יום רביעי, 23 בפברואר 2022

שפדוני

מסעדת שפדוני היא מסעדה עם אומץ. אומץ עסקי להיפתח בזמן הקורונה, משולב באומץ קולינרי להרים מסעדה עממית ויוקרתית בו זמנית. לשם סיקור המקום גייסנו את שראל קדוש, כלכלן אמיץ בימים וכדורגלן אמיץ בלילות.

תחילת הערב כבר בישרה טובות. נמצאה חניה קרובה פנויה, מצרך נדיר בסביבות שוק מחנה יהודה. בזכותה הקדמנו להגיע למסעדה ועלה חשש שנעמוד להמתין בקור הירושלמי עד שתגיע השעה להיכנס, אבל הכניסו אותנו מיד והושיבו בשולחן היחיד שהיה פנוי.

מסעדה מלאה היא כבר סימן טוב ובשפדוני תפס אותי מיד הריח. ריח טוב של בשר על האש, ריח שעושה חשק אבל לא מחניק. יחד עם המיזוג במידה הנכונה והתפריט שהגיע מיד אפשר לסמן V גדול על השלב הראשון.

רפדוני בסלטים, שפדוני בבשרים

שפדוני היא מסעדה בת שתי קומות כאשר הראשונה בגובה הרחוב, מטרים ספורים ממסילת הרכבת הקלה ואותה חולקים המטבח ומספר שולחנות. החלק המרכזי התגלה בקומה למעלה, קומת ישיבה גדולה ושקטה ובה גם מרפסת סגורה המשקיפה על הרחוב ההומה.

התפריט שהגיע מיד התחיל להסביר את הקונספט של שפדוני: למעוניינים היא סטקייה לכל דבר, למעוניינים במשהו שונה היא מעניקה הרבה מעבר. לצד מנות מיוחדות בטווחי מחירים רחבים יש גם אפשרויות של שיפודים עם לאפות וסלטים. כדי לפתור את ההתלבטות הלכנו על אופציית הגם וגם: מנות ראשונות ועיקריות ולצדן פלטת סלטים גדולה עם לאפות.

כל ההזמנה עברה למטבח יחד, עד כאן הגיוני. מה שהיה קצת מוזר זה שהמנות הגיעו סמוכות מדי אחת לשנייה. אני לא חושב שזה מתוך ניסיון לזרז אותנו, אלא יותר כמו חוסר ניסיון של המלצרים שרובם אכן נראו בני עשרה, אם כי כולם התאמצו והיו מאד נחמדים.

מנה ראשונה ראשונה בדרך

ראשונה הגיעה צלחת כנפיים. כנפיים זה מאכל שאין סיבה ליפול בו אבל בהחלט יש מקום להפתיע, הכנפיים של שפדוני היו טובות מאד אך לא מיוחדות. הרוטב היה מתוק וטוב, ולי אף פעם אין בעיה עם קצת שומשום מעל. מיד אחריה הגיעה הראשונה השנייה – עראייס. רבעי פיתות חרוכות היטב בתוכן בשר כבש בדיוק במידה, נשאר רך וטוב והראה על תשומת לב מקסימלית אישית בכל חתיכה. עראייס הוא אחד הפייבוריטים בבית שלנו וכאן אכלתי את אחד הטובים ביותר, מה גם שהגיעו איתו תפוחי אדמה על מנגל (שהתבררו כמוטיב חוזר בהרבה מנות של שפדוני) שהיו גם הם מצוינים.

הלאפות ופלטת הסלטים הגיעו – 9 סלטים מגוונים, עושים רושם של רצון לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי – החריף לא מדי חריף, החמוץ עדין, החצילים בגרסה המוכרת ביותר, וכרוב אדום במיונז הוא תמיד כרוב אדום במיונז. הלאפה טרייה וטובה, יצאה מהתנור בדיוק בזמן לפני שהפכה קשה ביותר מדי מקומות.

שיפודים בצד, הגיע זמן הסטייק.

העיקריות כאמור הגיעו מיד אחרי בלי לתת זמן לעכל (תרתי משמע) כך שבמשך רוב הערב השולחן היה עמוס צלחות. אחרי שהתלבטתי בין אנטריקוט לצלעות, פתר לי מנהל המשמרת את הבעיה כשסיפר שאין היום צלעות, ורק טוב יצא לנו מזה. הסטייק הגיע עם צ'אנקים מצוינים וירקות נוספים בגריל והיה מהטובים שאכלתי בשנים האחרונות. המדיום שביקשנו היה בדיוק מדיום, הנתח שילב מעולה בין בשר לשומן, הירקות השתלבו מצוין עם רוטב היין האדום. סטייק מעולה, כמה טוב ללכת על הבייסיק.

אחרון חביב הגיע ההמבורגר. רבים יחלקו עליי, אבל במקום חדש אני בדרך כלל מזמין המבורגר – קשה ליפול, כמעט תמיד יעשה את העבודה, ואפשר יהיה להתרשם מטוויסטים מיוחדים. הטוויסט של המבורגר יאכטה בשפדוני (דרגה אחת מעל ההמבורגר הבסיסי) מגיע כבר בהגשה, עם לחמנייה יפהפייה מבצק חום כהה מאד. לצד ההמבורגר הונחו צ'יפס תפוחי אדמה בשרני ושערות בטטה מטוגנות דקות מדי, בעובי שיותר מתאים לסלט ופחות להרים ולטבול ברוטב. הכריך עצמו עם כמות מינימלית וטובה של ירקות ורטבים. רואים שהשף סומך על הבשר שלו שיהיה מספיק עסיסי ולא יהיה צורך בתגבור – אני בעד – העיקר בכל ביס צריך להיות הבשר. הקציצה לצערי נצלתה על אש חזקה מדי – הצדדים החיצוניים היו חרוכים בעוד בפנים היה לא מספיק מוכן. ועדיין גם זו מנה טובה מאד, הקציצה גדולה, הלחמנייה טובה וגם כאן הצ'אנקים טובים מאד. 

יאמבורגר!

אלמלא המחויבות לקוראי הבלוג ולעדי, אני מודה שבשלב הזה או אפילו כמה ביסים לפני כמה הייתי מסיים את הערב, אבל חוק זה חוק וצריך להתרשם גם מהקינוח. גם בתחום הזה אני אדם סולידי ובדומה להמבורגר, במקומות חדשים אני בדרך כלל אלך על הפשוט והמוכר או בשמו המקצועי – סופלה. כאן התפריט גירה אותי יותר וכשבאתי לומר למלצר שנלך על הכנאפה הטבעונית, יצא לי מהפה 'כדור גלקסיה' – כדור שוקולד קריספי בתוכו קראמבל פריך, לצד קערת שוקולד חם, כדור גלידה ועליו רוטב פירות יער. הקינוח היה מצוין, רוטב פירות היער בלט מאד וכל המרכיבים השתלבו יפה בכל כפית עם השוקולד החם המצוין. בתוך הבעייתיות המובנית של קינוחים פרווה – שפדוני עושים עבודה טובה מאד.

באופן כללי נראה ששפדוני מנסה וגם מצליחה להיות גם וגם – אופציה לשיפודיה מהירה ואופציה למסעדה לישיבה של ערב שלם. מגוון המנות רחב וגם סקלת המחירים. שפדוני משדרת שאין צורך לנסות להתחכם – לא בעיצוב, לא בתפריט ובעיקר לא באוכל – חומרים בסיסיים וטובים מוציאים תוצאות טובות וטעימות. אני התחברתי לפשטות במובן הטוב של המילה, הרגשתי שנותנים לחומרי הגלם הטובים לעשות את שהם עם סיוע קטן ולא מתאמץ. בשורה התחתונה היו לי הרבה מאד ביסים הערב, וכולם היו טובים מאד.


לאתר מסעדת שפדוני

יום ראשון, 6 בפברואר 2022

בירבזאר רשות השידור

7 שנים אחרי פתיחת הסניף הראשון של בירבזאר בירושלים, הגיעה השעה לסניף שני שמעניק רוח חדשה לבית רשות השידור - רוח שאמורה למשוך לירושלים צעירים ירושלמים בנשמתם כמו מיכל אורובנו, מגשרת בקהילה ומנחת קבוצות העובדת בעמותת מוזאיקה, לרגל חזרתה לעיר.

להיות חלק מהבלוג הכישרוני הזה הוא כבוד גדול והוא מגיע עם ישיבה לערב מהנה עם עדי, אחד האנשים שקיבלו אותי לירושלים אי-אז לפני 7 שנים בהיותי סטודנטית אקטיביסטית ירושלמית חדשה. והנה, כמה סימבולי, חזרתי לעיר הגדולה, עדיין סטודנטית, אך הפעם בשלב מתקדם. כשעדי שאל אותי מה הז'אנר שאליו נרצה ללכת, ישר עלה לי השילוב של נוסטלגיה, תמיכה בעסק חדש, מומלץ במקום חברתי ואיך אפשר שלא - מקום חמים לפני סופת השלג הפוקדת אותנו. מפה לשם הוחלט ללכת ולחנוך את הסניף החדש של הבירבזאר השוכן בבניין ההיסטורי של רשות השידור (ושל בית החולים שערי צדק) ומשמש כיום כבית רוח חדשה, המארח ביום-יום שלל אמנים ויזמים ולעיתים גם תערוכות.

ברוכים הבאים לבירבזאר

אתנחתא קטנה למי שלא מכיר את רוח חדשה: זוהי תנועת צעירים שנוסדה בשנת 2003 על ידי קבוצת סטודנטים ירושלמים בשיתוף עם אנשי עסקים בעיר, במטרה לחזק את העיר ירושלים שתהיה טובה, מושכת ורלוונטית לצעירים ותשוב להיות מרכז תרבותי-כלכלי חזק ומוביל, כיאה לבירת ישראל.

מיכל ועדי מדגמנים רוח חדשה

נחזור לסניף הבירבזאר שהוקם ממש לאחרונה, לא רחוק מאחיו הגדול ששוכן בשוק מחנה יהודה. עקרונית יש חניון בתשלום ממש צמוד למבנה, אך לצערנו הוא לא היה פתוח לרגל שיפוצים. לאחר נסיעה קצרה מצאנו חניה ברחוב רש"י. למרות שלא כל כך היה ברור אם אפשר לחנות או לא, החלטנו להמר על המהלך בתקווה לטוב. בכל זאת ירושלמית ישנה-חדשה... הלכנו לכיוון המבנה והגענו למבנה עתיק אבל עם קטע. בכניסה חיכה לנו שלט ובו כתוב "28 שניות ואתם שם! כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להגיע אלינו הוא לעקוב אחר שביל האורות בצד שמאל. מבטיחים שעוד רגע יהיה לכם חמים ונעים". 

28 שניות. זוזו!

השלט ממחיש את אתגר ההגעה (למי שלא מגיע ברכבת הקלה...) והקושי סביב השיפוץ המתרחש בסמוך למקום, אך מצד שני ממש מקבל בפנים חמות ונותן תקווה למציאת המקום המיוחל. לאחר שלט זה היה שלט נוסף עם הנחייה לעקוב אחר שרשרת האורות החמודה בצורת חץ עד לדלת הכניסה למבנה -בהחלט דרך יצירתית של הפיכת אי-הוודאות למשחק חביב ביותר של חפש את המטמון.

חפש את המטמון, הגרסא המהירה

הגענו אל המקום החמים עם מוזיקה עכשווית קלילה בווליום אחלה ותאורה נעימה למדי (גם אם פחות מוצלחת לצילומי אוכל...). את פנינו קיבלה מלצרית עם חיוך מתחת למסכה. הגענו רעבים למרות שידענו מראש שאין הרבה אוכל בתפריט. עוד נתון פתיחה משעשע הוא שגם עדי וגם אני איננו חובבי בירה גדולים, שלא לומר אפילו לא מחבבים בכלל, ומתקשים לזהות הבדל בין הטעמים המפורטים שלתחושתנו מרגישים כולם כטעם אחד: טעם של בירה. עם זאת, הרצון לחוות דברים ולצאת מהמוכר התפרענו והזמנו מגש פיצה עם שלל התוספות האפשריות (זיתים שחורים וזיתים ירוקים), נאצ'וס עם מטבל ממש טעים ולא חריף כלל (למי שחושש להזמין בגלל החריפות) ולצידם גולת הכותרת – רולטת טעימות שלמה של 10 בירות שונות תוצרת המקום. אז נכון שלא תפריט גדול, וגם לא סכו"ם, ואפילו לא מגבונים במקרה והפיצה לכלכה את הבגדים (הערת העורך: לא יפה לעשות לי אאוטינג!). אבל אני חייבת להגיד שיחסית לפיצה לא בפיצרייה הרגשתי טעם של בית. בצק פיתות פריך חמים וטעים ממש כמו שאחי הגדול ואני נהגנו להכין, עם תוספת פשוטה וטעימה של זיתים ב-2 צבעים ושקית תבלין של פעם כמו שהיינו שמים מהפיצרייה השכונתית. לסיכום: פשוט וטעים! אין צורך ביותר מזה לערב קליל עם בירה ושיחה טובה, אם כי זיהינו בתפריט עוד כמה מנות עם פוטנציאל, כפי שהן מוכרות לנו מסניפים אחרים.

פשוט וטעים, כבר אמרנו? 

בשלב זה פתחנו במסע טעימות הבירה, שהכניס אותי ממש למוד של "מבקרת מסעדות סמויה". אי אפשר להתעלם משמות הבירה המשעשעים והמצוינים: חתול שמן, דודהש'ך,  עשר, בלאק ג'ק, ועוד שעוררו סקרנות למקור שמם ובעיקר מצב רוח טוב כי סתם כיף להגיד אותם בקול. צר לי לאכזב אתכם קוראים יקרים, לא הצלחנו להבדיל בטעמים מלבד הצבעים ומידת המרירות של הבירה (מלבד לסיידר התפוחים שנשמר לסוף לטובת חובבי הז'אנר). למה בכל זאת להזמין רולטה? גם כי זה כיף לחוות את הטעימות ממקום של סקרנות והתייחסות למשקה מעבר להיותו משקה אלכוהולי, ובעיקר כי בסוף סיבוב הרולטה זכינו להתמסטל קלות מהאלכוהול. מה שכן, גיליתי שמכל סוגי הבירות יש סוג אחד ואותו הצלחתי לחבב והוא בירת העשר הבלגית המכילה 10% ובהחלט מתקתקה. 

היכונו לבוא הרולטה!

לסיכום החוויה, עוד כמה דברים חשובים שכדאי לדעת על המקום: יש במה להופעות ונראה שהיא מוכנה ומזומנה לקבל אומנים שמחפשים במה - שווה לעקוב ולהגיע בערב שמשלב את האיכויות של הבר עם הופעה חיה. זה גם אחלה של מקום לאירועים חברתיים וימי הולדת. השולחנות הקטנים והאווירה של בר גדול יוצרות אווירה חמימה ונעימה. בקהל נצפו דייטים של זוגות צעירים וגם מבוגרים, דתיים, חילונים וחרדים... כמה התגעגעתי לראות את הנוף המיוחד הזה שיש בירושלים! נראה שהמקום ממש בתחילת דרכו ויש מה לחכות ליתר הדברים שיהיו בהמשך הדרך.

לא בתמונה: דייטים שהסתיימו לפני זמן לא רב.

אז למסוקרנים שבניכם: לא, לא קיבלנו דוח, ואפילו הזמנו פעמיים את אותה פיצה עם החלפה במיקום של צבע הזיתים, שבעים ומרוצים. אני מסוקרנת לאן המקום עוד יתפתח ובעיקר מאחלת המון בהצלחה לעסק ירושלמי חדש שנפתח בתקופה כזאת משוגעת ולצד ארגון שתמיד כיף לשמוע על הפעילויות שלו. לחיים!


לאתר רשת בירבזאר
לדף הפייסבוק של בירבזאר ירושלים