יום שישי, 30 באפריל 2021

סילו קפה

שרונה שיר זבלודובסקי היא מנהלת פרויקטים במרכז לחקר מדיניות מזה"ת ע"ש בדין. לרגל סיום הקורונה (כוכבית ורייאנט הודי) הזמנו אותה לנהל את פרויקט חקר הקפה ע"ש סילו שבלב המזרח התיכון. התוצאה לפניכם.

מבחינתי ירושלים היא גיחה לחו"ל מבלי לעבור בנתב"ג ולכן כל ביקור נושא בחובו במרבית המקרים הפתעות. אפשר להוציא את הבחורה מתל אביב (AKA אנוכי) אך לא את תל אביב מהבחורה. נעניתי לאתגר שניצב בפניי בחיפוש מקום שיזכיר לי את הנוף האורבני המוכר ושיהיה בו היצע של מנות נטולות גלוטן ונטולות לקטוז. לשמחתי גיליתי את סילו קפה ברשימת המסעדות שעדיין לא הגיעו למאכלי י-ם. בתיאום ציפיות מראש עם המקום, הובהר לי שאין הרבה מנות אך ישנו היצע ואוכל למצוא את עצמי בסבך הרגישויות.

קוף אחרי בן-אדם וכמה מנות אוכל...

בית קפה סילו נחבא אל הכלים וממוקם בסמוך למתחם התחנה. על פי הסושיאל מדיה שלו, ניכר בתמונות שהוא משלב ניחוח תל אביבי יחד עם חוף שליו בסיני. ההזמנה מתבצעת בדלפק, את פנינו קידמה מלצרית יפה, נעימה, שירותית ומתוקה להפליא. בהמשך יסתבר שהיא גם זו שמכינה את רוב העוגות והמאפים שנמכרים במקום. הזמנו כמעט את כל המנות שאני יכולה לאכול על פי הפרמטרים הקודמים: ללא גלוטן וללא חלב (זוכרים?). "אנחנו זללנים... אל תראי אותנו ככה", זרקנו לחלל האוויר בעוד אנחנו מזמינים מנה ועוד מנה.

עם סיום ההזמנה צוידנו בפסל קוף מוזהב קסום שנועד לזהות את השולחן אליו להגיש את המנות שלנו. עדי החליט ובצדק שהקוף יככב בכל התמונות של הפוסט. בינינו? אני חושבת שהוא גם הקמע של המקום, אבל היי אולי אני עכשיו הופכת להיפית, היפסטרית או שילוב של השניים? האם אני עוברת טרנספורמציה? ימים יגידו...

המנה המנצחת של היום!

המנות התחילו להגיע לשולחן: קציצות עדשים ברוטב קארי חריף על מצע של אורז, שקשוקה שהגיעה עם טחינה גולמית ולחם רגיל עם שומשום, סלט עדשים עם גזר וסלק חתוך בפרוסות גדולות, דקות ומושלמות בצורתן יחד עם טחינה גולמית מעל. המנה הכי מוצלחת בעיני הייתה קציצות העדשים שהפתיעו בטעמם הפיקנטי והחריף (בצורה מתונה!) עם נגיעות מדויקות של קארי. כל ביס היה טעים מקודמו.

במעבר חד לשקשוקה, שהייתה בגודל של מנה אישית אציין שטעמה היה טוב. כוח ההרגל הוא שאני אוכלת את השקשוקה של אמי והיא מתובלת בפלפלים חריפים אז כאן ההשוואה הייתה אוטומטית אבל אפשר לסכם את המנה כחוויה נעימה. מנה עיקרית נוספת הייתה סלט העדשים עם השורשים שהפתיע לטובה והכניס רעננות למנות המבושלות, אי אפשר לומר שהייתה כאן חדשנות אבל בהחלט אפשר לומר שטעים פה. מחירי המנות העיקריות נעים בין 46 ₪ ל-52 ₪.

בגזרת השתייה, הזמנו תה קר ואת משקה הבית המתוק שהוא שילוב של אפרול עם מיץ (יש גם ורסיה מרירה אבל לא הגענו אליה). התה הקר שהזמנתי היה נחמד אבל חסר מעוף, בהזמנה ביקשתי שיגיע עם עשבים, נענע, לימונית או אחד מחבריהם אך ההסבר היה שהם נמצאים בתערובת ופה הרגשתי שהתה לא קיבל את מקומו הראוי לו ומבחינתי הוא מדורג הכי נמוך מבחינת כל ההיצע של הארוחה הזו. משקה הבית המתוק הוא פינוק של שעות אחה"צ, משקה אלכוהולי קליל ביותר. אפרול שהוא קרוב משפחה של קמפרי שרוצה להיות קמפרי כשהוא יהיה גדול עם מיץ. עבורי המשקה היה מתוק מדי, אני אישית שייכת לז'אנר של המריר ומלוח בארוחה. מחירי השתייה נעים בין 14 ₪ ל-36 ₪.


מה היינו עושים בלי קוף הזהב?

חיש מהר זללנו את כל המנות והשתייה והחלטנו להזמין את סלט הכוח! מיהו סלט הכוח? אתם שואלים ובצדק. זהו סלט עגבניות שרי עם בצל סגול פרוס דק דק על טחינה גולמית מושלמת. כי מי יכול לעצור אותנו בארוחה הזו? אז כן גם סלט כוח היה כאן וחשתי את עצמי מינימום וונדר וומן כולל הגובה של גל גדות אחרי שאכלנו אותו.

מהי ארוחה ללא קינוחים אני שואלת אתכם? איפה שמחת החיים? ולכן החלטנו לנקוט בגישה פרו אקטיבית ולהזמין גם קינוחים. ניגשנו לדפלק כשאנחנו זוכרים שגם כאן נשארים בגזרת ללא לקטוז וללא גלוטן, ומזמינים קרטיבי PALETAS בטעמי מלבי טבעוני ופיסטוק.

קרטיב המלבי היה מושלם, כל ביס נימוח בפה אומנם לא חשתי בשום דמיון למלבי אורגינל בתצורה המוכרת אבל היי, היה טעים ומבחינתי זה מה שחשוב. לא נהיה קטנוניים, בכל זאת אנחנו בווייב של סיני ודאון טאון איפשהו אז לא נהרוס את המסיבה.

לקינוח: שכחנו את הקוף!

כאילו כל זה לא מספיק, הזמנו גם כדורי תמרים שהגיעו מעט קטנים אך טעימים להפליא ובמתיקות מדויקת כזו שעושה חשק לעוד כדור. בלב רציתי להזמין המון כדורי תמרים, אבל אנחנו יותר משנה בתוך הקורונה ועוד לא חזרתי לכושר שיא... קיבלתי החלטה שלא לקפוץ מעל הפופיק והסתפקנו בשלושה כדורים. אם הייתי מרגישה שאפשר לפרגן לעצמי עוד אוכל, אז בהחלט הייתי אוכלת חמישה כדורי תמרים ושני ארטיקים בלי להניד עפעף...


לדף הפייסבוק של סילו קפה




יום ראשון, 4 באפריל 2021

דוד לאור

מה עושים כשיש בירושלים (והסביבה) שני סניפים של קונדיטוריה מאד מדוברת? ענת שאער, בודקת דגימות קורונה לפרנסתה ומקצוענית בהכנת קינוחים בעצמה, זרמה עם פתרון נועז ושרדה כדי לספר איך חוגג הבלוג את חזרתו לחיים בתום הגל השלישי של הקורונה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי למצב שאני מתארחת במאכלי י-ם בפעם השנייה?! הרי זה חוק יסוד שלא מתארחים בבלוג פעמיים. אז ככה, הכל התחיל באהבה הגדולה שלי לשלג וברצון להוכיח עד כמה אני אופטימית חסרת תקנה. הזמנתי את חבריי היקרים להתערבות פייסבוקאית על השלג. אם יורד שלג, אני מנצחת וזוכה בקפה ומאפה ואם אני מפסידה, כל מי שהתערב איתי זוכה במארז עוגיות חמאה מעשה ידיי. 

להפתעתי הרבה עדי, סרבן התערבויות ידוע, נאות להתערב. כלל ידוע הוא שלא חוסמים עדי בטיפשותו ולכן אי לכך ובהתאם לזאת, שמחתי לי בשקט בשקט וחיכיתי בציפייה לניצחון המתוק. כמה חודשים קדימה, יורד שלג, מתבטלות לי שתי משמרות לילה וירושלים צוהלת ושמחה! בעודי בונה לו"ז קפה ומאפה, אני פונה לעדי שלא מבין מה אני רוצה מחייו וכשאני שולחת תיעוד של ההתערבות הוא מנסה להבין מי השתלט לו על היוזר. 

לזכותו של עדי ייאמר שכשהפנים את ההפסד, אמר שאם כבר הולכים על קפה ומאפה, נעשה את זה בסטייל בקונדיטוריה הצרפתית של דוד לאור שטרם הספקנו שנינו לבדוק. הצעתי שנכתוב על הביקור לבלוג, ולהפתעתי ולמרות חוק היסוד האמור, עדי הסכים. אז אולי הבחור כן יודע להפסיד בכבוד. 

מנצח ומפסידה. אל תגלו להם מי זה מי.

כך קרה שקצת לפני פסח הגענו מצוידים בעדי רעב לקונדיטוריה ששוכנת במיקום לא שגרתי בין מוסך לקצבייה באזור התעשייה במבשרת ציון. מכיוון שהגענו בשעה קצת פחות אופטימלית, הלכנו על הקונספט של לקחת קצת מכל מה שנשאר וליהנות. 

להלן האוסף: קרואסון במילוי פלפל ופטה; קרואסון במילוי גבינה עיראקית וסלק, פונדנט מרציפן; מקרונים במגוון טעמים (אננס-קוקוס, פיסטוק וארל גריי), קוביית פררו רושה וערמון מסוכר. הלכנו לשבת בפארק חביב סמוך לקסטל והתחלנו במלוחים. 

מנה ראשונה

הקרואסון עם הסלק והגבינה העיראקית היה חביב עם חתיכות סלק גדולות מדי לטעמי. קיבלנו המלצה לא לחמם את הקרואסונים אבל ההמלצה שלי היא ברורה: חממו בקטנה. זה תורם לרכות המאפה ולהדגשת טעם החמאה. הקרואסון עם הפלפל והפטה היה המוצלח מבין השניים. הבצק היה רך יותר ורטוב ובכלליות השילוב של גבינה ופלפל תמיד מנצח. אחלה מאפה!

עברנו למתוקים והתחלנו בשלושת המקרונים- פיסטוק, ארל גריי ואננס וקוקוס. אני מודה שאני לא מתה על מקרונים כקינוח ולא מבינה על מה המהומה, אז יחסית לקינוח שאני לא אוהבת בכלליות אגיד שהם היו סבבה. במקרון הארל גריי ממש הרגשתי שאני אוכלת תה וזה מפתיע כי כשמדובר בטעמים לא שגרתיים אני מצפה לנגיעות טעם ולא לטעם במלואו. בהחלט מעניין. מצרפת פה את חוות הדעה של עדי שהיא קצת יותר אמינה. קבלו אותה במחיאות כפיים! עדי: הם היו נחמדים מאוד (וזאת הסיבה קוראים יקרים שעדי לא כותב ביקורת מסעדות). 

עברנו בסקרנות לפתוח את הערמון המסוכר. ובכן, התגובות של עדי ושלי למראה הערמון היו בהייה ותהייה עם ראש נטוי לצד. כמו שתוכלו לראות בתמונה, הקינוח הזה מעורר אסוציאציות מעניינות (לא חייבים לשתף). החשש שלי חוץ מהמראה, היה שזה יהיה קינוח עמוס סוכר ובלתי אכיל בעליל אבל לשמחתנו הרבה, טעינו. הטעם הערמוני נותן קונטרה טובה למתיקות ויש כאן פוטנציאל גדול לנשנוש ממכר וטעים מאוד. 

פעם זה היה ערמון

נמשיך לקוביית פררו רושה שהייתה מצוינת. מתוקה מאוד אך לא עמוסת סוכר כמו הגרסה התעשייתית. אה כן, הערה חשובה: צריך ליטר וחצי מים ליד כל המתוק הזה. משם קינחנו בפונדנט מרציפן. וואו!!! מרקם שוקולדי מושלם וסמיך עם עיגול מרציפן באמצעו. הקינוח התחסל כולל הפירורים למרות שכבר היינו מפוצצים. ללא ספק הקינוח המנצח בסדרת המתוקים.

בעוד אנחנו יושבים על ספסל ומדסקסים בקטנה על הבחירות והחיים כמו שתי הריוניות חמודות בחודש שלישי עם קינוחים מתוקים בבטן, עדי זורק כבדרך אגב שיש לו הרהורי כפירה. כשאני שואלת אותו לפשר העניין הוא מעלה הצעה מטורללת לגמרי: ללכת לסניף השני של דוד לאור בבקעה ולהמשיך שם את הביקורת. כמובן שהסכמתי!

מזכרת לסיכום חלק א'

כבר כתבתי בביקורת הקודמת על היכולת המופלאה של עדי להשרות אכילה על הסובבים אותו. נשבעת לכם, הבן אדם מצמיח קיבות. אז לכבוד הביקור השני שלי בבלוג, קבלו לראשונה, ביקורת בשני חלקים...

הגענו שמחים ומתוקים לסניף ברחוב גדעון בגישת השאריות. מדובר בדוכן קטן וחביב, ממש קיוסק שכונתי שכזה השוכן בין מגרש ספורט לבית ספר ובנייני מגורים. הפעם הלכנו על קרואסון עם גאודה, חמאת כמהין ועלי רוקט, מאפה שוקולד פיסטוק, קפה (חלק חשוב בזכייה בהתערבות) ומיץ אגסים טבעי. בקטנה ממש, הקינוח של הקינוח.

חלק ב' (תמונת אילוסטרציה)

הקרואסון היה טעים מאוד, יותר קראנצ'י מקודמיו וחוסל בקלילות. עדיין ממליצה לחמם מעט לפני שאוכלים. המיץ אגסים שימש כמשקה מרענן במעבר בין המלוח למתוק. לאחר מכן עברנו למאפה שוקולד פיסטוק שהיה מעולה אבל למרבה ההפתעה, לא הכיל פיסטוק בשום צורה. חיפשנו. עדיין, גם בלעדיו הוא היה מעולה.

אחרון חביב, הגיע הקפה המיוחל. הכינו לי רותח כמו שאני אוהבת. קפה מאוד טוב או כמו שאמרה קולגה של עדי שפגשנו, "הקפה הכי טוב באזור". קפה, חשוב לציין, יש לשתות לאט וברוגע. למרות שאלה שני מצבי צבירה שקצת זרים לעדי, הוא עמד בזה בגבורה וחיכה בסבלנות עד ששתיתי את רוב הקפה.

סלפי בסניף המנצח של דוד לאור

לסיכום החוויה, למרות מה שנאמר לנו מחברים שביקרו בשני הסניפים, החוויה היותר טובה הייתה בסניף בבקעה. הסביבה הייתה יותר ידידותית ומזמינה לשבת בניגוד למיקום של אזור תעשייה וזה משפיע על החוויה הכוללת. בשניהם המאפים היו טעימים. המלצה - לחמם מאפים. טעים יותר ככה. תודה רבה רבה לעדי על הפינוק וההשקעה מעל ומעבר. היה ממש כיף. 

אמרתי לכם שהבחור יודע להפסיד בכבוד. 


לדף הפייסבוק של דוד לאור