריט מציע רשימה מכובדת של מנות ראשונות המכונות 'אחדים', ואח"כ מנות טאבון, פס קר ופס חם. המנות מתהדרות בשמות אקזוטים, שמזמינים את הסועד למסע בלשי בעקבות הרכיבים והטעמים שמסתתרים מאחוריהם. שושקה וטולום טולום; אללה בוריקה; מנקיש זעתר לבנוני; פפרדלה מקולרבי, הן רק חלק משמות המנות שתמצאו שם. שלא נדבר על מנות עם שמות בשריים לחלוטין כמו אסאדו דלעת או קובה חמוסטה, שמשאירים את הקורא עם סקרנות וגבה מורמת.

אסאדו דלעת - השם: בשרי. הביצוע: צמחוני.

שמנו נפשנו בצלחתנו, ואחרי התלבטויות מעטות וקבלת המלצות מהמלצרית, הזמנו 2 מנות ראשונת: ברולה חציל קלוי וטחינה גולמית, ולצידו סקורדיליה ועגבניה פומפיה (השמות במקור). הברולה חציל היה מצוין. שילוב טעמים של חציל מעושן, עם עדינות מתקתקה של קרם שנצרב כברולה. הסקורדיליה היתה מעולה גם היא, ממרח שום עם שקדים בתוספת עגבנייה מגורדת שמשתלבים כמו כפתור ופרח אחד בשני.

מהפס הקר בחרנו את הטרטר חציל שעלה על כולם, עם איירן מלפפון, פיסטוק, וחתיכות פיתה צרובה. שילוב הטעמים של חציל מעושן קלות, עם הקראנ'ציות של הפיתה הצרובה, בתוספת הרעננות של המלפפון, יצר שילוב טעמים מפתיע, שבו כל ביס הוא חוויה חדשה. מהפס החם הלכנו על ריזוטו שעריה (זוכרים את החידה מהתמונה הראשונה?). הריזוטו היה עשוי מאטריות ולא מאורז, ולווה במגוון עלים ירוקים עם טעם עשיר עמוק.

היכונו לביאת היהלום שבכתר: השפכטל

מהטאבון לא עמדנו בפיתוי והזמנו שניים: אסאדו דלעת ושפכטל קממבר. הדלעת הוגשה לשולחן כשהיא בוערת עם גחלים לוהטות עליה, מביאה ניחוח מעשן כאילו שוגרנו למסעדת בשרים אמריקאית. עם זאת, היא הוגשה לצד קרם פרש וקרמבל פיסטוק, והטעם שלה היה עדין כמעט כאילו הייתה תחת תפריט הקינוחים. גם בקטגוריית העיקריות הייתה מנה אחת שזכתה ברוב קולות כמנת הכתר – שפכטל הקממבר התגלה כמנה לא פחות ממעולה. מוגשת עם ריבת שומר, ג'יין, ואורגנו, שילוב הטעמים בין הגבינה החמה לבין התוספות שעטפו אותה היה ייחודי וגם הצליח 'להקליל' את טעמה של הגבינה הכבדה.

לקינוח הזמנו טארט שוקולד בלגי, עם שברי שוקולד לבן ומלח בלסמי. שברי השוקולד הלבן היו מעולים, אך הטארט עצמו היה מעט מאכזב. הבצק היה אפוי מידי, והמילוי אמנם טעים, אך לא עם טעמים עמוקים או ייחודיים. בנוסף הזמנו עוגת גבינה וקונסומה תות – מעין רוטב סמיך מתותים, שנמזג מפינג'אן ע"י המלצרית על גבי העוגה. עוגת הגבינה הצליחה להיות עשירה בטעמים, אך לא דחוסה וכבדה מדי. מהעוגות שמזמינות עוד ביס.

הקינוח. עוד נשוב!

החוויה הכללית בצמח היא תחושה של סקרנות והפתעה. כל מנה היא משהו שלא אכלתם קודם, וכל ירק קיבל טיפול עשרת אלפים, שהפך אותו לשונה ממה שאתם מכירים ומצפים. אחרי כל זה, אולי גם ההורים שלי, חסידי הסלט והירקות, יסכימו לבוא ולנסות. לסיכום, מומלץ, ולא רק ל'פודים'.


לאתר קבוצת מסעדות מחניודה

לה סטורי

למרות שהגעתם לבלוג מסעדות, הבלוג מעריץ גם בעלי כישרונות אחרים, כמו עידו שפיטלניק, המנצח והמייסד של תזמורת הרחוב הירושלמית. אז בזמן שאתם קוראים את מה שיש לעידו לספר לכם על מסעדת 'לה סטורי' החדשה והמשובחת שנפתחה לאחרונה בשכונת מלחה, תפעילו את הסרטון ביוטיוב, כדי ליהנות גם מהיצירה של עידו והתזמורת. 

בבוקר גשום נפגשנו אני ועדי במסעדה חדשה שנפתחה במלחה - 'לה סטורי'. השם של המסעדה, הסביר המנהל, הוא בגלל שיש מאחוריה סיפור, שבכנות לא ממש הצלחתי להבין מהו, אבל הוא גם רפרנס לסטורי באינסטגרם (והיום כבר גם בשאר הרשתות החברתיות), דבר שאכן נראה רלוונטי יותר ונתייחס אליו בהמשך.

המיקום נחמד בסוג של מרכז מסחרי קטן במלחה, ולמרות שהיה יום גשום מצאנו חניה קרובה בלי בעיה. בפנים היה חמים ונעים. המסעדה שוכנת במבנה זכוכית עגול, שיוצר מצד אחד תחושה של פרטיות, גם מהרחוב וגם מסועדים אחרים, ומצד שני, תרתי משמע, יש נוף פנורמי פתוח לרחוב עם תחושה של מרחב בכל חלקי המסעדה.

תמונה אחת שווה אלף מילים... בקרוב ההסברים!

השירות היה מצוין, המלצריות היו נחמדות מאוד וגם הטבח עזר לנו לבחור. כל כמה זמן עברו לראות שהכל בסדר. אין טענות. יש בתפריט כל מיני מנות מעניינות, אבל בגלל השעה המוקדמת החלטנו לחלוק ארוחת בוקר ליחיד ולקחת בצד שתי מנות ראשונות - פלאפל חציל ופסטייה יוונית קריספית.

ארוחת הבוקר הייתה גולת הכותרת. הארוחה מגיעה עם פוקצ'ה חמה שהם מכינים במקום בתנור אבן מיוחד. בדרך כלל כשחושבים על פוקצ'ה חושבים על משהו עגול, אבל פה הפוקצ'ה היא צרה, ארוכה ומרשימה - וזה הרגע הראשון שבו אינסטינקטיבית שולפים טלפונים ומצלמים. אם רק היה לי אינסטגרם בטח הייתי מצלם ומעלה איזה סטורי. הפוקצ'ה מגיעה מרוחה בשמן זית ומלח גס, וזה סופר טעים. ליד הפוקצ'ה יש כל מיני מטבלים. מטבל אחד מוצלח במיוחד היה האיולי חצילים. ממש נדבקתי אליו כדי לוודא שאני סופג את הטעמים עד הסוף. חוץ מזה היו גם זיתים, טחינה, גבינת שמנת, גבינה בולגרית, לבנה, ריבה וסלט שאישית טיפה פחות התחברתי אליו כי היה מבוסס בעיקר על עגבניות והיו חסרים לי עלים בסלט. עדי לעומת זאת, התחבר מאד לסלט... למי שפחות בקטע של הפוקצ'ה היה גם לחם טלר. לא מיותר לציין שהארוחה מגיעה גם עם חביתה, שתייה קלה וקפה, שהיה מעולה.

תדמיינו שזה סטורי באינסטגרם. עכשיו תפסיקו לדמיין וצאו לדרך.

זוכרים שהזמנו עוד מנות? אז הפלאפל חציל היה נחמד וטעים. זה טוויסט מעניין שכדורי הפלאפל הם על בסיס חצילים, אבל לצד זה הם הצליחו לשמור על המרקם הבסיסי של פלאפל. המנה הגיעה עם טחינת יוגורט ואריסה טעימה ומוצלחת. מנה שמתאימה מאוד לארוחת צהריים-ערב.

לגבי הפסטייה אני חייב להודות שמטעמי רגישות לחלב לקחתי רק טעימה קטנה מהמנה. בעיניי היה טיפה כבד, המון גבינה בתוך המאפה עם רוטב מתוק מאוד. מצד שני נראה שעדי מאוד נהנה מהמנה, וגם טבל ברוטב שנותר מהמנה גם את המאפים שהגיעו עם ארוחת הבוקר.

בשלב ההזמנה חששתי שארוחת בוקר ליחיד ושתי מנות ראשונות לא יספיקו לנו, אבל בסופו של דבר בכלל לא הצלחנו לסיים הכל, שזו אינדיקציה לגודל מנות יחסית מפרגן.

בתמונה: שני אנשים שלא היו בטוחים אם מה שהזמינו יספיק להם...

לסיכום, מקום נחמד מאוד עם תחושה מקצועית, אבל גם עם חמימות שכונתית. המנות טעימות ומצטלמות יפה. ארוחת בוקר עם פוקצ'ה מדהימה שכבר הופכת את זה לכדאי.

מה אכלנו?
ארוחת בוקר "הבוקר שלנו" - מחיר: 65 ש"ח, כולל שתיה קלה וחמה.
פלאפל חציל - על טחינת יוגורט ואריסה - מחיר: 28 ש"ח
פסטייה יוונית קריספית - תערובת גבינה ודבש, סילאן וגרידת לימון - מחיר: 28 ש"ח

אהבתם את תזמורת הרחוב הירושלמית? סידרנו לכם עוד סרטון, הפעם מהופעה בבניין כלל

לאתר של לה סטורי

פאב המפלצת

עינבר בלוזר-שלם היא מנהלת רשות הרבים, הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית. בשנה האחרונה הובילה עינבר מהלך ירושלמי מרתק של הקמת בית רשות הרבים דווקא בקריית היובל. תהליך התחדשות מקביל המתרחש בקריית היובל הוא הקמת פאב המפלצת. אם כך, מה יותר מתבקש מאשר להזמין את עינבר לכתוב לנו על המפלצת? לא גן השעשועים, הפאב.

מיקום: קריית היובל. חניה חינמית ברחובות הסובבים.
אווירה: תמהיל של פאב וסלון ביתי, גדול ומלא גם ספרים וריהוט שתרמו חברי הקואופרטיב. מוזיקה נעימה ברקע.
שירות: עצמי. הצוות כולו מתנדב ואנחנו ניגשים בשמחה להזמין, האוכל מגיע אלינו, וקמים בסיום לשלם.

תמונת אווירה שמספרת הרבה...

בירושלים אנחנו יכולים לאכול את הערכים שלנו. כלומר, לאכול במקומות שמבטאים את הדברים שאנחנו תומכים ומאמינים בהם. כזה בשבילי הוא פאב המפלצת. פאב המפלצת הוא לא עוד פאב. מדובר מיזם ללא כוונת רווח שהוקם לפני כשלוש שנים כדי ליצור מקום בילוי בשכונת קריית היובל, נגיש במחירים הוגנים, ומטרותיו הן לקדם פעילות חברתית, קהילתית ותרבותית בשכונה.

זהו פאב קהילתי, המשמש גם כמרחב חברתי ושיתופי, שהוקם על ידי האגודה השיתופית 'המפלצת' הפועלת בקריית היובל משנת 2013. זוהי יוזמה של תושבים עבור עצמם ועבור השכנים שלהם, תושבים שלוקחים אחריות על המקום בו הם גרים ויוצרים את חיי היום יום שלהם סביב מקום קהילתי, על כוס בירה או מיץ, בנעלי בית.

הצצה לתפריט

הפאב הוא קואופרטיב הנמצא בבעלות משותפת של כל חברי האגודה השיתופית, שהם אלו שמנהלים ומתפעלים את המקום, קובעים את החזון ואת התוכן. החברים בקואופרטיב יכולים לרכוש מנייה בעלות שנתית של 1,000 ₪ שלא מחייבת התנדבות, ומנייה ב-300 ₪, שכוללת התנדבות. חברי הקואופרטיב זוכים למחיר מוזל על כל התפריט בזכות השקעתם, ובצדק.

אנחנו נכנסים לפאב. למרות שלא תיאמנו את הביקור במקום מראש, נראה שהגענו בזמן טוב. בין היתר משום שבמקום נמצאת מעיין מור, יו"ר הקואופרטיב. בהתנדבות כמובן. מעיין, שעל אף שהיא מסיימת את תפקידה בשבוע הבא, לא נחה לרגע לאורך כל הערב כאילו זה היה יומה הראשון בתפקיד. מעיין שמחה לקבל אותנו, וחוזרת לעזור לצוות בתפעול המקום.

תכירו: זאת עינבר והיא נראית די מבסוטה ממה שקורה פה

בהמשך הערב, כשמעיין תרצה ללכת הביתה, היא תבוא להיפרד, ותשב איתנו לחצי שעה בה תספר על החלומות והאתגרים של הפאב. על איך שלמרות שהוא פאב הוא גם סלון ציבורי, אינטימי ומזמין: "רצינו שיהיה לנו מקום מפגש חברתי ותרבותי בשכונה אז פתחנו מקום פשוט וביתי. מקום קהילתי בו מכירים את השכנים והשכנות, עם מוזיקה ותרבות, שפתוח לכולם".

במקום יושבים מי שנראים כמו תלמידי מכינה מקומית, בסוג של אפטר-פארטי. אולי יומולדת למישהו. בהמשך הערב, אחד מהם ייכנס עם שלל מגשי פיצה שהביא מבחוץ. ללמדך על המדיניות הפתוחה של המקום, שלא מתיימר להיות עשיר מבחינה קולינרית.

תמונת סיכום של (כמעט) כל מה שהזמנו

הזמנו לפתיחה חצי ליטר של בירת שנדי וקוקטייל מוחיטו יחד עם פוקצ'ה עם רטבים וזיתים. המשקאות הגיעו קרים, גדולים וטעימים. הפוקצ'ה הגיעה חמה, טעימה מאוד ומפנקת. המטבלים והזיתים ליד היו שילוב מעולה שהשאיר את הצלחת ריקה עד הפירור האחרון.

הוספנו יין חם, שהיה טעים ומפנק לערב חורף ירושלמי קריר וגם נאצ'וס על רוטב סלסה חריף כדי לגוון את התפריט. הכל פשוט, נקי, טעים. וכן, יש בתפריט גם קפה, תה ושוקו. ממש כמו בבית.

כמעט כמו בבית. עד מדיניות האלכוהול...

בעיר הזו אני יכולה לחיות את הזהויות והערכים שלי בצורה הכי מלאה שאפשר, ולכן, למרות הכל אני כאן כדי להישאר.


לאתר של פאב המפלצת

מסריק

קפה מסריק חזר לעיר! אחרי שנסגר בשנת 2010, חזר קפה מסריק לפעול, על ידי הבעלים המקורי ובדיוק במקום בו פעל בעשור הקודם. קאמבק כזה לא נצפה במחוזותינו כבר זמן רב, כך שמיד נדרשנו לבדוק את העניין. גייסנו את אבישג זליגמן, שבין שאר פועלה הייתה שותפה לייסוד ספירוגר, שמפתחים מוצרי מאפה ומתוקים לאורח חיים בריא ודל פחמימות. 

כבר למעלה משנה שאני חושקת להיות כותבת אורחת בבלוג של עדי, ואחרי ארוחת צהרים מושלמת, נראה לי שהוא עלה על זה ופיצח את מהות החיים. לטעום מגוון של מנות שונות ומעניינות כי זה לצורך "מחקר" ואין ברירה – ככה צריך להתחיל כל חופשה.

קפה מסריק בירושלים הוא כל מה שבית קפה שואף להיות (והכותבת היא מלצרית-בריסטה בדימוס ויושבת קבועה במגוון בתי קפה באזור המרכז אז יש למה להשוות). זהו מקום מקצועי וניכר שלבעלים שלו יש המון ניסיון באיך בית קפה צריך להיראות ולפעול, ועם זאת הוא מצליח לשמור על אווירה ביתית, חיובית ונעימה בצורה הכי טבעית ולא מאולצת. העובדים במקום היו נראים שמחים ובאווירה טובה וחיובית, מה שלחלוטין משליך גם על המתארחים במקום.

הגעתי למקום לפני עדי וישבתי שם כשעה וחצי עם המחשב על כוס קפה בודד בשעת עומס. מה שבד"כ גורם למלצרים ברוב המקומות ישר לשנוא אותי ולפעמים להעיר, אבל לא במסריק. השירות היה אדיב ומלא בחיוכים, ולרגע לא הרגשתי מחויבת להזמין יותר כדי לשבת שם. שזה כבר נקודות בונוס רציניות.

עד שיגיע האוכל, קבלו תמונת מצב...

שנתחיל?

• מיקום: עמק רפאים. לא ראיתי מקומות חניה באזור אבל זה מרחק הליכה ממתחם התחנה שהייתה בו הרבה חניה פנויה.
• שיבה: העיצוב מקסים ומשרה אווירה חמימה וביתית. המטבח פתוח וניתן לראות את כל שלבי ההכנה של האוכל. הכל נקי ואסתטי.
• שירות: מעולה. ברגע שהתיישבנו הגישו לנו מים. המלצר נתן לנו המלצות מצוינות על המנות, האוכל הוגש במהירות ולא היינו צריכים להמתין יותר מדי זמן.

פינוק על חשבון הבית, עד שיגיע האוכל...

שנאכל?

מנה ראשונה: בופאלו מוצרלה
המנה מכילה מוצרלה, אנשובי, צ'ילי קלוי, צנונית, בזיליקום, לימון כבוש ועגבניות מיובשות.
התחלנו את הארוחה עם הבופאלו מוצרלה, מנה מרהיבה בצילחות שלה. למזלי השותף שלי לאכילה אוהב אנשובי יותר ממני אז הוא השתלט על החלק הדגי של המנה. רציתי את המנה הזאת כי אני מכורת מוצרלה די רצינית וברוב המקומות מביאים מוצרלה זולה שלפעמים מעורבבת עם גבינות אחרת, אבל פה הייתה מוצרלה איכותית שהוגשה בנדיבות. המנה הוגשה בצורה יפהפייה וכל ביס היה תענוג של מגוון טעמים שמשתלבים ביחד - המוצרלה שיש לה טעם עדין בשילוב עם החמוץ והנגיעה של החריפות והמליחות מהדג.

מנה שנייה: כריך גרבלס
המנה מכילה סלמון בכבישה ביתית, גבינת שמנת, מלפפון, עלי רוקט, עירית וצלפים, בתוך לחם דגנים.
גם עדי וגם אני לא תכננו להזמין כריך, אבל המנה הומלצה על ידי המלצר אז ניסינו. מודה ששנינו קצת התאכזבנו. זה היה כריך טוב אבל די סטנדרטי ואם מישהו מחפש כריך סלמון רגיל אז זאת המנה בשבילו. מעבר לזה לא ראינו שום דבר מיוחד בכריך הזה, בטח לא ביחס לשם והתיאור שלו בתפריט.

קבלו אותו: קבב הדגים. אכן ספיישל!

מנה שלישית: ספיישל קבב דגים
המנה מכילה קציצות דגים על מצע של יוגורט וחיטה מבושלת ברוטב אדום, עגבניות מיובשות, זיתים שחורים, בצל, עלי מנגולד (מכיוון שמדובר במנת ספיישל שלא מופיעה בתפריט, אני לא לוקחת אחריות על רשימת הרכיבים המדויקת)
למעט הזיתים השחורים שמשהו בהם לא היה מדויק במנה, השאר היה מושלם ובעיני זאת הייתה המנה המנצחת של הארוחה המעולה הזאת. היא הייתה שונה ומיוחדת ולא חושבת שאי פעם ראיתי מנה דומה במקום אחר. ההגשה שלה הייתה יפהפייה, כל הטעמים התחברו בול והדג היה מבושל היטב. השילוב של הדג החם עם היוגורט הקר הפתיע לטובה. ריחמתי קצת על עדי כי באיזשהו שלב הכרזתי בעלות על המנה הזאת וחיסלתי אותה כמעט לבד (הערת העורך: אין מה לדאוג לעדי). מומלץ בחום.

מנה רביעית: פפרדלה מסריק
המנה מכילה פסטה פפרדלה טרייה בסגנון אל דנטה, אנשובי, צ'ילי אדום, אורגנו, בזיליקום, עגבניות צלויות וקראסט של פירורי לחם, פטרוזיליה וגבינת מנצגו.
המנה הייתה טעימה מאוד. עדי ואני היינו קצת חלוקים בנושא פירורי הלחם שעליה, הוא טען שמדובר בתוספת מעניינת שממש עושה את המנה, אישית זה היה נראה לי מיותר. פירורי לחם אצלי נתפס כמשהו שזורקים על מנות כדי שילדים יאכלו (הערת העורך: אני ילד!). הפסטה עצמה הייתה טרייה ובושלה בצורה מושלמת, מה שברוב המקומות לא עושים בצורה מוצלחת. כאחת שיודעת להעריך פסטה טובה, בעיני פירורי הלחם קצת גרעו מהיכולת לטעום אותה באמת. מעבר לזה, שאר הטעמים עבדו מעולה, והיא חוסלה די מהר.

האם לאכול פסטה עם פירורי לחם זה לגיטימי? מחלוקת פוסקים!

קינוח: פאי לימון ופיסטוק
המנה מכילה שכבת פאי, מעליה שכבה של קרם פיסטוק, מעליה שכבה של קרם לימון. לצידה נגיעות של שוקולד לבן.
זה היה הקינוח הכי מוצלח שיצא לי לטעום בשנים האחרונות. אני מאוד אוהבת פיסטוק ופאי לימון, וזה פעם ראשונה שראיתי שילוב של השניים והטעמים לגמרי עובדים ביחד. מומלץ בחום. בנוסף קיבלנו על חשבון הבית גם סורבה קלמנטינה. אני לא חובבת סורבה גדולה, אבל זה היה מיוחד ומגניב.

זו הייתה החלטה מצוינת לעשות את הסלפי עם הקינוח שהתגלה כממש מוצלח!

עם כל האוכל הזה שתינו שני קוקטיילים המבוססים על מרטיני שבכנות אני לא יודעת איך קוראים להם. היה בהם אלכוהול ומתיקות מעודנת ומעל עלה תימין שהוסיף ניחוח אקזוטי עם כל לגימה.

לסיכום, הישיבה בקפה מסריק היא לגמרי חוויה שאשמח לעבור שוב. האוכל טעים, המקום נקי ונעים והשירות מצוין.


לדף הפייסבוק של קפה מסריק