יום שבת, 18 ביולי 2020

טאפ&טייל

עדינה כתריאל מגיעה לירושלים ומתעדת את המעבר כחלק מסרט תיעודי שהיא יוצרת על הבהרת המשותפת שהיא חולקת עם עורך הבלוג. כחלק מקבלת הפנים לקחנו אותה לשבת על דרינק ובאסטה של בר קוקטיילים אהוב בשוק הגרוזיני.

האמת, ראיתי פעמים רבות תמונות של עדי עם אנשים במסעדות ובסתר לבי רציתי יום אחד להיות מוזמנת. כשעדי הציע את זה הייתי חייבת להראות פאסון, כאילו בסדר, אני אעשה את זה, הפאסון שרד כמה שניות בערך.

קודם כל אני אציג את עצמי, שמי עדינה [או עדי אם תרצו] אני במקור מבנימינה [מושבת הקודש] ועוברת בעוד חודש לירושלים [עיר הקודש]. ירושלים לא מוכרת לי, הווייב חדש לי. ובינתיים ירושלים היא סוג של חו"ל עבורי. גילוי נאות: עדי ואני החלפנו "טובות" באותו יום. אני צילמתי חלק מסרט דוקומנטרי שאני עושה וביקשתי מעדי להשתתף וגם לקחת אותי למקום 'ירושלמי' מיוחד, עדי בתמורה אמר שאם הוא מזמין עליי לכתוב. הוא חשש שאתבאס אבל שוב הפאסון שלי שרד שנייה וחצי.

ברוכים הבאים לטאפ נ' טייל, או איך שלא אומרים את זה בעברית

לאן הלכנו? Tap and Tail [קיצור של טאפס וקוקטייל], בר קוקטיילים הממוקם בלב השוק. הבר הוא מקום קסום, יש פינות שקטות ויש פינות רועשות, יש הרגשה שהבר מבודד קצת מהשוק, מעין בית קפה קוקטיילי בין בסטות נטושות.

הגענו בשעות הלילה המוקדמות, זו אולי השעה היפה ביותר, רואים איך הבסטה הופכת משוק לפינת ישיבה. אשכרה ככה, המוכר שם את הפטרוזיליה בפנים, סוגר את התריס והנה יש מקום ישיבה חדש בריח מרענן של נענע. בעלי המקום מניחים שמיכה ושולחן קטנטן [מעין מגש עם רגליים] וכריות לישיבה נוחה יותר. בנות יקרות, אני לא ממליצה לבוא עם שמלה קצרצרה אחרת תאלצו [כמוני] לשבת בתנוחות יוגה משונות. אחרי שהבנתי שיש לי בדיוק 3 תנוחות לשבת [בלי שהרגליים ירדמו] התרכזתי בארוחה.

צ'יז אנד צ'יפס. יום אחד יהיה מקום כזה.

אז מה אכלנו? התחלנו בצ'יפס עם גבינה מעליו. הצ'יפס היה יפה, כמו הר געש מתפרץ, וגם טעים, אי אפשר לטעות יותר מידי בצ'יפס. אבל לא ממש הבנתי את הקטע של הגבינה... אח"כ פצחנו באכילת אדממה. הם קוראים לה המנה הדיאטטית. טוב בואו נתייחס לזה רגע, אל תבואו לבר קוקטיילים בדיאטה וגם אם אתם בדיאטה, תשברו אותה לכמה שעות רק כדי ליהנות מהאוכל ומהמשקאות שיש למקום להציע. נחזור לאדממה, שהייתה בסך הכל אדממה כמו שאדממה יכולה להיות: פריכית, טעימה ועם הרבה מלח גס טעים.

עכשיו מתחיל ממש הפאן... סלט עגבניות שרי עם כדור גבינה מוצרלה. זה נראה כמו גלידה חברים, אבל שעיניכם לא תטענה אתכם, זוהי גבינה, שהיה קשה קצת לפצח אותה. ברגע שהצלחנו לחתוך אותה, היא מעין התפוצצה לתוך הסלט עם רוטב גבינתי מגניב. חוויה. וגם טעימה. המלצה לבעלי הבר: סכין לסלט שרי. וגם ליצור פינה קטנה בצד שמי שמתחשק לו יוכל גם לרקוד [צריך להוריד איכשהו את הקלוריות הטעימות שהרגע אכלנו ועוד נאכל].

גבינת הפתעה, בקרוב אצלכם.

ואז הגיעה המנה העיקרית, הפיצה. הרבה זמן לא אכלתי פיצה, אז הפיצה הזו הזכירה לי למה כיף להיות צב נינג'ה. זו פיצה דקה דקה, חמה חמה, עם רוטב עגבניות מתקתק ואגוזי מלך. חכי אמר שבחי הלל למי שיצר את הפיצה המעולה הזו. ובקצב שהיא חוסלה, נראה לי שאני לא היחידה שחשבתי כך.

ככה עושים פיצה לשעת ליל. מושלם!

אי אפשר ללכת לבר קוקטיילים מבלי לשתות קוקטייל או שתיים... מכיוון שנהגתי אח"כ בחרתי משהו לא חזק מדי. היה הרבה קרח שדילל את המשקה. ציפיתי כנראה להפתעות אחרי סלט השרי המגניב והפיצה המיוחדת בטעמה. הזמנתי קוקטייל פירותי, עדי הזמין קוקטייל עם קפה, ועודד הזמין קוקטייל אחר. לא עפתי על הקוקטייל, חשבתי שיהיו חתיכות פרי וטעמים שונים בכל שלוק, היה בליל של מתקתקות טעימה. אבל אחרי הפיצה קשה להתרומם, ובכל זאת הם הצליחו... בקינוחים.

הפסקת שתייה

אחרי שאכלנו ושתינו, נשאר קצת מקום בבטן למשהו מתוק וזה בדיוק מה שקיבלנו. עוגת שמרים עם קינדר בואנו ונוטלה [שוב: חובה לשבור צום/דיאטה עבור עוגה כזו]. העוגה חוממה בטמפרטורה מושלמת. עוגה מ ע ו ל ה. אולי כי היינו חמודים, או בגלל עודד הצלם החמוד, קיבלנו צ'ייסרים על חשבון הבית ומיד הרמנו כוסית עם המלצרית החביבה.

לחיי מלצריות חביבות

על מה דיברנו?
על איך מוצאים זוגיות, האם מראה חיצוני חשוב כל כך, למי כמה ואיך. מסתבר שעדי מומחה לא קטן לעניין, ותהיתי אם זה בגלל ניסיונו העשיר או היכולות שלו להקשיב לאנשים ולעשות אינדוקציה ממש טובה. בכל מקרה היה מעניין, ואת כל התובנות תוכלו לשמוע בהרצאה שלו "40 שנות רווקות מוצלחת מדי" [פרסומת סמויה]. על מה עוד דיברנו? על היכולת של עודד הצלם להביט באוכל ולא לאכול אותו, או להיות בשקט גם כשאנחנו מדברים לגמרי שטויות, בלי שיפוטיות.

עדי, עדי ועודד יצאו לבר. זה הפאנץ'.

היו רגעים רציניים ורגעים קלילים, חוויה ירושלמית, הריחות הטעמים [ואולי גם האלכוהול] התערבבו יחד. אחרי שסיימנו עדי הראה לי עוד מקומות שווים בשוק, שגם אליהם בהחלט אחזור. אולי בפעם הבאה אוכל אני להראות למישהו חדש בשכונה. תודה עדי על החברה, ההזמנה, הארוחה הנדיבה, והשיחה.


לדף הפייסבוק של המקום

יום שבת, 4 ביולי 2020

לה פיאדרה

גונבה לאוזננו השמועה שפיצרייה חדשה ומשובחת נפתחה ליד כיכר פריז, לה פיאדרה שמה. היה ברור לנו מי האורחת הראויה לבקר את המקום שהוא הרבה יותר מפיצרייה: ענת שאער, אשת נחלאות, הקינוחים והפחמימות.

ברשותכם אתחיל מהסוף. בזמן שעדי ואני מתאוששים מכל הטוב שזכינו לאכול, עדי מכריז בחגיגיות, "אני יודע מתי נוכל לפרסם את הביקורת: ביום הבסטיליה!!!". בשלב הזה אני לא כל כך מבינה לאן הבחור חותר אבל אני זורמת עם הרעיון. רק לאחר שיצאנו מהמסעדה, התגלתה הפאדיחה ברוב תפארתה: עדי היה בטוח שכל הזמן הזה אכלנו במסעדה צרפתית! כנראה שפיצה, פסטה, טירמיסו ומלצריות דוברות איטלקית, לא הספיקו להבין את העניין.
מה שנקרא, טפשת פחמימות.

ברוכים הבאים לפיצריית לה פיאדרה (הלא צרפתית!)

בתור חובבת אפייה, בצקים וקינוחים זה היה מתבקש שנלך למקום שכולו פחמימות בשפע וללא רגשות אשם. בחרנו לסעוד את לבנו בפיצריית לה פיאדרה ששוכנת ברחוב אגרון בואך כיכר פריז (או צרפת, יאמר עדי להגנתו). הפירוש של La Piedra הוא "האבן" ומתייחס לתנור האבן בו נאפות הפיצות.

כדי לתת ביקורת על מגוון מנות מהתפריט, עדי היה עזר כנגדי מצטיין למרות שהוא "לא היה כל כך רעב". החלטנו להתחיל בפיצה, סלט ומשהו בקטנה.

סלפי עם משהו בקטנה

הפיצות מחולקות לאדומות, לבנות וירוקות, כשהצבעים מעידים על רוטב הבסיס שלהן (ועל צבעי דגל איטליה, אהם אהם). החלטנו להתמקד במדור הפיצות האדומות, שם נבחרה דווקא... הפיצה הכחולה(!), שהכילה: רוטב עגבניות, מוצרלה, פטריות פורטובלו, שמן כמהין והנה מגיע הכחול במנה - גורגונזולה!!! לא מדובר במפלצת מסרט הוליוודי, אלא דווקא בגבינה כחולה ותמימה שרק רוצה לעשות לכם טעים בבטן. הבצק היה מושלם, דק בבסיסו ועבה בסופו, כמו שצריך. הרוטב הגבינה והפטריות גם היו מאוד טעימים והריח! בהחלט שילוב מנצח. לרגע הרגשתי כאילו אנחנו באיטליה. זו הייתה מחשבה מאוד מנחמת בהתחשב בזה שאנחנו בעידן הקורונה.

פיצה אדומה כחולה

לצד זה, הזמנו את הסלט על תקן המנה "הבריאה". בדרך כלל מסעדות נוטות להשקיע הכי הרבה במנות על שם המסעדה ולכן בחרנו בסלט לה פיאדרה שכלל תערובת עלים, עגבניות שרי, בצל סגול, פטריות פורטבלו מוקפצות בסילאן, גבינת פטה, אגוזי מלך, חמוציות וצנוברים. הסלט הוגש בתוספת לחם, כי זה מה שהיה חסר לנו, עוד בצק. סלט, כדרכו של סלט, ברגע שמתובל ומורכב כראוי כמו במנה שהזמנו, משמש אחלה נשנוש צדדי בהפוגות שבין הפחמימות.

כל הטוב שסלט יכול להציע

המנה האחרונה שהוזמנה בסבב האכילה הראשון היא מקלות מוצרלה ממדור ה-'בקטנה' או במילים אחרות, מנות ראשונות. אם הייתי צריכה לתאר מנה שהיא ענן, אז המנה הזאת בהחלט הייתה זוכה בתואר הזה. הבצק היה כל כך רך, כמעט כמו לאכול ענן חמאתי ובתוכו, מקלות גבינת מוצרלה שנמתחו באכילה כמו בסרטוני האוכל המושחתים והמגונים שמסתובבים בפייסבוק. המנה החזירה לי את האמון בפרסום כוזב, כי אשכרה אכלתי פרסומת ושרדתי כדי לספר.

(פרסומת)

אחרי הסבב הראשון התכוננו לסבב השני והאחרון של האכילה. כי אם יש משהו שעדי מצטיין בו, הוא להשרות אכילה על הסובבים אותו. דמיינו ארוחת בוקר בבית מלון חמישה כוכבים שמרוב שפע, אתם לא רק מפתחים קיבה שנייה אלא שלישית! אז ככה עדי. הבחור בורא קיבות, או בקיצור, לוציפר של הדיאטות.

התחלנו ברביולי גבינה עם חמאת לימון, עלי תרד, פקורינו (גבינה איטלקית מלוחה) וגרידת לימון, שהתגלתה כמנה מאוד טעימה, אוורירית, לא מכבידה בכלל כדרכן של פסטות, עם מידתיות נכונה בכמות הרוטב וגרידת הלימון.

לוציפר צדק!

בקינוחים היו שתי אפשרויות לבחירה, טירמיסו וקריספי שוקולד. מכיוון שאני לא חובבת פיצה עם שוקולד, הלכתי על הטירמיסו שהיה בסדר. עדי הזמין את הקריספי (פיצת) שוקולד שלמרבה ההפתעה, התגלה כקינוח המוצלח מבין השניים
עם בצק אוורירי, שוקולד, בננות וקרם פרש. כמו ילדים טובים של אימא חיסלנו הכל מהצלחת פרט לשני פירורים בודדים,  מעשר לחתולים רעבים.

לפני ואחרי, תמונת אילוסטרציה

סיכום
אחלה מקום, אוכל מעולה, שירות טוב ונדיב ואחלה פרטנר לאכילה. חשוב לא לפספס את הפיצרייה שאיכשהו נעלמת מעיני עוברי האורח ברחוב אגרון. שלא כמו בהארי פוטר, הפיצרייה גלויה גם למוגלגים ולא רק לקוסמים, כך שעם קצת מאמץ, תמצאו אותה. שווה כל קלוריה!

עוד המלצה לסיום: כדי להקליל קצת את הבטן אחרי האכילה, מומלץ לסייר בנחת בשכונות היפות באזור.


לאתר של לה-פיאדרה
לדף הפייסבוק של המקום