יום שבת, 15 בספטמבר 2018

קפה גן סיפור

את עינת קורמן אני מכיר כבר שנים לא מעטות בזכות פעילותה הנמרצת בפורום המשפטי למען ישראל. עינת היא גם תושבת ותיקה בנחלאות, וכשסיפרה לי שנפתח הקפה החדש והמסקרן בגן סאקר, מיד הצעתי לה לעשות מעשה ולהצטרף למשימת ביקור מעבר לקווי שדרות בן צבי. קפה גן סיפור, נעים להכיר!

קפה. גן. סיפור. כמה פשוט ויפה, ואיך זה שעד עכשיו לא הוקם בית קפה בגן סאקר? אבל הנה, ירושלים מתחדשת במסעדת שף משובחת שהוקמה ממש בכניסה לגן סאקר. אז יש קפה ואוכל טוב, יש גן רחב שנפרס מסביב, יש מוזיקה טובה ועיצוב מרשים. מה עוד צריך בחיים?

עם הנוף לגן. ברקע: סאקר שנשאר רעב.

המקום הוא חלק מרשת של בתי קפה שהוקמו בגנים עירוניים בחולון, ראשון לציון והרצליה וזה בית הקפה הראשון של הרשת שהוא גם כשר למהדרין (רבנות ירושלים וגם בד"ץ הבית יוסף), כיאה לעיר הקודש. בית הקפה בנוי משלושה אזורי ישיבה, האחד בתוך מבנה סגור וממוזג ועוד שני מפלסים שגולשים בעדינות לתוך הגן, כך שהיושבים בחוץ נהנים ממזג האוויר הירושלמי ומגן סאקר שמעולם לא נראה ירוק יותר.

החלטנו לפתוח בשתי מנות ראשונות, שהיו טובות מאוד לאוהבי המטוגן: אינצ'ילדה שהיא טורטייה במילוי פטריות, בטטה בצל ומצופה בפירורי לחם קריספיים ומנה נוספת, כרובית ממולאת בגבינות. שתי המנות גדולות ומספיקות גם לשלושה אנשים.

היכונו לביאת הקפרזה

למנה עיקרית חלקנו סלט קפרזה: עגבניות שרי מכמה סוגים, קוביות פוקצ'ת שום, קרעי גבינת מוצרלה ורוטב בלסמי שהיה מרענן וטעים מאוד. הרוטב היה במידה הראויה ולא השתלט על המנה כולה. ניסינו גם מאכל חדש, שלא ראיתי בשום מקום אחר: פסטת 'היער השחור', פסטה שחורה שנצבעת בעזרת אבץ ומוגשת ברוטב שמנת וטריאקי עם פטריות ובצל. המנה הייתה יפהפייה בצבעים שלה, וטעימה מאוד. גם הניוקי בטטה ממולא גבינות מומלץ מאוד, הוא עשיר בטעמים ומורגשת הטריות של המנה.

פסטה. יער. שחור.

תפריט הקינוחים שהגיע ממוסגר (וכך ראוי!) היה מלא במנות שאינן נפוצות כמו פאי מנגו, צנצנת מלאה בקצפת ואלפחורס, לצד המנות הקלאסיות כמו פאדג' שוקולד, קראמבל תפוחים ועוד. 11 מנות שונות של קינוחים, ועוד שלוש הצעות למשהו קטן ליד הקפה (מאפינס גזר, בראוניז שוקולד ועוגיית אלפחורס). זה מבחינתי עושה את המקום למושלם! אז לא עמדתי בפיתוי, והגיעו לשולחננו שתי מנות גדולות של פאדג' שוקולד קלאסי שהיה טעים מאוד, ומנת 'מרי פופינס' – עוגיות שקדים על גלידת וניל-מקופלת שגם היא מומלצת.

מרי פופינס. תזמינו לפה את ג'ולי אנרוז!

כל המנות, הראשונות, העיקריות והאחרונות, הן מנות גדולות, מוגשות על צלחות קרמיקה יפות, גדולות ומזמינות וההגשה עצמה מרשימה, ויחד עם זאת לא צריך להיות הנדסאי בניין כדי להבין מאיפה מתחילים לפרק את המנה...

הרעיון של קפה. גן. סיפור הוא להתייחס גם לילדים: המקום מציע ספרי ילדים לעיון ולמכירה (בשיתוף 'סיפור חוזר'). פעם בשבוע תתקיים הפעלה או שעת סיפור, יש תפריט ילדים מיוחד וצורת ההגשה תשכנע גם את הילד הכי סרבן לאכול את תלתלי הפסטה של הילדה שמצוירת על הצלחת. אפילו הכיור נמוך במיוחד בשביל הילדים.

מי שלא בא סאקר!

אז לירושלים יש במה להתחדש לקראת השנה החדשה. מקום מתוק, שמזמין להירגע, לאכול טוב וליהנות מהעיר הכל כך מיוחדת שלנו.


לדף הפייסבוק של הסניף הירושלמי

יום שבת, 1 בספטמבר 2018

צ'יפיס

לראשונה במאכלי י-ם, אירוח ביתי! ואיזה ספתח של אירוח זה היה. קבלו את נעמי ויואל המקסימים, עליהם ועל מעשה ידיהם המופלאים תספר לכם יסכה רוטשילד, שרק לאחרונה חזרה לשרת בצה"ל, או יותר נכון בצבא הסמוך לו, חיל האוויר.

היי, אני יסכה רוטשילד, נעים להכיר.

כנראה שלקראת סוף השנה, הצטברו שם למעלה הרבה זכויות שלי, שלא קיבלתי עליהן שכר כי אחרת אין דרך טובה להסביר למה זכיתי לפינוק הזה שנקרא "צ'יפיס יואל ונעמי מארחים" (אוקיי, אולי קשורים לזה שליחת מצווה אהובה ואלוהי הפייסבוק, אבל תזרמו...).

תכירו את יואל. כדאי לכם.
הערב היה בהשראת מיזם 'eat with', שמתרחק מההתבודדות והנפרדות שמציעה מסעדה לטובת אירוח ביתי סביב שולחן משותף, שמאפשר היכרות ושיחה בין האוכלים, על מצע של מנות מיוחדות ומפנקות במגע אישי, שנוצרו מתוך ליבם של המארחים.

אז נסענו, מעיין, עדי ואני, למושב שואבה, בהרי ירושלים. ליד גדר לבנה ירדנו במדרגות, הקפנו משמאל והגענו לחצר הקסומה של נעמי ויואל, המארחים. עוד אדבר עליהם רבות, אבל בואו נתחיל ונגיד שמדובר על זוג חביב כל כך, עם נפש ענקית, תשוקה לאנשים ואוכל, שמהווים גם את המנה הראשונה, המנה העיקרית וגם את הקינוח המתוק של הערב המדהים הזה.

תנו רבנן: לעולם תהא יד שמאל דוחה ויד ימין מקרבת
החצר מלאה בירקות שנעמי ויואל מגדלים לבד, לול תרנגולות מטילות, טאבון, מעשנת ותנור שנבנו על ידי יואל ואפילו מקלחת עם נוף משגע. במרכז החצר, עמד שולחן עץ רחב (תנחשו מי בנה אותו) ואליו התקבצו עשרה אנשים מרחבי הארץ, שבאו להתפנק ממעשי ידיהם הברוכות של יואל ונעמי.

המנות הראשונות כללו מטבלים טעימים, קרפצ'יו סלק בבלסמי, סלט עלים מרענן, רוסטביף במעשנת(!) ופטה כבד על טוסטונים פריכים בליווי ריבת תאנים אלוהית(!!). כדי למקסם את העסק, גם נמזגו לא מעט כוסות של יין אדום, עם מרקם פירותי ועפיצות גבוהה (סתם, לא מבינה בזה בכלל. יודעת להגיד רק שהתחלנו עם יין אדום ושהוא היה מעולה!).

יין. שולחן. שניהם, הום-מייד לגמרי
ואז... ואז הגיעו המנות העיקריות. את הגעתן החגיגית לשולחן, הקדימו רגעים שכולנו קמנו ועמדנו ליד יואל כדי לראות איך הוא יוצר את הבשר, מתבל באהבה (תבלינים שהגיעו מדרום אפריקה, הודו והגינה הביתית כמובן) ופורס במקצועיות. אי אפשר היה שלא לרצות לראות את הקסם הזה מקרוב.

אל צלחותינו הגיעו בורווס (מיטב בשרים בצורת נקניקיה, שלא דומה, תודה לאל, לשום דבר שאי פעם קראתי לו "נקניקיה"), פרוסות אנטריקוט טעים טעים, ולחמעג'ון משגע עם מרכיב סודי. למקרה שדאגתם, כל הטוב הזה לא היה לבד. לשולחן הוגשו ירקות צלויים, סלט ירקות במבחר צבעים וסלט כרוב נהדר של ליטל (לא מכירה אותך ליטל, אבל את בהחלט המועמדת שלי להדלקת משואה).

היד של נעמי ומעשה ידיה
היה כמובן גם עוד יין משובח וקינוחים שטיפה דורשים עוד ליטוש אבל בהחלט טעימים ומיוחדים. נגיד, קראמבל שזיפים עם סורבה מנגו, ובקלאווה. ופירות. וריבועי טראפלס נהדרים. אם לא הייתי מתביישת והחינוך הייקי שלי לא היה חזק כל כך, הייתי מבקשת שיסדרו לי כורסה, והייתי שוקעת בה, עטופה בשמיכת צמר, משובצת כזאת ועם לחש המדורה ברקע, הייתי נרדמת פשוט, מול יער הכוכבים שהיה מולנו עד לכניסת שבת...

לסיכום, היה  טעים כל כך כל כך, ונעים, ומפנק, ומגוון, וחברותי ומפתיע ו... והיו גם את נעמי ויואל. שלימדו אותי על הכנסת אורחים, ועל שיח רעים, ומפגש עם אנשים מענייניים, ועל לעשות דברים מתוך תשוקה אמיתית, ועל נדיבות, ואהבה, ורוחב לב ופשטות מאירה וכשרון עצום. ובעיקר, לימוד אחד גדול גדול על הגשמת חלומות או כמו שנעמי אמרה: "יואל לא חולם. הוא רוצה משהו ועושה אותו." שמחה שפגשתי אתכם רגע לפני השנה החדשה.

תמונה של המתנדבות האמיצות שהגיעו לטעום
שנזכה לשנה ברוכה, של אוכל ויין וחוויות ואנשים משובחים משובחים.
תודה,
יסכה.

ליצירת קשר (ולעוד תמונות מהממות!) עם יואל ונעמי, הם הצ'יפיס.