יום שני, 22 בדצמבר 2014

סאפורי

הבלוג הזה הוקם בדיוק בשביל מקרים כאלו: לפרגן למסעדות חדשות ומשובחות בירושלים. אם תרצו, זו הציונות של פוסט קיץ 2014. ועל מנת לעשות ציונות כמו שצריך, התארחה בבלוג שרה העצני כהן, יושבת ראש תנועת ההסברה 'ישראל שלי', שתסביר לכם מסעדה טובה מהי.

לאדם בחייו יש כמה חלומות. חלום אחד שלי הוא להיות בביקורת מסעדות. ובכן, בשבוע שעבר החלום התגשם בזכות עדי, ובזכות מסעדה נהדרת. התכנית שלי, לדלג על ארוחת צהריים כדי להשאיר מקום בבטן, התגלתה כהימור מעולה.

אפתח בהכרזה: כל מסעדה עם מפות משובצות מקבלת אצלי אוטומטית 10 נקודות. סמל איכות שכזה.
מתיקות אצילית. זה צמד המילים שמתאר את סאפורי, מסעדה איטלקית בלב ירושלים שמעניקה חוויית אוכל ולא רק ממלאת את הבטן. בסאפורי (באיטלקית: טעמים) העיצוב פשוט, מדויק וחמים, הצוות מיומן ונחמד והאוכל- תענוג.

העיצוב והמעדנייה שבדרך (ע"ע שמועות)
אני שונא פלצנות, הכריז משה, בעל המקום שבא לשבת איתנו בהמשך הערב. בחור מדליק, שאפתן ופשוט. מדברים על האוכל, על העסקים, על ירושלים, קצת פוליטיקה (איך אפשר בלי?) ותכניות לעתיד. האמת? מקום לא פלצני. זו כבר אמנות: ליצור מקום עם סטייל, אבל כזה שלא מתנשא עליך.

פתחנו בשלוש מנות ראשונות: ארנצ'יני, פולנטה וארטישוק.

טיפ מספר 1: אל תוותרו על המנות הראשונות.

הארנצ'יני, מנה מפתיעה של כדורי ריזוטו פריכים במילוי גבינות ועשבי תיבול, על מצע יוגורט קרמי. לא פחות טובה- מנה שנקראת 'פולנטה'. פיטריית פורטבלו עם ביצה עלומה מעל, על מצע קרם תירס. מעדן. וגם הארטישוק המטוגן שלווה במטבל פלפלים משובח עשה את העבודה (השמועות אומרות שבקרוב ניתן יהיה להגיע ולרכוש בנפרד את המטבלים ושאר ההפתעות שהמקום מציע). היתרון בביקורת מסעדות הוא שאני פתאום יכולה לטעום מנות שמעלם לא הייתי מזמינה - והפלא ופלא, לגלות שהן מעולות.

הגענו למנות העיקריות. הזמנו שתי מנות והמארחים חשבו שאנחנו צריכים לטעום עוד שתיים. הם צדקו. ריזוטו גינה- מעולה. חגיגת טעמים של דלורית, פרמז'ן ואפונה במרקם מושלם. גם פסטת "בלרינת יער" היא מנה כיפית לחובבי הפסטות ועשויה בקפידה - בלי קמצנות על החומרים ועל ההרכב. מגוון פטריות, ארטישוק וצנוברים ברוטב חמאה ושמן זית. יופי של פסטה.

איך עושה בלרינה?
בהמשך הוציאו עבורנו ניוקי ופיצה. אני מעולם לא מזמינה ניוקי או פיצה במסעדות. ניוקי ידוע אצלי כמנה שלא יורדת גם אחרי יממה ופיצה זה סתם. אז זהו, שגם בזה הפתיעו אותנו. הניוקי היה אוורירי להפליא, ניוקי תפוחי אדמה במתכון ביתי סודי, עם מגוון ירקות אנטיפסטי מוקפצים בשמן זית. מנה משגעת. הפיצה היתה "פיצה ירוקה" - בלי רסק עגבניות, עם קרם תרד וגבינות נהדרות, על בצק דק-דק. גם הפיצה ממש לא אכזבה.

הנה טיפ מספר 2: אל תוותרו על האחרונות!

למרות שכמעט לא נשאר לי מקום בבטן, קינחנו בטארט קרם פטיסייר עם גלידת ג'ינג'ר (הום-מייד!) ונגיעות פירות יער. מנה מושקעת ומהממת הכוללת שילוב מרענן של מתיקות וחמיצות, ובצק חמאה טעים טעים... הקינוח השני היה מאפה קרמל ותפוחים, גם מנה מענגת ועשויה היטב - לאכול חם חם.

טארט וסורבה - הום מייד מלמעלה עד למטה
אז מה היה לנו? ת'כלס היה וואו: בעל בית מהמם, אוכל נפלא ועיצוב כייפי. חוויית אוכל, כבר אמרתי?

לדף הפייסבוק של סאפורי
מסעדה איטלקית ומעדניה
רח' קרן היסוד 38 ירושלים
טלפון : 02-5617638
כשרות: רבנות ירושלים

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

לה בוקה


האם מסעדה דרום אמריקאית נחשבת למאכלי עדות? הבאנו את יעל (יולה) גנדמן, לבדוק ולחוות את דעתה על כמה מנות לא רגילות במסעדת לה-בוקה המשובחת.

לה בוקה, שוכנת לה גבוה במעלה המדרגות, משקיפה לה על עמק רפאים, בליווי אחלה חימום לערב חורף קררר... עושה רושם שהולך להיות לנו בילוי מהנה במסעדה איכותית בסגנון דרום אמריקאי.

דבר ראשון כוס יין! גם פותח תיאבון וגם מחמם את האווירה. יין אדום - שיראז - בהחלט עשה את העבודה - עם טעם עמוק שליווה מצויין את האוכל לאורך כול הסעודה.

בכול מנה פגשנו הפתעה נעימה ובלתי צפויה. התחלנו עם לחם עם עגבניות מיובשות, חצילים וטחינה שקיבלנו על חשבון הבית - כיף להרגיש שמפרגנים לך J... בלטו לטובה החצילים החמצמצים הקלויים, אבל כפי שיסתבר לנו בהמשך, שווה לשמור מקום לאוכל עצמו.

האקווריום המקומי האהוב על עורך הבלוג אשר מצדו השני יופי של פינת נטילת ידיים

למנות ראשונות הלכנו על טאפאס וכבד אווז. כשאומרים לי טאפאס, אני חושבת על סלטים מרוקאים מקופסא וזה גורם אוטומטית לפחות בתת מודע ל"אני האשכנזיה" שלי להתכווץ ברתיעה קלה. בלה בוקה, קיבלנו מנות בשר קטנות וטעימות שהוגשו חמות והוסיפו לגיוון. הכי יאמי היה הצ'וריסו - לא חריף מידי (שוב האשכנזיה זוקפת ראש...) עם טעם קצת חמצמץ מתקתק, אליו התלוו גם שני קבבונים חביבים. כפי שאמרתי, יאמי!

השלימו את הטאפאס גם חזה עוף בירקות מוקפצים שטעמו קצת אבד בהקפצה, (בכול זאת מדובר בחזה עוף, אז כנראה לא היה הרבה מלכתחילה...) ושעועית אדומה עם בשר טחון. פה היתה באמת הפתעה. המראה, לא לגמרי מלבלב, אבל הטעם..! וואו! חמוץ מתוק פיקנטי, אבל לא מדי! שילוב מושלם.

הכבד אווז היה מעודן - לא שמן מידי, על מצע של לחם המזכיר עצם קדמונית בצורתו, שספג את ניחוחות וטעמי הכבד ותמך בהם באופן פחממתי שכזה – פשוט תענוג. אה כן, היה גם סלט חסה עם חמוציות בצד ברוטב וינגרט - אכן מרענן את החייך בין ביס לביס, ומשאיר מקום למנה הבאה.

לאור גודלן של המנות הראשונות, הסתפקנו במנה עיקרית אחת והלכנו על מדליוני בקר. מנה שווה לרוב בכול מסעדה, וגם לה בוקה לא איכזבה. הזמנו מידת עשייה מדיום והמדליונים שהגיעו היו בהחלט רכים ונימוכים בפה בשילוב הפירה הקצת שגרתי. הרוטב שליווה אותם היה מאוד טבעי ויחסית נוזלי ככל הנראה על בסיס יין.

חבל רק שלא הגישו את האוכל על מחבת חמה, כי הוא התקרר מהר. או שאולי זו אני שמדברת הרבה? כנראה מומלץ להתרכז באוכל לקבלת אפקט מקסימלי... אבל יותר כיף לדבר עם עדי אז זה היה שווה את זה (הערת העורך: אני די מבסוט מפינת החנפנות שמופיע בכל פוסט).

לסיכום, לה בוקה - 4 כוכבים פלוס, הצליחו להפתיע אותי, אם כי לא בטוח שהייתי מעזה לטעום אם הייתי הולכת רק על המראה. המסקנה - אל תסתכל בקנקן. לפחות לא רק...

לאתר המסעדה ולדף הפייסבוק.