tag:blogger.com,1999:blog-45231484083703084202024-03-13T21:57:06.647+02:00מאכלי י-םברוכים הבאים לבלוג המסעדות הירושלמיות 'מאכלי י-ם'. בכל פעם יבקר פה אורח חדש שיפרגן למסעדות שוות בבירה. לטעמנו.
(מדי פעם תוכלו למצוא גם פה ושם פוסטים מיוחדים שנכתבו על ידי עבור אתר המסעדות רול...)
תרבחו ותסעדו!
עדי ארבלעדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.comBlogger213125tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-60433441670525574822023-07-03T01:04:00.001+03:002023-07-03T17:23:58.883+03:00אימפריאל רד<p><b>הבחירות ללשכת עורכי הדין עוררו שיח ציבורי כה סוער, עד לרמה שאפילו אנחנו אירחנו את אחד מכוכבי המערכה רגע לפני הבחירות. קבלו את עו"ד ערן בן-ארי, משפטן בחסד שבחר ללכת עם האמת שלו ממשרדו ביקב פסגות ועד האימפריאל רד, בר הקוקטיילים המפתיע של מלון כרמים המפנק.</b></p><p>כבר שנים שאני מזיל ריר למקרא בלוג ביקורת המסעדות הירושלמי של חברי עדי. גם בזכות האוכל אבל בעיקר משום שהייתי שמח לקחת חלק במפגש האינטלקטואלי עם האנשים המרתקים שסבים לשולחנו המתחלף של עדי. מאחר שאני זוכה לפגוש את עדי מפעם לפעם ביקב זה או בגורן אחר, אפילו הרהבתי עוז באחד המפגשים לפני אי אילו שנים להודיע לו שהיי, גם אני רוצה להתארח. עדי נענה מיד לפנייתי בחיוך והשיב "מתי שתרצה". אך דווקא אז, כשהכדור היה במגרש שלי לא נקבע תאריך והחלום הלך ונגוז. עוד הוכחה ניצחת לכך שמה שלא מכניסים ליומן, פשוט לא יקרה. השנים חלפו ונדמה היה לי שסכר מבוטן הולך ומתעבה ביני ובין מאכלי י-ם. הבלוג הלך מחיל אל חיל, הטרפיק גדל, שורה ארוכה של אנשים מעניינים חיסלו צלחות עמוסות ואני כבר השלמתי עם העובדה שבטח לא נותרו עוד מסעדות שאפשר יהיה לבקר במחוזנו. אניטה לא חיכתה לחואן ועכשיו כבר לא נעים. המומנטום עבר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjvMvxU54PwghI8fLdp8QreptrvhIEcjzjjyD0dSvh7aj3JVsH4bt56s5zv0JMxjN5rI64l_g-WLhLZTVIy5o43QABA4apIvMOiMb6Ckqjxj__OmgltD3RAncYOWTJvE8gEoqY90SEZ02c-fw1nH5lO9MzpgZO0VBQTIAbYtS-c4FSCy2p45mvHgVBSQW0/s2944/20230605_195019.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2208" data-original-width="2944" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjvMvxU54PwghI8fLdp8QreptrvhIEcjzjjyD0dSvh7aj3JVsH4bt56s5zv0JMxjN5rI64l_g-WLhLZTVIy5o43QABA4apIvMOiMb6Ckqjxj__OmgltD3RAncYOWTJvE8gEoqY90SEZ02c-fw1nH5lO9MzpgZO0VBQTIAbYtS-c4FSCy2p45mvHgVBSQW0/w400-h300/20230605_195019.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ברוכים הבאים לכרמים!</td></tr></tbody></table><p>ואז, דאוס אקס מכינה, שעה שהתרגשו על עורכי הדין בישראל עוד בחירות לאיגוד המקצועי שלהם, כבמטה קסם, עיני כל העם היו לפתע נשואות אליהן ויתכן שסדקים נפערו בסכר. בעוד העם בישראל נקרע סביב הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים וכל אדם מן הישוב הפך בעל כורחו למומחה חוקתי על-חוקי, סחבק מקבל טלפון מעדי ששואל אם ארצה להתראיין על פועלי בלשכה לקראת הבחירות הממשמשות. עדי, למי שלא מכיר, בזמן שאינו עסוק בבלוג המסעדות או טרוד בארגון <a href="https://www.facebook.com/groups/sunfreehiking" target="_blank">טיולים ליליים פטורים משמש</a>, מוביל סיורים (מומלצים!) בירושלים ומתנה אהבים עם השפה העברית ב<a href="https://www.facebook.com/Tfusot" target="_blank">מילים תפוסות</a>, הוא גם מנהל <a href="https://www.csf.org.il/" target="_blank">הפורום לחברה האזרחית</a>. בכובעו זה ביקש עדי לכבד אותי בתואר יזם השבוע. מי שמעניין אותו המסע הציבורי שעברתי מוזמן לקרוא <a href="https://www.facebook.com/TheCivilSocietyForum/posts/pfbid02VE22Zi3LSSqsrF6A8LLpuLdqiN3bVY5NzaH83UPawtnAm9QBXVQG356et5PR9AG3l" target="_blank">שם שם</a>. בכל אופן, כשמגיעה הזדמנות כזו אסור לתת לה לחמוק, יומנים נפתחו והתאריך ננעץ. המקום הנבחר: בר הקוקטיילים אימפריאל במלון כרמים השוכן בינות להרי ירושלים המוריקים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEifQBbVrWl1eiiy1qzh0spjlmFQjXLFo9lCLwQQTwji-N7TIEAwohBwUHVG7_zygVnjwQWsWydB5opTq2mHfOK69koTvrWOJwjYlB-Ltd0TJGfHRzNDqsllRkxDUOg3EfUnGt_u4xG53X6xM4kh47zApWCtBqfEL73EMZaxHOCYR2PzNHjx8KjjEQlHy1I/s4032/20230605_174924.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4032" data-original-width="3024" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEifQBbVrWl1eiiy1qzh0spjlmFQjXLFo9lCLwQQTwji-N7TIEAwohBwUHVG7_zygVnjwQWsWydB5opTq2mHfOK69koTvrWOJwjYlB-Ltd0TJGfHRzNDqsllRkxDUOg3EfUnGt_u4xG53X6xM4kh47zApWCtBqfEL73EMZaxHOCYR2PzNHjx8KjjEQlHy1I/w300-h400/20230605_174924.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">כיבוי אורות</td></tr></tbody></table><p>בתום תקופת ההמתנה, אחר הצהריים שבו קבענו פגש אותי בשיא טרפת קמפיין הבחירות ללשכה. לאוגדה המשוריינת שאני מוביל קוראים "יוזמה – ציונות משפטית". הגעתי בקושי לנקודת הכינוס אחרי שנתקלתי בהתנגדות תנועתית מאסיבית שהאריכה את הדרך ממפקדת המטה לשעה וחצי. כל הדרך הייתי עסוק בקשר בהפצצת שטיח ארטילרית רציפה על בוחרים בלתי מעורבים מתוך בנק המטרות שהכנתי מראש ובתיאום כוונות עם הרמ"ט קמפיין והפעילים הלוחמים בשטח. כשהגעתי בשעות בין הערביים לנ.צ. הטנק חנה וצעדתי ליעד בזמן שאני משגר בקשר בלהט קבוצת פקודות הכוללת דרישה ליעדים מרחיקי לכת לאזניו של תומך שבסך הכל רצה להביע תמיכה ולהגיע הביתה בשלום. מותש מהקרב, כיביתי את הנייד ונכנסתי ליעד עם אוזן בוערת משימוש יתר בסלולרי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgAbYs57FPt5_FiPYQYFs378YT1Oa0yiS05qdxOWOVruBpI2YY8XmhjNvJytdhXgKzoIpL9lLEJHL1Ywe1pMTZz9URnV5xoe_JZtmsSl5JwheebgpbIO0mAiulvsS1FE0NrHttCtW_UFr3oeSOot9lLomEeYeFKAfvxMheF9MQnw2JrHCJcdJFQtg66kzw/s4032/20230605_174953.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4032" data-original-width="3024" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgAbYs57FPt5_FiPYQYFs378YT1Oa0yiS05qdxOWOVruBpI2YY8XmhjNvJytdhXgKzoIpL9lLEJHL1Ywe1pMTZz9URnV5xoe_JZtmsSl5JwheebgpbIO0mAiulvsS1FE0NrHttCtW_UFr3oeSOot9lLomEeYeFKAfvxMheF9MQnw2JrHCJcdJFQtg66kzw/w300-h400/20230605_174953.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תמונת אווירה אחרונה לפני שנגיע לאוכל...</td></tr></tbody></table><p>הדלת הסתובבה ופתאום ראיתי שחור בעיניים. האור פינה מקום לאפלולית, הרעש הפך לשקט, החום התחלף במשב מיזוג קריר שליטף את הפנים ובנחיריים, עשן האגזוזים הומר בבישום עדין ומתקתק. ברגע הראשון חשבתי שלא יכול להיות ניגוד מוחלט יותר בין ההמולה שהציפה אותי עד לכניסה ובין האווירה במלון כרמים. בעודי מחפש את הבר, צדו את עיני האנשים. אני לא האמנתי לעיני, עם כל הרוגע וכל הפנאי וכל הטקס בחלוק לבן. יקום מקביל. איתרתי את הבר ונחתה בי ההכרה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אסקפיזם הנה אני בא.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8-90VkN1UyYM7xMy5rpC7cOkECeudt3hvNITq2XmJSM1GWmu6P-3LkNMyfHTXJ7En9UB5eZEMApE9ULZsGeXmreS8RTceuEt2VZ3TUvUmNneT4ainkJuG0e1DIa3w4zWd-9NQQOjJhCqxK2cQjtTleOEOFQke1HHWGCkKAJSze-lvf6xC8cQVhkLm3qs/s2944/20230605_183429.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2208" data-original-width="2944" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8-90VkN1UyYM7xMy5rpC7cOkECeudt3hvNITq2XmJSM1GWmu6P-3LkNMyfHTXJ7En9UB5eZEMApE9ULZsGeXmreS8RTceuEt2VZ3TUvUmNneT4ainkJuG0e1DIa3w4zWd-9NQQOjJhCqxK2cQjtTleOEOFQke1HHWGCkKAJSze-lvf6xC8cQVhkLm3qs/w400-h300/20230605_183429.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אבל קודם: לחיים!</td></tr></tbody></table><p>אני מתיישב ופוגש את עדי מהנדס זוויות צילום של אובייקטים על השולחן העגול הקטן בתאורה בלתי אפשרית. גמרנו אומר ביננו לעמוד בציפיות המחמירות של קהל הקוראים אנין הטעם, לא לוותר לעצמנו, לנגוס בכל מה שיש לתפריט להציע ולהוריק קוקטיילים כאילו אין מחר בכדי שתוצג בפניו התמונה המלאה. עדי החכם והאחראי הגיע בתחבורה ציבורית ובחר מקום ממנו אוכל להגיע רגלית הביתה שלם ובריא.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-ioZXCaGVTCqVxnQTSihXme2HOtFZ2ZmujDOnbRXqo1XwPIKGr2PPLr5733iTZZogOO7hIc0o6PzYK3qpZK-awju3PonKGwMr6jlAex5TdFzNwdPToIahEH3Z04yTGaBrVkRiHsO37rf9sjSdBvfUROHxDOygNqkFtpGVpO68BZh-KExJqoNzCmdIQ9g/s4032/20230605_181601.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-ioZXCaGVTCqVxnQTSihXme2HOtFZ2ZmujDOnbRXqo1XwPIKGr2PPLr5733iTZZogOO7hIc0o6PzYK3qpZK-awju3PonKGwMr6jlAex5TdFzNwdPToIahEH3Z04yTGaBrVkRiHsO37rf9sjSdBvfUROHxDOygNqkFtpGVpO68BZh-KExJqoNzCmdIQ9g/w400-h300/20230605_181601.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עתידות: בקרוב יגיע סשימי!</td></tr></tbody></table><p>כמו שאפשר להבין, הלוקיישן הצליח ליצור את הניתוק האידיאלי ואפשר לנו להתמקד בסיבה שלשמה התכנסנו והיא לתת לכם, קהל הקוראים הנאמן, את כל מה שאתם צריכים לדעת וקצת יותר כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת אם לסור בעקבותינו אימפריאלה. אני מצדי החלטתי להפוך כל אבן על מנת שבסיס הנתונים שלכם לא יחסר. ישמין כמה שישמין, ישכר כמה שישכר ויעלה כמה שיעלה. לזכותי יאמר שבנקודת הזמן ההיא עוד לא הבנתי שאני נלחם עד טיפת הדמים האחרונה של עדי והכוונות שלי היו אלטרואיסטיות למחצה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjetVMa5F1Il03KyvF_yGlBI1l-Wpftz6Ud8J4v-b8Z1mxqe1YsZPE0KJDeL76Xwn_nMPjzmuWZV_m6LsdAJXMyIYozYiroxiYdJWbvfgHOYGEUxyWFx3jc3UCswcWBcBzuJfBRfdqqDuB9hHCaN9kxgf3zdtde78Ng_aqhoLzko9ARsZgZuljccjzzPkA/s4032/20230605_181053.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4032" data-original-width="3024" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjetVMa5F1Il03KyvF_yGlBI1l-Wpftz6Ud8J4v-b8Z1mxqe1YsZPE0KJDeL76Xwn_nMPjzmuWZV_m6LsdAJXMyIYozYiroxiYdJWbvfgHOYGEUxyWFx3jc3UCswcWBcBzuJfBRfdqqDuB9hHCaN9kxgf3zdtde78Ng_aqhoLzko9ARsZgZuljccjzzPkA/w300-h400/20230605_181053.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">קוקטייל וכדורגלן, תמונת אילוסטרציה</td></tr></tbody></table><p>התפריט כלל 11 מנות בהיקף של איפשהו בין מאזט למנה ראשונה במסעדה. המנות מתכתבות עם 11 קוקטיילים, כאילו היו כדורגלנים המשתדכים עם דוגמניות, נעים בין המר למתוק באלגנטיות מתוחכמת. שיפוד האננס טופו לא זכה להיכנס למבחן שלנו כי הוא נחזה להיות בריא מדי. גם החציל השרוף בגריל מצא את עצמו על רצפת חדר העריכה על סעיף סטנדרטיות. שאר המנות היו הצגה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh7iweoYrhe_w4n9x12X_jZQXwrALc9HBFprtsByeyJEQvwk3R_R7Pkjxjkoe-UA4JdA-rTLR4afsSh-qTh50nmL2ViFYHOD3bI4RUwRMEYAV1Cudp_A5-rp4T04r8LkgZeRTrkTwTz9qi1tUU90bHShZMov66CZ76PNbu7fw1FlqWqzXMCRQLHIDIQ_SI/s4032/20230605_182820.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4032" data-original-width="3024" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh7iweoYrhe_w4n9x12X_jZQXwrALc9HBFprtsByeyJEQvwk3R_R7Pkjxjkoe-UA4JdA-rTLR4afsSh-qTh50nmL2ViFYHOD3bI4RUwRMEYAV1Cudp_A5-rp4T04r8LkgZeRTrkTwTz9qi1tUU90bHShZMov66CZ76PNbu7fw1FlqWqzXMCRQLHIDIQ_SI/w300-h400/20230605_182820.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנות שהן יותר מדוגמיות, ודוגמן שירד עליהן בקרוב ממש.</td></tr></tbody></table><p>פתחנו עם סשימי דג ים ונגיעות גספצ'ו פיקנטי ועם סינטה כבושה וסלט קיסר מחוזק. למשקאות הראשונים בחרנו את הספרינג פאנץ' – שני סוגי רום, אננס, דבש, מיץ תפוחים, מיץ לימון ולמון גראס, ולצדו את הסניור החריף והעשבוני – טקילה בחלפיניו, מיץ פלפל ירוק וסירוף אגבה. הסשימי היה טרי ומרענן והשתלב נהדר עם הספרינג פאנץ' החמוץ-מתוק הדינאמי. הסינטה מצידה הסתרגה עם איולי צ'יפוטלה לחוויית פתיחה מושלמת. הטקילה הייתה חרפרפה וכבדה משהו ביחס לשלב ההתחלתי בו לגמנו אותה. בגזרת הסלט נציין לשבח את הטריות של העלים ואז השילוב המנצח בין ביצי השלו לאנשובי המלוח לחובבי הזאנר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhTJZK-fyTd6x305PrqnedUc-B6z-U-HF-cbz7p3M4URcr_nrXw5znIh5IVcX4zEwLuUyQlUCbplDuUkfaf6l9Fi_t2Zg66JbIFqwX-RKEffIb4QOWJGHSaoc14hJtBICfWELn_MOnV_Hw16QGD3pExO_Oi0PMdadQaG1jeuNBMTLK8_K9h6NrgoFIxvHM/s4032/20230605_191322.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhTJZK-fyTd6x305PrqnedUc-B6z-U-HF-cbz7p3M4URcr_nrXw5znIh5IVcX4zEwLuUyQlUCbplDuUkfaf6l9Fi_t2Zg66JbIFqwX-RKEffIb4QOWJGHSaoc14hJtBICfWELn_MOnV_Hw16QGD3pExO_Oi0PMdadQaG1jeuNBMTLK8_K9h6NrgoFIxvHM/w400-h300/20230605_191322.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הבר שמבטיח וגם מקיים</td></tr></tbody></table><p>המלצרים הסופר-חביבים התחלפו בזה אחר זה, משל שמרו עלינו איזורית בזמן שהספקנו להחליף חוויות ילדות מהכדורגל הישראלי מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. עדי שאתרע מזלו לאהוד את צפרירים ואני עם רכבת ההרים של בית"ר ירושלים. </p><p>המשכנו עם מוטיב הדגה בואך סביצ'ה דג ים סלסה אננס שהיה מאסטרפיס, גם בכמות המפתיעה וגם באיכות ובמגוון הטעמים שנעו בין חמוץ למתקתק. כדי למנוע התייבשות הצטיידנו ביוזו קאזה – וודקה עם מיץ לימון וקאונטרו ובלירוי בראון – רום בהשריית בננה קקאו ואמרה. כאן מדובר בשני קוקטיילים לפנתיאון. היוזו הדרי מתוק והאלכוהול כמעט אינו מורגש בו. הרום עם הבננה היה מחוספס ומעניין יותר לאנשים שמבינים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0V-ag81u_FG1eFAgHDhKxk16hbdqLz9EJR2zWt9E8DwNaznHETQuI7jL4CGX7uE6G82l4FQainuN8fQ90x-JIJepqDSe6ys9wphs6442epWbKFlB1zt4rKc6I6UPvGYPYii4j5HwZEBLG3Oaywr1EC1c9S_59lGZauiyjLkIMsd0-ylgmzqz1I9kQ9LY/s4032/20230605_182800.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0V-ag81u_FG1eFAgHDhKxk16hbdqLz9EJR2zWt9E8DwNaznHETQuI7jL4CGX7uE6G82l4FQainuN8fQ90x-JIJepqDSe6ys9wphs6442epWbKFlB1zt4rKc6I6UPvGYPYii4j5HwZEBLG3Oaywr1EC1c9S_59lGZauiyjLkIMsd0-ylgmzqz1I9kQ9LY/w400-h300/20230605_182800.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מצליחים לעקוב? סינטה וסביצ'ה עושות סדר</td></tr></tbody></table><p>בשלב זה מצבנו לא יכול היה להיות טוב יותר, טרדות היום נשתכחו, השיחה קלחה, המוזיקה ברקע נעמה, הרעב הפך לזיכרון רחוק ואפילו צמאים כבר לא היינו. בפנינו עמדו שתי ברירות, האחת לשאוף להפסקת אש ברוח נוסחת שהשקט יענה בשקט והשנייה לחרוק שיניים ולדבוק במשימה הקדושה שחרטנו על דגלנו. לאחר התייעצות קצרה עם מלצר מספר 4 ממנו למדנו על סגולות השעה השמחה בגדרה מסתבר שניצבנו (50 אחוז הנחה על כל הקוקטיילים!), החלטנו לא לוותר לעצמנו כדי לפרוס בפניכם שותפינו הקוראים את מלוא רוחב היריעה שיש לאימפריאל להציע.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi4_gz7_IySIXp6Ohx8Z_cz4a9UwBdBzox7i1oBtfOEOjvNweeZjeozUCgUmtf4_pHW40NYlMaEOqPn0-JNcyl_3ncWf44xYsAsK0-UKv37oLPMFts1vp24LJRlkTlHVWhf8ABE4TlaHEDPekhVgVhwy7g-TRSlS63tiny5YPTrwAW3ObK4PueGhtgR8aU/s4032/20230605_185918.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi4_gz7_IySIXp6Ohx8Z_cz4a9UwBdBzox7i1oBtfOEOjvNweeZjeozUCgUmtf4_pHW40NYlMaEOqPn0-JNcyl_3ncWf44xYsAsK0-UKv37oLPMFts1vp24LJRlkTlHVWhf8ABE4TlaHEDPekhVgVhwy7g-TRSlS63tiny5YPTrwAW3ObK4PueGhtgR8aU/w400-h300/20230605_185918.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לא נפסיק לשתות!</td></tr></tbody></table><p>בטוחים בעצמנו ונחושים למלא את האתגר הסתערנו על שיפוד פילה הבקר הבשרני וטבלנו אותו בצ'ימיצ'ורי ובאיולי החרדל. במנה כזו, אם הבשר איכותני ועשוי במידה הנכונה הדרך לציון גבוה קצרה וכך אכן היה. למען שלמות התמונה זרמו לשולחננו שני קוקטיילים אחרונים בשלב זה אף אחד לא יכול להתחייב איך קוראים להם או מה רמת העפיצות, המזל הוא שהם תועדו בתמונה המצ"ב ושהם גרמו לנו לחייך. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhitQCIitmlwFavrbX_5urfiQ9SYFsp22WBorn_cZvzwpaI5RDqVRcgomWdELOLGZinjVr1xCMUfz2hEnqzlXhPQuhMpOD69r6EsCdITT4hzgKs_dKFXh3L8q_ahg8JmlbS5C8pAGzcoaXKvntzLyo3nW09T8jHLxTt_4gCsEPTGMCgrGknUcELRwWj9LY/s4032/20230605_185205.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhitQCIitmlwFavrbX_5urfiQ9SYFsp22WBorn_cZvzwpaI5RDqVRcgomWdELOLGZinjVr1xCMUfz2hEnqzlXhPQuhMpOD69r6EsCdITT4hzgKs_dKFXh3L8q_ahg8JmlbS5C8pAGzcoaXKvntzLyo3nW09T8jHLxTt_4gCsEPTGMCgrGknUcELRwWj9LY/w400-h300/20230605_185205.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הקינוח שלפני הקינוח<br /></td></tr></tbody></table><p>לפני שגלשנו לקינוחים, בהחלטה מנהיגותית של רגע, הזמנו בתזמון מושלם גם את הבייבי ריב טלה. שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לזה. ספריבס טלה ברוטב ברביקיו וכרוב צלוי עם ג'ינג'ר ונענע. קונצרט של טעמים, נימוחות, ריחות וצבעים פשוט התפוצצו לכדי יצירת אומנות קולינארית מהמעלה הראשונה. בפער ניכר מדובר במנה הכי טובה שיש לאימפריאל להציע וגם הרחק מעבר לגבולותיו לא יהיה פשוט לעמוד בסטנדרט הזה. פשוט חוויה. מהשיא הזה לא היה לאן להמשיך בגזרת המלוחים אז קינחנו במסלעת שוקולד, נוגט ושטרוייזל נחמדה ביותר אך לא מאסט.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjK5VVBErYMMiCw8KhgFdK5dYEQklA_D79VcoG1cxkbbw7VVefGlyelSFfXU_XUB_CDUyF5qKiPJRCj9ZhqXg_YuKnn_AZ50Qrf7ELvBVO-n-vn8yqTO9FBuNUBwKvWhUg-DRJ8eAu_DLe3XJrlD1UMgFXDNii7SNKmcEaWouJ9ZvMe3zOepks0qJiOZ2Y/s4032/20230605_192439.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="3024" data-original-width="4032" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjK5VVBErYMMiCw8KhgFdK5dYEQklA_D79VcoG1cxkbbw7VVefGlyelSFfXU_XUB_CDUyF5qKiPJRCj9ZhqXg_YuKnn_AZ50Qrf7ELvBVO-n-vn8yqTO9FBuNUBwKvWhUg-DRJ8eAu_DLe3XJrlD1UMgFXDNii7SNKmcEaWouJ9ZvMe3zOepks0qJiOZ2Y/w400-h300/20230605_192439.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לקינוח: קינוח!</td></tr></tbody></table><p>לסיכום, האימפריאל הוא מפלט אפלולי ונהדר מהמולת החיים, תמצאו שם משקאות מרעננים ומקוריים לצד טאפסים מרוכזי טעם. מומלץ מאוד. לגבי העלות, בסך הכל ביחס לכמות ואיכות בזמן ההאפי האוור אפשר להגיד שהיחס עלות תועלת היה משביע רצון, במיוחד אם יש לכם חברים טובים כמו עדי שמפנקים. </p><p>יצאנו מהמלון כשאור אחרון נח בינות לכרמים שמסביבו ומערסל את הרי ירושלים הקסומים, בהרגשה הרבה יותר טובה. שווה ++</p><p><br /></p><div>ל<a href="https://www.isrotel.co.il/attractions-events/hangouts/restaurants/jerusalem/imperial-bar-cramim/" target="_blank">אתר המסעדה</a></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0קרית ענבים, ישראל31.8121065 35.1190206000000133.5018726638211533 -0.037229399999986867 60.122340336178844 70.275270600000013tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-22102585371296496762023-05-14T07:33:00.001+03:002023-05-14T07:33:00.130+03:00מסודי<p><b>כזה דבר עוד לא קרה לנו: 2 אורחות בארוחה אחת. גם רחלי ניניו וגם יעל אורן, מנהלות <a href="https://www.facebook.com/groups/Ahuki/" target="_blank">קבוצת אחוקי</a>. ועוד משהו שלא קרה לנו: מסעדה שהספיקה להיסגר עוד לפני פרסום הרשומה אודותיה. מזל שהמקום הופך לקייטרינג (כל הפרטים </b><a href="https://www.facebook.com/profile.php?id=100085863660257" style="font-weight: bold;" target="_blank">בדף הפייסבוק של המקום</a><b>), כך שיש לכם סיבה נהדרת לקרוא את חוות דעתה של רחלי.</b></p><p>אנחנו כבר שנתיים מנסים לקבוע. בפעם האחרונה שכמעט סגרנו הגיעה הקורונה וכל המסעדות נסגרו ונאלצנו לגנוז את האירוע... בפעם אחרת בלת״ם מהעבודה... עבר הזמן, ופתאום ליעל הייתה פגישה בירושלים, וידענו שזה הזמן וזה חייב לקרות! פתחנו את היום ב<a href="https://muslala.org/" target="_blank">מוסללה</a>, בשיחה מרתקת של היזם החברתי הירושלמי אורי עמדי, ומשם רצנו לפגוש את עדי בהתרגשות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiRf9jT7hN9breJqP82D7GeHe8Ik55kJB3qpmuacCeKCUgqwiJts1y5e5P4kLM05jV3qNljWgJAcnmAyo0KZlol-PoDdtN3zX57Bq1tPoJxAZop19BGkSZyRpYOJ0Rc0SvtNyop06EWhMPVQXL3U2Osjp3kVvj0NgDBQGrgdrwcKZBlY83WgjSBbq0N/s2048/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.24.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiRf9jT7hN9breJqP82D7GeHe8Ik55kJB3qpmuacCeKCUgqwiJts1y5e5P4kLM05jV3qNljWgJAcnmAyo0KZlol-PoDdtN3zX57Bq1tPoJxAZop19BGkSZyRpYOJ0Rc0SvtNyop06EWhMPVQXL3U2Osjp3kVvj0NgDBQGrgdrwcKZBlY83WgjSBbq0N/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.24.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מתרגשים...</td></tr></tbody></table><p>היו לנו 2 אילוצים מרכזיים: מקום שיהיה קרוב לבניין כלל ומקום שעדי לא ביקר בו עדיין במסגרת הבלוג.. (מאתגר!), אבל אחרי חיפוש מעמיק בבלוג, גילינו מקום קטן ומשפחתי על פסי הרכבת הקלה, ממש דקה ממרכז כלל ומשוק מחנה יהודה - מסודי. בחיפוש קצר בגוגל מראש, אני מגלה שזה מעבר לסתם מקום עם אוכל טוב. אלא מקום עם סיפור. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBZUYpwqbtOhpQYjOkVksqNsxD_nJ8SWGstoNV1wDrwYdUZCW4YkccZFqPonpxxIMSC752RhuMLIVKc9PhF3_gjAdo7_pCdRjx2s5AzwVxsqnVDFZY_MRAuYKonnf_e0eDHW8Shw_Hro1vzr4CL9CwYw4diJVw4yu4-pI7_T1Q8GRgmfjSZihYO1XK/s1920/WhatsApp%20Image%202023-04-18%20at%2009.06.30.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1920" data-original-width="1080" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBZUYpwqbtOhpQYjOkVksqNsxD_nJ8SWGstoNV1wDrwYdUZCW4YkccZFqPonpxxIMSC752RhuMLIVKc9PhF3_gjAdo7_pCdRjx2s5AzwVxsqnVDFZY_MRAuYKonnf_e0eDHW8Shw_Hro1vzr4CL9CwYw4diJVw4yu4-pI7_T1Q8GRgmfjSZihYO1XK/w225-h400/WhatsApp%20Image%202023-04-18%20at%2009.06.30.jpeg" width="225" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ככה זה נראה מבחוץ...</td></tr></tbody></table><p>את המקום מנהלת תהילה וקנין, שכל חייה חלמה לפתוח מקום של אוכל. תהילה שהתה כמעט שנה במקלט לנשים מוכות ולפני שנתיים יצאה לחיים חדשים. בסרטון אודותיה היא מעדיפה לא לדבר על הסיבות שגרמו לה להגיע למקום אלא היא בעיקר מדברת על היכולת לקום ולצמוח, ובמילותיה: ״במקום ליפול הכי נמוך שיש, אפשר לבחור לצמוח״. המקום נקרא על שם סבתא שלה, והיא קיבלה את המימון והמקום דרך אחד הסוחרים מהשוק שמעדיף להישאר אנונימי, ממש אדם שהחליט לפתוח לה את הדלת ולהגיש לה את החלום. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhamdnTVr_mktSk6W9BacnXUMGnHGV05ZTQn9_Oe39KkzkWl34oCvseCAL4sTr2Oof6n4LmASZEEYe9yqgTdLrqWsxy2QmxEAYuoR0_YL6DXNhGrxFsTZITi5h8a58oR4wig5x-XjCipC73OXmljypYEUvZ620R90G1iputhdPRhl-U_FzjYgTiFxpK/s2048/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.21.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhamdnTVr_mktSk6W9BacnXUMGnHGV05ZTQn9_Oe39KkzkWl34oCvseCAL4sTr2Oof6n4LmASZEEYe9yqgTdLrqWsxy2QmxEAYuoR0_YL6DXNhGrxFsTZITi5h8a58oR4wig5x-XjCipC73OXmljypYEUvZ620R90G1iputhdPRhl-U_FzjYgTiFxpK/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.21.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">וככה זה נראה מבפנים!</td></tr></tbody></table><p>אחרי שנחתנו והתיישבנו, הסתכלנו מיד על התפריט שתלוי במקום בגדול והזמנו. התפריט פשוט, ביתי ולא מתייפייף. אפשר לבחור ממספר אופציות של מנות עיקריות: שניצל, שווארמה פרגית, קציצות על האש, חזה עוף או קציצות דגים, ואת כל הנ"ל אפשר לקבל בתוך פיתה / לאפה / חלה / פיתשניצל. בימי שלישי מגישים קוסקוס ומרק ירקות, אבל הגענו מוקדם מדי והמנה עדיין לא הייתה מוכנה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiAeKV_aLkcwYBzp-UGihQJK5ek1Mz-AtLAZ_76li2EXLClErDQV93e2egCxGZaKWoeMKpf3aji5FrsDwnwVk_1r77WiX49Wl5MX8T15FtO3nXNJCnXY0cJZeh8WumCQ-_YmA859qeiO8DCu1TJVs6YMFr3DzL3BZQ7OQMcKdDfygH5LLx_0FoOLnrM/s4612/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.22.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="4612" height="178" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiAeKV_aLkcwYBzp-UGihQJK5ek1Mz-AtLAZ_76li2EXLClErDQV93e2egCxGZaKWoeMKpf3aji5FrsDwnwVk_1r77WiX49Wl5MX8T15FtO3nXNJCnXY0cJZeh8WumCQ-_YmA859qeiO8DCu1TJVs6YMFr3DzL3BZQ7OQMcKdDfygH5LLx_0FoOLnrM/w400-h178/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.22.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סיפורן של 3 מנות</td></tr></tbody></table><p>יעל ועדי הלכו על קונספט החלות: יעל עם שניצל ועדי עם קציצות דגים. בתוך חלה! יעל תהתה מי בכלל אוכל קציצות דגים ומה יש בזה... עדי סיפר שהוא גדל על קציצות דגים עוד מימי המעון. לא יודעת... אצלי יש כלל ברזל שקציצות אוכלים רק אצל אמא. אני הזמנתי מנה שצדה את עיניי פיתשניצל (פיתה מטוגנת עם פירורי לחם) עם שווארמה פרגית. התלבטנו אם לאכול ככה, כי אי אפשר כל כך לחלוק, אבל הלכנו על הקונספט פוסט קורונה הזה. בפעם הבאה נמצא מקום שנוכל לחלוק.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgs1cwR_qcouboRhYKw5AL3nIC11YXuV0RUwdXUEWEgQ0CT5OHtrdfeSWotG8FeSBdj9gPx0MqKOgUpIj_SOBe1ASaQR0jDhelSoqbg0f5uJT8SBkdgn9hmwI6KPHUydh-ElEB24B6mjn36HIp495PszjPvmTlk_H_eV4wdit4K_BaYnZ1emVSvgioC/s2048/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.21%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgs1cwR_qcouboRhYKw5AL3nIC11YXuV0RUwdXUEWEgQ0CT5OHtrdfeSWotG8FeSBdj9gPx0MqKOgUpIj_SOBe1ASaQR0jDhelSoqbg0f5uJT8SBkdgn9hmwI6KPHUydh-ElEB24B6mjn36HIp495PszjPvmTlk_H_eV4wdit4K_BaYnZ1emVSvgioC/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-05-01%20at%2010.22.21%20(1).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פיתשניצל, תמונת תקריב</td></tr></tbody></table><p>השיחה שלנו נסבה בין יזמות חברתית ל<a href="https://q4israel.org.il/" target="_blank">רבעון הרביעי</a>, עולם הקהילות, נסיעה לסלוניקי, ומנוי המטמון שעדי והאחת לא מספיק מנצלים😂…(לתשומת לב קוראינו מ<a href="https://www.parks.org.il/" target="_blank">רשות הטבע והגנים</a>, בלוג טיולים של עדי זה הדבר הבא!). כמובן שעם חברה כזו טובה ושיחה מעניינת ברור לנו שניפגש שוב בקרוב בירושלים.</p><div>המנות היה טובות, סלטים טריים, אני אהבתי את הרעיון של פיתשניצל שהיה ממש טעים בעיניי! המקום קטן, אפשר לשבת בפנים אבל די בצפיפות או על הרחוב ולהרגיש קצת אווירה ירושלמית. לסיכום, אחלה מקום לארוחת צהריים פשוטה וטעימה, או אם אתם מחפשים משהו מהיר לאכול בין פגישות או באמצע יום עבודה. פלוס רציני שיש משלוחים בוולט. </div><p><br /></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0יפו 82, ירושלים, ישראל31.785451 35.2141593.4752171638211529 0.057909000000002209 60.095684836178847 70.370409tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-6310861587546442082023-04-13T08:27:00.000+03:002023-04-13T08:27:15.635+03:00רחמו<p><b>אמרתם מסעדת פועלים אמרתם רחמו. ואת מי ניקח לבכר מסעדת פועלים אם לא סוציאליסט וציוני נלהב כמו אורי מתוקי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד וחבר תנועת דרור ישראל. בתיאבון!</b></p><p>סוציאל דמוקרט ועובד פורום קהלת אוכלים במסעדת פועלים. זה טור ביקורת האוכל שתמיד היה חסר לכם.</p><p>בימים קשים אלו של ניסיון לעשות הפיכה משטרית (בסדר עדי, רפורמה) וקרע עצום בעם, קבעתי עם עדי, שותף ותיק ליוזמות ומאבקים משותפים לימין ושמאל. עדי הציע שנעשה ביקורת אוכל לבלוג המעולה שלו על הדרך. מה יותר יכול לתת תקווה לישראליות חזקה שתתגבר על הקשיים מאשר מסעדת רחמו הירושלמית? מסעדה שיושבת בלב שוק מחנה יהודה שנים ארוכות. האוכל אוכל ביתי, סירים מהבילים של אורז, שעועית ומיני תבשילי בשר. גולש הונגרי בסגנון עירקי ושאר שילובים מעניינים שהתפתחו פה. בשעה 17:00 המקום נסגר כמו מסעדת פועלים אמיתית.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZ661SEG5-OHAh6j4WNrYtJkfQ_CJ-B5kMCmySSA44VHOuVQTaG3Gjx60S_sa6hpvtit09O7x13BbS4wJlbzwRaZkkq3APn1U2kzqnrhEj6r2O7vENSvStdKpXghaFm-ZEHaY5uOdeAejBCmpdFQxaGzzToocJbm7Al0HG1Rn6SoyIfgveREVh-TqF/s1600/WhatsApp%20Image%202023-03-26%20at%2009.34.10.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZ661SEG5-OHAh6j4WNrYtJkfQ_CJ-B5kMCmySSA44VHOuVQTaG3Gjx60S_sa6hpvtit09O7x13BbS4wJlbzwRaZkkq3APn1U2kzqnrhEj6r2O7vENSvStdKpXghaFm-ZEHaY5uOdeAejBCmpdFQxaGzzToocJbm7Al0HG1Rn6SoyIfgveREVh-TqF/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-03-26%20at%2009.34.10.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תפריט! </td></tr></tbody></table><p>עם עדי ניהלנו בעבר מאבק גדול נגד התוכנית להפריט את מקרקעי ישראל. הכרנו כשהוא היה איש המכון לאסטרטגיה הציונית, ואנחנו אנשי דרור ישראל, ראינו בתוכנית זאת של ממשלת נתניהו השנייה, תוכנית רעה גם בהיבט החברתי-כלכלי וגם בהיבט הציוני-לאומי. החיבור הלא מובן מאליו הזה יצר קואליציה של ארגונים מימין ומשמאל שבאמת היו גם מימין וגם משמאל. לחצנו על חברי הכנסת בסגנון של שמירה אישית לוחצת. החיבור הזה הביא גם לכך שבהצבעה הראשונה הממשלה לא הצליחה וגם הכנסנו מספיק שינויים שהקשו על הפגיעה באופייה הלאומי של מדיניות המקרקעין של ישראל. במאבק אגב היה כרוך גם בג"ץ כך שפעלנו כנגד כל הרשויות.</p><p>בימים קשים אלו אני שמח לנהל שיחה שלא נשארת ברובד הסיסמאות. המאבק הנוכחי יוצר קרע חסר תקדים בין ימין ושמאל. לצד השתתפותי הנלהבת בפעילות המחאה, אני זוכר שכך או אחרת בסוף נצטרך למצוא את הדרך לנסח מחדש חוזה חברתי. אולי בסגנון של גולש עיראקי.</p><p>לקחנו שתי מנות עסקיות. 69 ₪ למנה עיקרית, שתי תוספות, סלט/חומוס ושתייה. לצערי מרק הקובה האהוב עליי נגמר, אז הלכנו על קציצות ברוטב עם אורז מקלובה. במנה השנייה, בחרנו בגולש המדובר, אורז לבן ושעועית. חומוס לאחד וסלט ירקות לשני. </p><p>האוכל מוגש מחלון מהמטבח. אין תפריט, מלצרים או גינונים. פשוט עומדים עם מגש כמו בחדר אוכל של מקום עבודה או קיבוץ ואומרים מה רוצים. מה שיש כתוב על הלוח ומשתנה כל יום. את המקום מנהלות בנותיו של רחמו המיתולוגי. לאחר שאכלנו בהנאה, ישבנו לשוחח שיחה ארוכה כשהאווירה נוחה וללא תחושה שמאיצים באנו למרות שהיינו ממש לקראת הסגירה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9LCw4DrsSkNfMixYKl1KM7eefkpjePG2_8C3ZXW4NP6XEP1XmtVxlvKQAT69ep1nFCM3f3OKqG-sKsMqMWBrDWPMJ2hTK-Uj-STWjgOP4qczygd1xSeS8N3L4WQqnIde7RODXDFzfdWQvtC7jGxa0VLttbUB0Os1go-rvrPe4ZZuL7fOhoBGpSbQE/s1600/WhatsApp%20Image%202023-03-26%20at%2009.34.27.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi9LCw4DrsSkNfMixYKl1KM7eefkpjePG2_8C3ZXW4NP6XEP1XmtVxlvKQAT69ep1nFCM3f3OKqG-sKsMqMWBrDWPMJ2hTK-Uj-STWjgOP4qczygd1xSeS8N3L4WQqnIde7RODXDFzfdWQvtC7jGxa0VLttbUB0Os1go-rvrPe4ZZuL7fOhoBGpSbQE/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-03-26%20at%2009.34.27.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אז מה היה לנו שם?</td></tr></tbody></table><p>האוכל טעים מאוד. במיוחד אהבתי את הגולש אבל הקציצה לא נפלה ממנו בהרבה. הקציצה בסגנון קבב (ארוך) מבושל, באה ברוטב אדום טעים. האורז מקלובה היה מצוין, לא יבש ועשוי מדויק כך שמורגש היטב טעמם המתקתק של הירקות. האורז הלבן היה מצע נהדר למעין מרק שעועית ברוטב עגבניות שמוגש עליו. תכלס יכול לבד לשמש כמנה משביעה ומאוד זולה. נדמה לי שאבא שלי בימיו כסטודנט דלפון בירושלים היה אוכל בדיוק את זה, או מנת חומוס. </p><p>מבחינתי גולת הכותרת הייתה הגולש. בשר טעים שבושל הרבה זמן עם הרבה טעמים. בטעמו אני לא בטוח שיוצאי יהדות הונגריה היו מוצאים זיכרונות מבית אבא בבודפשט אבל מדובר במנת בשר גדולה, עסיסית, משביעה ומלאת טעמים. </p><p>לסיכום קולינרי, מדובר במוסד ירושלמי ותיק מאוד, שממוקם במקום שהוא סמל לירושלמיות והישראליות, שוק מחנה יהודה. האוכל לחלוטין עומד בשמו המפורסם. המקום נעים ומזמין. אבל מילה צריך לומר על יוקר המחיה בישראל. מדובר במסעדה ממש זולה ביחס לסטנדרט למשל בתל אביב וגם באזור שוק מחנה יהודה עצמו. ניתן בהחלט בכמה עשרות שקלים לאכול, ליהנות ולשבוע. אלא שאם הכותרת היא מסעדת פועלים, אציין שעלות של 70 ש"ח לארוחת פועלים מתאימה לפועל שמרוויח שכר מינימום סקנדינבי, ופחות לפועל מקומי. גם מבחינת אווירת השוק, המקום מלא בעיקר תיירים (פנים וחוץ) ופחות בעובדים קשי יום. אין בארץ כמעט מסעדות פועלים בהם אוכלים עובדים בהפסקת יומם, אלא אם מדובר למשל בפועלי ההיי-טק, או קהלת, עם כרטיסי הסיבוס שלהם.</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://rachmo.rol.co.il/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p><p><br /></p><p><br /></p><p><br /></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0שוק מחנה יהודה, האשכול 5, ירושלים, ישראל31.7847701 35.21181133.4745362638211539 0.055561300000000813 60.095003936178841 70.3680613tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-17060217100670814522023-03-26T07:40:00.000+03:002023-03-26T07:40:10.216+03:00דרך הגפן<p><b>מסעדת דרך הגפן קמה לפני 11 שנים, עת קם הבלוג מאכלי י-ם. איכשהו הדרכים לא הצטלבו, ולטובת ביקור הביקורת ליהקנו את ד"ר אשר מאיר, עמית בכיר בפורום קהלת שעלה לאחרונה לכותרות. הנה מה שלאשר יש לספר לכם על המחקר שערך במקום... </b></p><p>בספר הכוזרי של הרב יהודי הלוי, מסביר החכם היהודי למלך כוזר שתכליתן של ברכות הנהנין היא לגרום לאדם לשים לב להנאות שלו, כך שאלו יתעצמו בתודעתו. ובכן, כאשר הגעתי יחד עם עדי למסעדת "דרך הגפן" במושב בית זית, נזכרתי שהצורך לכתוב ביקורת צריך לזרז אותי לשים לב היטב לאוכל שאני שם בפה, ובכך להעצים את ההנאה שלי, לצד כמובן התועלת לקוראים. כך הפך הביקור לחוויה לא רק קולינרית אלא גם רוחנית.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjuDmdJEVmEkhhkMBhSZ8SwElk57U8IvHjvbnhjMA33GFuKtFKCfp0-HOUqueVphXpLlC6KJq4kopcw9bryCMQIIjewWM6V9KpkoHDRgNTPWWxvca2yBULaH_QbH0L9mlfwprS7hBdfUS7F6Jo5pnMoDMKjsTL-vUtZizOV43KLW2q5hTw_xZCTpB_Z/s2944/20230309_165512.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2208" data-original-width="2944" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjuDmdJEVmEkhhkMBhSZ8SwElk57U8IvHjvbnhjMA33GFuKtFKCfp0-HOUqueVphXpLlC6KJq4kopcw9bryCMQIIjewWM6V9KpkoHDRgNTPWWxvca2yBULaH_QbH0L9mlfwprS7hBdfUS7F6Jo5pnMoDMKjsTL-vUtZizOV43KLW2q5hTw_xZCTpB_Z/w400-h300/20230309_165512.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אשר ועדי בדרכים: דרך הגפן, דרך הטבע ודרך הצלחת</td></tr></tbody></table><p>המקום נגיש מאד, הוא נמצא דקות אחדות בלבד מן העיר בזכות כביש 16 החדש. בחודשי החורף עוברים דרך המאגר היפהפה. חנייה בשפע בסמיכות מקום. עיצוב המסעדה הוא בסגנון כפרי שמתאים לסביבה של המושב בית זית, יש סביב שבילים ובריכות קטנות ואף משתלה צמודה. שתי עובדות הסבירו לנו פנים בכניסה ודאגו לנו לשולחן. כמות הסועדים הייתה מרשימה בהיחשב בשעה המוקדמת – 4:15 בצהריים. </p><p>כלל אחד שמנחה אותי בבחירת מנות במסעדה לא מוכרת הוא, לבחור דברים ששף לא היה מעז לעשות אם הוא לא היה עושה אותם טוב. אך נוכחתי שבדרך הגפן כמעט כל מנות הפתיחה נשאו אופי נועז למדי: מנות לא שגרתיות דוגמת טאקוס דג ים, מוצרלה בורטה, או ניוקי סלק. לכן נשענתי על כלל שני שלי, להישמע לעצות של סועדים מנוסים. ובכך בהתייעצות עם עדי החלטנו על המוצרלה ועל מנה בשם PPP המורכבת מפולנטה, פורטובלו ופרמזן. בזה האחרון מצאתי תעוזה כפולה, שכן מדובר במנה שאינה נדושה ובנוסף מסתכנת בבנליות בשל האופי הסתמי של פולנטה, אוכל במקור עממי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHAsZc6Vt7mM33oLO9D98yHFf3QvR7W-94Skks6FiaqkonHqS4_IcBfkK5QPxfqh6lKFquGZC0SEN9ticKYham8fcma1qnE18aRCbuYXK0TIlOX6pebWmdlZY0NagEqebFwfZikWZs_lqgxbRHZ7hkJgvjfhgHhx1NFQQ8bLwMiAVg3chvzhWCXVx0/s1600/WhatsApp%20Image%202023-03-19%20at%2013.37.58.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHAsZc6Vt7mM33oLO9D98yHFf3QvR7W-94Skks6FiaqkonHqS4_IcBfkK5QPxfqh6lKFquGZC0SEN9ticKYham8fcma1qnE18aRCbuYXK0TIlOX6pebWmdlZY0NagEqebFwfZikWZs_lqgxbRHZ7hkJgvjfhgHhx1NFQQ8bLwMiAVg3chvzhWCXVx0/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-03-19%20at%2013.37.58.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנות ראשונות נועזות שעומדות בציפיות.</td></tr></tbody></table><p>הבורטה היא כדור מוצרלה במילוי קרם שמנת, גוש לבן-בתוך-לבן שופע על רקע של ירקות טריים בשמן זית איכותי. מנה עדינה וטעימה. מוצרלה היא גבינה טעימה אבל בלי המון אופי, הייתי ממליץ לזווג לו יין הולם (עם נהג תורן אם צריך). הצורך בנהיגה מנע ממני להתנסות במיני אלכוהול, אבל תפריט היינות נראה מושקע. בדקתי ובירה יש רק בקבוק ולא חבית. הפולנטה הצליחה לשמור על המרקם והטעם של גרגירי התירס – משימה לא מובנת מאליה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiwzx4RMnkLk2odAu7B-h2FUt6o4mSjiuszWAIIuEbnm9oZ06vVRGA2I_q9tWzadclii90W73lwcGMsJiWsGuoapgl7GuiUaXHLlzC3PGTG-mSWX2sQ0mgczUEtJgz2TtUC3svCqYPSBba3I8Oeug0jbhSG3G05nxEmA2hsCtdI7QS5roUDdHJAo2Zx/s1600/WhatsApp%20Image%202023-03-19%20at%2013.37.59.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiwzx4RMnkLk2odAu7B-h2FUt6o4mSjiuszWAIIuEbnm9oZ06vVRGA2I_q9tWzadclii90W73lwcGMsJiWsGuoapgl7GuiUaXHLlzC3PGTG-mSWX2sQ0mgczUEtJgz2TtUC3svCqYPSBba3I8Oeug0jbhSG3G05nxEmA2hsCtdI7QS5roUDdHJAo2Zx/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-03-19%20at%2013.37.59.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">דבר העיקריות</td></tr></tbody></table><p>למנות עיקריות הזמנו פילה לברק בגריל וצלחת ירקות ממולאים. הלברק היה בסדר גמור, אם כי לא מיוחד. מסתבר ששכחתי את הכלל השלישי שלי – כאשר שוקלים להזמין דגים, תמיד לשאול מה הכי טרי. הממולאים היו מושקעים, הירקות בעטיפה שמרו על טעמם והיוו חלק אינטגרלי של המנה ולא רק תירוץ למילוי. העדשים טעימים מאד, שוב (כמו הפולנטה) הצליחו שמור על מרקם האורזים ולא ליצור גוש, כנ"ל עם האורז המלא, אותו ניתן לכנות אורזים מלאים. פה חזרני לדיני הברכות, ובזכות השמירה על המרקם הטבעי של האורז הסתפקתי אם יש לברך על האורז בורא מיני מזונות או די בברכת בורא פרי האדמה, ולרגע הסתפקתי אם בכלל מדובר באורז בר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnEXAG9Jj7wz64d-wE2L08GwxgeegBP2ifNyB9AHN6oOVTkcaQJM7TPGYi8AW80AbYXDF4ezhuQIVfnKYe-qKWTb-UkN7TJQz51WrjbejaRS60l0hCljSmAucQMvHuRFRlzoI3-ndqpFQCC6LXZNMcqennIAtb7WcFmwPwDWZ-SIll5lAfez77DaRm/s4608/20230309_173144(0).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4608" data-original-width="3456" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnEXAG9Jj7wz64d-wE2L08GwxgeegBP2ifNyB9AHN6oOVTkcaQJM7TPGYi8AW80AbYXDF4ezhuQIVfnKYe-qKWTb-UkN7TJQz51WrjbejaRS60l0hCljSmAucQMvHuRFRlzoI3-ndqpFQCC6LXZNMcqennIAtb7WcFmwPwDWZ-SIll5lAfez77DaRm/w300-h400/20230309_173144(0).jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אשר מכוון: בורא פרי הפאדג'</td></tr></tbody></table><p>בשל העדפתי שלא לצרוך גלוטן, סיימנו עם עוגת שוקולד פריזאית ללא חיטה, אז כנראה זה יותר בקטגוריה של הפאדג' מאשר העוגה אבל זה היה טעים, לא ממש עדין אבל גם לא מכביד. לצליאקים ושאר בעלי רגישויות לגלוטן, לא קל להסתדר במסעדות חלביות, אבל התפריט המגוון של המקום מצדיק את הביקור גם למי שהמאפים, הפסטות ושאר לחמים עושים להם פחות נעים.</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://d-hagefen.co.il/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0דרך הגפן 1, בית זית, ישראל31.7818868 35.16156083.4716529638211533 0.0053107999999966182 60.092120636178848 70.31781079999999tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-85270448247678458132023-02-22T07:50:00.001+02:002023-02-22T11:42:42.981+02:00שמולה<p><b>אחרי תריסר שנים במועצת יש"ע, יגאל דילמוני הודיע על פרישתו מכס המנכ"ל. יצאנו לציין את האירוע במסעדת שמולה, אשר מבטיחה "אוכל ביתי שיזכיר לכם טעמים של פעם". מבטיחה ומקיימת. </b></p><p style="text-align: center;"><b>האורפלים באים</b> </p><p>קחו חצי פרסי שהוא גם חצי טריפוליטאי יחד עם אפגני שלם ותכניסו אותם למסעדה של אורפלי שהוא גם חצי ג'רמקולי. מה תקבלו? אקזוטיקה. זו תהיה גם תחושת החך שלכם כשתצאו ממסעדת 'שמולה' בירושלים. </p><p>עדי ארבל, האיש של החברה האזרחית בישראל, מהלוחמים הגדולים שצמחו בעם היהודי נגד טיולים בשמש, איש שיחה מעניין ובלוגר מסעדות ירושלמי שיודע להקשיב ולייעץ, הזמין אותי לארוחה ירושלמית. את ההפתעה האקזוטית הוא לא תכנן. היא הפתיעה גם אותו. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxYV95QwG-gDybY4wrRjSoOzIedD8OIZbrUxbPJoq9if2-t3jllikNwab2aYFojU4HWJrNfL1hzgKdI3Dys9m46zkDpNAbaZvO-P_cmjr3odfFJ1uTFOnQInHqj3BQl23Uw2tv2fqcH6_GonbxX_Ep7eS7jNPfgNqdKUf_9M25XedJGu24qJfkV248/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.46.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxYV95QwG-gDybY4wrRjSoOzIedD8OIZbrUxbPJoq9if2-t3jllikNwab2aYFojU4HWJrNfL1hzgKdI3Dys9m46zkDpNAbaZvO-P_cmjr3odfFJ1uTFOnQInHqj3BQl23Uw2tv2fqcH6_GonbxX_Ep7eS7jNPfgNqdKUf_9M25XedJGu24qJfkV248/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.46.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מי שטוב לו ושמח כף ייקח</td></tr></tbody></table><p>קבענו במסעדת 'שמולה' ברח' אגריפס בלי לדעת מה ולמה. ידענו רק שהבעיה הגדולה היא החניה, והיתרון המנצח הוא הקרבה לשוק מחנה יהודה, שמאפשרת לקיים אחרי הארוחה את מצוות "אצא לי א-שוקא". מי שהשיר הזה מתחבר לו לאיזה פורום סודי – שידע שהוא גם בברנז'ה. את השיחה המקצועית והעדכונים ההדדיים נשמור לפעם אחרת. עכשיו נדבר על האוכל. </p><p>התחושה הראשונה כשנכנסים לשמולה היא הרגשה של בית. כל המטבח פתוח מולך. לא מחביאים כלום, החומרים על השולחנות. אמא עומדת מעל השיש, סבא עומד וחותך סלט טרי טרי, סירים ומגשים בעיצוב של פעם. אפשר לסמוך. </p><p>זה מרגיש כמו ילד ירושלמי שחוזר הביתה מבית הספר ביום גשום ומגלה שסבתא ואמא בישלו עשרים סירים עם מטעמים, והכל מחכה לך ילד קט שתזרוק את התיק על הספה בסלון, תרוץ לתת חיבוק גדול לאמא וסבתא, ותטרוף צלחת חמה. אווירה שמעוררת טעמים מהדהדים של תבלינים בשיירות גמלים בדרך המשי, ריחות של יסמין וניגון ישן שלסעודה מזמין. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjF-6pj61PtJQVp9LKtw4bH_YijE4S2nBY3RRAm66nDH0rI5TBPJ5riNC7-hAS_8N2fajl4Dbvon_ZpgQJEGlGKVKwmIc2SoCIIDLkGzVdsIkgr1dRyiyy9xpsE3zxZrLLwEQ2cP8xfXSRw7gGyzDoUsFvOczm1RJUhTNweJPYNvfnJDOkklFqgdaQ8/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.44.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjF-6pj61PtJQVp9LKtw4bH_YijE4S2nBY3RRAm66nDH0rI5TBPJ5riNC7-hAS_8N2fajl4Dbvon_ZpgQJEGlGKVKwmIc2SoCIIDLkGzVdsIkgr1dRyiyy9xpsE3zxZrLLwEQ2cP8xfXSRw7gGyzDoUsFvOczm1RJUhTNweJPYNvfnJDOkklFqgdaQ8/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.44.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אפשר תפריט?</td></tr></tbody></table><p>"מה תרצו להזמין" שאלה אותנו אשה נאה עם שער שחור ארוך ותווי פנים מיוחדים. לידה עמד גבר עם שיער לבן וזקן מעוצב עשוי היטב, גבוה ואצילי. נראה ששניהם נוצקו בתבניות ברונזה בהיכלות מזרח מערבים. </p><p>"הכל הולך" אמרנו.</p><p>לקחנו מוסקה, סופריטו עוף, אורז מג'דרה, תבשיל במיה, אפונה, סלט ירקות, חומוס עם פיתות שמנות, וביקשנו גם לטעום קובה בשר, קצת גולש וקציצות בית ברוטב צהוב ירוק. </p><p>לא נמרח אתכם יותר מידי וניגש ישר לפצצה בפרצוף, או בפה ליתר דיוק. הגולש. לקחנו אותו בצלוחית קטנה של טעימות. חשבנו רק לנשנש קצת. אבל הגולש חשב אחרת. ביס אחד ובלוטות הטעם התעוררו. לא טעמתי אף פעם גולש כזה מרתק. הוא התענג לנו בפה בטעמים מיוחדים, רך, נימוח ברמה מדויקת, עשוי ברוטב מיוחד עם תבלין סודי שמהדהד לך בראש מהיכן אתה עוד מכיר אותו. תענוג אמתי. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNt-SmOTLFEb5sDJ8-RoRe6YgwPPUk33z2C_HGQZbOjVUyostUaeemUIEojbQQ9ie6Fl6OXb2mAand37GlznINfP4QRrxfjaeY_WVhgWb6CjPb1_W2ejrFUIs2EZA15pP8nFChBnB9qGoxWueLtg9fmtzQOLNIIy9NJLfHFjKEGdEFBjTOtOQy4Fj4/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.44%20(2).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNt-SmOTLFEb5sDJ8-RoRe6YgwPPUk33z2C_HGQZbOjVUyostUaeemUIEojbQQ9ie6Fl6OXb2mAand37GlznINfP4QRrxfjaeY_WVhgWb6CjPb1_W2ejrFUIs2EZA15pP8nFChBnB9qGoxWueLtg9fmtzQOLNIIy9NJLfHFjKEGdEFBjTOtOQy4Fj4/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.44%20(2).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תענוג אמיתי, קווים לדמותו</td></tr></tbody></table><p>הגולש חייך בחזרה וקרא בקול 'יש כאן משהו שאתם צריכים לבדוק'. אז אמרתי לעדי 'צריך לברר מאיזה מוצא השף כאן'. </p><p>זו אחת מאקסיומות החיים הישראלים. מה שמגדיר היום מאיזה עדה אתה זה לא סגנון התפילה, פסקי ההלכות, צבע העור או שם המשפחה. רק האוכל. מה אמא מבשלת בבית. איזה מאכלים עוברים מדור לדור, מהם התבלינים הסודיים המיוחדים שנותנים טאצ' לכל תבשיל. תשאל נתנייתי מצוי אם הוא יודע מה זה 'כְנָאפֶר' ותדע אם פגשת טריפוליטאי אמיתי או לא. </p><p>עדי לא התעצל, פנה למטבח הפתוח, ושאל את הזוג האצילי – מאיזה עדה אתם? התשובה החזירה את עדי לשולחן בפנים מופתעות, והוכיחה שהגולש צדק. 'אנחנו אח ואחות מהעדה האורפלית' הם ענו, 'סבא שלנו היה גם ג'רמקולי'. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHwG-kUVVDKPhiKUJFKb4AilYKhOPKIkgGl0nTm94hDYXjlhwA92MjKs8CdLzhBIfJj9tXSWW-SYTbTS82qJ2bYx_U7z8qemiaOcTlMrpDh2uEcNMpER7Fi5rzTTauAx0f8qRLnATUC1a2bW61-sYzv5G4qo3JH7VMrXBm95z5GyLLAwLY1IVLoAVu/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.46%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHwG-kUVVDKPhiKUJFKb4AilYKhOPKIkgGl0nTm94hDYXjlhwA92MjKs8CdLzhBIfJj9tXSWW-SYTbTS82qJ2bYx_U7z8qemiaOcTlMrpDh2uEcNMpER7Fi5rzTTauAx0f8qRLnATUC1a2bW61-sYzv5G4qo3JH7VMrXBm95z5GyLLAwLY1IVLoAVu/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.46%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מבט על ארוחת צהריים כמו שארוחת צהריים צריכה להיות</td></tr></tbody></table><p>ידענו שיש דבר כזה בית כנסת אורפלי וג'רמקולי, אבל נדרשנו לגוגל כדי לוודא את הפרטים. אורפלים הם יהודים מהעיר אורפה בחבל כורדיסטן מהצד התורכי שלה (טוויסט אקטואלי), המזוהה עם אור כשדים העתיקה. היא שכנה בסמוך לצ'רמיק משם הגיעו הג'רמקולים. בקיצור, הגולש הגיע מהמטבח של אברהם אבינו לפני שהקב"ה אמר לו 'לך לך'. אז הזמנו עוד מנה. </p><p>גם ההפתעה השנייה חיכתה לנו במנה הקטנה שלקחנו רק לטעימה. קציצות עופבשר. זאת לא טעות הקלדה. המנה הגיעה בגוונים של חום צהוב ירוק כמו בד כורדי עתיק, ובמרכזה קציצות עוף ממולאות בבשר ותפוחי אדמה רכים ברוטב ירוק צהוב עם פטריות. גם במעדן הזה שמו תבלין סודי. אולי של שרה אמנו כשעוד הייתה שרי. טעים בצורה שקשה לפרט, אבל קל להתרשם מהתמונות. זו הייתה הבחירה המוצלחת והמועדפת של עדי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiqZq_7IX6Xw0X8zcetI0o1ycFavz1r8ybQPE3TBa2t541ko1cWgbCLbSMzUbDh7xOzfJ02Py1WfvH-lYebDHBOKdyCFjhaz4aHwIHwIKo2I3wCb9sN7wlXQF5PFsYOgbYub8ahIiKjpk2FOImGm-_arb9DrN4bdMhIW5o9OhWY-g9bHmuAhQ5Q4F4M/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.37.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiqZq_7IX6Xw0X8zcetI0o1ycFavz1r8ybQPE3TBa2t541ko1cWgbCLbSMzUbDh7xOzfJ02Py1WfvH-lYebDHBOKdyCFjhaz4aHwIHwIKo2I3wCb9sN7wlXQF5PFsYOgbYub8ahIiKjpk2FOImGm-_arb9DrN4bdMhIW5o9OhWY-g9bHmuAhQ5Q4F4M/w300-h400/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.37.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חפשו את התבלין הסודי</td></tr></tbody></table><p>טעמנו מהקובה שהייתה עשויה בצורה קובאית מדויקת עם שפיצים תואמים כאילו הודפסה במדפסת לייזר ונחרטה במכונת CNC כמו שרק סבתא עיראקית אורגינאלית יודעת לעשות. אם <a href="https://www.youtube.com/watch?v=J-DaKcCpw3Q" target="_blank">הייתי ריבי החברה של שלום</a>, הייתי אומר על הקובה שהיא יודעת מה אני אוהב, אבל יבש וצריך לשים טחינה. קצת רוטב יכול לשדרג. מזל שהצטרף אלינו גם סלט ירקות ירוק ומרענן.</p><p>פנינו לתוספות. האורז החום עם העדשים, היה מעולה. מדויק בשילוב ובכמות, מבושל היטב ומשתלב בתבשיל הבמיה הירוקה (בצלחת שלי) והאפונה (בצלחת של עדי). את החומוס והפיתות השארתי לעדי שינגב. חבל לבזבז את החך ואת קיבולת הבטן שלי על זה. </p><p>יש משהו במראה של הסופריטו שמטעה. במבט חיצוני הוא נראה כמו עוד פולקה מהמטבח של הישיבה התיכונית אבל לאחר טיפול של מזלג וסכין הוא התגלה מעדן רך ומבושל היטב מבפנים ומבחוץ. הרוטב שהיה משכנו החם בסיר של הסבתא האורפלית ריכך אותו ונתן בו אותות ומופתים של טעמים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8BGxnV1mO1AAFsRfDnkvg8YJ4BFG2nrc1NJLZGUbspJ3qTtgTpHYTSC8gjFXJI45uCqkYAE5DoC8HxYmeHZP4sPzeeQV4SAHGq_eXZk9fsLshcCXtKRh2a4UKBMqY2PmeapMwDgFWweN7bXgSHsJkxb54P6ovMBsJDpOTCfDERoAkNm437P9zjaTw/s1600/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.48.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8BGxnV1mO1AAFsRfDnkvg8YJ4BFG2nrc1NJLZGUbspJ3qTtgTpHYTSC8gjFXJI45uCqkYAE5DoC8HxYmeHZP4sPzeeQV4SAHGq_eXZk9fsLshcCXtKRh2a4UKBMqY2PmeapMwDgFWweN7bXgSHsJkxb54P6ovMBsJDpOTCfDERoAkNm437P9zjaTw/w400-h300/WhatsApp%20Image%202023-02-17%20at%2012.38.48.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מוסקה וקובה, פלאי הבשר הטחון</td></tr></tbody></table><br /><div>הגענו אל המוסקה שבעים אך מצפים. היא לא איכזבה. בדרך כלל אני לא עף על מוסקה. מעדיף מפרום טוב. משום מה תפוחי אדמה הם אלה שנועדו יותר להיות הסנדוויץ' של בשר טחון. חציל הוא טעים בכל מיני צורות אך השילוב שלו עם בשר לא תמיד יוצא מוצלח. הפעם כן. חציל רך שעטף בסנכרון מושלם מילוי בשר במרקם נהדר. <p>שנסכם? שמולה זה מילה נרדפת לאוכל ביתי מיוחד בטעמים היסטוריים שבושל ממש עכשיו. טרי טרי, עם כל הלב והאהבה כמו שרק אפשר למצוא בסירים ישנים של סבתא. ואם שאלתם מי זה שמולה – אז תפגשו אותו במטבח. גבוה, אצילי, הדור פנים ושיער. אורפלי חצי ג'רמקולי. </p><p>אקזוטיקה כבר אמרנו? </p><p><br /></p><p>לדף הפייסבוק של <a href="https://www.facebook.com/shamulafood/" target="_blank">שמולה</a></p></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0אגריפס 32, ירושלים, ישראל31.7832736 35.21561263.4730397638211556 0.059362600000000043 60.093507436178847 70.3718626tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-67990610646880931412023-01-04T07:47:00.002+02:002023-01-04T07:47:41.795+02:00ביקב<p><b>רשמית <a href="https://www.facebook.com/YishaiFleisher" target="_blank">ישי פליישר</a> הוא דובר היישוב היהודי בחברון לתקשורת הזרה. בתכל'ס ישי הוא מפעל הסברה וקירוב לבבות של איש אחד שמוביל מגוון יוזמות המחברות בין יהודים וכן בין לא יהודים לישראל, והכל מביתו אשר באפרת. כשהזדמנה האפשרות לבקר במסעדת ביקב של גוש עציון, היה ברור מי יהיה האורח המקומי שיהפוך למבקר לרגע. </b></p><p>לאחרונה זכיתי לשבת לארוחה עם עדי ארבל. כבר אפשר לנחש שהשיחה הייתה יותר מעניינת מהאוכל ובאמת גלשנו לנושאים תיאולוגיים ושאלת הבחירות הנכונות בחיים, מעבר לרכילות התדירה על פוליטיקאים. אבל בכל זאת זה בלוג על מסעדות... אז עדי ואני נהנינו לשבת יחד בלב ארץ יהודה, לא רחוק ממקום קבורתה של רחל אמנו בבית לחם, ומקום לידתו של דוד המלך ע"ה - ביקב גוש עציון על יד צומת גוש עציון. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhfRdp4ZS1bjEVNjdXhHmc3gn5-Bk8HbBfPKOemm4nOqpQktm-BgUI2xKArNz5iYOURw_DaCVD_eiSiHdK91OFzE7STlojwccWsS_HzaZRYztmMqVwtm3OUEISRtVI-eLKgr-ezJ2GIlwUMBfTNT0d62RSwYfHoTht1Eo0lGoOa9FRDJQ5sAHkMF_Rc/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.20%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhfRdp4ZS1bjEVNjdXhHmc3gn5-Bk8HbBfPKOemm4nOqpQktm-BgUI2xKArNz5iYOURw_DaCVD_eiSiHdK91OFzE7STlojwccWsS_HzaZRYztmMqVwtm3OUEISRtVI-eLKgr-ezJ2GIlwUMBfTNT0d62RSwYfHoTht1Eo0lGoOa9FRDJQ5sAHkMF_Rc/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.20%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אז מה היה לנו שם? #הטיזר</td></tr></tbody></table><p>האווירה הייתה בהחלט גוש עציונית. המקום תוסס, חיילים מחטמ"ר עציון הסמוך יושבים לאכול משהו מפנק (ואפילו פגשתי שני חברים במדים), גם תיירים, גם סטודנטים, וגם סבים וסבתות עם מבטא אמריקאי מוציאים את הנכדים לערב כיף. אבל שלא תטעו, יקב הגוש זה לא פיצרייה שכונתית - זה מקום יוקרתי יותר. על הקיר שעל יד השולחן תלויים אוסף של פותחני בקבוקי יין לדורותיהם, ומאחורינו קיר שלם של יינות המיוצרים ביקב ממש פה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6WUJtOfkAPggHg0qm7KfZaAkUKpShJOT-i0lXxtrOej_VXhEyHacU_A3p1JzQdgnD5m30y8nesf_vALWSHPkDujvkLlAI_m4oAANyvW-0fRZSvX6vKMmIs7m6h8ACtTyo6Z31_Jy164YktXspgljKLlganmdIcLFEiw6surVrjs1pp1VIypEN9o4z/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.19%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6WUJtOfkAPggHg0qm7KfZaAkUKpShJOT-i0lXxtrOej_VXhEyHacU_A3p1JzQdgnD5m30y8nesf_vALWSHPkDujvkLlAI_m4oAANyvW-0fRZSvX6vKMmIs7m6h8ACtTyo6Z31_Jy164YktXspgljKLlganmdIcLFEiw6surVrjs1pp1VIypEN9o4z/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.19%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">קיר הפותחנים</td></tr></tbody></table><p>המלצרים והמלצריות נחמדים ובאים לעזור. אמנם עדי טוען שבגלל הקורונה היו מלצרים שפרשו ולא חזרו לעבוד ולא גידלו דור מלצרים חדש - ולכן המלצרים של היום הם דור יתום ואינם בקיאים בכל מעשה אומנותם. בכל זאת, אנו מקבלים תפריטים עשירים ומתקדמים להזמנה. לעדי יש <a href="https://www.groo.co.il/deal/gush-etzion-winery-rest/1084236/" target="_blank">קופון שווה</a> מאתר 'גרופון' אז יש לנו אופציה למנת פתיחה אחת, שני עיקריות, שתי כוסות יין, וקינוח. עדי גם מפציר בי להוסיף מעבר למגבלות הקופון - עדי מפנק! </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXGd3qUcyCNAAcIeRi0rrG1KAQWmccVPm4EQl1sw9W5i8R_b-JmQreWoCY-4zsiNJKIITmQgmxRX19EZHS8bQa2YGNV4OWbvTCtEZTHlmdWIj5eujBce-6NvzpXarw_oeq8k5oSidposCpKgSrk4KDCWeWylcOLktPTgKaXyOiozC9NecaRSjWbBdb/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.20.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXGd3qUcyCNAAcIeRi0rrG1KAQWmccVPm4EQl1sw9W5i8R_b-JmQreWoCY-4zsiNJKIITmQgmxRX19EZHS8bQa2YGNV4OWbvTCtEZTHlmdWIj5eujBce-6NvzpXarw_oeq8k5oSidposCpKgSrk4KDCWeWylcOLktPTgKaXyOiozC9NecaRSjWbBdb/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.20.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שלל מנות נדיבות, תמונת אילוסטרציה</td></tr></tbody></table><p>אז אני מזמין דג - כי זה ה"בשר" של המקום. גם הזמנתי מרק כרובית, סיגרים ממולאים בתפוחי אדמה, סלט חלומי, וירקות בטמפורה. הרוב היה מוצלח. לשתי כוסות היין הלבן היה טעם מקומי מרענן ומרגיע בו זמנית. אני אוהב מרק וזללתי את מרק הכרובית. הרבה זמן לא אכלתי ירקות בטמפורה, והשילוב בין הירק בפנים והטיגון הקראנצ'י בחוץ שימח אותי. לעומתם, הדג קצת איכזב, כי היה חסר לו טעם אותנטי של ים.</p><p></p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiMBurzS3bTt8gEwrRItkgIQ9NWP3-6Ll6D2PEd7k69CkmWRowSdDqHllAzzhgkXYQ63M343SGv1A6kXn-A74sotZzzyaX2ItY29sKmtpJ4AH9le_BnWd6pWKMqNQf3TWglfc92EaNjyRYZvo-y8bAcev-DNVnlHaHcBuZaGlqTkqoNqkokvNXlUmna/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.19.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiMBurzS3bTt8gEwrRItkgIQ9NWP3-6Ll6D2PEd7k69CkmWRowSdDqHllAzzhgkXYQ63M343SGv1A6kXn-A74sotZzzyaX2ItY29sKmtpJ4AH9le_BnWd6pWKMqNQf3TWglfc92EaNjyRYZvo-y8bAcev-DNVnlHaHcBuZaGlqTkqoNqkokvNXlUmna/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.19.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עדי נראה מבסוט, מעניין למה</td></tr></tbody></table><p>לבסוף הוציאו את הקינוחים - עם מבחר גדול של דברים המזיקים לקו המותניים אבל משמחים את הנפש לכמה רגעים של גן עדן. עשיתי עצמי מתלבט, אבל בליבי ידעתי (וגם המלצרית המליצה) על עוגת הגבינה. וכן המנה לא אכזבה, במיוחד כשהיא הייתה עטורה בקצפת אוורירית. זה היה כל כך טעים עד שעדי הזמין, ברגע רומנטי, עוד עוגה כזאת לקחת עבור אשתו - איזה מותק! </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhg_LhAHORHww6cUgaE0erRfs12aI8vpVRS0slKPwGNiE3VTLBLkRolVehF19sjLepjYlALHJvWuI2FiqHNxDpgH-PeToTUFC-PBRL7M1jUE0kwwvQOXx_y5jlDUG3K2cKDcDrdTS9kd0RMiP_5whrHx8DxS4AneoE8FlW_I83x4oxcoKK3NNSGLHiv/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.18%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhg_LhAHORHww6cUgaE0erRfs12aI8vpVRS0slKPwGNiE3VTLBLkRolVehF19sjLepjYlALHJvWuI2FiqHNxDpgH-PeToTUFC-PBRL7M1jUE0kwwvQOXx_y5jlDUG3K2cKDcDrdTS9kd0RMiP_5whrHx8DxS4AneoE8FlW_I83x4oxcoKK3NNSGLHiv/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-12-28%20at%2019.07.18%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סוף טוב הכל טוב!</td></tr></tbody></table><p>דיברנו, אכלנו, ואפילו יצאנו ידי חובת דברי תורה. עדי עזב עם בטן מלא ועם העוגה. אשרי האיש שמגיע הביתה ומוסר לאשתו עוגה שכזאת. אני נשארתי במקום לעוד פגישה מה שנתן לי זמן לעכל את האוכל ונהנות מהאווירה. אשמח לחזור ליקב גוש עציון שוב, במיוחד עם תיירים או אוהבי יין. מקווה שגם אז יהיה לי בר שיח כמו עדי!</p><div><br /></div><div>לאתר <a href="https://gushetzion-winery.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%94/" target="_blank">המסעדה</a></div><br />עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0צומת31.648386 35.1298253.3381521638211531 -0.026425000000003251 59.958619836178841 70.286075tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-40761092629665651472022-12-08T18:21:00.001+02:002022-12-08T18:21:13.761+02:00פופ-אפ קפה<p><b>האם בלוג מסעדות צריך לסקר מסעדה שנקראת פופ אפ קפה? מילא שמדובר "רק" בבית קפה, אבל גם כזה שאמור להיות זמני?! מזל שליאור אבוטבול, האסרטיבית והליברטריאנית לא מאמינה בחוקים ורגולציות. בזכותה הגענו למסעדה שווה בקיבוץ קריית ענבים. עכשיו תורכם, לפני שייסגר...</b></p><p>פופ-אפ קפה במתחם הרפת של קיבוץ קריית ענבים נמצא שם כבר שנה. גם אני וגם בית הקפה הגענו לאזור של הרי ירושלים בערך באותו הזמן, מתוך כוונה לא להישאר יותר מדי זמן באזור, אבל נראה ששנינו השתקענו. </p><p>זה הרי מוזר שמקום המתהדר בשם פופ-אפ קיים כבר שנה. אני התייחסתי לנושא באדישות כי זו לא פעם ראשונה שמקום מקבל שם שלא קשור לעצמו, וחשבתי שאולי בעלי המקום אהבו את איך שזה נשמע, אבל לא ממש את הקונספט של מקום זמני. מזל שעדי היה סקרן מספיק כדי לשאול, ככה גילינו שמדובר במקום על זמן שאול ובקרוב הוא יהפוך למסעדה בשרית ״של הביוקרָה״ במלעיל, כך במקור לפי המלצרית. אני שמחה שלא דחיינתי עוד את הביקור (ועורך הבלוג שמח לא פחות שלא דחיינת גם את הכתיבה...). </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjp82vxVAv-Z2BS9LEozysfHnzS2mRz4Cue3kw5RjN9UNXoJt49siq7KrLQWRbjMsYvnaa7NmZMmNou3R93udyqiILWBrwyMe_C3G1oaN9zhW19VXxUJfVEL1Xp6dZCjPczDq46LXlxPEIOn51UUBwcqhzjF7Hx1vSVsSA8YdThSVmPbCRRvNnLAGF9/s1599/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.06.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1599" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjp82vxVAv-Z2BS9LEozysfHnzS2mRz4Cue3kw5RjN9UNXoJt49siq7KrLQWRbjMsYvnaa7NmZMmNou3R93udyqiILWBrwyMe_C3G1oaN9zhW19VXxUJfVEL1Xp6dZCjPczDq46LXlxPEIOn51UUBwcqhzjF7Hx1vSVsSA8YdThSVmPbCRRvNnLAGF9/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.06.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">נתחיל עם סלפי. הפוקוס על הקינוח יגיע בהמשך...</td></tr></tbody></table><p>מתחם הרפת בקיבוץ קריית ענבים מאוד משקף את אורח החיים של מי שמגיע לאזור, שאלו נופשים במלונות היוקרה כרמים וגורדוניה וחברי קיבוצים ומושבים מבוססים שמאסו בירושלים אבל לא רוצים לוותר על מזג האוויר. במתחם יש חנות כלי בית יקרה, חנות בגדים יקרה מאוד, מסעדה לא כשרה בשם מומה (כי מתחם הרפת, אלא מה) ופופ-אפ קפה הכשרה והחלבית. כל אלו נבנו מחדש במה שהיה הרפת בתחילת המאה ה-20 עם בנייתו של הקיבוץ. כבר בירושלים, ובהרבה מקומות מסביב, ראינו איך לוקחים מבנים סתמיים ישנים ונותנים להם ערך נוסטלגי. גם כאן הטרנד עובד אבל בקטן. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNSRydEZI59su35jbnkNwiJ75yLVtwUUuCUeDzFY8COgxk48NhlTpOJC-Aj3DFAb-Tic63fHuxOkB6CXc13gIarFvqvnh_SKmcrNqkupxH_VdmtItmR9oJKozXIS7YPmkCc50xXTTAM3P7sToqYyPkg4MZqOO53HsVqOC1cDd6Tz301V3fgho3Gmv-/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.11.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNSRydEZI59su35jbnkNwiJ75yLVtwUUuCUeDzFY8COgxk48NhlTpOJC-Aj3DFAb-Tic63fHuxOkB6CXc13gIarFvqvnh_SKmcrNqkupxH_VdmtItmR9oJKozXIS7YPmkCc50xXTTAM3P7sToqYyPkg4MZqOO53HsVqOC1cDd6Tz301V3fgho3Gmv-/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.11.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המלצה איתה באנו מהבית, שלא לומר מהעבודה</td></tr></tbody></table><p>בחרנו לשבת בחוץ כי מזג האוויר היה יפה ומיד קיבלנו תפריטים. את ההמלצה על הפיצה הצהובה קיבלנו מקולגה אחר בעבודה שביקר שם יום לפנינו. הפיצה בסגנון נפוליטני (דקה באמצע, עבה וגלוטנית בשוליים) מגיעה עם קרם שרי צהובות בתוך רוטב וגבינת סטראצ׳טלה מלמעלה. עדי אמר שזה קוטג׳, לא התנגדתי. בעיניי היא הייתה מאוד טובה, ואני אוהבת רק פיצות מהסוג הזה כך שוודאי אחזור לטובת הפיצות. </p><p>אחרי ההזמנה הנמהרת הראשונה של מה שהיינו בטוחים בו, היה לנו זמן להסתכל קצת על התפריט. חלבי, מעניין, יחסית מגוון ונראה שכמעט כל הרפתקן יכול למצוא כאן משהו מעניין. עדי נדלק על קרפצ׳יו שורש סלרי כי זה נשמע לו מיוחד, בהמשך גיליתי שכנראה לא אכל שורש סלרי מעולם. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzzWwVZoWM2rTINhN1IvwppTLWvIzthcxVGDQJOFysyIoEwTlnaSQlborDXkTIIiWIc7POIJ13gjpiEGAUz2zNDH8RG1kRMI8GEp5ioZ-jfQPIX13rcy5Ksx2SOD71UbjFnqbIx_qBSr7SpyO0AD0xwMwiPeNljTUOx9rPkEh_9ka7GzrOHejFI27M/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.09%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzzWwVZoWM2rTINhN1IvwppTLWvIzthcxVGDQJOFysyIoEwTlnaSQlborDXkTIIiWIc7POIJ13gjpiEGAUz2zNDH8RG1kRMI8GEp5ioZ-jfQPIX13rcy5Ksx2SOD71UbjFnqbIx_qBSr7SpyO0AD0xwMwiPeNljTUOx9rPkEh_9ka7GzrOHejFI27M/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.09%20(1).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שורש סלרי על רקע לבלוב רקפות</td></tr></tbody></table><p>המנה הייתה יפה מאוד בפרזנטציה אבל מתוקה לדעתי, וכנראה המנה שהכי פחות אהבתי בארוחה. שורש הסלרי עצמו הוציא את המתיקות הטבעית שלו באפייה, אבל קיבל חיזוק של דבש עם שמן זית. הקרפצ'יו הוגש עם גבינת עיזים חריפה ושמנה שזרקה אותי לרגע למשק עפאים. לצערי, כנראה לא היה מספיק ממנה כדי לאזן לי את המתיקות. </p><p>למנות עיקריות (בנוסף לפיצה!) יצאתי מתחום הנוחות והבררנות המציקה שלי ולקחנו ניוקי פטריות יער וערמונים ובנוסף פילה לברק עם פטריות, גזרים מזוגגים (מזורגגים!), קרם כתומים והולנדייז. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEha5HJ2qoVljTRtTTPmP3DXes8ApqfRAn4OO7IVpUanxaS6-8cpYqpT3BoejQZlc132D99PvMf8jx97hfkeuZkx0yGCERhXng9azqaJdWiFmVvB6EHxtWFBm_FzxRxVXAxKIt2AjtzPqacy85IHYn74sCyrGdMRtGcYsObGu0jHQwRhoBXxaarbaUv_/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.09.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEha5HJ2qoVljTRtTTPmP3DXes8ApqfRAn4OO7IVpUanxaS6-8cpYqpT3BoejQZlc132D99PvMf8jx97hfkeuZkx0yGCERhXng9azqaJdWiFmVvB6EHxtWFBm_FzxRxVXAxKIt2AjtzPqacy85IHYn74sCyrGdMRtGcYsObGu0jHQwRhoBXxaarbaUv_/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.09.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הכן גופך לחורף</td></tr></tbody></table><p>הניוקי היו רכים ואווריריים, כנראה נעשים במקום או במקום מספיק קרוב. מרענן יחסית למסעדות באזור ובטח יחסית לבית קפה. אהבתי. מנות כאלה כתוב עליהן ״כבד מאוד, לא לקבוע תוכניות לאחרי״, אבל במקרה הזה, קאנל קרם פרש ומינון נכון של חמאה הפכו את המנה למותאמת למזג האוויר הישראלי. באירופה, איפה שהשילובים האלה נולדו (ערמונים, פטריות, שמנת, חמאה) יש בזה הרבה היגיון, זה מתכתב עם הלך הרוח הכללי של החורף. בעיניי זה חכם מאוד להקליל ולהרים את המנה ואת הסועדים, כי יש עוד תכניות אחר כך. </p><p>עד כה נהנינו והיה מאוד נחמד, אבל כאן הכל השתנה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-KRBIvfF0dmhXaJsTvrHhXaglpOiRz6ROa-eltY5WePfQ32jUGjzTPAPcPHbDpUxTVVCXIfPD5fIH89-CxsOhZrNvXaWdXsV2WcZcy8Hx5RAF59iUMBBJreLISrePTCWPB5NI1s4L1obYSbZ-ELc2eyCrAXFfd2zNni6oOGmwR5DipsPYdpWh2qRH/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.08%20(2).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-KRBIvfF0dmhXaJsTvrHhXaglpOiRz6ROa-eltY5WePfQ32jUGjzTPAPcPHbDpUxTVVCXIfPD5fIH89-CxsOhZrNvXaWdXsV2WcZcy8Hx5RAF59iUMBBJreLISrePTCWPB5NI1s4L1obYSbZ-ELc2eyCrAXFfd2zNni6oOGmwR5DipsPYdpWh2qRH/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.08%20(2).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">היכונו לביאת הלברק</td></tr></tbody></table><p>מנת הלברק, שהייתה השנייה מבין המנות העיקריות, באמת היתה שונה ומיוחדת. טוב, לא יודעת אם שונה ומיוחדת, הרי מעולם לא הזמנתי מנה כזאת קודם ואני בספק אם אזמין אותה שוב, מתוך חוסר החיבה שלי לירקות מתוקים, כתומים וקינוח כמנה עיקרית, אבל באמת הופתעתי לטובה. הדג עצמו היה טרי (!!!) שזה מיוחד בפני עצמו, שוב, בבית קפה ועוד באזור חיוג 02, אבל זה מלמד אותי שאנחנו נמצאים במקום שלוקח את עצמו ברצינות. הגזרים היו מתקתקים אבל לא בצורה מוגזמת, ההולנדייז על הדג היה מפואר, קרם הכתומים והקראמבל התמזגו וזו הייתה חגיגה של מרקמים וטעמים. המנה הייתה מדויקת, מתאימה, מזמינה ואני לא מכחישה או מאשרת שניקינו את הצלחת המשותפת ואת כל אחת מהצלחות האישיות. </p><p>כאן בערך גם נגמרו הקוקטיילים שהזמנו בתחילת הארוחה. לעצמי מתוק מתוק - ״בריז אבטיח״ - ג׳ין, מלפפון, כוסברה, מונין אבטיח, סאוור וצ׳ילי. לעדי מתוק חמוץ - מוחיטו - רום מתובל, אלדרפלאוור, בזיליקום, לימון וג׳ינג׳ר ביר. היו מאוד טעימים אבל בעיניי לא מספיק אלכוהוליים בהשוואה למחיר. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPanOQa7ESpPqH2LZranirL_26j9U7_eUhDlfyY7_WVwfLpP33E3ew0iRCFngP69BmRH25DrlraLGmOcpPKRa-qtjVf93zIT0W6_fW39SoiReedWrkdcMK3-xAs_Xu3aLis5mplKntgYDq-3rbpxucJC_-Djj_l7yHf4VLFDgXsp1O1pWPcuETBY86/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.10.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPanOQa7ESpPqH2LZranirL_26j9U7_eUhDlfyY7_WVwfLpP33E3ew0iRCFngP69BmRH25DrlraLGmOcpPKRa-qtjVf93zIT0W6_fW39SoiReedWrkdcMK3-xAs_Xu3aLis5mplKntgYDq-3rbpxucJC_-Djj_l7yHf4VLFDgXsp1O1pWPcuETBY86/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.10.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">טעמנו חצי מתפריט הקוקטיילים!</td></tr></tbody></table><p>אם כבר ניקינו את הצלחות וניגבנו עם ה״קשה״ של הפיצה שאריות רוטב מהלברק, הגיע הזמן לקינוחים. המגוון לא עצום אבל התפריט כלל בדיוק את השניים הקלאסיים שאני הכי אוהבת. עדי העדיף משהו עם שוקולד אז לקח לעצמו שוקו חם. </p><p>מבחינתי קלאסיקות במסעדה חלבית שקורצת קצת לאירופה זה כמובן קרם ברולה. הברולה הזה הגיע עם גלידת פיסטוק, הטרנד הלוהט של החיים. הסכמנו שמי שקבעה את הטרנד היא שרה נתניהו, וכולנו הולכים בעדרה. היה נחמד מאוד, לא משהו חדש ואכלתי טובים יותר, אבל קלאסיקה זו קלאסיקה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgIioJag2hV70XRblJE4gRX63aWMNJTEQB1O1ffaP8rFuyP8KOMmhtViOdMqXQ1zf8hA_uWxHWeV8BNL40rqBYACMsOll4OyNL4IqogKnqjzSmRc40sYyP0B6GbrcrYroepNhrgOOEB8VVTXAAZO0aO-pISRWCVcrIaY1Q_JpPAmG17kXDqEHLiRKfZ/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.06%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgIioJag2hV70XRblJE4gRX63aWMNJTEQB1O1ffaP8rFuyP8KOMmhtViOdMqXQ1zf8hA_uWxHWeV8BNL40rqBYACMsOll4OyNL4IqogKnqjzSmRc40sYyP0B6GbrcrYroepNhrgOOEB8VVTXAAZO0aO-pISRWCVcrIaY1Q_JpPAmG17kXDqEHLiRKfZ/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.06%20(1).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">וגם חצי מהקינוחים. נתחיל עם קרם הברולה...</td></tr></tbody></table><p>הקינוח שיותר נהניתי ממנו היה הקראק פאי, קינוח שלמדתי להכיר ולאהוב בלונדון ב-2016. זה מאוד מאוד מתוק, מלא בסטיקי טופי והרבה פעמים נהרס בארץ. החכמה איתו היא להגיש אותו רך, ולא פעם יצא הגיע אליי קשה כמו אבן. כאן, כמובן, הגיע רך עם קרם לא מתוק לאזן את המרקמים ואת ״מכת הסוכר״. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjoZnjWw6lavtVxfN-agwfXZ6PqidKDUxVHXx0iA9rvsMAEKXfRrfrjk-9NGYvoVRp9DOh6HPU84RF8SnlxXibPuWS1_9Odkm8RRmOCc_zF8ZEMh8Y5mD62iItrV0paeleNDLUAVkby1_PO9dsup_SfbXyIFlry3tosnn7B5MoCVTF9P6_2-0pwMNdx/s1600/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.08.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjoZnjWw6lavtVxfN-agwfXZ6PqidKDUxVHXx0iA9rvsMAEKXfRrfrjk-9NGYvoVRp9DOh6HPU84RF8SnlxXibPuWS1_9Odkm8RRmOCc_zF8ZEMh8Y5mD62iItrV0paeleNDLUAVkby1_PO9dsup_SfbXyIFlry3tosnn7B5MoCVTF9P6_2-0pwMNdx/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-12-07%20at%2012.46.08.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">קינוח הקינוחים: קראק פיי. ליאור מכורה!</td></tr></tbody></table><p>וכמו כל הדברים הטובים, גם תורו של הפוסט הזה להיגמר. היה נחמד ונעים מאוד! ההורים כבר קבעו לעבור שם בקרוב שוב, לפני שייסגר. מזל שהחברה של עדי היא על זמנית ואנחנו נמשיך להתראות במשרד ובנתיב הקבוע שלנו מגבעת שאול למחלף חמד. </p><p><br /></p><p>ל<a href="https://popupcafe.co.il/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0מתחם הרפת, קרית ענבים, ישראל31.8109996 35.12082643.5007657638211533 -0.035423600000001443 60.121233436178841 70.2770764tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-17878491865095089022022-11-17T21:23:00.000+02:002022-11-17T21:23:12.710+02:00דייטש<p><b>דנאל בן נמר הוא מייסד <a href="https://www.tzimzum.org.il/" target="_blank">היוזמה לצמצום הסכסוך</a> היהודי-ערבי. לאחרונה מתעניין דנאל גם בצמצום השסע הדתי-חילוני, אז שמנו נפשנו בכפיתנו וירדנו לעומק הדברים במסעדת דייטש בלב ליבה של שכונת מאה שערים. שסע גדול לא מצאנו, אבל התרחבנו יפה מאד...</b></p><p>מעניין איך בן גוריון היה מגיב אם הוא היה יושב איתנו לאכול,
כשהוא היה מגלה שההברקה שלו, הפתיתים שסייעו בהקמת המדינה ובשיבתו של עם ישראל
לארצו, מוגשת במסעדה במאה שערים. איזה ניגוד אדיר. פתיתים, בן גוריון וציונות מצד
אחד, חרדים מצד שני.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjUGV5jQrgIQGNJlpZ74K7uDSWZth0xuzx-gjV52-FL7WBUK-xp7gaOpYiARKnzt2T4BtknLqtquXnjhi9j38_Fg9RE97a9eTXigqIXtHRLNqD3d8gHJC3i8g-LZbQjCax1DnDcVOhdeg-Bqydp2P4uPUw9y_7Axnr-IMHjuiTXVMWVctLL-Nf1LwY0/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.59.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1202" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjUGV5jQrgIQGNJlpZ74K7uDSWZth0xuzx-gjV52-FL7WBUK-xp7gaOpYiARKnzt2T4BtknLqtquXnjhi9j38_Fg9RE97a9eTXigqIXtHRLNqD3d8gHJC3i8g-LZbQjCax1DnDcVOhdeg-Bqydp2P4uPUw9y_7Axnr-IMHjuiTXVMWVctLL-Nf1LwY0/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.59.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תמשיכו לקרוא, עוד מעט יגיע גם האוכל...</td></tr></tbody></table><p>הסקרנות שלי לגבי העולם החרדי נולדה לא מזמן, כשהלכתי עם
חברים לשמוח בשמחת בית השואבה לראשונה בחיי. המוני אנשים ברחובות בשמחה מדהימה
שנמשכת עד שעות הבוקר. אחרי שהתאוששתי עברה במוחי השאלה "אבל איך מאה שערים
נראית בימים רגילים?". כשנקרתה בדרכי ההזדמנות להתארח בבלוג לקח לי זמן לחבר
את הרצון להכיר את מאה שערים להצעה המפתה של עדי, אבל בסוף זה קרה. הייתי תמים
כשנכנסתי לגוגל כדי למצוא מסעדה טובה במאה שערים. בקיצור, (ובראש עוברת לי <a href="https://www.youtube.com/watch?v=GPnV8fhw39Q" target="_blank">סדרת הרשת האלמותית של רועי כפרי</a>) הלכנו לאכול במסעדת "דייטש" במאה שערים.</p><p>
</p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">נזכרתי שאיבדתי את הכיפה הקבועה שאני לוקח איתי בתיק, אז
תכננתי לקנות כיפה בדרך למסעדה. לא לקחתי בחשבון שכנראה החבר'ה במאה שערים הם לא
קהל היעד הכי טוב לעסק שמוכר כיפות, שהרי כבר יש להם כאלה, אז ויתרתי. </p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhYJKV8cD0Wz2ZwdU4oWqNlhmklTgYp8PNIo9h5-Dieg9s6mkRRfH9dxZpnDFh9sxw_uDJt8tCswAs-2OP2Z4-U5KxzX5_R5NI4KI6sHXH7X4Qck4kwOeoxA-hajJvWkyqGENZk9tb55K-EF7LsB3nq6OJEvxOAG_xNB7xUhBjms8q2pmQ2toSUKZ-R/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.13.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhYJKV8cD0Wz2ZwdU4oWqNlhmklTgYp8PNIo9h5-Dieg9s6mkRRfH9dxZpnDFh9sxw_uDJt8tCswAs-2OP2Z4-U5KxzX5_R5NI4KI6sHXH7X4Qck4kwOeoxA-hajJvWkyqGENZk9tb55K-EF7LsB3nq6OJEvxOAG_xNB7xUhBjms8q2pmQ2toSUKZ-R/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.13.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">השער שלנו מתוך מאה...</td></tr></tbody></table></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"תשמע, אתה בטוח שזה במאה שערים 50? עברתי עם הרכב ולא ראיתי
מסעדה". עדי התקשר וככה זה התחיל. אחרי כמה דקות של שיטוטים ברחובות, וקצת
"אחי, איפה זה דייטש?" עם עוברי אורח שלא כל כך הבינו מה אני רוצה -
מצאתי את המקום. בהססנות נכנסתי פנימה למבנה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>
</span><span lang="HE">שניראה כמו מעדניה עם כמה כיסאות ושולחנות. התשובה אגב, היא 32. מאה שערים 32. </span></p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">עד עכשיו אני לא בטוח למה רוב הערב דיברנו בלחש, גם כשלא ריכלנו.
אולי זה משהו באווירת יראת הכבוד, או הזרות. הססנות כזאת, תחושה שהחוקים החברתיים
שאנחנו מכירים ביום-יום לא תקפים במקום הזה, ואנחנו צריכים בזהירות לגלות איך
אנחנו נדרשים להתנהג. כשרצינו לצלם את המעדנייה לדוגמה, לא היינו בטוחים אם זה
סבבה להוציא סמארטפון בפרהסיה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxk4miucUWoA6yEPsL5wFsHWOce4PZUCXJ2df3gUfwmbAMNwClos_u6xVCrxzAuFIViLf6kFPt-5sPe0NhJ9kCXeAnVSakpk9X4nqpOaL1KA8DLEJTK6VIhD-O3NqP9-fhuVeyug8Phk__xASGqW0v1G49Jx02leACtSPTFV2yCS2JwNT9X8x9Hrwd/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.57.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxk4miucUWoA6yEPsL5wFsHWOce4PZUCXJ2df3gUfwmbAMNwClos_u6xVCrxzAuFIViLf6kFPt-5sPe0NhJ9kCXeAnVSakpk9X4nqpOaL1KA8DLEJTK6VIhD-O3NqP9-fhuVeyug8Phk__xASGqW0v1G49Jx02leACtSPTFV2yCS2JwNT9X8x9Hrwd/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.57.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אפשר תפריט? תלוי...</td></tr></tbody></table><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">ניגשנו למעדנייה והתחלנו להעמיס. עדי אמר שבאנו לטעום את כל
התפריט אז באתי מוכן. "שים לנו מהצלי בקר, וקציצת עוף אחת, פתיתים זה
מעניין, וצימעס (גזר מתוק). אפשר גם פירה, קיגל תפוח אדמה, בורקס בשר ומוסקה (שהיה
בצורה של מפרום).</p>
<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">ואז זה קרה - המוכר שלח את הצלחות העמוסות שלנו היישר לבטן
של שלושה מיקרוגלים לבנים. פאוזה דרמטית, מבטים מבולבלים. אני חייב להודות שלא
ציפיתי לחלק ציונים קולינריים יוצאי דופן, אלא באתי בעיקר בשביל החוויה. להכיר קצת
יותר את התרבות החרדית מבפנים. אולי מה שמנחם זה שהמיקרוגל הצליח לחמם באופן שווה
לחלוטין את כל חלקי המנה, והאוכל אפילו היה טעים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUZMle9m4lvAIF5WvFXxV6DdnJ3kN12VBzJmUezK4QpaBR3NRS4oXz9umaqRatcDP6jKXk3VmRZATNCh4q2T5dJWQPDBL_F7SPu0ocT7YubX-T58DiAeRgw-qch5n3Wem0tgWtoelcealIMiUBxvHk1aDzmhsbPpPLHc3O4-NB_9DOHQGFyZC_TppZ/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.58.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUZMle9m4lvAIF5WvFXxV6DdnJ3kN12VBzJmUezK4QpaBR3NRS4oXz9umaqRatcDP6jKXk3VmRZATNCh4q2T5dJWQPDBL_F7SPu0ocT7YubX-T58DiAeRgw-qch5n3Wem0tgWtoelcealIMiUBxvHk1aDzmhsbPpPLHc3O4-NB_9DOHQGFyZC_TppZ/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.38.58.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אז מה היה לנו שם?</td></tr></tbody></table><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">נתחיל מהצימעס - אני לא זוכר אם אי פעם אכלתי גזר מתוק. הוא
היה מתקתק במידה מדויקת, לקחתי ביס קטן מדי פעם כדי לאזן את שאר הטעמים אבל בעיקר
ליהנות מהמתיקות. הפירה - סביר. מה שאפשר לצפות מפירה, לא יותר ולא פחות. </span>צלי הבקר היה טעים, אבל די סטנדרטי אני חייב להודות. הבורקס בשר היה מצוין, וזה שהוא הגיע בחתיכה גדולה העלה בי חיוך אחרי הביס הראשון כשהפנמתי שנשאר לי עוד הרבה ממנו.</p><p></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></p><p>
</p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">ליד המוסקה המושלמת והפתיתים שגרמו לי להתרגש, קציצת העוף
הגדולה הייתה דווקא פחות מומלצת. מה נגיד, היא לא בלטה במיוחד, והייתי מגדיר אותה
למלמית - לא מועילה לא מזיקה. לעומת זאת, המוסקה הזכירה לי מאוד את המפרום של סבתא
דליה. את תפוח האדמה החליף החציל, והאווריריות של הבשר באמצע היה מושלם. התיבול
אמנם היה שונה, והרוטב האדום של סבתא היה חסר, אבל בהחלט זו מנה ששווה לקחת.
טיפה'לה שמנונית יתר על המידה, בדיוק בשביל להתגעגע לביס קטן מהצימעס</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE">המתוק</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhCZgdCp2Kb-nnwFmKZIXjI_ruZilLemuK_3umFm5wG4yNSf5ixxnjC1nAs_VI6qoplXNqaqlf8JJc40E0pr5BSEK9o0HffpBk84guuXYQ12c2ox0WkmosO-gst_vqJ1eCaZrdfjL1uM-Z9CiFN5nvfXVurF5o6ci23RfFBJzXgVhKl9ksq2ZmO-g5y/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.01.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhCZgdCp2Kb-nnwFmKZIXjI_ruZilLemuK_3umFm5wG4yNSf5ixxnjC1nAs_VI6qoplXNqaqlf8JJc40E0pr5BSEK9o0HffpBk84guuXYQ12c2ox0WkmosO-gst_vqJ1eCaZrdfjL1uM-Z9CiFN5nvfXVurF5o6ci23RfFBJzXgVhKl9ksq2ZmO-g5y/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.01.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מוכנים לסיבוב נוסף?</td></tr></tbody></table></p><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">בסך הכל האוכל היה ביתי, מאד לא מפונפן, אך בהחלט מנחם. אחרי הפסקה קצרה
להסדרת הנשימה, ודבר חוכמה של עדי בנוגע לתחזיות ואסטרטגיות פוליטיות, הסכמנו
שאנחנו חוזרים לוויטרינה. אל המיקרו בדילוגים, והפעם כבדים ברוטב שווה עם בצל מטוגן,
תפוח אדמה בתנור ושניצל. ההמלצות אגב, לפי הסדר הזה. הכבדים היו מצוינים, רק חבל
שהם התחבאו בפינה של הויטרינה, אחרת הייתי לוקח אותם כבר במנה הראשונה.<br /><br /></p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhpbmwxZdOwvxdVjA066PVSefR0htw5Ve-5WRlnWURaCJn8eUTkxsywVT1AmcRQ56bhX1HgVe03RCns6TPCWGbWLIxbwvUi4Oc-nHlTcYS9KjuKGdiR28DMCWeuizMZW-m6c5jzK79jEMh5_tzwJXq9JieICwJFy4_flQe_qVW6OwbBx5KENvbdUJNK/s1600/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.07.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhpbmwxZdOwvxdVjA066PVSefR0htw5Ve-5WRlnWURaCJn8eUTkxsywVT1AmcRQ56bhX1HgVe03RCns6TPCWGbWLIxbwvUi4Oc-nHlTcYS9KjuKGdiR28DMCWeuizMZW-m6c5jzK79jEMh5_tzwJXq9JieICwJFy4_flQe_qVW6OwbBx5KENvbdUJNK/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-11-11%20at%2012.39.07.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חבל שלא פרסמו את המודעה ישר באידיש!</td></tr></tbody></table><p class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">אחרי ששבענו, סיימנו לקשקש וכבר נהיה מאוחר - עדי ביקש
חשבון. "169 שקלים בבקשה". צילמנו את התפריט כדי שגם הקוראים בבלוג
יוכלו להתרשם, ובדרך החוצה ראינו שלט קטן וחמוד שסיכם את כל החוויה הקולינרית, אבל
במיוחד האנתרופולוגית: "דרוש עובד אדיב ונמרץ דובר אידיש</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>".</span></p><p></p><p><br /></p><p>חפשו את <a href="https://www.google.com/search?q=%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA%20%D7%93%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A9&tbs=lf:1,lf_ui:9&tbm=lcl&rflfq=1&num=10&rldimm=3969883353295363612&lqi=ChXXnteh16LXk9eqINeT15nXmdeY16lI5-7xpdGrgIAIWh0QABABGAAiFdee16HXoteT16og15PXmdeZ15jXqZIBCnJlc3RhdXJhbnSaASNDaFpEU1VoTk1HOW5TMFZKUTBGblNVTlpNRGd0TkdWUkVBRaoBHRABKhkiFdee16HXoteT16og15PXmdeZ15jXqSgG&phdesc=DZ0eTFv3jXI&ved=2ahUKEwjsmNPJ87X7AhU57rsIHY_SDSQQvS56BAhQEAE&sa=X&rlst=f#rlfi=hd:;si:3969883353295363612,l,ChXXnteh16LXk9eqINeT15nXmdeY16lI5-7xpdGrgIAIWh0QABABGAAiFdee16HXoteT16og15PXmdeZ15jXqZIBCnJlc3RhdXJhbnSaASNDaFpEU1VoTk1HOW5TMFZKUTBGblNVTlpNRGd0TkdWUkVBRaoBHRABKhkiFdee16HXoteT16og15PXmdeZ15jXqSgG,y,DZ0eTFv3jXI;mv:[[31.797694599999996,35.2249335],[31.782794499999994,35.2126276]];tbs:lrf:!1m4!1u3!2m2!3m1!1e1!1m4!1u2!2m2!2m1!1e1!2m1!1e2!2m1!1e3!3sIAE,lf:1,lf_ui:9" target="_blank">מסעדת דייטש</a> בגוגל</p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0מאה שערים 32, ירושלים, ישראל31.7873145 35.22261493.4770806638211553 0.0663649000000035 60.097548336178846 70.3788649tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-47930869764237545412022-10-24T13:37:00.001+03:002022-10-24T13:37:12.671+03:00קמילוס<p><b>איך ששמענו שנפתחה מסעדה יוונית חדשה באזור התעשייה של תלפיות, מיהרנו לבקש מיונדב, פסיכולוג וחבר שמבין דבר או שניים בענייני המטבח להצטרף לארוחת צהריים עשירה. גילינו מסעדה עשירה במגוון, אך זולה במחיר. על הטעם ועל הריח, נשאיר לכם לקרוא...</b></p><p>נכון עושה חשק לצאת לחופשה חלומית באי הציורי קמילוס? ואם קמילוס באה אליך עד מטר מהבית, לא תקפוץ לבקר? ועוד לפגוש שם חבר יקר משכבר?</p><p>זה מה שעבר לי בראש כשקיבלתי הזמנה ספונטנית מעדי לביקור ביקורתי במסעדה יוונית חדשה שנפתחה בתלפיות, כאן בירושלים. מיד עלתה בדמיוני טברנה עשירת צבעים, ריחות וקולות, ריקודי סירטאקי, וצלילי בוזוקי המתערבים בקול צלחות נשברות, מה שגרם לי לומר מיד כן להזמנה. אמנם לא זכיתי להיות מבין גדול בגורמה, וראיתי אולי חצי פרק של מאסטר שף בחיים שלי, אבל למה שלא נתחפש לשעה שעתיים לאנין טעם מתנשא.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj4d9wJopuFunttCyJViNTzPMv5rpeKa9CpzcBDVnksjrdfTDUOHFYTGOmehSZFZBThh-_Z8lbvie4da2WpN__9LtVniKRbeRIyHHmU-7Q5GA3TqBdHGbrPb0DEMUtyG1N1ZN7IL_JN6hbjC6BI4NVa8l0qCh1JW7KGPB7IMn9wbSbeIh7syNbJOKr5/s1288/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.06%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="966" data-original-width="1288" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj4d9wJopuFunttCyJViNTzPMv5rpeKa9CpzcBDVnksjrdfTDUOHFYTGOmehSZFZBThh-_Z8lbvie4da2WpN__9LtVniKRbeRIyHHmU-7Q5GA3TqBdHGbrPb0DEMUtyG1N1ZN7IL_JN6hbjC6BI4NVa8l0qCh1JW7KGPB7IMn9wbSbeIh7syNbJOKr5/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.06%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יושבים לאכול, מוזמנים להצטרף!</td></tr></tbody></table><p>חלבי או בשרי? שאלתי, ועוד לפני התשובה עניתי לעצמי - חלבי, ברור. הרי זה מה שיוונים אוכלים, סלט יווני וסופגניות. עם ריבת חלב. עדי אישר את הנחתי – הולכים לאכול חלבי. יופי, בשר בצהרים מעלף אותי לאיזה שעתיים ויש הרבה מה לעשות היום. </p><p>עדי אסף אותי ברכב השרד שלו ספיישל מהבית, והווייז לקח אותנו אל לב תלפיות, שפחות מזכיר אי יווני קסום ויותר אזור תעשיה בפרוורי אתונה. כבר כשחלפנו בנסיעה ברחוב זיהינו שמיקום המסעדה מוכר לנו, בבניין עמותת שק"ל. לא מזמן הייתה כאן מסעדה אחרת, 'חרוצים', שנסגרה. כנראה שבעסקי אוכל לא מספיק להיות חרוצים... לעדי יש יותר מזל ממני בענייני חניות, אז חנינו ממש מול המסעדה ונכנסנו, אבל זה לא בהכרח מה שיקרה לכל מי שיגיע בשעות העמוסות של האזור וכדאי לקחת זאת בחשבון. </p><p>הכניסה אל המסעדה עוברת בחנות של העמותה ובה מוצרים ויצירות מעשה ידי חניכי העמותה, שזו חוויה מומלצת כשלעצמה, שגרמה לנו להרגיש פילנתרופים להפליא. מסתבר שהבניין שייך לעמותה ושהתכנון הוא שלאחר שהמסעדה תתייצב חניכים בעמותה ימלצרו בה, כפי שהיה במסעדה הקודמת.</p><p>חלל המסעדה נעים ומשרה אווירה רגועה, התפאורה פשוטה יחסית ולא מתיימרת, וניתן להרגיש שהיא עדיין בהתהוות. שולחנות בודדים לצד שולחנות ארוכים לאירוע (בשעות הערב המקום מיועד לאירועים, עד 80 איש), פה ושם נגיעות יווניות כמו בקבוקי אוזו ריקים, ומוזיקת מעליות בלתי יוונית ברקע. לפחות בשעת הצהרים המאוחרת שבה הגענו המקום היה יחסית ריק ושקט.</p><p>המלצרית האדיבה קיבלה את פנינו והניחה בפנינו תפריט, וכבר בהצצה ראשונה למדנו שתיאום ציפיות הוא דבר חשוב בחיים, ושהפנטזיות שלנו על יוון לא בהכרח תואמות מציאות. גילינו שאנחנו יושבים בכלל במזנון בשרי, ושלא מגישים פה סופגניות אלא סופלאקי (ראו להלן), שמתמודד בקטגוריית השיפודיות הסמוכות יותר מאשר בזו של מסעדות גורמה (וגם המחירים נמוכים בהתאם, יש לומר). מסתבר שגם עדי הניח שיוונים הם צמחוניים ולא טרח לבדוק לאן אנחנו הולכים... חישבנו מסלול מהיר מחדש, שחררנו את חלום הטברנה החלבית ונערכנו לארוחה בשרית במסעדת פועלים, אבל הדיסוננס בין החלום והמציאות עדיין השפיע על החוויה במידת מה. תגיעו מראש עם ציפייה מותאמת, ותחסכו מעצמכם את העניין הזה..</p><p>כיוון שהמילה היחידה שנשארה מהפנטזיה המקורית הייתה 'יוונית', רצינו למקסם את המפגש עם הטעמים ממולדת האלים השכנה, והזמנו את שתי המנות בעלות השם היווני ביותר בתפריט, עליהן המליצה גם המלצרית, האחת 'סופלאקי פרגיות', והשנייה המכונה 'גירוס בצלחת', גם היא מפרגית. אליהן הוספנו קצת בהמשך מנה נוספת שקרצה לנו, בעלת שם גנרי יותר – ממולאים בצלחת.</p><p>מיד לאחר ההזמנה הוציאו לנו פוקצ'ה חמה עם כמה סלטים קטנים לניגוב, שזה נחמד יחסית למסעדת פועלים בסיסית, וגם עזר להרגיע את מיצי הקיבה שהתחילו להתעורר. למזלנו המנות עצמן הגיעו די מהר, לפני שהספקנו להתמלא בסלטים, וניגשנו לחקור את נפלאות המטבח היווני הבשרי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg_ShVOHaDT4_P3ccZNcGdMXDBZdrJa96FSioKg1M8juTvE9SDL6Ut5RTz5JGBlDr3QVvk81p7qhhOC3vMpEQEb73rr8_8LDINcCy95r3QcVcyk5qsxbSnyww2FaEgHOdW2eCeNOmy0EwpLdoJLZE1OqR2PY9bwxP3nlAzr4a_mm7K5YhwX5r4Kmp5W/s1600/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.04.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg_ShVOHaDT4_P3ccZNcGdMXDBZdrJa96FSioKg1M8juTvE9SDL6Ut5RTz5JGBlDr3QVvk81p7qhhOC3vMpEQEb73rr8_8LDINcCy95r3QcVcyk5qsxbSnyww2FaEgHOdW2eCeNOmy0EwpLdoJLZE1OqR2PY9bwxP3nlAzr4a_mm7K5YhwX5r4Kmp5W/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.04.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנות עיקריות ראשונות. המשך יבוא...</td></tr></tbody></table><p>נתחיל עם הגירוס: קיבלנו קערית מלאה בפרגית קצוצה בתיבול עשיר ואינטנסיבי בגווני צהוב כורכום ומקושטת בפטרוזיליה המוגשת לצד (עוד) פוקצ'ה וסלטים. סוג של שווארמה שנשלפה מהלאפה, אבל נחמדה מאד. הרבה בצל מטוגן וטעמים שנספגו היטב בפרגית, קצת פיקנטי אבל לא יותר מדי. בגזרת הסלטים שבצלחת היה מקום לגוון ולהעשיר קצת את הטעם. כשהגיע הסופלאקי גילינו שמדובר בעצם בשיפודי פרגית נדיבים אך סטנדרטיים למדי, ברוטב אדמדם שנראה מבוסס על קטשופ. מידת העשייה הייתה טובה והשאירה בנתחים רכות ועסיסיות - טעם מוכר אך קצת משעמם. </p><p>בגדול, שתי המנות הללו היו טעימות ונחמדות, משהו פשוט ומשביע לאכול בצהרי היום, אבל די גנריות ודומות למנות המוגשות בכל אלף בתי האוכל הסמוכים, וללא חותמת יוונית ייחודית. צלילי בוזוקי לא הופיעו בדמיוננו, ולא מצאנו את עצמנו שוברים צלחות בעליזות. אפרופו צלחות, דווקא צלחות ההגשה היו ברמה גבוהה משל מסעדת פועלים פשוטה, והפיחו קצת ארומה איכותית ואולי גם יוונית. מצד שני, לא נעים לשבור צלחות יפות כאלה, מה שהכניס אותנו קצת למלכוד...</p><p>לי היה חסר מאד משהו טבעי וירוק ליד המנות הללו. בסדר, לא סלט יווני, הבנתי, אבל אפילו המלפפון והעגבניות הקצוצים בפלאפליות עם קצת לימון ושמן זית היו עושים את העבודה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7u34eHxIUgOpvyIuZV8vqrEWXPkFm5kUiVuqyrNZq5sO_WSxcMZDSCDtSzVMAniMIWgnwyaBgR-rYrEIy0lyMAXs-0YgEb2rUPE2E5qzfuZXJfb4gfZCKIJMMsWec6uQZ5wwvQsizcCsr8XtZASLfZ53eqbyT16GxXKBV8P0FheLWrv2r6J6ZztFz/s1600/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.07.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7u34eHxIUgOpvyIuZV8vqrEWXPkFm5kUiVuqyrNZq5sO_WSxcMZDSCDtSzVMAniMIWgnwyaBgR-rYrEIy0lyMAXs-0YgEb2rUPE2E5qzfuZXJfb4gfZCKIJMMsWec6uQZ5wwvQsizcCsr8XtZASLfZ53eqbyT16GxXKBV8P0FheLWrv2r6J6ZztFz/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.07.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">דווקא הממולאים!</td></tr></tbody></table><p>דווקא הממולאים שהגיעו קצת אחר כך כן עשו את העבודה. הפלפלים הצבעוניים נראו נהדר על צלחת תכולה, ואמנם במבט ראשון עוררו חשש ליובש מסוים, אבל ברגע שטעמנו מהם הם נעלמו מהר מהצלחת, ועשו חשק לעוד. הבישול היה בטעם ביתי ובמידה הנכונה כך שהאורז היה מבושל דיו ומלא טעם ומאידך הגרגרים נשארו אחד אחד ולא התפרקו לכדי עיסה דביקה כפי שקורה ללא מעט ממלאי ממולאים. אין לי מושג מה היה מוצאו של ממלא הממולאים הקדמון ואם זה מאכל יווני טיפוסי או שמקורו באזור אחר של המזרח התיכון, אבל זה היה טעים ועם טעם קצת שונה ומיוחד.</p><p>בחיפוש אחר יוון האבודה ביקשנו להזמין מנה נוספת, ועל הדרך גם להבין את שמה המסתורי של המסעדה, קמילוס. המלצרית לא הייתה סגורה על הפרטים וקראה לשף המסעדה, בחור מגודל, חמוד וקצת ביישן, ממנו למדנו קצת על מקורותיה היוונים העתיקים של המסעדה. הכל התחיל מזמן, לפני חצי שנה בערך, לאחר שסקר שוק מהיר הצביע על חסר מהותי במסעדות יווניות בירושלים. חסר גלגל? אנחנו גלגל. מי אמר יווני ולא קיבל? 'על השם המלצתי בעצמי', הודה השף בגאווה מבוישת. עבודת יד. יבוא אישי, על שם הסבתא של בעל הבית, העונה לשם קאמי. טוב, קצת פספוס לקחת שם כמו קאמי דווקא ליוון, אבל מסעדות צרפתיות כבר יש כמו זבל בירושלים. ומה לגבי מנה יוונית ייחודית? שאלנו. לכו על קציצות הדגים, המליץ השף. הלכנו.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuB27cBA8vLxQnLMGHGv6CUa0sIlFKeWDRSG1Dz5WtFlisWS2ExdL4wDukAhnEkLqe2MlJ4bsOlfNG3-hfpU0agWdV6bgUAQLq7WbYHnvZzLbpuy9MjuP82eaCNo7CF_1GvinRkUM2PrVT9ql_7LpQVSKZFZf9l3FncPXDtXNe_kc_iHs_kwVzmJsC/s1600/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.07%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuB27cBA8vLxQnLMGHGv6CUa0sIlFKeWDRSG1Dz5WtFlisWS2ExdL4wDukAhnEkLqe2MlJ4bsOlfNG3-hfpU0agWdV6bgUAQLq7WbYHnvZzLbpuy9MjuP82eaCNo7CF_1GvinRkUM2PrVT9ql_7LpQVSKZFZf9l3FncPXDtXNe_kc_iHs_kwVzmJsC/w400-h225/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.07%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המלצת השף: קציצות דגים</td></tr></tbody></table><p>וטוב שהלכנו, כי בסופו של דבר בעיני זו הייתה המנה הכי מעניינת בארוחה. הרוטב של הקציצות הוא זה שעשה את ההבדל והביא טוויסט מעניין וטעים לעלילה. כמות רבה ומתאימה של לימון חתוך ומיץ לימון יחד עם עשבי תיבול ותבלינים הפכו את הרוטב האדום לעשיר בטעם ייחודי ומעניין, שעשה טוב לקציצות וגם בא נהדר כמטבל לחלה המוגשת יחד איתו. קציצות הדג עצמן היו נחמדות אבל לא יותר מכך ולא היינו בטוחים אם הן היו עבודת יד או מאריזה קפואה כלשהי, אבל כמו שסבתי הייתה אומרת, גם סוליית נעליים אפשר להפוך למעדן עם התיבלון הנכון. למנה היה טעם חזק שממלא את חלל הפה ונותר בחך גם זמן רב אחרי שיצאנו מהמקום. אמנם גם המנה הזו לא זרקה אותי לשיר ביוונית, אבל מצאתי את עצמי מזמזם פוליקר, וגם זה אחלה. </p><p>בסיום האירוע היינו שנינו שבעים ועייפים כדבעי, תוהים איך נמשיך את היום מכאן. לך תרקוד סירטאקי אחרי סופלאקי. עם החשבון קיבלנו גם קינוח מלבי נחמד על חשבון הבית, לסתום סופית את החורים שעוד נשארו. עדי כבר נשבר וויתר, והשאיר אותי להגיע לבדי אל קו הסיום.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiOdV2Nxbn1zbsASYG3z2aju4hCvakW1uL13MPmDzeiWA2NzSvdGInlmHnl9fe8Wn56kqakLDZ2JHHWH8czFJnMWXW7A0NFCGuWHBPerm560XV5kDoJGsjuZcKe1EJ7BVagrerUBqv28x4NBqDbwtSvQTfCTgYRWdAYXp4-sz70wtwlHbLDRwdSKk4C/s1600/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.08.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="900" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiOdV2Nxbn1zbsASYG3z2aju4hCvakW1uL13MPmDzeiWA2NzSvdGInlmHnl9fe8Wn56kqakLDZ2JHHWH8czFJnMWXW7A0NFCGuWHBPerm560XV5kDoJGsjuZcKe1EJ7BVagrerUBqv28x4NBqDbwtSvQTfCTgYRWdAYXp4-sz70wtwlHbLDRwdSKk4C/w225-h400/WhatsApp%20Image%202022-10-23%20at%2015.19.08.jpeg" width="225" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">קינוח מלבי נחמד</td></tr></tbody></table><p>בסיכומו של דבר, קמילוס שפגשנו היא אחלה מסעדת פועלים, ואם מראש מגיעים אליה ככזו, הרי שהיא מקום ראוי וטעים שכדאי לבקר בו כשאתם מוצאים את עצמכם בתלפיות. יחסית לשיפודיות באזור המקום משרה אווירה נעימה ורגועה, השירות אדיב והאוכל פשוט וטעים. נראה שהמסעדה עדיין בתהליכי בניית הזהות היוונית שלה, אבל אפשר למצוא בתפריט גם טעמים שונים מהרגיל כמו בממולאים ובקציצות הדגים, ונראה שלבחור שמבשל יש טאצ' ופוטנציאל. לא בטוח שקמילוס תביא לפריצת דרך של התרבות היוונית האותנטית בירושלים, אבל כמקום לארוחה חביבה בצהרי יום עבודה היא אחלה, ואם נוסיף לכך את הפוטנציאל של המקום להפוך למוסד חברתי, בהחלט כדאי לבקר בה.</p><p>ואם תכתבו קמילוס בגוגל, תגלו שאין אי כזה ביוון אבל תגיעו למסעדה ורעבים לא תצאו מכאן...</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://kamilos.mazaltov.walla.co.il/" target="_blank">אתר קמילוס</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0יד חרוצים 11, ירושלים, 9342149, ישראל31.7524055 35.21668573.4421716638211528 0.060435699999999315 60.062639336178847 70.3729357tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-19010551815147741062022-09-02T02:49:00.001+03:002022-09-02T02:49:24.820+03:00ברברה<p><b>איך ששמענו שנפתח בר קוקטיילים חדש בשוק, הצענו ל<a href="https://www.tamar-jerusalem.com/" target="_blank">תמר הירדני</a>, מורת הדרך של מורי הדרך הירושלמים, להרים לחיים לרגל <a href="https://www.ynet.co.il/legit/art/article/hyp11apph5" target="_blank">ירושלים תופסת צבע</a>, תערוכת הצילומים הצבועים מחדש של הירושלמית-דור-9. על הדרך אזרנו אומץ לבדוק את האטרקציה המפתיעה של כנאפה בשרית של ברברה, החדשה של מחנה יהודה.</b></p><p>שלוש סיבות טובות היו לי לסרב לעדי כשהזמין אותי לבוא לבדוק איתו קוקטיילים ואסאדו בברברה, בר הקוקטיילים החדש של שוק מחנה יהודה. הראשונה היא שלדפוק קוקטיילים באמצע היום זה לא בדיוק כוס המוחיטו שלי; השנייה היא שכמורת דרך שמשוטטת בשוק-נחלאות על בסיס שבועי לא זיהיתי את הקסם שבלצאת לבלות במשרד, ושלישית מפני שהתפריט שהוא שלח הציע זוועות קולינריות אפילו בסטנדרטים המאד גמישים שלי, דוגמת מלאווח אסאדו או כנאפה בקר, שאלוהימה תשמור. אבל, אמר עדי, יש לנו אחריות ציבורית ושליחות לאומית או להפך ולפיכך התייצבתי בשעת אחר צהריים ברחוב האגוז בבר הקוקטיילים המבטיח שנדחק, כמקובל במחנה יהודה, לתוך גבולותיה הצנועים של חנות ירקות ותיקה עליה השלום.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6TalTVVdA2HnR0pSpsoO2kBvjwAise-AXbwcK8LU33at_p2PgxlwKnpusZQFme_RWb_sqa5y63zW3mnjcWBlE55ke1mVJYqyUFWXj74y_-5idIVhW9s6uFvjAT9QPDCvDASEIW7Q8X7pf_PMdNd_TyB1flNRJx3diqKGCfK11_UIsVenSRtpUr1gi/s1405/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.42.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1405" data-original-width="961" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6TalTVVdA2HnR0pSpsoO2kBvjwAise-AXbwcK8LU33at_p2PgxlwKnpusZQFme_RWb_sqa5y63zW3mnjcWBlE55ke1mVJYqyUFWXj74y_-5idIVhW9s6uFvjAT9QPDCvDASEIW7Q8X7pf_PMdNd_TyB1flNRJx3diqKGCfK11_UIsVenSRtpUr1gi/w274-h400/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.42.jpeg" width="274" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ברברה הגיעה לשוק ואיתה גם אנחנו!</td></tr></tbody></table><p>הנטייה הטבעית שלי היתה ללכת על הבטוח ולהזמין את פלטת המטוגנים - טבעות בצל, צ'יפס ונקניקיות, אבל עדי הזכיר לי שמדובר כאן בשליחות ציבורית או לאומית וכו' ולכן שמנו נפשנו בכפנו והלכנו על האקסטרים - כנאפה אסאדו. הבה ננצל את זמן ההמתנה למנה שלנו כדי לדסקס פה רגע את הקטע שבו שף משועמם עורך ניסויים במטבח ואז מעז להעביר את התוצאות הרות האסון שלו לתפריט, כי בואו - כנאפה אסאדו!? איך הפך הקינוח החלבי, שכל גאוותו היא בגבינה הנימוחה לה שם מתחת לקדאיף, למנה קרניבורית? מה השלב הבא - גפילטע עם מרמייט (הערת העורך: תעשו גוגל. זה מה שאני עשיתי)? גונדי בנגיעות קרמל (הערת העורך: כחצי פרסי, בגונדי אני כבר מבין)? צ'יפס ברוטב קונדיטון (הערת העורך: חזרה לגוגל)?</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnAdJIo9xowWMoxpkG1W39FIPD16AVuIO2CmVRH2og0ti6DOPjMZGGIMdf6WaskkMNXAkfHQoHMlE2CbiOkPa9GiPXQtCpFIBC0mlOiJLpNMbTQh1hbxQaWbKjTM0Jne7o2SykxFNmik_bWwnqvVESEXrYy0VKbMsYzGDbgTxuL8FrL8PX26RwWvfz/s1996/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%AA%20%D7%AA%D7%9E%D7%A8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1482" data-original-width="1996" height="297" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgnAdJIo9xowWMoxpkG1W39FIPD16AVuIO2CmVRH2og0ti6DOPjMZGGIMdf6WaskkMNXAkfHQoHMlE2CbiOkPa9GiPXQtCpFIBC0mlOiJLpNMbTQh1hbxQaWbKjTM0Jne7o2SykxFNmik_bWwnqvVESEXrYy0VKbMsYzGDbgTxuL8FrL8PX26RwWvfz/w400-h297/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%AA%20%D7%AA%D7%9E%D7%A8.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לפני שמתחילים לאכול, טעימה מתוך תערוכת הצילומים של תמר...</td></tr></tbody></table><p>אז המנה הגיעה ובמבט ראשון היא נראתה כמו כנאפה תמימה לגמרי בהבדל אחד והוא שאת הפיסטוקים המוכרים והאהובים החליפו עתה תועפות זיגוג מחשיד בגווני פונץ' בננה. אני הנחתי שהצהוב הוא חרדל ועדי ניחש שהוורוד הוא אלף האיים אך בסוף הסתבר שטעינו בגדול ושזה בסך הכל טחינה בצבעים. עוד הסתבר שטעינו בגדול גם בהערכה המוטה מראש נגד השעטנז שבצלחת שכן מכלול הכנאפה התגלה כלא רע, ואם נדייק בניואנסים - לא רע! משהו שם במכלול עבד יפה, כנראה בעיקר מפני שהאסאדו היה נפלא ממש ועשה לגמרי את העבודה של הגבינה האבודה. מוסר השכל: אם מערבבים מעוף, כישרון וחומרים ממש מצוינים אז אפשר לחולל נסים, ועוד מוסר השכל: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGNTKG3-l8qrWT3NGIuQsyk8m9QA0gfE55mknJLNPFSE7T7MuFe6GBH1ObcoMysnJupaA37MlJoUNSP8OHia28jh0adG8SSjZq314OfYvRgjxw4n-SavOZ0Hoyn864px37EaDIMExcrDfCmKLi1nu8tftm7Qqtb9T9BQp9o6xuUX0oPLKCfx4lLogp/s1501/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.42%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1314" data-original-width="1501" height="350" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGNTKG3-l8qrWT3NGIuQsyk8m9QA0gfE55mknJLNPFSE7T7MuFe6GBH1ObcoMysnJupaA37MlJoUNSP8OHia28jh0adG8SSjZq314OfYvRgjxw4n-SavOZ0Hoyn864px37EaDIMExcrDfCmKLi1nu8tftm7Qqtb9T9BQp9o6xuUX0oPLKCfx4lLogp/w400-h350/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.42%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">כנאפה תופסת צבע (תמונת אילוסטרציה)</td></tr></tbody></table><p>מרוצים מהבחירה המוצלחת הסתערנו שוב על התפריט והפעם הלכנו בבטחה על הרפתקת המלאווח הבשרי, אלא שהסתבר שאין מלאווח וגם שאין את הקינוח שחמדנו - מאפה פטיסייר תפוחים ושוקולד בעל השם המצמרר משהו "האצבעות של פרנקו". בצר לבטננו המקרקרת הזמנו בכל זאת את פלטת המטוגנים שהייתה מצוינת אבל סתמית וגם את שלישיית לחמניות הבאן עם רצועות הסטייק הנקראת "גן עדן של אנטריקוט" שהוכיחה שוב את כישרונו של המטבח בהפקת תוצאות מרהיבות עם בשר, אך הרבה פחות בכל מה שמסביב לו.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPZs9kMz9MnFAjII-EPYKftLXNS9-nJNfYa6a2m10rQtsG7P-P9JEER8SfW_JswvBBgGLlpSwfVNqcLapImGiXAM2o-u_Npy0YsJn5zLyAWM1VWJ4-vw5uvLU3vR-yndjbnfAZLPrM2T0LWM_FbBb-RfOpGmkls0scVeu0fPtRfQtf_bH9eJX3Hotx/s1600/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.43%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1407" data-original-width="1600" height="351" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPZs9kMz9MnFAjII-EPYKftLXNS9-nJNfYa6a2m10rQtsG7P-P9JEER8SfW_JswvBBgGLlpSwfVNqcLapImGiXAM2o-u_Npy0YsJn5zLyAWM1VWJ4-vw5uvLU3vR-yndjbnfAZLPrM2T0LWM_FbBb-RfOpGmkls0scVeu0fPtRfQtf_bH9eJX3Hotx/w400-h351/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.43%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אם אין מלוואח, שיאכלו באן.</td></tr></tbody></table><p>עדי, מליץ יושר שכמוהו, אוהבן של ישראל, הציע שחסרון המנות הקיימות בתפריט המצומצם ממילא הוא בטח בגלל שתפארתו של המקום היא בקוקטיילים דווקא, ולכן נפנינו מיד לבדוק את המצאי בגזרה זו. כאן, רבותיי, נותנת ברברה בראש עם מבחר מרשים של משקאות מוצלחים ממש כמו "שוק שוק" שעושה כבוד בל יתואר למפגש בין ג'ין לפסיפלורה, ג'אנגל בירד לחובבי חיבורים מתוקים במיוחד בין רום לקמפרי, ואֵלדרפלאואר שאני פחות אהבתי אבל עדי עף על האמארו מונטגרו בטנגו עם וודקה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPxFSVX0JLdXsIw7L70jkXfOnG0SS9aCggo3P_W3cu45gcZgTVkd3jmCM15gFp496KF8cjE8vVI0bTGLFad8sAUPX5I8Dy6popcdaqP4WjGj-MuZelwEWQLYyRI3Qp-2sc16zSElRbAvBi9_6tjE_5kDVznvjxJRx0lKf09fPwLsQamGdkROPbLBdo/s1252/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.43.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1252" data-original-width="1096" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhPxFSVX0JLdXsIw7L70jkXfOnG0SS9aCggo3P_W3cu45gcZgTVkd3jmCM15gFp496KF8cjE8vVI0bTGLFad8sAUPX5I8Dy6popcdaqP4WjGj-MuZelwEWQLYyRI3Qp-2sc16zSElRbAvBi9_6tjE_5kDVznvjxJRx0lKf09fPwLsQamGdkROPbLBdo/w350-h400/WhatsApp%20Image%202022-07-20%20at%2012.49.43.jpeg" width="350" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">בר קוקטיילים או לא בר קוקטיילים?</td></tr></tbody></table><p>שורה תחתונה - ברברה הוא אחלה מקום לחובבי קוקטיילים מיוחדים, שלא מפחד להתנסות בהפתעות קולינריות ומחזיק במטבח שף יוצא מן הכלל בתחום הבשר. מקום לשיפור נצפה בכל הקשור לסֵטינג של המקום, החל בהברגה טובה של השולחנות המתנדנדים אל סף התהום, עבור בתפריטים הדביקים הזקוקים נואשות למירוק ולצחצוח וכלה בריענון דחוף של המלצרים, עדיף בלי סיגריה ביד ועם תודעת שירות קצת יותר מפותחת. עם זאת נציין לטובה את הבריסטה המקסימה שהתגברה בשתיקה סטואית על אפס שיתוף הפעולה של המלצר עם הסיגריה ותקתקה לבדה את כל המנות והמשקאות וניגוב השולחנות ואפילו הצליחה לחייך. שאפו!</p><div>ל<a href="https://www.facebook.com/BarbaraShuk1" target="_blank">דף הפייסבוק של ברברה</a></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1האגוז 16, ירושלים, ישראל31.7843057 35.2127783.4740718638211554 0.056528000000000134 60.094539536178843 70.369028tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-14640798923478956902022-08-01T00:02:00.004+03:002022-08-01T00:02:00.173+03:00חלבEat<p><b>מסעדה חלבית חדשה קמה לה בשוק מחנה יהודה, חלבEat שמה. ביקשנו לבדוק מה מסתיר מאחוריו משחק המילים משנות ה-80. לשם כך, הזמנו במיוחד את מתן קולרמן, דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטה העברית, ממייסדי <a href="https://www.hamiflezet.org/" target="_blank">פאב המפלצת</a> בקריית יובל ומנהלו הראשון.</b></p><p>לפני כשבוע מייל מסתורי נחת בתיבת המייל שלי, קיבלתי הזמנה להשתתף בתכנית המצטיינים של המכללה למדינאות, תכנית הדגל של המחנה הלאומי בישראל. כשמאלן אטטיסט, אוהד הפועל, ארגוני עובדים וקואופרטיבים, רציתי לברר בעקבות מה זכיתי להזמנה המסתורית ועניתי במייל מופתע לעדי, צייד הכשרונות של התוכנית. מהון להון ולאחר מספר התכתבויות קיבלתי הזמנה לביקורת משותפת במסעדת חלבeat בשוק.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgLGvrtvkxPqkjmAl7B4oaWJFt5rdHN5sOI0fxQMgsZxO5iv9m2YD_8Q_tcTi86O7rOWTmMw_ivkXqBcgzWHyv3-7xdmasf_8TNAT5eOarxdjv7AwBDsC39edXrszGq80XPdoGV5wopSyuYQ3cfg5TV5i7HzaF0iBMFxALFO1lFSceyUOt0x-rPv90c/s1600/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.29.55.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="720" data-original-width="1600" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgLGvrtvkxPqkjmAl7B4oaWJFt5rdHN5sOI0fxQMgsZxO5iv9m2YD_8Q_tcTi86O7rOWTmMw_ivkXqBcgzWHyv3-7xdmasf_8TNAT5eOarxdjv7AwBDsC39edXrszGq80XPdoGV5wopSyuYQ3cfg5TV5i7HzaF0iBMFxALFO1lFSceyUOt0x-rPv90c/w400-h180/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.29.55.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סלפי שהוא גם קצת טיזר וקצת ספוילר למה צפוי לכם בהמשך הקריאה...</td></tr></tbody></table><p>נפגשנו במסעדה בצהרי יום שלישי שקדם לביקורו ההיסטורי של הנשיא ביידן בעירנו הקדושה. למרות שאני רואה את עצמי כירושלמי ותיק, עשיתי טעות של תל-אביבים וחיכיתי באוטובוס עד התחנה האחרונה של השוק באגריפס וכך נאלצתי במשך 10 דקות לעמוד עם האוטובוס כמעט לא תזוזה.</p><p>המסעדה ממוקמת במרכזו של השוק ומגישה מספר מנות חלביות שמטעימות (הערת העורך: הטעות הנפלאה במקור, לא העזתי לגעת...) לארוחת בוקר או צהריים. התיישבנו בחלקה הפנימי של המסעדה וכך התנתקנו קצת מאווירת השוק. למרות המיקום במרכז השוק, ישיבה בחללה הפנימי של המסעדה מספקת שקט מסוים ומאפשרת לאכול בנחת בתוך השוק ההומה. את הארוחה ליווינו בשתי כוסות יין לבן.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjkhYo3UmxodEU8gnXF5Az6leM57rXnoJhzMXacwKa3aeSsXV_qRWIsiyYfeE7Rwf91HXE1JWQyflR_v4wP1uymmn6t1BA18MjO36d6ycR3Ku2-Aw94a-rTYnKzIz-0uWEVXF8Sv-6I0u1g_i2ks8pfZhxHqxD2FgM6OGFebpwWgWYi-DMZVeUkiNQl/s2048/WhatsApp%20Image%202022-07-12%20at%2013.20.11.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1532" data-original-width="2048" height="299" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjkhYo3UmxodEU8gnXF5Az6leM57rXnoJhzMXacwKa3aeSsXV_qRWIsiyYfeE7Rwf91HXE1JWQyflR_v4wP1uymmn6t1BA18MjO36d6ycR3Ku2-Aw94a-rTYnKzIz-0uWEVXF8Sv-6I0u1g_i2ks8pfZhxHqxD2FgM6OGFebpwWgWYi-DMZVeUkiNQl/w400-h299/WhatsApp%20Image%202022-07-12%20at%2013.20.11.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יצאנו לדרך!</td></tr></tbody></table><p>התחלנו את הארוחה עם הסלט הבית של המקום - "סלט השזיף 9". בסלט כיכבו לביבות בטטה וכדורי לַבַּנֶה, לצד הרבה חסה, קרוטונים וחמוציות. הסלט היה מופלא - הלביבות עם גבינת הלַבַּנֶה היו מעולות, והחסה הטרייה סיפקה מעטפת של רעננות.</p><p>המנה הבאה שהוגשה הייתה פסטה אליו אוליו. הפסטה הגיעה בכמות גדולה, עם מספר חתיכות פלפל חריף ופרמזן בצד. לאחר הציפייה הגבוהה שנבנתה עם הסלט, הפסטה אכזבה במקצת. הפסטה הרגישה סטנדרטית והטעמים היו יחסית פשוטים כשהטעם הדומיננטי היה של הפלפל החריף.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh90yzpIXrNV3iva6I6K9PNZ3hjZIJ2pQr9837JdwJmmel9t-HJ7OXaSbG27Ob6rVWLoet_caef5UMeB9SQTG_IbO3kxNQqcVW6JhB4uWVk9EvtR_VSxcmswIkVPyjbzRqlqjT_id9iXHY0xJibkC4_hvWjxDq6VTVizNDz2zrxjzCVh7B8O6s50plx/s1600/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.30.05.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1197" data-original-width="1600" height="299" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh90yzpIXrNV3iva6I6K9PNZ3hjZIJ2pQr9837JdwJmmel9t-HJ7OXaSbG27Ob6rVWLoet_caef5UMeB9SQTG_IbO3kxNQqcVW6JhB4uWVk9EvtR_VSxcmswIkVPyjbzRqlqjT_id9iXHY0xJibkC4_hvWjxDq6VTVizNDz2zrxjzCVh7B8O6s50plx/w400-h299/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.30.05.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לשמחתנו האורח והעורך לא היו שותפים לדעה לגבי הפסטה. יותר פסטה לעדי!</td></tr></tbody></table><p>המנה הבאה שהגיעה הייתה ביצה בטורטייה. המרכיבים המרכזיים במנה היו חביתה וקוביות עגבנייה מטוגנות ולכן בעצם מדובר בגרסת הבית לשקשוקה, לצד המנה הוגשו סלט חסה עם עגבניות שרי, טחינה וגבינת ציזיקי. מדובר במנה שהיא קודם כל פלא הנדסי, טורטייה דקיקה שמחזיקה שקשוקה וניתן לאכול אותה מבלי להתלכלך ולטפטף. המנה הייתה גדולה וטעימה יחסית, אם כי לא מיוחדת כמו הסלט שהוגש בפתיחה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh6vsnG6oe7w80fCLPEpCOABfL5mVU4gwKdobOH_OwHd-IdPhORnxMWsyqKGviU7TGp8Fln4VhrU3Oddzi4LcoAG10N6CrSQ6tebQFSX54jR1ejzjUEcOQNVWVvIcmBgTg2_E-0Px6laSxI3kzMluAEzZCO4ME2f1Od5_lyO8z7-1XXS9A-fiZOcseI/s1600/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.30.04.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1197" data-original-width="1600" height="299" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh6vsnG6oe7w80fCLPEpCOABfL5mVU4gwKdobOH_OwHd-IdPhORnxMWsyqKGviU7TGp8Fln4VhrU3Oddzi4LcoAG10N6CrSQ6tebQFSX54jR1ejzjUEcOQNVWVvIcmBgTg2_E-0Px6laSxI3kzMluAEzZCO4ME2f1Od5_lyO8z7-1XXS9A-fiZOcseI/w400-h299/WhatsApp%20Image%202022-07-13%20at%2011.30.04.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הקינוח הנבחר (והיחיד!)</td></tr></tbody></table><p>לקינוח חלקנו מלבי שהגיע עם מי ורדים והרבה פיסטוק מגורד. המלבי היה טעים, לא הרגיש תעשייתי והיה בקצה הגבוה של הסקאלה. החוויה במסעדה בכללותה הייתה מוצלחת, השירות היה מהיר מאוד, כל המנות היו נדיבות והסלט היה יוצא דופן. שאר המנות היו נחמדות, אך לא ראויות לציון. המסעדה היא בהחלט אפשרות טובה לארוחת צהרים במידה והגעתם למרכז העיר.</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://www.facebook.com/halaveat.rest" target="_blank">דף הפייסבוק של חלבeat</a></p><p> </p><p><br /></p><p><br /></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1השזיף 9, ירושלים, ישראל31.7846333 35.21258973.4743994638211539 0.056339700000002324 60.094867136178848 70.3688397tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-52063661977009175152022-07-04T13:35:00.001+03:002022-07-04T13:35:00.165+03:00המסילה<p><b>הבשורות הרעות: מסעדת המזנון לא שרדה את הקורונה. הבשורות הטובות: מסעדת המסילה נפתחה במקומה. ביקשנו מנחמה לזוביק, ירושלמית ותיקה שמתאוששת בימים אלה מתפקיד אינטנסיבי של דגימת וחיסוני קורונה, לספר לנו על עדכון הגרסה. </b></p><p>נתחיל בווידוי – אני קוראת נאמנה של הבלוג. עדי יעיד שניסיתי לפלס את דרכי לבלוג יותר מפעם אחת ובסוף בעקשנות גם הצלחתי. כשעדי הזמין אותי להתארח בבלוג התרגשתי מאוד וניגשתי ישר למשימה שעדי הטיל עליי: לבחור מסעדה.</p><p>האמת שלא רציתי להתבלבל וגם שריר היציאה למסעדות שלי עדיין לא לגמרי חזר לעצמו מאז פרצה לחיינו הקורונה. לכן, מבלי לבצע מחקר מעמיק וללמוד ולהכיר מחדש את עולם המסעדות בירושלים (זה שקיים מחוץ לוולט ולתן ביס) בחרתי את המסעדה הראשונה שעלתה לי ושאני זוכרת, פשוט כי היא נמצאת במסלול ההליכות שלי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPYVQ0dQJeOiGrMzSlVa5DhLdod47zmCgp9rSKozmWjN02sIR02FKSJ2UHSvtM6wsbWyeFr1-N9l7UH6vNPV64eT1RK-eO8j_djouY_VfjsNpIQA_aAio1Mu4gnpWhNnmrQhP6CgeqXoPz5Yld-7k1y2LZWx6YnF1xqnlI3HasEDtSOWQTorI8TnJp/s1599/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.47.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1599" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPYVQ0dQJeOiGrMzSlVa5DhLdod47zmCgp9rSKozmWjN02sIR02FKSJ2UHSvtM6wsbWyeFr1-N9l7UH6vNPV64eT1RK-eO8j_djouY_VfjsNpIQA_aAio1Mu4gnpWhNnmrQhP6CgeqXoPz5Yld-7k1y2LZWx6YnF1xqnlI3HasEDtSOWQTorI8TnJp/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.47.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פעם המזנון, היום המסילה. פרטים בהמשך...</td></tr></tbody></table><p>מסעדת המסילה ממוקמת כפי שמרמז שמה במתחם התחנה הראשונה. היא נפתחה לפני שנה (כמעט בדיוק) בתקופה שבה חשבנו וקיווינו שהקורונה מאחורינו ואחרי שמסעדות רבות נסגרו. רק על האומץ הזה מגיע לבעליה כל הכבוד ואני מקווה שהמזל יאיר לה פנים כמו המהירות שבה עדי מצא חניה. אם יש צורך להסביר, אז מסתבר שעדי הוא סוג של יקה והגיע בדיוק בזמן – בעצם דקותיים לפני.</p><p>המסילה מגדירה את עצמה כמסעדה ים תיכונית חלבית. העיצוב של המסעדה גם הוא בעל מאפיינים ים תיכוניים (למרות שאין לי באמת מושג מה זה עיצוב ים תיכוני והאם ים אמור להיות כלול בו). כן אפשר להגיד שהעיצוב נעים מאוד ורחב. יש הרבה מקומות ישיבה, השולחנות גדולים ויש מרחק גדול בין השולחנות, מה שמאפשר לשבת בנוח ולקיים שיחה מבלי ששומעים את השכנים בשולחן הסמוך.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgvWLZOfmzHO-UUVZiylJpQ8QuoF6dugbdMPOnUO1ChYR-WpC_YUJksdpS6v1zvdwLOyCPTnG5BDB07greW0TEnJOXG8KV_I29BBjvs1C6UMHUk3BDvz4v4D_EGXWOd1ZaYy6MOsS6nf0TCKwbmyyk4MmQ_2LUTM5s_39q_YOZ92-mQC1DTmos-id8g/s1600/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.49.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1197" data-original-width="1600" height="299" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgvWLZOfmzHO-UUVZiylJpQ8QuoF6dugbdMPOnUO1ChYR-WpC_YUJksdpS6v1zvdwLOyCPTnG5BDB07greW0TEnJOXG8KV_I29BBjvs1C6UMHUk3BDvz4v4D_EGXWOd1ZaYy6MOsS6nf0TCKwbmyyk4MmQ_2LUTM5s_39q_YOZ92-mQC1DTmos-id8g/w400-h299/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.49.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עתידות: בקרוב יגיע סיגר.</td></tr></tbody></table><p>ועכשיו לתפריט: ההגדרה של מטבח ים תיכוני היא – מטבח של אזורים מסביב לים התיכון, הכוללים השתייכות ל-3 יבשות (אירופה, אפריקה, ואסיה). עם זאת, מחצית מהתפריט לפחות הוא... איטלקי. פיצות פסטות ומנות איטלקיות נוספות המזוהות עם המטבח האיטלקי כגון קרפצ'ו סלקים, מוסקה וסלט בוראטה. מבלי להתכוון יצא כך שבחרנו במנות שאינן איטלקיות בעיקרן.</p><p>למנה ראשונה בחרנו ב-2 מנות: סיגר דגים וברבוניות מטוגנות. סיגר הדגים ממולא ב-2 סוגי דגים, סלמון ומוסר, והוא מגיע לצד סלט גדול ורענן וכן רוטב ייעודי לסיגר. המילוי מספיק עשיר כך שהרוטב לא הכרחי אבל בהחלט נחמד. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiSK19b8reHFvGOtyubUlstGd10CDAIRL4jSHJEwz65u4ppFRRmNAPRAxeNeyTO5MWzUEGFGRxuK5wwQ_4nguKFlW40W4PG7r_bvcefSUyAr8NKEMh11x_jrq4gzoR4YD1MJb6D4gL7h5-Tj3cQkk-HuORYwOEgLa0_meXQIKC6K2y-r3fTf-O3jsL/s1600/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.48.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1197" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiSK19b8reHFvGOtyubUlstGd10CDAIRL4jSHJEwz65u4ppFRRmNAPRAxeNeyTO5MWzUEGFGRxuK5wwQ_4nguKFlW40W4PG7r_bvcefSUyAr8NKEMh11x_jrq4gzoR4YD1MJb6D4gL7h5-Tj3cQkk-HuORYwOEgLa0_meXQIKC6K2y-r3fTf-O3jsL/w299-h400/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.48.jpeg" width="299" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איך אומרים כנפיים בשפת הדגים? ברבוניות!</td></tr></tbody></table><p>הברבוניות המטוגנות התגלו כמנה נדיבה ומכובדת מאוד (אנחנו עדיין בראשונות, כן?). ערימה של דגי ברבוניה שלמים מטוגנים בבלילה שמוגשת עם סלט עגבניות כוסברה שום חריף רענן למדי ולא חריף כלל. חשבתי איך אפשר להגדיר מנה כזו והגעתי למסקנה שזו למעשה מנת הכנפיים של הדגים. כמו במנת כנפיים, גם כאן יש הרבה עצמות ומעט בשר (יחסית), אלא אם אתם אוכלים גם את הראש והזנב. כמו כנפיים זו מנה שאפשר לאכול ממנה עוד ועוד.</p><p>למנות עיקריות הזמנו את סלט המסילה וריזוטו קייצי. כן כן מנה איטלקית. כאן המקום לעצור לרגע ולספר שהזמנו את כל המנות יחד בהתחלה. אילו היינו יודעים כמה נדיבות תוספות הסלט במנות הראשונות כנראה שהיינו מזמינים סלט למנה העיקרית.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjoNieeNbWBDjGlBpHDBVGojSI2UL65rqsreZ6QMch4sRJGTbFVXirLY1rtZX6aPltpb2vnvtC6sOjs8CFkGcrhdKWlQl-J4IHx_J78r7l3n5cHJDbdo19P-VFrY45yxZ3j5tZgIJ89KIj5Z7HIl2ETTwp3hs50dBjUIYRnS9YlSMUJHnjiOKLQtgaR/s1600/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.48%20(1).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1197" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjoNieeNbWBDjGlBpHDBVGojSI2UL65rqsreZ6QMch4sRJGTbFVXirLY1rtZX6aPltpb2vnvtC6sOjs8CFkGcrhdKWlQl-J4IHx_J78r7l3n5cHJDbdo19P-VFrY45yxZ3j5tZgIJ89KIj5Z7HIl2ETTwp3hs50dBjUIYRnS9YlSMUJHnjiOKLQtgaR/w299-h400/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.48%20(1).jpeg" width="299" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אחרי שני סלטים בראשונות, הגיע הסלט של העיקרית</td></tr></tbody></table><p>סלט המסילה הוא סלט ירקות בתוספת פטריות מוקפצות וכדורי גבינת עיזים פריכים עם צ'יפס בטטה מטוגן. לא סלט מקורי במיוחד, אבל השילוב של כל המרכיבים (שהיו טריים!) וכדורי הגבינה שהיו מדויקים יצרו מנה טובה מאוד. הסלט היה גדול מאוד ולגמרי מתאים לכמה אנשים יחד.</p><p>נחזור למנה האיטלקית שלנו – ריזוטו קייצי. התיאור הקייצי מרמז על קלילות ואכן המנה הייתה קלילה יותר, שילוב של ירקות ירוקים – ברוקולי, אפונה, קישואים (זוקיני), שמנת (בכמות נדיבה אבל לא מוגזמת) ופרמזן יצרו מנה מאוזנת וטעימה, כמה טעימה? סיימנו אותה עד הגרגר האחרון למרות גודל המנות 😊</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiLkd1IAiWy82N3qSoMQSJbU3fbYWIqhachgWSYHGCf34jFC7hhENwd74D2KxihxaEC5Bs3KoVJKIWbJeIrWnLNotwiTvXBCrNQyn0Um9Wj0y5a4iE3wA3s6aO6JjDOJXiWrxu_f5B-FrVwcfXH03aL-UwpYfP9PIFe0WC69kD1N2SaGAX7M8SAd_MS/s1600/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.47%20(1).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiLkd1IAiWy82N3qSoMQSJbU3fbYWIqhachgWSYHGCf34jFC7hhENwd74D2KxihxaEC5Bs3KoVJKIWbJeIrWnLNotwiTvXBCrNQyn0Um9Wj0y5a4iE3wA3s6aO6JjDOJXiWrxu_f5B-FrVwcfXH03aL-UwpYfP9PIFe0WC69kD1N2SaGAX7M8SAd_MS/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.47%20(1).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לשם שינוי: מנה בלי סלט!</td></tr></tbody></table><p>הגענו לפרק הקינוח. בתחילת הארוחה עדי הבהיר לי שחייבים לאכול גם קינוח. לא משנה שבאמת הייתי מלאה, אבל התחייבות זו התחייבות. שינסתי מותניים וניגשתי לוויטרינה ממנה בוחרים את הקינוחים. אני אדם די סולידי ולכן הלכתי על מנה קלאסית של עוגת פאדג' שוקולד שמוגשת עם כדור גלידת וניל וכמובן סירופים שבוזקים מעל. המנה הייתה בדיוק מה שציפיתי שתהיה – קלאסית, עוגת שוקולד עשירה אבל לא מתוקה מידי והאמת שגם לא גדולה מידי (איזה מזל!) שהייתה סיום מצוין לארוחה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj2dNI4D208dCZzXYGiqSeC9S0be1_menfQRhF-cySeiROC8iJLaAEAK1jLOpz6KJFYkHuYfnJ2_wtz4Jcen_Clvpt2tzPhYiD9dslOatN0h3XstF2rKy2RxVwb99efXCh7KLfRitFdWVI-GTQhabbYZuKf81toND7RuddwBaxin_KklaMCjI2LVI_A/s1600/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.46.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1197" data-original-width="1600" height="299" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj2dNI4D208dCZzXYGiqSeC9S0be1_menfQRhF-cySeiROC8iJLaAEAK1jLOpz6KJFYkHuYfnJ2_wtz4Jcen_Clvpt2tzPhYiD9dslOatN0h3XstF2rKy2RxVwb99efXCh7KLfRitFdWVI-GTQhabbYZuKf81toND7RuddwBaxin_KklaMCjI2LVI_A/w400-h299/WhatsApp%20Image%202022-06-13%20at%2023.10.46.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">השקיעו (מדי?) בעיצוב...</td></tr></tbody></table><p>לסיכום: המסילה היא מסעדה אידיאלית למפגשים חברתיים או משפחתיים – כאלה שאוהבים להזמין מנות ולחלוק. המנות מאוד גדולות ונדיבות. אנחנו שקלנו ברצינות לצאת לרחוב לחפש איזו פלוגה שתצטרף אלינו... המסעדה ממוקמת במקום מאוד נגיש גם בתחבורה ציבורית וגם למגיעים ברכב. אני לעומת זאת, בדרכי חזרה הביתה שמחתי שהגעתי ברגל. מזג האוויר היה מושלם לצעידה אחרי ארוחה כה דשנה.</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://www.firststation.co.il/restaurants-shops/hamesila/" target="_blank">אתר מסעדת המסילה</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0דוד רמז 3-9, ירושלים, ישראל31.768386 35.22436493.4581521638211541 0.068114899999997647 60.078619836178845 70.3806149tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-91036294821134985472022-06-06T08:03:00.002+03:002022-07-31T11:21:00.885+03:00פלומינו<p><b>רואי רביצקי הוא ירושלמי רב פעלים - חוקר סכסוכים המשדך בין שייח'ים ורבנים, אמן ספוקן וורד מוכשר ויוצר רב תחומי. לאדם כמוהו מתאימה לבקר מסעדה מרובת מנות איכותיות, כמו שרק פלומינו, האיטלקית החדשה והנהדרת במרכז העיר, יכולה להציע... </b></p><p>אדם יכול לגור כל שנותיו בירושלים. לעסוק במה שיעסוק, להתקדם איך שיתקדם, לשמוח במה שישמח. אבל האישור האמיתי שהפכת למישהו בעיר הזאת מגיע רק בדרך אחת – הודעה מעדי ארבל, עם הזמנה לבחור מסעדה לשבת בה. ככה אפשר לדעת שהגעת לאנשהו, שאתה והחך שלך שווים משהו בעולם. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjLENgpQF7ouIysBZFXDyX9unZFdu0E_yrewzgejRJt3rQHem-RVQuTcu5o99lUNcvgSd5TltXl3xUhssdKpCIh-ksCSJhqIDkwt4PQ9e_tX-k9_iZeVpC6-FIXRng_JpFqab90eQW4UmyLy2s_A2mnxb6UJPqApyT7HVH4Hp_gZzbb0DsBfgo39zj9/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.05%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjLENgpQF7ouIysBZFXDyX9unZFdu0E_yrewzgejRJt3rQHem-RVQuTcu5o99lUNcvgSd5TltXl3xUhssdKpCIh-ksCSJhqIDkwt4PQ9e_tX-k9_iZeVpC6-FIXRng_JpFqab90eQW4UmyLy2s_A2mnxb6UJPqApyT7HVH4Hp_gZzbb0DsBfgo39zj9/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.05%20(1).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מתחילים עם סלפי משלב הקינוח.</td></tr></tbody></table><p>אז כמובן שנכנסתי לחרדות ובתוך שעה וחצי העליתי ופסלתי כל מקום בירושלים שניתן להשיג בו אוכל. להגיד שפתחתי באתר העירייה את רשימת הרשיונות לממכר מזון ועברתי אחד אחד? לא מאשר ולא מכחיש. אחרי סיבוב קולינרי בהקיץ מכסלון לעיר העתיקה וחזרה – יצאתי מהבית והלכתי שלושה צעדים לכיוון הבניין המקולל ברחוב קינג ג'ורג'. כמה מקולל? עדי הדייקן הגיע לפניי וסימס שהוא מחכה לי – רק שהוא חלף על פני המסעדה בה קבענו וירד לצ'אקרה. כבר שנים לוט בלתי נראה ממסך כל מסעדה שקובעת את משכנה בבניין הזה מפני מבטי צועדים, ושום דבר לא מצליח להתבסס שם. בתור חובב אנדרדוגים מושבע, זה רק הכפיל את הסקרנות שלי לגבי מסעדת פלומינו החדשה. האם סוף סוף נשברה הקללה, וכמה דגים כרוכים בזה? ובכן:</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj_m5H0uiyjUGmiuy3C0iYdLKsH0doiljZJ3z7qKAVPPvETmctH0IGcCeAuYkXVt30IHoTNbDsx5fd1GD76-SS4P7ZNO-6tIyNV8aDiKPDl43EbRc8Fh5zMrfFvUw6RMJHFT_s0CVXIQHxBFQ4blDWvrjQesauO7Eu9EOQZv6a9goFKWSmMiqSgRzk9/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.14.31.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj_m5H0uiyjUGmiuy3C0iYdLKsH0doiljZJ3z7qKAVPPvETmctH0IGcCeAuYkXVt30IHoTNbDsx5fd1GD76-SS4P7ZNO-6tIyNV8aDiKPDl43EbRc8Fh5zMrfFvUw6RMJHFT_s0CVXIQHxBFQ4blDWvrjQesauO7Eu9EOQZv6a9goFKWSmMiqSgRzk9/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.14.31.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איך באמת מתחילים? עם אלכוהול!</td></tr></tbody></table><p>פתחנו את הערב במשהו שיחזיק אותנו ערים בזמן שהאוכל מתבשל. האם זה השלב בו אני מתפייט על עפיצות של כשות? לא היום. בירה זאת בירה, גם אם יש לה שם באיטלקית. הקוקטייל שנמצא שם בצד השני של השולחן, מאידך, הוא דרך לא רעה לארוז קפאין.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgN3djlMzo-lnVSrxOQPp65281YKSukYY94FNSHmc9NraqZaj2hQ224-0usnC7_feNyy3saStDCaGdrOP-wQXZG6aFY5aTvKHVzkQcFEOS_hf5ix6jTmoRrQUH7Tu_ud-lUmRCxmUa-GKFhTbguG9tLjo-NDB5JvddbSFzbwygfxqR4062prFn2Ecc8/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.01.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgN3djlMzo-lnVSrxOQPp65281YKSukYY94FNSHmc9NraqZaj2hQ224-0usnC7_feNyy3saStDCaGdrOP-wQXZG6aFY5aTvKHVzkQcFEOS_hf5ix6jTmoRrQUH7Tu_ud-lUmRCxmUa-GKFhTbguG9tLjo-NDB5JvddbSFzbwygfxqR4062prFn2Ecc8/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.01.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אוכל שיש רק כאן (תמונת אילוסטרציה)</td></tr></tbody></table><p>מסעדות מתחלקות לשתיים. משפחת ה"כמו שאני עושה בבית רק יותר/פחות מוצלח", ומשפחת ה"אוכל שיש רק כאן". אני אוהב את השנייה. לכן שמחתי שהתחלנו עם "רביולי נרי" – פסטה שחורה עם ריקוטה ומוצרלה, יחד עם סרדינים ופלפלים חריפים בתיבול בזיליקום ויין לבן, התחלה מצוינת כי זה שילוב טעמים שלא הייתי חולם עליו אבל הרגיש לגמרי הגיוני. יחד איתו הגיע "טטאקי טונה" – חתיכות דג כמעט־נא עם צ'ילי חריף ושקדים, שבאופן שקשה לי להסביר או לנמק היו המנה הכי טעימה באותו הערב.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgn2VI6dbyra2hlmLL98oj0Bh2YnioK4nd07q8wYMj_z7BhDK-Y2itVSvH6_DQ3TjvzwTnQrl2TDQbmKuKcvy1DzYhmlvxloqsJdZnn4Vk26KYbyknNgEdJrjaoeGFGF1iLvhuskZXsF6jsphPOsjAOcNuhNQxWC19u45SAhAY2tD_OKecNtOCKdgsT/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.04%20(2).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgn2VI6dbyra2hlmLL98oj0Bh2YnioK4nd07q8wYMj_z7BhDK-Y2itVSvH6_DQ3TjvzwTnQrl2TDQbmKuKcvy1DzYhmlvxloqsJdZnn4Vk26KYbyknNgEdJrjaoeGFGF1iLvhuskZXsF6jsphPOsjAOcNuhNQxWC19u45SAhAY2tD_OKecNtOCKdgsT/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.04%20(2).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המלצה לחיים</td></tr></tbody></table><p>זה הזמן לשבח את השירות ב"פלומינו", ואת המלצרית שגם הכירה את התפריט וידעה לענות על שאלות של זוג בורים בנבכי המטבח האיטלקי, גם איזנה באופן מושלם בין קשב חביב לבין מרחק מאפשר, ובעיקר – זרמה עם חוש ההומור הטרחני־אך־משובח שהיה נקודת בונדינג משמעותית לעדי ולי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNVhGpt7ZrX1-lQRjGegv7u7L6hn3qE_Yx6WSdB6WaUDvL-jtww_TWROKDDCXnZpq-4WZcp3lsD7R6jtQAnqVHe5UheLqXJL9dF_yjiPEkU9tTSSg5vyC1_-IOt66PEBebo0gjizz-VhQZzEgMDkL6Poan8yVVKrcthV0DGqv3fJ5LR51LW1UygwHO/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.02.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNVhGpt7ZrX1-lQRjGegv7u7L6hn3qE_Yx6WSdB6WaUDvL-jtww_TWROKDDCXnZpq-4WZcp3lsD7R6jtQAnqVHe5UheLqXJL9dF_yjiPEkU9tTSSg5vyC1_-IOt66PEBebo0gjizz-VhQZzEgMDkL6Poan8yVVKrcthV0DGqv3fJ5LR51LW1UygwHO/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.02.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">דג שנראה מושלם</td></tr></tbody></table><p>הדג השלישי הגיע במעטפה, או "אל קארטוצ'יו", ותפקידו היה להזכיר לנו שאף אחד לא מושלם וגם מסעדה יצירתית ומעניינת יודעת להכין מנות סתמיות, בלי יחוד ובלי יותר מדי טעם.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEikxYd9Hujc71XFm2esA8YseRoL_BnDQoPQNk5ph9OrhoZqlzh5XXCOfP59Paq5UNh2sf82GEChpIlOXS3BcYI2bDg4B8p0k-Bpz0jiwhYaZsRIirmGAsVmnm5GnTtVWxCjemOp9TzfM5f88L3KrICF9cHFqAnjXxY_KeKHbsBjLmDCOoraS1olQFPn/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.02%20(1).jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEikxYd9Hujc71XFm2esA8YseRoL_BnDQoPQNk5ph9OrhoZqlzh5XXCOfP59Paq5UNh2sf82GEChpIlOXS3BcYI2bDg4B8p0k-Bpz0jiwhYaZsRIirmGAsVmnm5GnTtVWxCjemOp9TzfM5f88L3KrICF9cHFqAnjXxY_KeKHbsBjLmDCOoraS1olQFPn/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.02%20(1).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">כדורי הריזוטו הטובים בעיר!</td></tr></tbody></table><p>אבל לא היה זמן להתאכזב – כי איתו הגיעו כדורי ריזוטו זעפרן עם כמהין ופרמז'ן. ותשמעו. אני אדם שלא מבין ריזוטו ורגיל להתייחס אליו כמו לאורז שטעה בדרך, הסתובב יותר מדי, והגיע מזיע ומרוט. אבל זה היה טעים. כמה טעים? מספיק כדי להודות שחזרתי לפלומינו מאז והזמנתי שוב את המנה הזו בדיוק, למרות שבתפריט כתובות על זה מילים כמו כמהין וזעפרן שגורמות לי להרגיש כמו אילון מאסק ששולח טסלות לירח ועושה אמבטיה במרק דראכמות מותכות על פי פרסומים זרים. </p><p>בשלב הזה, טיפוס לא מנוסה שכמותי, התבלבלתי ודימיתי לחשוב שאני שבע, אבל עדי העמיד אותי מהר על טעותי ודאג שתגיע גם פסטה לשולחן, ולא הרבה אחריה – צי של קינוחים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcdL_nOxqSqLXNhnuHzlFYjHLDSoNgjG9LzhQxLrJ71j-8C8ypK77TzfgyrFYNcCrN2jvcd0t4gfhCbJSc55qhwoOoRhyew6g_ypWBMWQoRKuGIElCtxQj48s_2hfgS42Neyej54eo3BZsxqyQVjjP7YeQmVI3ccPnQEjBb4uV22lMRdsdYDbfsy7F/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.03.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcdL_nOxqSqLXNhnuHzlFYjHLDSoNgjG9LzhQxLrJ71j-8C8ypK77TzfgyrFYNcCrN2jvcd0t4gfhCbJSc55qhwoOoRhyew6g_ypWBMWQoRKuGIElCtxQj48s_2hfgS42Neyej54eo3BZsxqyQVjjP7YeQmVI3ccPnQEjBb4uV22lMRdsdYDbfsy7F/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.03.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לפעמים הפפרדלה היא רק תירוץ... </td></tr></tbody></table><p>מהר מאוד הפפרדלה ראגו פטריות הזכיר לי שבעצם כל מה שקיבה צריכה כדי להצטופף קצת ולעשות מקום זה שיעניינו אותה. הפסטה עצמה הייתה בינונית, אבל הפטריות והגבינה היו מצוינות וזה היה מספיק בשבילי.</p><p>באופן מפתיע, דווקא הקינוחים הפתיעו לרעה. אני רגיל לאכול בעיקר במסעדות בשריות, שם האכזבה היא בילט אין וחלק מהחוויה, אבל כאן ציפיתי לרמת ההכנה והמקוריות של שאר האוכל, וזה לא כל כך בא לידי ביטוי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgAEPmaXmtn-kfgf3uE_uoLjStRo0jBfdH093QejTOFA6eanlTuW3bunTiljr0A5_yl74ODn_hlck5yEJ75ksPC7Pk9e43HF2H_KyBAiDGajfV_H8fp3TpBE_dPBkNw-d21I0jepURIXswuikj4AXyFFANUMrDNvG3c2_fFmQvXDUgXBQrtW4V5fasK/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.04.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgAEPmaXmtn-kfgf3uE_uoLjStRo0jBfdH093QejTOFA6eanlTuW3bunTiljr0A5_yl74ODn_hlck5yEJ75ksPC7Pk9e43HF2H_KyBAiDGajfV_H8fp3TpBE_dPBkNw-d21I0jepURIXswuikj4AXyFFANUMrDNvG3c2_fFmQvXDUgXBQrtW4V5fasK/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-24%20at%2012.15.04.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הלכנו על כל הקינוחים, רק כי אפשר.</td></tr></tbody></table><p>לסיכום – מי שחלף על פני גן העיר ולא הסתכל הצידה, שווה להיכנס. אני לא יכול להבטיח חוויה מהסוג שהייתה לי עם עדי ארבל יצ"ו בשיא כוחו ובשלהי רווקותו, עם שיחה ערה על עיצוב מדיניות והסוד הרשום של עדי לחיים שיש בהם פנאי גם לתקן את העולם וגם ליהנות ממנו, אבל בכל זאת כדאי.</p><div><br /></div><div>ל<a href="https://www.palominojrlm.com/">אתר המסעדה</a></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1המלך ג'ורג' 41, ירושלים, ישראל31.7783197 35.21624223.4680858638211554 0.059992200000003493 60.08855353617885 70.372492200000011tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-61256515564842826072022-05-22T11:09:00.000+03:002022-05-22T11:09:00.163+03:00מצלה<p><b>רועי מקלר, מנכ"ל עמ"י, שהיא המנהלת הלאומית לקשרי ישראל והתפוצות, ביקש לשמור לו את מצלה, המסעדה הירושלמית-טורקית המצוינת של השף אבי לוי. לקח קצת זמן, אבל רגע לפני יום העצמאות הספקנו לבקר במקום שמסמל נהדר את הסימביוזה של עם ישראל - לאכול יחד את מה שמזכיר את הטוב שבחיבור בינינו.</b></p><p>יומיים לפני חתונתו של עדי, עדי ואני ניגשים לסגור עניין עם מצלה. המסעדה החדשה של אבי לוי, שהייתה חדשה כשהתחלנו לנסות לתאם מועד, כבר הפכה לשם דבר בירושלים עד שהצלחנו להסתנכרן. חודשים שאנחנו מנסים לתאם וכל פעם משהו חדש בלוז הבלתי אפשרי של עדי עולה. לא ייאמן כמה יוזמות חברתיות בנאדם אחר יכול להוביל, כאילו משוויץ בזמן הפנוי שמאפשרת הרווקות (למרות שגם שבועיים אחרי החתונה נראה שהכרוניקה בשלה). אבל הנה ברגע האחרון לפני הנישואין, עדי החליט שאי אפשר לגשת לחופה עם חובות קולינריים והצליח לפנות לנו שעתיים. סופסוף אני זוכה לזמן איכות איתו באמתלת גיבוש דעה על מצלה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiOuu5iHtDsg_qeh0IEmT5V7UBJfZb6X83H2sIQQL9iIlL-9AnsbykCyVfOvhMD-pY4eqEmyzF2qYp9yjCnaMUMCLlfcZOG0cAG7zu3nQhO-Kz20nFVJcrDrFrFqVdcZ_vSnymK3L63PjSj6kUMbHCgBEyReVoAjPRp7MEbf5VAaFcz_bzFzWptFwP/s2048/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2017.00.50.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiOuu5iHtDsg_qeh0IEmT5V7UBJfZb6X83H2sIQQL9iIlL-9AnsbykCyVfOvhMD-pY4eqEmyzF2qYp9yjCnaMUMCLlfcZOG0cAG7zu3nQhO-Kz20nFVJcrDrFrFqVdcZ_vSnymK3L63PjSj6kUMbHCgBEyReVoAjPRp7MEbf5VAaFcz_bzFzWptFwP/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2017.00.50.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנות גדולות, לאנשים גדולים, עם שולחן קטן (תמונת אילוסטרציה)</td></tr></tbody></table><p>מאחר ופטור בלא כלום אי אפשר, ניפטר כבר עתה מהעניין הגשמי - האוכל במצלה פשוט וטעים. אשכרה אוכל רחוב ירושלמי-טורקי, שזה בדיוק מה שכתוב על התפריט. כיף שיש אמת בפרסום. מילים וטעמים שמבליטים את הצד המחמיא של עיר הקודש. במיוחד עם סיפור הדרך הירושלמית של עדי, על המסע מההייטקס לעשייה ציבורית-חברתית-תרבותית-טיולית ענפה. אז התיישבנו לצד עגלת בייגלה ישנה שממוקמת ליד גריל ענק והתרשמנו מהמטבח הפתוח והטבחים השמחים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrcqb3si6Ns1kyvQ1kbRBZqOHdp3wInVEWOTdZ8gTscx5FEKYrHVqrHFR32qtvS8wLcwKYLnZpfUJzvpfvDcmAdfFV_Gj0oDJsWbuavpewl6nuj84b7nW_grYJLxZARwRU9CXUpsHfccp6EpLfHL-Ho5MZ0sYg7iUtEEDZHKrHDY081oUlZMAmnvgF/s1600/b2a1f848-c208-4c39-9cf0-0b18d33f97e8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrcqb3si6Ns1kyvQ1kbRBZqOHdp3wInVEWOTdZ8gTscx5FEKYrHVqrHFR32qtvS8wLcwKYLnZpfUJzvpfvDcmAdfFV_Gj0oDJsWbuavpewl6nuj84b7nW_grYJLxZARwRU9CXUpsHfccp6EpLfHL-Ho5MZ0sYg7iUtEEDZHKrHDY081oUlZMAmnvgF/w400-h300/b2a1f848-c208-4c39-9cf0-0b18d33f97e8.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יאללה קומזיץ</td></tr></tbody></table><p>התחלנו עם מנה שנקראת 'קומזיץ מצלה' שהיא למעשה ירקות מדורה (שומר, קולורבי, תפוח אדמה, בטטה ושאר ירקות) לצד מנת פתיחה נוספת של חציל שרוף. היה טעים לראות איך המנות מדברות ביניהן ונהנות מהטחינה המעולה ששדרגה כל ביס. יופי של סיפתח שורשי – בלי פוזות אבל עם המון נשמה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgHgPwIyWF4blrdXQt6Vz-0skhGwwH6HOBV1Lqn9GTvPBA91xgjYEpZTxmJHTfE91xRS5O3-vwJWpRHRU8X9icc4efHchn1zgev5wPVoLrHF6cHgxPMWosSqlVJAGaezEiFviYXclK_KAkscQbU6XsWASN7bQuF0E31QudSCSP2SGdzg0bkE-s4kEzI/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.41.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgHgPwIyWF4blrdXQt6Vz-0skhGwwH6HOBV1Lqn9GTvPBA91xgjYEpZTxmJHTfE91xRS5O3-vwJWpRHRU8X9icc4efHchn1zgev5wPVoLrHF6cHgxPMWosSqlVJAGaezEiFviYXclK_KAkscQbU6XsWASN7bQuF0E31QudSCSP2SGdzg0bkE-s4kEzI/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.41.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חציל להשלמת התפאורה</td></tr></tbody></table><p>משם המשכנו לשיפוד השווארמה הענק שהסתובב במרכז החדר, סיח אימתני שמעוצב עם המון הבנה על הרומן הבלתי אפשרי בין איסטנבול לירושלים. רומן שלפני מאה ומשהו שנה היה מובן מאליו, נשמר כעת בעיקר דרך המורשת הבלתי מוחשית שמחברת ביננו מכורי הלבנט. השיפוד הענק הזה מיועד בדיוק לאנשים שידעו להעריך מאין הגיע וכמה מחשבה הושקעה בשביל לחבר אותו דווקא כאן, ככה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh50wxfwTptL4IlTEABodYiyyHZXeXDICZ4RKlqQkN8Si5oBIm2Kyr3qDLvnXuTILAFjVhBsVqmZgs21jQZxEPpDHZSj-eb7wVteMNpZr1LG4_dDD66GO1c7QrACOhF4J1r9aR84JIO1qkQldRNCactQPEszTQc4gr4TVHbZaQw6JH1UOSIxKcXeBZk/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.42.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh50wxfwTptL4IlTEABodYiyyHZXeXDICZ4RKlqQkN8Si5oBIm2Kyr3qDLvnXuTILAFjVhBsVqmZgs21jQZxEPpDHZSj-eb7wVteMNpZr1LG4_dDD66GO1c7QrACOhF4J1r9aR84JIO1qkQldRNCactQPEszTQc4gr4TVHbZaQw6JH1UOSIxKcXeBZk/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.42.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הסיח שבמרכז השיח</td></tr></tbody></table><p>השווארמה נחתכת ביד אמן מהשיפוד ותופסת את מקום הכבוד שלה על מגש עץ, כזה שלוחש לבלוטות הטעם שגם כשאני משחזר את הגעת המנה כעת, רחוק מדי מירושלים, הארומה עוד עולה ומפתה לחזור בהקדם. כאן חשובה הבהרה דרמטית – ממש כמו פלאפל וצ'יפס – שווארמה אינה מנה לשנע. קריטי לאכול אותה במקום ממש רגע אחרי שירדה מהשיפוד. לתשומת לב מתחכמי המשלוחים – כאן הוולט לא יעזור, כמו כל מקום רלבנטי בעיר הקויידש גם פה מי שמבקש להבין – חייב להגיע למצלה פיזית.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhgxi7TtIRPRnikGhvwnQG8qc_62lG0DYiEc17gc3IG4SQFh2T31uAh92L7urS4yAKozRQRB9VYIXB19zW4UoJecmwFC_fX2MspIidJbhXOTZ1s17SF9S7sdQZ0Uwqr9XmxmeXaNdvz8HyMHtC3vntiWjRiTF-kf9Bt69UUEdWLILQa8NYwnKxvcryu/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.39.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhgxi7TtIRPRnikGhvwnQG8qc_62lG0DYiEc17gc3IG4SQFh2T31uAh92L7urS4yAKozRQRB9VYIXB19zW4UoJecmwFC_fX2MspIidJbhXOTZ1s17SF9S7sdQZ0Uwqr9XmxmeXaNdvz8HyMHtC3vntiWjRiTF-kf9Bt69UUEdWLILQa8NYwnKxvcryu/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.39.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">במשלוח זה אף פעם לא ייראה ככה!</td></tr></tbody></table><p>קבלו עוד סיבה להגיע למסעדה: קבב בבייגלה ירושלמי. מנה מדליקה שמלווה בצלוחיות קטנטנות של סלטים חרפרפים שמעלים עוד יותר לשילוב של הקבב האסלי עם הסומסום. הקבב היה מעולה, אפילו בהשוואה לשכנים המפוארים של מצלה (עד חצות, סימה, אמא וכמובן המוציא). בקיצור – קבב כמו שהוא אמור להיות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiIMVnhxFzh1L6KqR030ttr2c5nS-LUl0UXFpv4BIz_sGdkJRADgn9jUtwZo5crpz2qw2PA9X0drIXHmdmCnu3JkJWWekL_5cgdd1op3088HA1g9WuTBMwSnL6W1Mw363Gz89AuZ5m8FsCJNbi8VZUkTo5E2lkf3i8WavF1JRyAS4pb2pOyIoqNAkdG/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.40.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiIMVnhxFzh1L6KqR030ttr2c5nS-LUl0UXFpv4BIz_sGdkJRADgn9jUtwZo5crpz2qw2PA9X0drIXHmdmCnu3JkJWWekL_5cgdd1op3088HA1g9WuTBMwSnL6W1Mw363Gz89AuZ5m8FsCJNbi8VZUkTo5E2lkf3i8WavF1JRyAS4pb2pOyIoqNAkdG/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.40.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סיבה למסיבה, סיבה למסעדה.</td></tr></tbody></table><p>בשלב הזה כבר היינו אחרי שתי מנות עיקריות די גדולות (אבי לוי ידוע בנדיבות מנותיו) וכנראה היינו אמורים לעבור למתוקים אבל לא יכולנו לוותר על ההזדמנות לנסות את הגרסא המקומית למעורב ירושלמי. מנה טובה של מעורב שתמונה אחת שלה שווה אלף מילים, טחולים, כבדים ולבבות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiaaEvZqh1e0frClaKQAbVpBkpVBHhU_rDvkYYuVD4PK68TY-qB2rGc58DIESB397nJZnIkgl0FDoV7qM7UqN-KQlbu7GMRh7lW1Rc-26HHwWF0m8BZtfw4IvAfYP3bI-RHLLfSIewXJfa4d_f2kijUcgyIpzhA8i_4vODrNWLHl80yDyEGXSv1f6uZ/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.45.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiaaEvZqh1e0frClaKQAbVpBkpVBHhU_rDvkYYuVD4PK68TY-qB2rGc58DIESB397nJZnIkgl0FDoV7qM7UqN-KQlbu7GMRh7lW1Rc-26HHwWF0m8BZtfw4IvAfYP3bI-RHLLfSIewXJfa4d_f2kijUcgyIpzhA8i_4vODrNWLHl80yDyEGXSv1f6uZ/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.45.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יש מי שפותח בקלפים ויש מי שפותח בלאפה</td></tr></tbody></table><p>בקינוחים ניצבו בפנינו שתי אפשרויות: בסבוסה עם קצפת שקדים או כנאפה-מלבי. אני בחרתי במנה האחרונה האחרונה, שילוב שנשמע מדהים עד שנזכרים (רק אחרי הביס) שמצלה היא מסעדה כשרה ולכן המרכיב החלבי הקריטי שמשותף לשתי המנות כלל לא נמצא שם. עדי זיהה את העניין עוד לפניי, אבל באלגנטיות הירושלמית המוכרת הוא גם דאג להסביר לי את זה רק אחרי שדאג להזמין מראש גם את מנת הבסבוסה, ובכך הוכיח שהוא אכן מוכן לחיי זוגיות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaDP2pds1mzGwrffvKz5ZPnGpYlPquy1bE4qwAfrrPa-SW0AIxe8G8thEsqdDz3RY_RFGfBkZu0T6GBM40y6R4-y8GrBk-wvVKVIsBeyv9UfkDNE2VQ5ACL2LnJu-rmg47WsGio1Yb2AcSqkfgPfst3LlZ9PQCLmEtDrb7oTOscLIDOj6jATR57KwJ/s1600/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.46.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaDP2pds1mzGwrffvKz5ZPnGpYlPquy1bE4qwAfrrPa-SW0AIxe8G8thEsqdDz3RY_RFGfBkZu0T6GBM40y6R4-y8GrBk-wvVKVIsBeyv9UfkDNE2VQ5ACL2LnJu-rmg47WsGio1Yb2AcSqkfgPfst3LlZ9PQCLmEtDrb7oTOscLIDOj6jATR57KwJ/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-05-20%20at%2016.58.46.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פעם הבאה כמאמר השיר: בסבוסה די</td></tr></tbody></table><p>לסיכום – מצלה מסעדת רחוב, חפה מיומרות מיותרות ומגישה אוכל ירושלמי אסלי. ממש כמו העיר שמעולם לא טענה למתיקות, גם פה יש 50 גוונים של חריף. מי שמתעקש לבחור פה מתוק – ירוויח ביושר את האכזבה ומשול כמעט לפראייר שמזמין משלוח בקופסת פלסטיק, במקום לשבת בשולחן אמיתי לסעודת חברים אמיתית.</p><p><br /></p><p>ל<a href="http://www.mitzle.co.il/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0יפו 105, ירושלים, ישראל31.7852298 35.21397483.026691836896191 0.057724800000002574 60.543767763103808 70.3702248tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-83032391126146426182022-04-01T00:05:00.033+03:002022-04-01T00:06:26.831+03:00קופיקס<p><b>רשת Cofix שהוקמה בשנת 2013, מונה כיום 86 סניפים, מתוכם 10 נטלה ירושלים. כיום הרשת היא בבעלותו של רמי לוי. אנחנו במאכלי י-ם מאד מחבבים את הרשת שמאפשרת ליהנות מאייס קפה, בראוניז ושאר מטעמים במחירים שווים לכל נפש, וכמחווה למיזם החלטנו להקדיש טור ביקורת שלם לרגל האחד באפריל. </b></p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEigRt3cu5jlu4cT5niyxpnfhrDmPS8gkxsgXkLftiJKiIzUtRCMwkfR4TSsijSytXZmfc-LPq_hFnvahNG8EHVC2kBxPCpKhlkzB3XU0WS6xpcyCL29MRphZ5djk98UM9jCiRuG6eWjIKaMpM1vYQRtqCm5U2SYuI8r189bUjlmfP23T-V-0brHBpiM/s922/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="614" data-original-width="922" height="266" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEigRt3cu5jlu4cT5niyxpnfhrDmPS8gkxsgXkLftiJKiIzUtRCMwkfR4TSsijSytXZmfc-LPq_hFnvahNG8EHVC2kBxPCpKhlkzB3XU0WS6xpcyCL29MRphZ5djk98UM9jCiRuG6eWjIKaMpM1vYQRtqCm5U2SYuI8r189bUjlmfP23T-V-0brHBpiM/w400-h266/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A1.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תמונת אילוסטרציה להמחשת האילוסטרציה</td></tr></tbody></table><br />אם אין פוסט (הבנתם כבר ש-1 באפריל, נכון?), לפחות כנסו ל<a href="https://www.facebook.com/Cofix.co.il/" target="_blank">דף הפייסבוק של הרשת</a>.<div>ותודה ל<a href="http://food-yam.blogspot.com/2019/07/naya.html" target="_blank">יוני בלונדי</a> על הרעיון לפוסט...<br /><p><br /></p></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0ירושלים, ישראל31.768319 35.2137131.767862927420438 35.21317355819702 31.768775072579565 35.214246441802977tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-1126363275558080612022-03-20T10:01:00.001+02:002022-03-21T08:49:29.791+02:00ברונו<p><b>מסעדת ברונו עברה לאחרונה למשכנה החדש ברחוב עמק רפאים, וזו סיבה מצוינת להזמין את ניקולאי טבך חובב הבשר לבקר את המקום. את (עוד מעט ד"ר) ניקולאי טבך אני מכיר עוד מימי ייסוד בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית, ומיזם ההמשך שהקים ניקולאי הנושא את השם '70 פנים לציונות'. יצאנו לחגוג 13 שנים להיכרותנו כדי ליהנות מתחביב משותף נוסף שלנו: אוכל טוב!</b></p><p>שאלה: מה משותף לסרט 'ברונו' של סשה ברון כהן ולסנדוויץ' בר 'ברונו' בעמק הרפאים 24? שום דבר למעט ששניהם מציגים תוצרים מעולים כל אחד בתחומו. על שניהם אני ממליץ בחום עם אזהרה לצמחונים ואנשים חסרי חוש הומור. מכיוון שעדי ואני לא נמנים אם אף אחת מקבוצות יסוד אלו של העולם הפרוגרסיבי של היום, שמחתי להיענות להזמנה לנסות מקום בשרי חדש בעמק הרפאים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgFi7yEDsRKIForj5Yn1Jsx612dgNFtLTfO_CNbYTSgPGIsBFh7x8SkrRwBrRbl4TbEatCnq1TLflrfZ1iRr6DS1ok6LR8CC_1oG6vKOm5Dhz8wUlEQ4jgaLE6H1HupTHibwEyok1tU2FX2AR4Z2ibxmhrT8AVHCSGM5x8F9bSqMx3YMn-ZKoD8ZbBB/s1368/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.24%20(2).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1368" data-original-width="1368" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgFi7yEDsRKIForj5Yn1Jsx612dgNFtLTfO_CNbYTSgPGIsBFh7x8SkrRwBrRbl4TbEatCnq1TLflrfZ1iRr6DS1ok6LR8CC_1oG6vKOm5Dhz8wUlEQ4jgaLE6H1HupTHibwEyok1tU2FX2AR4Z2ibxmhrT8AVHCSGM5x8F9bSqMx3YMn-ZKoD8ZbBB/w400-h400/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.24%20(2).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">למנה ראשונה: סלפי</td></tr></tbody></table><p>המקום עצמו, שנמצא על הציר הראשי, מכיל בתוכו כ 5-6 שולחנות ויוצר תחושה של מקום ירושלמי אותנטי, כזה שאפשר למצוא במרכז העיר ובסמטאות השוק. הצוות היה אדיב מאוד, אך העיקר היו המנות שהגיעו במהירות שיא עוד לפני שעדי הספיק להגיד 'הפרטה'. על אף התמחות המקום בסנדוויצ'ים הלכנו על צלחת אחת של ראמפ סטייק עם כרוב צלוי וצלחת שנייה של קבב ותוספת אורז אסור וירוקים. שתי המנות היו טעימות מאוד, החל מהבשר עצמו ועד התוספות המיוחדות. </p><p>בנוסף קיבלנו לחם ממש מעולה ומטבלים על חשבון הבית. בשלב מאוחר יותר, הגיעו גם ממולאים נהדרים, גם הם כפינוק על חשבון הבית. כדי לעמוד בסטנדרט המקצועי הנדרש של ביקורת המנות, הזמנו באיחור מה גם צ'יפס, שהגיע טעים ומילא את מקומו של הקינוח. המחירים עצמם היו גבוהים למדי לארוחת צהריים, בוודאי למי שמזמין בצלחת, אך שווים כל שקל או כל אותם עשרות רבות של שקלים שעדי שילם.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiu_VZmNjwo0xEcjYWz8IAxvfzQslVhtSzpsyAun3IQ0-qVeRaKmVBv2_SUREL-I_vJySzoKdmPTHhInk9s2CnmzHstY3vfIb7htT7eVMsHEhVsNVWwNt0t62D8qeqPrMoctpiKke_1lj17dpKA8es-7r43pFz82GVs8dxg6Z6XicTmNp7Zs_U8y4Ew/s1600/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(4).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiu_VZmNjwo0xEcjYWz8IAxvfzQslVhtSzpsyAun3IQ0-qVeRaKmVBv2_SUREL-I_vJySzoKdmPTHhInk9s2CnmzHstY3vfIb7htT7eVMsHEhVsNVWwNt0t62D8qeqPrMoctpiKke_1lj17dpKA8es-7r43pFz82GVs8dxg6Z6XicTmNp7Zs_U8y4Ew/w300-h400/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(4).jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לחם ומטבלים שהוגשו על חשבון היזם הפרטי והקפיטליסט</td></tr></tbody></table><p>לאור מהירות הגעת האוכל ובהיותי רעב סיכמנו כי טרם ננהל שיחה אידיאולוגית מעמיקה כיאה לבוגרי המכון לאסטרטגיה ציונית נעשה סלפי עם האוכל כך שגם אתם, תוכלו להתרשם מהמטעמים ולהשתכנע לבקר במקום. אכן בעיניי, התמונות מדברות בפני עצמן ומזכירות לי דבריו של גדול כהני האוכל, אייל שני: "כן, אני מאמין באלוהים אבל גם מאמין בכרובים ובצבים". אין לי שמץ של מושג מה זה אומר ומה הקשר לאוכל שאכלנו למעט העובדה שאכן אכלנו כרוב והיה טעים.</p><p>משסיימנו את הארוחה, עדי סיפר על המאמר שכתב לכתב העת 'שילוח' ודן בחשיבות החברה האזרחית בתפיסה הלאומית השמרנית בציינו כי "חברה אזרחית יכולה – וצריכה – להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם השמרנית הישראלית". כן כן עדי ציטט אחד לאחד מזיכרונו בציינו כי החברה האזרחית לא זכתה למקומה הראוי בדמוקרטיה הישראלית בימי שלטון תנועת העבודה וזאת מכיוון שלטענתו: "... במשך עשרות שנים שיתקה המדינה לחלוטין את החברה האזרחית בישראל. עם קום המדינה, וכחלק משלטונם של דוד בן־ גוריון ומפא"י, הונף אל על דגל הממלכתיות. ברוחה הושפעה ממלכתיות זו מן האידיאולוגיה הסוציאליסטית ... העברת מרכז הכובד מהקהילות והקבוצות השונות באוכלוסיית ישראל אל מוסדות המדינה (ושלוחותיה המפא"יניקיות) כמעט שהעלימה את החברה האזרחית ומוסדותיה". מכאן מסיק עדי כי החברה האזרחית כי קריטית דווקא לתפיסה השמרנית ולערכי היסוד שלה שמבוססים בין השאר על תחרות והבנה כי החברה האזרחית יודעת לעבוד טוב יותר מהממשלה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi_NmKd-9nWMGHUmVZj_QiSZDYLOm6VagvnkDLA8t6Xz5hRJclcXNb3ESoidqHy6Cco2y_VroW-qtacDtTO_cmXET8xyFwngIfQxhppgiauk7FmjOJ_N1Hpf6r2F1P-B4f9e2Tu0gHK79orstZWgNcTU0o-VKrsTI5b5Kn7RZlo2G_FEjADNcNoMXbX/s1600/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(2).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi_NmKd-9nWMGHUmVZj_QiSZDYLOm6VagvnkDLA8t6Xz5hRJclcXNb3ESoidqHy6Cco2y_VroW-qtacDtTO_cmXET8xyFwngIfQxhppgiauk7FmjOJ_N1Hpf6r2F1P-B4f9e2Tu0gHK79orstZWgNcTU0o-VKrsTI5b5Kn7RZlo2G_FEjADNcNoMXbX/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(2).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הכרוב הצלוי מזכיר קצת את הפריזורה של התספורת של בן-גוריון</td></tr></tbody></table><p>בהיותי בצד השני של המתרס האידיאולוגי, כאיש מפא"י ההיסטורית, אני מעריץ של בן-גוריון. הערצה שנולדה לראשונה כהערכה בעקבות קריאת ספריו, אך התגברה לכדי הערצה בעקבות העמקה וחקירה בפעולותיו ופעולת תנועת מפא"י בתקופת טרום המדינה עד שהתבססה במחקרי האישי לדוקטורט אותו אני מסיים בימים אלו. עבודת הדוקטורט התעמקה בין השאר בתקופת כהונתו הארוכה כראש הממשלה במדינת ישראל הצעירה הבונה עם ובונה דמוקרטיה ישראלית צעירה בין השנים 1949 – 1963.</p><p>למיטיבי לכת שהגיעו בקריאתם עד לנקודה זו... ראשית תודה שלא ויתרתם ושנית אני כבר מסיים ואציין רק בכמה נקודות את המחלוקת וכן ההסכמה עם עדי. בתקווה שיום לא רחוק אחד אוכל לפרסם את הגיגיי המפורטים ביחס למאמרו. ראשית, אני מסכים עם טענתו של עדי כי לחברה אזרחית יש תפקיד קריטי בחברה המודרנית המתיימרת לפעול על פי ערכי הדמוקרטיה. חברה אזרחית בימינו היא אכן לעיתים הביטוי הטוב ביותר לרצונן של קבוצות אינטרס השונות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEin8O7lHnr7MX6xdIFknmhqnb_UhsOI3x-REdQTXx--d7XFVFxiFMsFMc_mrT3mJrfc0IpLLf4ebuZ6FDhojjvYCpWr9TelyNK5i8PHvcamZDrCUiLaXwKBmul1F0w2ouLiUwaJMX812cYBYawXvNcH6nwux6Mzrxw2s3iu71Jr96oegc5EfzdNNOXX/s1600/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(3).jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEin8O7lHnr7MX6xdIFknmhqnb_UhsOI3x-REdQTXx--d7XFVFxiFMsFMc_mrT3mJrfc0IpLLf4ebuZ6FDhojjvYCpWr9TelyNK5i8PHvcamZDrCUiLaXwKBmul1F0w2ouLiUwaJMX812cYBYawXvNcH6nwux6Mzrxw2s3iu71Jr96oegc5EfzdNNOXX/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23%20(3).jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">האורז האסור מזכיר שפעם רק אורז בן-גוריון היה מותר</td></tr></tbody></table><p>במאמר מוסגר אציין כי יש לכך שתי סיבות עיקריות:</p><p>א. התנוונות המערכת הפוליטית - כאשר המפלגות חדלו מלייצג את ציבור הבוחרים והפכו (בעיקר) לכלי המרכזי לקידום פוליטיקאים מסוימים או רעיונות מופשטים שבינם לבין המציאות הכלכלית-חברתית והגיאו-פוליטית כמעט ואין דבר.<br />ב. התנוונות של השירות הציבורי על זרועות הביצוע שלו - בין השאר כתוצאה מהתפיסה הקפיטליסטית שמרנית של הורדת האחריות של דאגה לאזרח והעברתה ל'מיקור חוץ' לידי קבלן חיצוני בדמות עמותות התלויות בתקציבי ממשלה ולעיתים חיות למענו ושאינן מסוגלות מסיבות שונות לקדם מדיניות קוהרנטית בתחום עיסוקן. </p><p>בעיניי קיומה של חברה אזרחית חזקה לא סותר את תפיסת הממלכתיות הבן-גוריונית כפי שהגדירו זאת פרופ' אבי בראלי ושותפו למחקר פרופ' ניר קידר. לטענתם, קיום מרכז של מרות פוליטית-נורמטיבית במדינה הוא תנאי הכרחי לעצם תפקודה וקיומה של קהילה פוליטית יציבה ובטוחה וליכולתה לשמור על הסדר, הביטחון והשלום הציבורי, ולעצב מסגרת שתגן על חייהם של אזרחיה ועל ריבונותם. נוסף על כך, דרשה התפיסה הממלכתית כי מוסדות המדינה יהיו בעלי חזקה בלעדית על אספקת שירותים בסיסיים כגון ביטחון ושיטור, בריאות, רווחה, חינוך, עבודה ודיור, ושיפקחו על אספקתם לכלל האוכלוסייה ללא משוא פנים. טוב... זה היה קצר, אבל לא בטוח שמובן.. ממליץ בחום לקרוא את מאמרם <a href="https://www.idi.org.il/media/3498/pp_87.pdf" target="_blank">"ממלכתיות ישראלית"</a> שנגיש בחינם במרשתת.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIk-nsfoGrBR9DheoO-E6_g-a0oodL2TIblGU3bzMxXxitln85G8JpMxh2wulBAHvlTwKLf1Io16DlYtjSkYGQFPCFXYq1iVzancoIeWddOH8AM84WprMaC5ILscpXgylO_L1IgXuHFpIpKaCsbHWbnbs9os_UwHkfaFGsRlVqkY4W1lYpcR8sBpNN/s1600/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhIk-nsfoGrBR9DheoO-E6_g-a0oodL2TIblGU3bzMxXxitln85G8JpMxh2wulBAHvlTwKLf1Io16DlYtjSkYGQFPCFXYq1iVzancoIeWddOH8AM84WprMaC5ILscpXgylO_L1IgXuHFpIpKaCsbHWbnbs9os_UwHkfaFGsRlVqkY4W1lYpcR8sBpNN/w400-h300/WhatsApp%20Image%202022-03-09%20at%2018.36.23.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הפלא ופלא: היד הנעלמה של השוק החופשי מגישה גם ממולאים על חשבון הבית</td></tr></tbody></table><p>בנוסף חשוב להבין כי החזון הממלכתי מעמיד את הפרט במרכז ואף דורש ממנו לקחת אחריות על עצמו ועל המדינה באמצעות חלוציות. הכוונה אינה דווקא ללכת לגור בספר או להישאר לשירות צבאי ארוך, אלא ציפייה מכל פרט ופרט להיות חלוץ במקום עבודתו, שכונתו ובלקיחת חלק במערכת הפוליטית, וזאת מתוך ההבנה שכל עיסוק הבא מתוך תודעה חלוצית הינו בעל תרומה ישירה לחברה. </p><p>תפיסת היסוד של תנועת העבודה ביקשה לקדם 'הגשמה עצמית למען הכלל' וזאת בניגוד לחזון הקפיטליסטי שהמאמין כי התועלת האישית בשילוב היד הנעלמה של השוק הם שיובילו בהכרח לתוצאה של שיפור מצבו של הכלל. לאור זאת מפא"י, ובן-גוריון בפרט, ניסו ליזום תנועה חלוצית על-מפלגתית של חלוצים וחלוציות שייקחו אחריות על אתגרי השעה. אך כמו חלק ניכר מהחיים, העניין הסתבך והתעקם... אך לא כאן המקום לפרט.</p><p>ברכות! הגעתם לסוף. מקווה שהביקורת שלי גרמה לכם קצת לחשוב ובעיקר לרצון לבקר במקום. תודה גדולה לעדי על ההזמנה וכן על הייעוץ המקצועי האישי המעולה שקבלתי. עם ישראל חי ובועט חברים. זה מה שחשוב...</p><p><br /></p><p>לאתר <a href="https://www.tabitorder.com/?siteName=Bruno" target="_blank">מסעדת ברונו</a> </p><p><br /></p><p><br /></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0עמק רפאים 24, ירושלים, ישראל31.7645666 35.22050483.454332763821153 0.0642548000000005 60.074800436178847 70.3767548tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-85830371025046158902022-03-06T16:03:00.001+02:002022-03-06T16:03:50.807+02:00טלביה<div><b>טלביה היא שכונה ירושלמית יוקרתית וגם שמה של מסעדה יוקרתית לא פחות הנמצאת בשכונה למרגלות תיאטרון ירושלים. שמה העברי של השכונה הוא קוממיות, אך השם החדש פחות תפס. ביקשנו ממורן מזרחי, צלע חשובה ביצירת המערכת <a href="https://eliezer-bot-yehuda.researchsoftwarehosting.org/" rel="nofollow">אליעזר בוט-יהודה</a> המוצא חלופות עבריות למילים לועזיות באופן אוטומטי, למצוא לנו מילה עברית מתאימה. הבוט החביב לא סייע בעניין, אבל יצאה לנו יופי של ביקורת מסעדות... </b></div><div><br /></div><div><div>יש לי חולשה לצרפת ולמטבחים צרפתיים בפרט. בנוסף, תמיד רציתי להתנסות בביקורת מסעדות (ומבחן <a href="https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-281119/m08.html" target="_blank">דף הקלסר</a> אף אישר שיש לי מספיק קולטנים בלשון למשימה). לכן, כשעדי הציע לי לבקר מטבח צרפתי אותנטי בצהרי יום ראשון סגרירי במיוחד, לא יכולתי לסרב.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjWA0hUG1okm6DfRty4tVVQPgSBltJ8z-LRYltFg0lzO9dU3yrBNJ-UrBkzWTIKZ7JzeHmg6NbLfeX01Ix8iIRZMniZ7O1Ayhk8fhXwNpt2ClPKOJEgf3HirknMR8ccaSeuiba7EBBsfhxhg7RY7ELQuIKfVIaNkbYQObEDg0kCoe-PaMPjP9OQDYbt=s4032" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="4032" data-original-width="3024" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjWA0hUG1okm6DfRty4tVVQPgSBltJ8z-LRYltFg0lzO9dU3yrBNJ-UrBkzWTIKZ7JzeHmg6NbLfeX01Ix8iIRZMniZ7O1Ayhk8fhXwNpt2ClPKOJEgf3HirknMR8ccaSeuiba7EBBsfhxhg7RY7ELQuIKfVIaNkbYQObEDg0kCoe-PaMPjP9OQDYbt=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תמונה לא צפויה בשירותי מסעדה לא כשרה</td></tr></tbody></table><div><br /></div><div>מסעדת טלביה של השף ניר לוי נמצאת במיקום מושלם – ממש מתחת לתיאטרון ירושלים וליד בית הנסן, בלב שכונת טלביה הציורית. אופייה המיוחד של העיר לא דילג גם על אזור זה, רק שמסביבו, בניגוד לאזורים אחרים בעיר, יש גם שפע חניה.</div><div><br /></div><div>כששמנו פעמינו לכיוונה, גילינו את המסעדה מציצה בקריצה לרחוב עם גישת נכים נוחה ורמזים קלים בלבד למתחולל בתוכה. בפנים הורגשה מחשבה רבה על כל פרט ופרט, שסיפקה תחושה משל נכנסנו לתוך כוך קסום ומבודד שלרגע אפשר לנו לשכוח מאין הגענו. העיצוב היה חם ונעים בגווני אדמה והזכיר באופיו מרתף יין אירופאי. זה המקום לציין לשבח גם את האקוסטיקה המצוינת שאפשרה לנו לשמוע האחד את השני בקלות ובד בבד ליהנות מהמוזיקה הטובה.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiH2pOAnoAs4NOdFqqw1a-njHqeNGYCFRWFu3VNHM8wmmX9r-LBHKd4XEXbFKUrD9eKuqZL-8-en6R3kMt7pkv_7goC5G7lJ6U49bHWRi-4Di2VJMpSS8RWXUY4AsrZThqh2Nf0E-e3VGiNeR2xgEx2Swls3M-qRy8wNktno3_ns6Lkat2_EBSCySSz=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1024" data-original-width="732" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiH2pOAnoAs4NOdFqqw1a-njHqeNGYCFRWFu3VNHM8wmmX9r-LBHKd4XEXbFKUrD9eKuqZL-8-en6R3kMt7pkv_7goC5G7lJ6U49bHWRi-4Di2VJMpSS8RWXUY4AsrZThqh2Nf0E-e3VGiNeR2xgEx2Swls3M-qRy8wNktno3_ns6Lkat2_EBSCySSz=w286-h400" width="286" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אין הנחה למגיעים בשעות הצהריים, אך המחירים הוגנים ביחס לתמורה</td></tr></tbody></table><br /><div>בקבלנו את תפריט הצהרים ניתן היה לשים לב כי אין במקום מנות עסקיות כמקובל במסעדות אחרות, והשוואה עם תפריט הערב העלתה כי מחיר המנות המוגשות בערב ובצהרים זהה. מהבחינה הזאת, גמלה בליבי ההחלטה שכשאשוב למסעדה בעתיד אעשה זאת לעת ערב, אז ההמולה יותר מורגשת והאווירה המיוחדת אף מועצמת.</div><div><br /></div><div>למנות ראשונות הזמנו מהתפריט את מנת סלט העלים עם הגבינה הכחולה ואת מנת הפולנטה, ומתפריט המיוחדים את מרק הכרישה והשומר. את המנות הראשונות ליווה בנוכחותו לחם הבית הטעים שהגיע חם ופריך לשולחן לצד שמן זית ובלסמי, והיה מלא בגרעינים וזרעים ובעל ארומה מתקתקה.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhspNmRJrjsH4w8HNlTO-23sYI7S5qcVReknsBt3GugeqVPpITLalGWQz43aTgQP_az5OyNJhPo399JDjjx1iLI2YFwEtE76CwGe3JD0VQaw7FwWlVs5tri4525bqL59XbbGqb9zkz3iAKFEV33VZoNvfoUe8JYo8yewwC3vu-1Z0ddf2zJjWWtqd-k=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1024" data-original-width="768" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhspNmRJrjsH4w8HNlTO-23sYI7S5qcVReknsBt3GugeqVPpITLalGWQz43aTgQP_az5OyNJhPo399JDjjx1iLI2YFwEtE76CwGe3JD0VQaw7FwWlVs5tri4525bqL59XbbGqb9zkz3iAKFEV33VZoNvfoUe8JYo8yewwC3vu-1Z0ddf2zJjWWtqd-k=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מרק הכרישה והשומר (מוקרם בשמנת וחמאה)</td></tr></tbody></table><br /><div>סלט העלים היה טרי ותובל באופן מושלם, ושולבו בו בנדיבות שזיפים, תפוחים, תותים, אגוזים וגבינה כחולה. באופן מפתיע, טעמה של הגבינה הכחולה היה מעודן ולא חזק מדי (בדיוק כמו שאני אוהבת) והחיבור שלה עם המתיקות והחמצמצות של הפירות היה נהדר.</div><div><br /></div><div>מנת הפולנטה, שהשמועות גורסות שזו אותה מנת הפולנטה המוגשת גם במסעדת מחניודה של אסף גרניט, גם לא אכזבה. היא הייתה נימוחה ומנחמת, ואי אפשר היה שלא להתמוגג משילוב חומרי הגלם האיכותיים שהפה פגש בכל ביס וביס (ראגו הפטריות, האספרגוס החתוך, שמן הכמהין והפרמזן האיכותי).</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgw5eOo5gZYAlww4ToVFDCf8l6P5CtmQoN06ADD69kscsjwS61nAPj9O8focOXsuUjri0dZzf-7h_E1uKOCGdgcz8oi1iXdxe9xMPSvmJAzTCA3G50ngMt_u5qLZyTX_CpD94w9k5nQc95YiAF9DxTTz6m4CXy8jVZEXZGIRQZ4QWU4lZyugC1w5SM8=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="768" data-original-width="1024" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgw5eOo5gZYAlww4ToVFDCf8l6P5CtmQoN06ADD69kscsjwS61nAPj9O8focOXsuUjri0dZzf-7h_E1uKOCGdgcz8oi1iXdxe9xMPSvmJAzTCA3G50ngMt_u5qLZyTX_CpD94w9k5nQc95YiAF9DxTTz6m4CXy8jVZEXZGIRQZ4QWU4lZyugC1w5SM8=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנת הפולנטה (מעל: ראגו פטריות, אספרגוס, שמן כמהין ופרמזן)</td></tr></tbody></table><br /><div>באשר למנת המרק - זאת הייתה הפעם הראשונה שטעמתי כרישה ושומר בתצורה של מרק ולא התאכזבתי. המרק היה סמיך מאוד והוקרם עם שמנת וחמאה; הטעמים בו היו ברורים והשילוב היה מעניין ומאוד מיוחד. </div><div><br /></div><div>למנות עיקריות הזמנו מהתפריט את מנת ריזוטו המנגולד והעדשים השחורות, ומתפריט המיוחדים את מנת פילה הדניס ברוטב היין הלבן. </div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhf8wbILvea19JMazmWvEpt6D-Mx2y-9UgQLdTSjH0uynG_Wp7XwGTn2IBIRWlv4oKyIZHgBus69Lql8PVYDBOrMNvFjWNAOUCEC1GDzOKQWYJhtZ5IdUq-ZM3W5f7KjfAlvq2J8GHaly9k1oGFCpRrI6JaBvpQy0hj8xeoS4YKEqR8zHI98A5KAVPK=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="768" data-original-width="1024" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhf8wbILvea19JMazmWvEpt6D-Mx2y-9UgQLdTSjH0uynG_Wp7XwGTn2IBIRWlv4oKyIZHgBus69Lql8PVYDBOrMNvFjWNAOUCEC1GDzOKQWYJhtZ5IdUq-ZM3W5f7KjfAlvq2J8GHaly9k1oGFCpRrI6JaBvpQy0hj8xeoS4YKEqR8zHI98A5KAVPK=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ריזוטו עדשים שחורות, מנגולד, לימון כבוש, צנוברים ולאבנה</td></tr></tbody></table><div><br /></div><div>מנת הריזוטו הייתה עשירה מאוד בחומרי גלם – היו בה הרבה עדשים שחורות ומנגולד, לימון כבוש, כף לאבנה וצנוברים. בניגוד למנות ריזוטו אחרות שאכלתי לאחרונה והיו כבדות עבורי, זאת דווקא הרגישה קלילה. הלימון הכבוש והלאבנה השוו לה טעם חמצמץ, וגבעולי המנגולד שלא בושלו עד תום בצירוף הצנוברים, יצרו משחק מרקמים מאוד מהנה בפה. פשוט מושלם. </div><div><br /></div><div>במנת פילה הדניס, הדג עצמו היה טיפה יבש לטעמי, אבל הרוטב של המנה שהכיל יין לבן, חמאה וחרדל היה אלוהי ופיצה על כך לחלוטין. המנה לוותה ב"פוטטוס" רכים במיוחד עם בצל ושיני שום צלויות והייתה מעדן.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEj0pzOeaLMWgtkK9IvSbGT87SEX2WmuSQIqqSsx4JZa5uAZM7wZR2xG84BCXor_jx4ZIaObdsS26lc8RH2n4qesRViQNlAgWO3o1Zbo6IMMvjKZoS5kgUScOWOU7g0tUidnTtBT6-OJZtdeVzbdNLAZmpCn9ourztwnhf3eS-cFiwyn7EYr4KcgND-o=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="768" data-original-width="1024" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEj0pzOeaLMWgtkK9IvSbGT87SEX2WmuSQIqqSsx4JZa5uAZM7wZR2xG84BCXor_jx4ZIaObdsS26lc8RH2n4qesRViQNlAgWO3o1Zbo6IMMvjKZoS5kgUScOWOU7g0tUidnTtBT6-OJZtdeVzbdNLAZmpCn9ourztwnhf3eS-cFiwyn7EYr4KcgND-o=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פילה דניס בליווי פוטטוס ברוטב יין לבן, חמאה וחרדל</td></tr></tbody></table><div><br /></div><div>לקינוח, הזמנו Gateau Basque (עוגה באסקית בצרפתית) ושטרודל תפוחים. </div><div><br /></div><div>משום ששטרודל התפוחים נאפה במקום וזה לוקח זמן, את העוגה הבאסקית קיבלנו ראשונה. פרוסת העוגה הורכבה משתי שכבות של בצק שקדים פריך שחבקו מילוי קרם פטיסייר ושקדים גרוסים, ומעליה ישב רוטב דובדבני אמרנה. בביס הראשון העוגה הזכירה לי את טעמה הנשכח של עוגת הבסבוסה (עוגת סולת מצרית) של סבתא שלי זכרונה לברכה. העוגה הייתה ממכרת בטירוף אך לא מתוקה מדיי, והקצפת המעולה על-יד השלימה את התמונה לכדי חלום. שטרודל התפוחים המסורתי שהגיע לאחר מכן היה טעים, אבל הרבה פחות מיוחד בהשוואה לעוגה שהגיעה לפניו.</div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhwTnposfBydOclFXWmZi3xazU9ycm8_oTaH21Quj45w9XGe_g5JXfYt3jQzjF6VmCTAhJJxAa8ZtegdwfkHWpJazDZzaH-20CxfqsNCsX4NVNF1ipa-tj3sIAO2hyee-JssMdHcIjwo7zAXBxN8yxpXHjM9jFZHsxs8yYP9N1VDd9VEuF5MspBw5-O=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1024" data-original-width="768" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhwTnposfBydOclFXWmZi3xazU9ycm8_oTaH21Quj45w9XGe_g5JXfYt3jQzjF6VmCTAhJJxAa8ZtegdwfkHWpJazDZzaH-20CxfqsNCsX4NVNF1ipa-tj3sIAO2hyee-JssMdHcIjwo7zAXBxN8yxpXHjM9jFZHsxs8yYP9N1VDd9VEuF5MspBw5-O=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עוגה באסקית: בצק שקדים במילוי קרם פטיסייר עם רוטב דובדבני אמרנה </td></tr></tbody></table><div> </div><div>את הארוחה ליווינו בכוס יין לבן ובקוקטייל ה“crazy alpaca” הנחמד של המקום שהוא שילוב של טקילה, פלפל שאטה שמעקצץ בפה, קוואנטרו, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. זה הזמן להתוודות שברגע שהבנתי שהמקום מחזיק בריזלינג של ד"ר לוסן, שזהו היין האהוב עליי, התאהבתי סופית. </div><div><br /></div><div>לסיכום: מקום מקסים עם אווירה מיוחדת ונעימה. מנות יצירתיות וטעימות בטירוף. מומלץ! מומלץ! מומלץ!</div></div><div><br /></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgIxiS4c-E4LhVQZ5XgSdndadP2tQfZGhb6HTAiYZwdqJSavvyq6BOCplaCZ9XyYfsHuhuhOXxMS5F9_5THlJY24y7yOWpRaf6aO_Vn5Z2lmyytU7dqGsuEEOExLYI44ZjoVksOqxG5YXz6e5t9eyWWI75zHXjRaJSVREfDU8BiC7xMcL3E-HuO9dQy=s1024" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1024" data-original-width="768" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgIxiS4c-E4LhVQZ5XgSdndadP2tQfZGhb6HTAiYZwdqJSavvyq6BOCplaCZ9XyYfsHuhuhOXxMS5F9_5THlJY24y7yOWpRaf6aO_Vn5Z2lmyytU7dqGsuEEOExLYI44ZjoVksOqxG5YXz6e5t9eyWWI75zHXjRaJSVREfDU8BiC7xMcL3E-HuO9dQy=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">עדי מציג לראווה את האלפקה המשוגעת</td></tr></tbody></table><div><br /></div><div><br /></div><div>לאתר <a href="https://www.talbiye.com/" target="_blank">מסעדת טלביה</a></div><div><br /></div><div><br /></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0שופן 5, ירושלים, ישראל31.768691999999991 35.2153423.4584581638211453 0.0590919999999997 60.07892583617884 70.371591999999993tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-2891494339498435792022-02-23T15:07:00.001+02:002022-02-23T15:07:00.156+02:00שפדוני<p><b>מסעדת שפדוני היא מסעדה עם אומץ. אומץ עסקי להיפתח בזמן הקורונה, משולב באומץ קולינרי להרים מסעדה עממית ויוקרתית בו זמנית. לשם סיקור המקום גייסנו את שראל קדוש, כלכלן אמיץ בימים וכדורגלן אמיץ בלילות.</b></p><p>תחילת הערב כבר בישרה טובות. נמצאה חניה קרובה פנויה, מצרך נדיר בסביבות שוק מחנה יהודה. בזכותה הקדמנו להגיע למסעדה ועלה חשש שנעמוד להמתין בקור הירושלמי עד שתגיע השעה להיכנס, אבל הכניסו אותנו מיד והושיבו בשולחן היחיד שהיה פנוי.</p><p>מסעדה מלאה היא כבר סימן טוב ובשפדוני תפס אותי מיד הריח. ריח טוב של בשר על האש, ריח שעושה חשק אבל לא מחניק. יחד עם המיזוג במידה הנכונה והתפריט שהגיע מיד אפשר לסמן V גדול על השלב הראשון.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEidCfTfK_7qzbtRlRmJm904GVKfIHDCM39OAj_v1hmRYiNwPm2xbwLyaT-6qpJn3dit2XwrMuOO2aEs-XiyrioOFw2aXd8ZWnqO07H5mVu7PR4JbxYqo0VdN7vGiLVTVOCNNZYtaINlWRb5waPhrLnIfOJeoSX01dnp3o5h-3yV0yJrtD-qbIrdV3tX=s2048" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1538" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEidCfTfK_7qzbtRlRmJm904GVKfIHDCM39OAj_v1hmRYiNwPm2xbwLyaT-6qpJn3dit2XwrMuOO2aEs-XiyrioOFw2aXd8ZWnqO07H5mVu7PR4JbxYqo0VdN7vGiLVTVOCNNZYtaINlWRb5waPhrLnIfOJeoSX01dnp3o5h-3yV0yJrtD-qbIrdV3tX=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">רפדוני בסלטים, שפדוני בבשרים</td></tr></tbody></table><p>שפדוני היא מסעדה בת שתי קומות כאשר הראשונה בגובה הרחוב, מטרים ספורים ממסילת הרכבת הקלה ואותה חולקים המטבח ומספר שולחנות. החלק המרכזי התגלה בקומה למעלה, קומת ישיבה גדולה ושקטה ובה גם מרפסת סגורה המשקיפה על הרחוב ההומה.</p><p>התפריט שהגיע מיד התחיל להסביר את הקונספט של שפדוני: למעוניינים היא סטקייה לכל דבר, למעוניינים במשהו שונה היא מעניקה הרבה מעבר. לצד מנות מיוחדות בטווחי מחירים רחבים יש גם אפשרויות של שיפודים עם לאפות וסלטים. כדי לפתור את ההתלבטות הלכנו על אופציית הגם וגם: מנות ראשונות ועיקריות ולצדן פלטת סלטים גדולה עם לאפות.</p><p>כל ההזמנה עברה למטבח יחד, עד כאן הגיוני. מה שהיה קצת מוזר זה שהמנות הגיעו סמוכות מדי אחת לשנייה. אני לא חושב שזה מתוך ניסיון לזרז אותנו, אלא יותר כמו חוסר ניסיון של המלצרים שרובם אכן נראו בני עשרה, אם כי כולם התאמצו והיו מאד נחמדים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEi9mkP7_vl2wYesAausoA6TbfHalqBMA3ch_rWGPf6k8EYAs-gkMtCdBXJ5LIwYMSfIMBrGCNgWvd2IpQ84Kt3TpOJZ5gqt1fnDnLI9PWHjeDGKtRstDN0jGdy1sdOdFUv_k7pPMN_dK1Kl04yc6hdWM5gZB6T1gYGVx-iwDpAnUnzrnKMwuEzqnj75=s700" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="700" data-original-width="550" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEi9mkP7_vl2wYesAausoA6TbfHalqBMA3ch_rWGPf6k8EYAs-gkMtCdBXJ5LIwYMSfIMBrGCNgWvd2IpQ84Kt3TpOJZ5gqt1fnDnLI9PWHjeDGKtRstDN0jGdy1sdOdFUv_k7pPMN_dK1Kl04yc6hdWM5gZB6T1gYGVx-iwDpAnUnzrnKMwuEzqnj75=w314-h400" width="314" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנה ראשונה ראשונה בדרך</td></tr></tbody></table><p>ראשונה הגיעה צלחת כנפיים. כנפיים זה מאכל שאין סיבה ליפול בו אבל בהחלט יש מקום להפתיע, הכנפיים של שפדוני היו טובות מאד אך לא מיוחדות. הרוטב היה מתוק וטוב, ולי אף פעם אין בעיה עם קצת שומשום מעל. מיד אחריה הגיעה הראשונה השנייה – עראייס. רבעי פיתות חרוכות היטב בתוכן בשר כבש בדיוק במידה, נשאר רך וטוב והראה על תשומת לב מקסימלית אישית בכל חתיכה. עראייס הוא אחד הפייבוריטים בבית שלנו וכאן אכלתי את אחד הטובים ביותר, מה גם שהגיעו איתו תפוחי אדמה על מנגל (שהתבררו כמוטיב חוזר בהרבה מנות של שפדוני) שהיו גם הם מצוינים.</p><p>הלאפות ופלטת הסלטים הגיעו – 9 סלטים מגוונים, עושים רושם של רצון לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי – החריף לא מדי חריף, החמוץ עדין, החצילים בגרסה המוכרת ביותר, וכרוב אדום במיונז הוא תמיד כרוב אדום במיונז. הלאפה טרייה וטובה, יצאה מהתנור בדיוק בזמן לפני שהפכה קשה ביותר מדי מקומות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhTb5nF7tDd8ieh-qpwyvXMQ8RSxRm_-TzgN787zOvkMxIxQRbcP515Da5JIOE36ahenagV5cz6o9iFDTuaDV9JT-wo5oqzH-XabAYo4wgZCUFEyhfw_rZKALIXN5ATAF7fO31kTo1GbeTedEoPnfLS9rz7mU_ssu5c7YmnxSM6pAU0SduUmjCLcvKV=s700" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="550" data-original-width="700" height="314" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhTb5nF7tDd8ieh-qpwyvXMQ8RSxRm_-TzgN787zOvkMxIxQRbcP515Da5JIOE36ahenagV5cz6o9iFDTuaDV9JT-wo5oqzH-XabAYo4wgZCUFEyhfw_rZKALIXN5ATAF7fO31kTo1GbeTedEoPnfLS9rz7mU_ssu5c7YmnxSM6pAU0SduUmjCLcvKV=w400-h314" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שיפודים בצד, הגיע זמן הסטייק.</td></tr></tbody></table><p>העיקריות כאמור הגיעו מיד אחרי בלי לתת זמן לעכל (תרתי משמע) כך שבמשך רוב הערב השולחן היה עמוס צלחות. אחרי שהתלבטתי בין אנטריקוט לצלעות, פתר לי מנהל המשמרת את הבעיה כשסיפר שאין היום צלעות, ורק טוב יצא לנו מזה. הסטייק הגיע עם צ'אנקים מצוינים וירקות נוספים בגריל והיה מהטובים שאכלתי בשנים האחרונות. המדיום שביקשנו היה בדיוק מדיום, הנתח שילב מעולה בין בשר לשומן, הירקות השתלבו מצוין עם רוטב היין האדום. סטייק מעולה, כמה טוב ללכת על הבייסיק.</p><p>אחרון חביב הגיע ההמבורגר. רבים יחלקו עליי, אבל במקום חדש אני בדרך כלל מזמין המבורגר – קשה ליפול, כמעט תמיד יעשה את העבודה, ואפשר יהיה להתרשם מטוויסטים מיוחדים. הטוויסט של המבורגר יאכטה בשפדוני (דרגה אחת מעל ההמבורגר הבסיסי) מגיע כבר בהגשה, עם לחמנייה יפהפייה מבצק חום כהה מאד. לצד ההמבורגר הונחו צ'יפס תפוחי אדמה בשרני ושערות בטטה מטוגנות דקות מדי, בעובי שיותר מתאים לסלט ופחות להרים ולטבול ברוטב. הכריך עצמו עם כמות מינימלית וטובה של ירקות ורטבים. רואים שהשף סומך על הבשר שלו שיהיה מספיק עסיסי ולא יהיה צורך בתגבור – אני בעד – העיקר בכל ביס צריך להיות הבשר. הקציצה לצערי נצלתה על אש חזקה מדי – הצדדים החיצוניים היו חרוכים בעוד בפנים היה לא מספיק מוכן. ועדיין גם זו מנה טובה מאד, הקציצה גדולה, הלחמנייה טובה וגם כאן הצ'אנקים טובים מאד. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEglIOLYYMk37EmirKmfa_YtoaQ91zX3W3sJwAZv_bE84PxZBXKiUDVlTSRPXaMIBM-8jNKU01tiAcDRDJHc2bHrBCm_nqgsY4FsubXgeGbF6m6W4MOFScbc446zzIL0H7lt9CBL-vfYbnUGLFVCcNlCwrT4SjItwIKclfGw6HxZZSngfRS4d9JBsiEP=s700" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="550" data-original-width="700" height="314" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEglIOLYYMk37EmirKmfa_YtoaQ91zX3W3sJwAZv_bE84PxZBXKiUDVlTSRPXaMIBM-8jNKU01tiAcDRDJHc2bHrBCm_nqgsY4FsubXgeGbF6m6W4MOFScbc446zzIL0H7lt9CBL-vfYbnUGLFVCcNlCwrT4SjItwIKclfGw6HxZZSngfRS4d9JBsiEP=w400-h314" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יאמבורגר!</td></tr></tbody></table><p>אלמלא המחויבות לקוראי הבלוג ולעדי, אני מודה שבשלב הזה או אפילו כמה ביסים לפני כמה הייתי מסיים את הערב, אבל חוק זה חוק וצריך להתרשם גם מהקינוח. גם בתחום הזה אני אדם סולידי ובדומה להמבורגר, במקומות חדשים אני בדרך כלל אלך על הפשוט והמוכר או בשמו המקצועי – סופלה. כאן התפריט גירה אותי יותר וכשבאתי לומר למלצר שנלך על הכנאפה הטבעונית, יצא לי מהפה 'כדור גלקסיה' – כדור שוקולד קריספי בתוכו קראמבל פריך, לצד קערת שוקולד חם, כדור גלידה ועליו רוטב פירות יער. הקינוח היה מצוין, רוטב פירות היער בלט מאד וכל המרכיבים השתלבו יפה בכל כפית עם השוקולד החם המצוין. בתוך הבעייתיות המובנית של קינוחים פרווה – שפדוני עושים עבודה טובה מאד.</p><p>באופן כללי נראה ששפדוני מנסה וגם מצליחה להיות גם וגם – אופציה לשיפודיה מהירה ואופציה למסעדה לישיבה של ערב שלם. מגוון המנות רחב וגם סקלת המחירים. שפדוני משדרת שאין צורך לנסות להתחכם – לא בעיצוב, לא בתפריט ובעיקר לא באוכל – חומרים בסיסיים וטובים מוציאים תוצאות טובות וטעימות. אני התחברתי לפשטות במובן הטוב של המילה, הרגשתי שנותנים לחומרי הגלם הטובים לעשות את שהם עם סיוע קטן ולא מתאמץ. בשורה התחתונה היו לי הרבה מאד ביסים הערב, וכולם היו טובים מאד.</p><div><br /></div><div>לאתר מסעדת <a href="https://www.shapedoni.co.il/" target="_blank">שפדוני</a></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1יפו 110, ירושלים, 9434136, ישראל31.7860205 35.21246083.4757866638211539 0.056210800000002337 60.096254336178845 70.3687108tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-16255422682180577492022-02-06T15:26:00.001+02:002022-02-06T15:26:00.167+02:00בירבזאר רשות השידור<p><b>7 שנים אחרי פתיחת הסניף הראשון של בירבזאר בירושלים, הגיעה השעה לסניף שני שמעניק רוח חדשה לבית רשות השידור - רוח שאמורה למשוך לירושלים צעירים ירושלמים בנשמתם כמו מיכל אורובנו, </b><b>מגשרת בקהילה ומנחת קבוצות העובדת בעמותת מוזאיקה, לרגל חזרתה לעיר.</b></p><p>להיות חלק מהבלוג הכישרוני הזה הוא כבוד גדול והוא מגיע עם ישיבה לערב מהנה עם עדי, אחד האנשים שקיבלו אותי לירושלים אי-אז לפני 7 שנים בהיותי סטודנטית אקטיביסטית ירושלמית חדשה. והנה, כמה סימבולי, חזרתי לעיר הגדולה, עדיין סטודנטית, אך הפעם בשלב מתקדם. כשעדי שאל אותי מה הז'אנר שאליו נרצה ללכת, ישר עלה לי השילוב של נוסטלגיה, תמיכה בעסק חדש, מומלץ במקום חברתי ואיך אפשר שלא - מקום חמים לפני סופת השלג הפוקדת אותנו. מפה לשם הוחלט ללכת ולחנוך את הסניף החדש של הבירבזאר השוכן בבניין ההיסטורי של רשות השידור (ושל בית החולים שערי צדק) ומשמש כיום כבית רוח חדשה, המארח ביום-יום שלל אמנים ויזמים ולעיתים גם תערוכות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEj3pdKFYeff4rv_qbscHd7scFi9RA76RHyNW5yHA58rjkGgmTMGyYRJpjTqU_W8vUzjpPJEHm4r5f5bx9e9bBxy3o8Wo9UbgIxE05AQTB-NIOjqWIB4KpFogu1x8eLAxvRZ3su8zlJ8Gj5gy8L7LkI5SQ5rv9-rSQ9bhSy_VfniI1HVblXIoUldcISA=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEj3pdKFYeff4rv_qbscHd7scFi9RA76RHyNW5yHA58rjkGgmTMGyYRJpjTqU_W8vUzjpPJEHm4r5f5bx9e9bBxy3o8Wo9UbgIxE05AQTB-NIOjqWIB4KpFogu1x8eLAxvRZ3su8zlJ8Gj5gy8L7LkI5SQ5rv9-rSQ9bhSy_VfniI1HVblXIoUldcISA=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ברוכים הבאים לבירבזאר</td></tr></tbody></table><p>אתנחתא קטנה למי שלא מכיר את רוח חדשה: זוהי תנועת צעירים שנוסדה בשנת 2003 על ידי קבוצת סטודנטים ירושלמים בשיתוף עם אנשי עסקים בעיר, במטרה לחזק את העיר ירושלים שתהיה טובה, מושכת ורלוונטית לצעירים ותשוב להיות מרכז תרבותי-כלכלי חזק ומוביל, כיאה לבירת ישראל.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgLI6_2BCMCW5CzaMGnJxkyxM0ycCi9CFQAr4n1qHQkJzmgU0KyAqQy9mA4LPw6IOUKjVkEaPzPSHK5gDU3vGD9E7oZXBpJoRJrbd7Vmc-4Zz4EtK5m4GfQj6IqRAB0yVODgNKZtxtpm9PYOKmOryJqpVju2dLMcQaHzJOmDEjW_B88kip0nsx933an=s1296" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="972" data-original-width="1296" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgLI6_2BCMCW5CzaMGnJxkyxM0ycCi9CFQAr4n1qHQkJzmgU0KyAqQy9mA4LPw6IOUKjVkEaPzPSHK5gDU3vGD9E7oZXBpJoRJrbd7Vmc-4Zz4EtK5m4GfQj6IqRAB0yVODgNKZtxtpm9PYOKmOryJqpVju2dLMcQaHzJOmDEjW_B88kip0nsx933an=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מיכל ועדי מדגמנים רוח חדשה</td></tr></tbody></table><p>נחזור לסניף הבירבזאר שהוקם ממש לאחרונה, לא רחוק מאחיו הגדול ששוכן בשוק מחנה יהודה. עקרונית יש חניון בתשלום ממש צמוד למבנה, אך לצערנו הוא לא היה פתוח לרגל שיפוצים. לאחר נסיעה קצרה מצאנו חניה ברחוב רש"י. למרות שלא כל כך היה ברור אם אפשר לחנות או לא, החלטנו להמר על המהלך בתקווה לטוב. בכל זאת ירושלמית ישנה-חדשה... הלכנו לכיוון המבנה והגענו למבנה עתיק אבל עם קטע. בכניסה חיכה לנו שלט ובו כתוב "28 שניות ואתם שם! כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להגיע אלינו הוא לעקוב אחר שביל האורות בצד שמאל. מבטיחים שעוד רגע יהיה לכם חמים ונעים". </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgSgU1avX5mTHPnLux6Zvzgkq_51nnrJP5oRmdUtdXOmJgn2wMBfp92R3sNvHcc4Qo-kqBgNXFcG6NpCiUpotJul3kuoi9fX-kgeVcGh4WCO7K0Yw22k6uhFQvefkx-ASVBUBWxY8qgO3CHCs4pQHXl2Mwt4mPe4YUX2zpJ5eM1Bk36-wAHOzLDswyq=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgSgU1avX5mTHPnLux6Zvzgkq_51nnrJP5oRmdUtdXOmJgn2wMBfp92R3sNvHcc4Qo-kqBgNXFcG6NpCiUpotJul3kuoi9fX-kgeVcGh4WCO7K0Yw22k6uhFQvefkx-ASVBUBWxY8qgO3CHCs4pQHXl2Mwt4mPe4YUX2zpJ5eM1Bk36-wAHOzLDswyq=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">28 שניות. זוזו!</td></tr></tbody></table><p>השלט ממחיש את אתגר ההגעה (למי שלא מגיע ברכבת הקלה...) והקושי סביב השיפוץ המתרחש בסמוך למקום, אך מצד שני ממש מקבל בפנים חמות ונותן תקווה למציאת המקום המיוחל. לאחר שלט זה היה שלט נוסף עם הנחייה לעקוב אחר שרשרת האורות החמודה בצורת חץ עד לדלת הכניסה למבנה -בהחלט דרך יצירתית של הפיכת אי-הוודאות למשחק חביב ביותר של חפש את המטמון.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiYN4EqeiH228upfcKP-gS4nUCXk0OBOHBNlLE1Ox4_HqF12mR3tPm2oLPwvrdb4llZ6Flj4caIeUSn6IAz2Go4JZQ3KZ9lVqYB3hobpcfsDzfHZ9T3m5Moe53IGrzI_d9eI8ux8Wjw6NpxtqEfbrg9uHR6SnIDplDAjhRxjMwmQ-9ut-S-Y4Xn58eV=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiYN4EqeiH228upfcKP-gS4nUCXk0OBOHBNlLE1Ox4_HqF12mR3tPm2oLPwvrdb4llZ6Flj4caIeUSn6IAz2Go4JZQ3KZ9lVqYB3hobpcfsDzfHZ9T3m5Moe53IGrzI_d9eI8ux8Wjw6NpxtqEfbrg9uHR6SnIDplDAjhRxjMwmQ-9ut-S-Y4Xn58eV=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חפש את המטמון, הגרסא המהירה</td></tr></tbody></table><p>הגענו אל המקום החמים עם מוזיקה עכשווית קלילה בווליום אחלה ותאורה נעימה למדי (גם אם פחות מוצלחת לצילומי אוכל...). את פנינו קיבלה מלצרית עם חיוך מתחת למסכה. הגענו רעבים למרות שידענו מראש שאין הרבה אוכל בתפריט. עוד נתון פתיחה משעשע הוא שגם עדי וגם אני איננו חובבי בירה גדולים, שלא לומר אפילו לא מחבבים בכלל, ומתקשים לזהות הבדל בין הטעמים המפורטים שלתחושתנו מרגישים כולם כטעם אחד: טעם של בירה. עם זאת, הרצון לחוות דברים ולצאת מהמוכר התפרענו והזמנו מגש פיצה עם שלל התוספות האפשריות (זיתים שחורים וזיתים ירוקים), נאצ'וס עם מטבל ממש טעים ולא חריף כלל (למי שחושש להזמין בגלל החריפות) ולצידם גולת הכותרת – רולטת טעימות שלמה של 10 בירות שונות תוצרת המקום. אז נכון שלא תפריט גדול, וגם לא סכו"ם, ואפילו לא מגבונים במקרה והפיצה לכלכה את הבגדים (הערת העורך: לא יפה לעשות לי אאוטינג!). אבל אני חייבת להגיד שיחסית לפיצה לא בפיצרייה הרגשתי טעם של בית. בצק פיתות פריך חמים וטעים ממש כמו שאחי הגדול ואני נהגנו להכין, עם תוספת פשוטה וטעימה של זיתים ב-2 צבעים ושקית תבלין של פעם כמו שהיינו שמים מהפיצרייה השכונתית. לסיכום: פשוט וטעים! אין צורך ביותר מזה לערב קליל עם בירה ושיחה טובה, אם כי זיהינו בתפריט עוד כמה מנות עם פוטנציאל, כפי שהן מוכרות לנו מסניפים אחרים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhhfHZdy-jIdiw37-4yyJM5UF38jXuZws4K6oRYFmebvPKy0l527LMGkNVLkLWkiUNyj5VwPm1jqUPKQq4jWWMYCLxBbsyzVzAwDP6lTKv2VCxEVzx8n150g_QZSDP768KeCjYtSWy2fFwcW191MS1UbgReWVbAI2AKQiBdP-m3EiQ3o-foTq-V615X=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhhfHZdy-jIdiw37-4yyJM5UF38jXuZws4K6oRYFmebvPKy0l527LMGkNVLkLWkiUNyj5VwPm1jqUPKQq4jWWMYCLxBbsyzVzAwDP6lTKv2VCxEVzx8n150g_QZSDP768KeCjYtSWy2fFwcW191MS1UbgReWVbAI2AKQiBdP-m3EiQ3o-foTq-V615X=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פשוט וטעים, כבר אמרנו? </td></tr></tbody></table><p>בשלב זה פתחנו במסע טעימות הבירה, שהכניס אותי ממש למוד של "מבקרת מסעדות סמויה". אי אפשר להתעלם משמות הבירה המשעשעים והמצוינים: חתול שמן, דודהש'ך, עשר, בלאק ג'ק, ועוד שעוררו סקרנות למקור שמם ובעיקר מצב רוח טוב כי סתם כיף להגיד אותם בקול. צר לי לאכזב אתכם קוראים יקרים, לא הצלחנו להבדיל בטעמים מלבד הצבעים ומידת המרירות של הבירה (מלבד לסיידר התפוחים שנשמר לסוף לטובת חובבי הז'אנר). למה בכל זאת להזמין רולטה? גם כי זה כיף לחוות את הטעימות ממקום של סקרנות והתייחסות למשקה מעבר להיותו משקה אלכוהולי, ובעיקר כי בסוף סיבוב הרולטה זכינו להתמסטל קלות מהאלכוהול. מה שכן, גיליתי שמכל סוגי הבירות יש סוג אחד ואותו הצלחתי לחבב והוא בירת העשר הבלגית המכילה 10% ובהחלט מתקתקה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEguwCpWGPXqO1QKFW-exrNIzzFnBePwKV6eCSbMwhgqEk22ikcKdZNBHH_DBgWRro1r6tzBAPbLcXrkVuzBWcqHxc-Am9CwpsjpDW498Nc4fk1G7WJ6x2rjZC1h-ytrpTyX5_-Ci8mpZXEyxrsSj9YyU2GR2gzFyPVQbIc_onbuJ83W2Ful01V_4PYr=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEguwCpWGPXqO1QKFW-exrNIzzFnBePwKV6eCSbMwhgqEk22ikcKdZNBHH_DBgWRro1r6tzBAPbLcXrkVuzBWcqHxc-Am9CwpsjpDW498Nc4fk1G7WJ6x2rjZC1h-ytrpTyX5_-Ci8mpZXEyxrsSj9YyU2GR2gzFyPVQbIc_onbuJ83W2Ful01V_4PYr=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">היכונו לבוא הרולטה!</td></tr></tbody></table><p>לסיכום החוויה, עוד כמה דברים חשובים שכדאי לדעת על המקום: יש במה להופעות ונראה שהיא מוכנה ומזומנה לקבל אומנים שמחפשים במה - שווה לעקוב ולהגיע בערב שמשלב את האיכויות של הבר עם הופעה חיה. זה גם אחלה של מקום לאירועים חברתיים וימי הולדת. השולחנות הקטנים והאווירה של בר גדול יוצרות אווירה חמימה ונעימה. בקהל נצפו דייטים של זוגות צעירים וגם מבוגרים, דתיים, חילונים וחרדים... כמה התגעגעתי לראות את הנוף המיוחד הזה שיש בירושלים! נראה שהמקום ממש בתחילת דרכו ויש מה לחכות ליתר הדברים שיהיו בהמשך הדרך.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEilbX_jgxMUHaEV4gesocq9tSTeH0y6tQOvYQsPgRb9ZJDKfA1kxLD3iXy4b2ZOFDqaGChhX8N6FjxPklPS9re-UVCUuPfewwO0Am_Td7sDHaNsXzMTeIn40MFTGPcxF2LtWTQWNy6kEQwbj1xzkZ6L3pJTeSLojBEkcyPjKaZHqTmxiPy8_Fo3CZhS=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEilbX_jgxMUHaEV4gesocq9tSTeH0y6tQOvYQsPgRb9ZJDKfA1kxLD3iXy4b2ZOFDqaGChhX8N6FjxPklPS9re-UVCUuPfewwO0Am_Td7sDHaNsXzMTeIn40MFTGPcxF2LtWTQWNy6kEQwbj1xzkZ6L3pJTeSLojBEkcyPjKaZHqTmxiPy8_Fo3CZhS=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לא בתמונה: דייטים שהסתיימו לפני זמן לא רב.</td></tr></tbody></table><p>אז למסוקרנים שבניכם: לא, לא קיבלנו דוח, ואפילו הזמנו פעמיים את אותה פיצה עם החלפה במיקום של צבע הזיתים, שבעים ומרוצים. אני מסוקרנת לאן המקום עוד יתפתח ובעיקר מאחלת המון בהצלחה לעסק ירושלמי חדש שנפתח בתקופה כזאת משוגעת ולצד ארגון שתמיד כיף לשמוע על הפעילויות שלו. לחיים!</p><p><br />ל<a href="https://beerbazaar.co.il/" target="_blank">אתר רשת בירבזאר</a><br />ל<a href="https://www.facebook.com/Beer.Bazaar.Jerusalem" target="_blank">דף הפייסבוק של בירבזאר ירושלים</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0יפו 161, ירושלים, ישראל31.786796 35.208518-16.210836933950024 -35.103982 79.784428933950025 105.521018tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-70127340487735757172022-01-21T11:01:00.001+02:002022-01-21T11:01:00.153+02:00אלורו<p><b>בית הקפה אלורו בחצר בית ילין, נפתח בתחילת 2020. ואז הגיעה הקורונה, שהיא אולי לא זמן טוב לפתוח מסעדה, אבל אם תשאלו את תפארת קופלד, ירושלמית אסלית מלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, האוויר הפתוח של מוצא זה המקום להיות בו.</b></p><p>"בוטיקית, תרצי לבקר מסעדה נחמדה בחמישי בערב?" כתב לי עדי לפני כך וכך זמן. באופן כללי כשאני נקראת בשם הבוטיק אני נוטה לענות בחיוב, אבל משם ועד להוצאה לפועל עברו עוד אי-אלו ימים וחודשים ודיוקים, עד שהגענו לעת הזאת. חיכינו ליום המיוחל, ואין כמו יום הולדת 4 שנות עבודה ומזג חורפי עדין כדי לצאת (ולהוציא) אל האור את חוויית הבוטיק עם הטייטל של מבקרת מסעדות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiJ6rbc9sxbsPJL37fFw6i53DeYRqLhUZiq6_ecEy_o9vY1l067mZed2a-b7aUpFJKI5Pr1pyZfDqGmuqm5gFBwU0KZyIIhEYdiy_R8FJ6rGfQt_VdQC0pOzL-RiMndF764BAIZzGVMSD_-GQXYmIeVMYkDugd8SJzeYyaBq9DsHHeeP_qLz8JmHPME=s2000" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1500" data-original-width="2000" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEiJ6rbc9sxbsPJL37fFw6i53DeYRqLhUZiq6_ecEy_o9vY1l067mZed2a-b7aUpFJKI5Pr1pyZfDqGmuqm5gFBwU0KZyIIhEYdiy_R8FJ6rGfQt_VdQC0pOzL-RiMndF764BAIZzGVMSD_-GQXYmIeVMYkDugd8SJzeYyaBq9DsHHeeP_qLz8JmHPME=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מארגנים ארוחה לתפארת!</td></tr></tbody></table><p>הבחירה של המקום הייתה קלילה לאור העדפתי לקונספט של בית קפה צמחוני בזמן אור, וכך מוצא היפה קראה לי לשוב אליה ומצאנו עצמנו בקפה אלורו בבית ילין במוצא העתיקה והיפה. כיאה למי שגדלה בעיר העתיקה שבתוך החומות, כנראה שהנשמה שלי מחפשת את העתיקוּת כדי להרגיש בבית... על החומות ויתרתי לטובת אוויר ההרים, שאני בטוחה שעוד יעבור פה דרך התמונות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjSnr5g5RQcsHCRqmrs4lAXFqIQXJp_nVXBSZ07MwUwo8FudbnwxjjZebFtJF1rywWk2MVbYho8xEA5azv-Nxdf_WGR39rV38-7-UkfR43V9h5A4LXiXXSEey9Alv7zSkkV9mNbzf7YaE0trrC3EuSuMvMAp03DYPPH7yJaVZ3U5QMUKOqXU4qoaFEL=s2000" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1500" data-original-width="2000" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjSnr5g5RQcsHCRqmrs4lAXFqIQXJp_nVXBSZ07MwUwo8FudbnwxjjZebFtJF1rywWk2MVbYho8xEA5azv-Nxdf_WGR39rV38-7-UkfR43V9h5A4LXiXXSEey9Alv7zSkkV9mNbzf7YaE0trrC3EuSuMvMAp03DYPPH7yJaVZ3U5QMUKOqXU4qoaFEL=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אוויר ההרים עובר?</td></tr></tbody></table><p>קפה ״אלורו״ הוקם על ידי בני הזוג אורלי כהן-אלורו ואריאל לוי. המאפים מיוצרים מחומרי גלם משובחים ונאפים במקום על ידי חופית, אחותו של אריאל. זהו מקום קסום, מוקף בבוסתן ובכרם גפנים, אשר פועל מתוך חזון להקים מטבח המבוסס על חומרי גלם טריים, אורגניים ברובם, שנקנה יצרנים מקומיים.</p><p>הסיפור המקומי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט. סנדוויצ׳ים בשם שטיינברג, שמחה כץ, יהושע ושרח, יהודה, ברוזה ומקלף, כולם מהמתיישבים החלוצים של עמק מוצא. בסוד נגלה לכם שברוזה ושטיינברג הם אמנם שני אנשים שונים, אך קיבלו כריך דומה שמשנה את שמו בהתאם לעונה. מאחר והוא אהוב עליי במיוחד, ביקשתי כהרגלי לפתוח איתו. לא עוד סנדוויץ' משמים, כי אם כריך נהדר שמשדר טריות עד לאחרון העלעלים, כולל צילחות מרשים בצלחת חרסינה של סבתא. ואם כבר הזכרנו בגעגוע את סבתא, אז תודה לסבתא עדה על הממרח הסודי שעושה עבודה נהדרת!</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhsfEWURxmwKJuxcO2xq6Js4bhGhK0n5CM1x-z1fdJUNgP3hUhJ-Cz_3DEqXkYSAyfIiKV6BgyvB4vRgc0zrF9CHhtTch3O7IFVaRbGobQ3PpfwpHZOSWv81UYwtTn88yvNdSSNb__nJUje_J8GYkbgCLU7457lIUKezJk82gwWuHEvD6YSYB0LlFwb=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhsfEWURxmwKJuxcO2xq6Js4bhGhK0n5CM1x-z1fdJUNgP3hUhJ-Cz_3DEqXkYSAyfIiKV6BgyvB4vRgc0zrF9CHhtTch3O7IFVaRbGobQ3PpfwpHZOSWv81UYwtTn88yvNdSSNb__nJUje_J8GYkbgCLU7457lIUKezJk82gwWuHEvD6YSYB0LlFwb=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">וכך זה נראה בקיץ!</td></tr></tbody></table><p>הבחירה השנייה הקבועה שלי היא סלט עלים ופרי העונה, שמגיע ב-50 גוונים של ירוק, גבעולים ושאר מיני עלים. חגיגה לאוהבי הטבע הפראי (אני כזו! עדי רק טעם) ולנטורופת שלי, שאיכשהו בזכותו גם עדי ואני הכרנו.</p><p>בשלב הזה המנות עברו למודולציית בצק אחרת ואהודה יותר - הרי הוא הדניש בצורות שונות ומילואים מפתיעים. התחלנו עם דניש במילוי ארטישוק ובצל, שהרי ידוע שארטישוק הוא ממשפחת ירקות המלוכה אשר יש בהם ניצוץ אלוהי חשוף. עוד לקחנו, שלא לומר עדי לקח, דניש אנטיפסטי על קרם שקדים וציין שזו המנה הכי צבעונית! כנראה שאפשר ללמוד רבות על בני אנוש מחלוקה דיכוטומית בין אלה שחובבי צבעוניות לבין הסוגדים ל-50 גוונים של ירוק...</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEigtSXcEyK0_Vr9nIN_IUy90X_dlZiVi4_tGXreaB1qFVBlqyzYqjvHnIUWJKb4cz4vgf9dVPJs_lqYlIWQkbw4mpiJRt1lvD0q9ZLg5dFIkSug7GWtKuRCJApwoi9ZM2x11Jm-vuA48vq4ZcNYkLJxiktC2AiW_qNyNvqsFb_zLYHmdfdCDJOWLa1C=s1600" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEigtSXcEyK0_Vr9nIN_IUy90X_dlZiVi4_tGXreaB1qFVBlqyzYqjvHnIUWJKb4cz4vgf9dVPJs_lqYlIWQkbw4mpiJRt1lvD0q9ZLg5dFIkSug7GWtKuRCJApwoi9ZM2x11Jm-vuA48vq4ZcNYkLJxiktC2AiW_qNyNvqsFb_zLYHmdfdCDJOWLa1C=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שני דנישים, כריך וסלט יצאו לבית קפה. אל תשאלו מי נשאר.</td></tr></tbody></table><p>לסגירה סופית של מכסת הבצק החודשית הלכנו לבחור את הקינוחים. זה החלק הארי של הארוחה, שכן ייחודיות נוספת של המקום היא בקינוחים שהם באמת אחרים ומסקרנים תודות לכך שהקונדיטוריה היא חלק מהמקום. ולפני שאתם ממהרים להסיק מסקנות, רמז דק: תחשבו שוב לפני שאתם מגיעים ביום שישי, צפוף מדי.</p><p>אז מה לקחנו? מאפה גבינה עם אוכמניות (זכה בתואר המאפה היפה!), דניש פיסטוק קרם ברולה (המיוחד!) ומאפה שבלול קינמון (הלא רגיל!). כולם היו נפלאים בעיניי. עדי התחבר הכי לפיסטוק ברולה. אני לעומת זאת מרגישה שהוא צריך טעימה כ-stand alone בכדי להבין אותו יותר, אז לא תהיה ברירה אלא מאשר לקיים ביקור חוזר (עוד יבוא, עוד יבוא...).</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjS2fC8Y5v2BYKj26s1D_tb1JD30HjYspAHK7ToBwKxSgAqkgOn6LpOk9HavtFkalTLF_0WfB14zlnP2pplv15jwm9C8RHD0BXuCKL1MbhryK_JClppKZIl9D8gSROY-JxQ9DRV0s2mD9UG3Trt0Lwh-64lUq5DuviL3rvkZso2wtdZORxzyf-IpBjW=s2000" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1500" data-original-width="2000" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjS2fC8Y5v2BYKj26s1D_tb1JD30HjYspAHK7ToBwKxSgAqkgOn6LpOk9HavtFkalTLF_0WfB14zlnP2pplv15jwm9C8RHD0BXuCKL1MbhryK_JClppKZIl9D8gSROY-JxQ9DRV0s2mD9UG3Trt0Lwh-64lUq5DuviL3rvkZso2wtdZORxzyf-IpBjW=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לשלב הקינוחים כבר עברנו פנימה.</td></tr></tbody></table><p>מאחר שאני בעד הנגשה הכנתי מפת ניווט שתעזור לכם לבחור נכון:</p><p></p><ul style="text-align: right;"><li>אם אתם אנשי הצבע - הפיסטוק ברולה הוא שלכם. </li><li>אם אתם כמוני, אנשי הגוונים הירוקים - המאפה קינמון ינחם אתכם.</li><li>אם אתם מדור געגוע לגבינת טוב-טעם - אז מאפה הגבינה והאוכמניות ילטף קצת את הגעגוע הזה.</li></ul><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgoAOLlNtFeMtMb3wArv0O5MoJM5yOYoYIjjIrlU2MbAz1Tf65yz-NMWaEmqs04TYdlc8_MjPJCAncaqIDMvIlMQGmblaNxFp04elyPCPxDz_5aFB3EhwLyUycmkJGRyP9JxKzWdYZJ0jIvNg2IeDVhlRqKj7hU2E6BIdLePYaA7LFQ27fWeV2fMjiE=s2000" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1500" data-original-width="2000" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgoAOLlNtFeMtMb3wArv0O5MoJM5yOYoYIjjIrlU2MbAz1Tf65yz-NMWaEmqs04TYdlc8_MjPJCAncaqIDMvIlMQGmblaNxFp04elyPCPxDz_5aFB3EhwLyUycmkJGRyP9JxKzWdYZJ0jIvNg2IeDVhlRqKj7hU2E6BIdLePYaA7LFQ27fWeV2fMjiE=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הצוות יושב על המדוכה</td></tr></tbody></table><div><br /></div><div>לצד כל המתוק אני לגמתי קפה הפוך שיבולת, שבכנות? הוא לא הקפה הטוב שטעמתי בחיי. אז אם אתם אניני קפה כמוני, רק תהיו מוכנים נפשית כדי לבלוע בקלות. עדי בחר לאזן את המתוק מתוק הזה ולכן הזמין שוקו פרלינים... שהיה לו סבבה לגמרי!</div><p></p><p>מלבד כל הזוטות הנ"ל, היופי של המקום היווה הפסקה מרעננת בעיצומו של שבוע (שלישי-פעמיים-כי-טוב) מעיסוק פוליטי (עדי) והתעסקות בכאב וטראומות (אני), וגם כשהם נכנסו לשיח, היה זה בפה מלא בפחמימה, כך שזה נבלע יותר בקלות. יכול להיות שיש פה ניצוץ לסטארט-אפ באמת, היו קשובים... בתקווה לעוד ימי חמד כאלו!</p><p><br /></p><div>ל<a href="https://alloro-cafe.business.site/" target="_blank">אתר המסעדה</a></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1בית ילין, Jerusalem, ישראל31.7926653 35.16389563.482431463821154 0.0076455999999964774 60.102899136178848 70.320145599999989tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-5202009564411968902022-01-02T15:09:00.001+02:002022-01-02T15:09:00.215+02:00ג'וי<p><b>מסעדת ג'וי בשדרות ממילא מוכרת זה שנים בתור המסעדה הממוקמת בבית שאירח את הרצל בביקורו ההיסטורי בירושלים. כעת הגיע הזמן לביקור היסטורי נוסף בבית, הפעם בכיכובה של </b><b>טליה דקל-פלייסיג, </b><b>סמנכ"ל תוכן במועדון העיתונאים בירושלים. </b></p><p>מה הוא "ג'וי"?</p><p>מלכת סידור הבית האגדית מארי קונדו מנחה את עוקביה להחזיק בכל חפץ אותו הם שוקלים לשמור או לזרוק, ולשאול את עצמם לפני קבלת ההחלטה "האם זה מביא לכם JOY?". במסעדת גו'י השוכנת במרכז השדרה של ממילא, ניתן למצוא בדיוק את התחושה הזאת (ולא רק "שמחה", "אושר", "סיפוק" או "עליזות" כפי שמתרגם אותה האתר מורפיקס) בכל ביס ולגימה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgmWmX9vGjt4aLnHuZOYv6bVgeTVjWt0NTUSWTblkZimu1DlBkdm49H_gW9k8g_okdPEIleH52oIAno1PCuS1HSJOSL44YLYKobmAOSH08_9LS2Pz9QiQ3i88C3Mnu1WswPhPt7QwTbasj2TGAj0j1l9pFHKllpE3m1qtyEMAfTZ6j06bP3Sh8to2Sj=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1538" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgmWmX9vGjt4aLnHuZOYv6bVgeTVjWt0NTUSWTblkZimu1DlBkdm49H_gW9k8g_okdPEIleH52oIAno1PCuS1HSJOSL44YLYKobmAOSH08_9LS2Pz9QiQ3i88C3Mnu1WswPhPt7QwTbasj2TGAj0j1l9pFHKllpE3m1qtyEMAfTZ6j06bP3Sh8to2Sj=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">זהו ג'וי!</td></tr></tbody></table><p>לפני מספר ימים, זכיתי להצטרף לחברי הטוב עדי ארבל לאירוח מפנק בערב חורפי במיוחד המאפיין את ירושלים. לקחתי הפסקה מהעבודה והילדים לכמה שעות כדי להיכנע לאינסטינקטים הקרניבורים שלי בשקט ומבלי שאף ילד קופץ עלי, מנסה לאכול מצלחתי או גורר אותי לראות קלף פוקימון חשוב במיוחד. על אף שפחדתי מה יהיה כשאשוב הביתה - גבירותיי ורבותיי - זה היה שווה את זה!</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgpEQaoerL_KE8rmvo7F1pQbUUVMGJ53cV7IvU9ynuLRmeK2fvGZsJV-4KRjSU1tCUjFuZZpxg7tB1sncH-l2uqWXSMZyCai2hZdJ1HFdGKTY6FqqLNE9KevgzWl_bNSHEcB3Bzk975EvueG1GQvV8nPzzlErNG4bSPp7RP7tAsKxSZusDj0FVzwNli=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEgpEQaoerL_KE8rmvo7F1pQbUUVMGJ53cV7IvU9ynuLRmeK2fvGZsJV-4KRjSU1tCUjFuZZpxg7tB1sncH-l2uqWXSMZyCai2hZdJ1HFdGKTY6FqqLNE9KevgzWl_bNSHEcB3Bzk975EvueG1GQvV8nPzzlErNG4bSPp7RP7tAsKxSZusDj0FVzwNli=w300-h400" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חידה: מה זה?</td></tr></tbody></table><p>איך שהגענו ישר דאגו לחימום של המקום שלנו בחוץ היכן שבחרנו לשבת. המלצר ליאור היה חביב ונתן לנו הצעות למנות שלא אכזבו. פתחנו את הארוחה עם קוקטיילים מצוינים: אני עם גרין ג'ין ועדי עם סנגריה לבנה, גם היא על בסיס ג'ין. אני אישית אוהבת פחות מתוק ולראשונה בחיי קיבלתי קוקטייל לא ממותק בכלל, עם טעמים חזקים של בזיליקום, במקום הנענע שבדרך כלל חוגגת. אחלה ספתח לערב.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhuCyO-cgHk-QFVjfZ5ejLf-8Z6vTSrAqUCqPnhWbuz8Im65myttrO4B_3EZ-cwYT-iUDYobCo1QlyIETDlPrjtJdOudArSbt5IdBc-cI-mKQs8ZiEQpF-Hy7HjvdMAhpl2o5ixyKVHuuREF42zY3o3wLtQ0-VO3b3hnS3qnTMQnEv4HPZrdFC_jYKb=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhuCyO-cgHk-QFVjfZ5ejLf-8Z6vTSrAqUCqPnhWbuz8Im65myttrO4B_3EZ-cwYT-iUDYobCo1QlyIETDlPrjtJdOudArSbt5IdBc-cI-mKQs8ZiEQpF-Hy7HjvdMAhpl2o5ixyKVHuuREF42zY3o3wLtQ0-VO3b3hnS3qnTMQnEv4HPZrdFC_jYKb=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">האם זו הפוקצ'ה הארוכה בתבל?</td></tr></tbody></table><p>למנת הפתיחה פינקו אותנו בבאן אסאדו מעולה בגודל נדיב במיוחד (נא לדמיין פי 2 מה שמקבלים בחתונות) עם בשר מפורק בבישול ארוך ומתובל בחריפות מעודנת וטעימה בזכות השילוב הנהדר של איולי צ'ילי וכוסברה. אכלנו גם סביצ'ה סלמון במרקם עדין וקרמי בצבע כתום ומוגש בצורה יפיפה עם פוקצ'ה מפתה ונבטים חמודים עד כדי כך שהיה חבל להרוס את הצילחות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhzJeHspeiMfceauYLqqvRLXvgkI21mwy4KsZwLjOLrnK1oAmdeCN6PbtaRMFPHo0nVVmfJtbheH3iKbNfLFDPVtCguKGaNRakh55DGGW_cOLdrt5FcAx2cRSSpzgJhEKR8Jnx3dUi3DDJkL0OH6cidK-bH_QPCVPlV-ZTX4czqdFqh7U321BjN874I=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhzJeHspeiMfceauYLqqvRLXvgkI21mwy4KsZwLjOLrnK1oAmdeCN6PbtaRMFPHo0nVVmfJtbheH3iKbNfLFDPVtCguKGaNRakh55DGGW_cOLdrt5FcAx2cRSSpzgJhEKR8Jnx3dUi3DDJkL0OH6cidK-bH_QPCVPlV-ZTX4czqdFqh7U321BjN874I=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">באן פי 2</td></tr></tbody></table><p>למנות העיקריות לקחנו אסאדו עם עצם ומדליוני פילה בקר, שהתגלו כשתי בחירות נכונות כנראה, כי לא נותר אף פירור. האסאדו, שעבר יישון במסעדה עצמה (שמחזיקה בשני מקררי יישון מושקעים) היה כל כך רך שאפשר היה לצלול פנימה וללכת לאיבוד בו, והיה מוגש לצד קונפי בטטה מתוקה העשויה בצורה מושלמת. מנת מדליוני הפילה שהוכנו בציר בקר ורוטב יין הייתה גדולה ומשביעה בלי אף זכר לשומן, והוגשה לצד רביולי בטטה שנתן איזון מושלם של פחמימות מנחמות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjpPdAWfM2LrF3fjI4ePp5Bs5oSh8foPJusHDBaNIGr727nU5jcSbap_hygkJvsqovXqH_nBKwXdo3eE5eAXCf8Sy02MorQ-yGjdu7fqzeNYZNGrsnbxcfNuR148Bwp3KLVj4GgirFwS4w71Xd01E7UDx1Jz8p04WEx3UEqQ0bQffwqZbd3jElD1AfK=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjpPdAWfM2LrF3fjI4ePp5Bs5oSh8foPJusHDBaNIGr727nU5jcSbap_hygkJvsqovXqH_nBKwXdo3eE5eAXCf8Sy02MorQ-yGjdu7fqzeNYZNGrsnbxcfNuR148Bwp3KLVj4GgirFwS4w71Xd01E7UDx1Jz8p04WEx3UEqQ0bQffwqZbd3jElD1AfK=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אמרנו כבר שהצילחות מהמם?</td></tr></tbody></table><p>לקינוח חילקנו (כבר היה מוגזם להזמין שניים) טארט קרמל ולצדו אספרסו כדי לסיים את הארוחה ברמת המתיקות והקפאין אליה הייתי זקוקה לפני החזרה למציאות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhc7S9lSg25figC8ri2RPJ9nIIMHTV9yHxNrs2-QFvstSVr0Nq0rW6l-oG2IY9J2fVrrWuzhirHPz8A7Vn2dweLOPjkKhhnDKzMz0A6zbt43VA8EkxZn2cwyLpcLIvzh8PUbO3rEbKNWdfjSd9RkVFKCjNgpMHPWR3anEn6m6RquoZuwGTzOS4jOiFR=s2048" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhc7S9lSg25figC8ri2RPJ9nIIMHTV9yHxNrs2-QFvstSVr0Nq0rW6l-oG2IY9J2fVrrWuzhirHPz8A7Vn2dweLOPjkKhhnDKzMz0A6zbt43VA8EkxZn2cwyLpcLIvzh8PUbO3rEbKNWdfjSd9RkVFKCjNgpMHPWR3anEn6m6RquoZuwGTzOS4jOiFR=w400-h300" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">וגם זהו ג'וי!</td></tr></tbody></table><p>אחרי האוכל, קובי הבעלים המקסים של המסעדה, לקח אותנו לסיבוב בחללים המגוונים של המסעדה המתפרסת על 2 קומות וכוללת שני חדרים פרטיים לאירועים בעיצוב מהמם ובמיקום פצצה. לבסוף זכינו לראות את מקררי היישון המפורסמים (לא עישון, יישון!) מהחידה בתמונה בתחילת הפוסט. אין ספק שאחזור לשם בקרוב והפעם אני אפילו אהיה מוכנה לחלוק עם הילדים. </p><p><br /></p><p>ל<a href="https://joy.rest.co.il/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p><p><br /></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0ממילא 13, ירושלים, ישראל31.7776768 35.22453713.4674429638211528 0.068287099999999157 60.087910636178847 70.380787099999992tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-37672308483886944932021-12-18T18:09:00.006+02:002021-12-18T18:22:00.195+02:00ורנדה<p><b>אפרת זהב לוקחת ברצינות את החיים. זה נכון בעבודה שלה כראש מטה הממונה על זרוע העבודה שבמשרד הכלכלה וזה נכון לא פחות כשזה מגיע לתחרות לייקים על ביקורת במסעדות יוקרה. הניצחון הגורף של אפרת הביא אותנו למסעדת ורנדה במלון מצודת דוד, שהיא במקרה גם מסעדת השף אבירם חיוקה. הבחירה של אפרת הצדיקה את עצמה ואת חומר הקריאה הבא שלכם...</b></p><p>Round No.2. Here we go again.</p><p>אוי איך חיכיתי להיות פה שוב! כן, זו הפעם השנייה שאני מבקרת (תרתי משמע) בבלוג של עדי. <a href="http://food-yam.blogspot.com/2017/12/blog-post_17.html" target="_blank">הפעם הראשונה שלי</a> בבלוג (ומה שעדי הניח כאחרונה) הייתה לפני 4 שנים בדיוק, אפילו לא יום אחד פחות. אתם בטח שואלים את עצמכם איך התמזל מזלי לבקר פה פעם שנייה? כל מה שנדרש זו תחרות פייסבוק פוסט קורונה (או לפחות פוסט הסגר הראשון), ו-52 לייקים שנתנו לי את המקום הראשון.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjHuojGjayK-27OAMHa3moe_zhPd63kDyCkxN_dVkICi3fot68jy9x8yg8XoVstr647cJKGCNNTxLwrfKdP-Fbctbt-47t7U20i7UMIOiGUwWuFV8IO59WFqOcfl5smdgI0XNKQrvnbc0bXjEL_ouTURpJypmu3tWPxK-tCOBz23KnNb-xlabU7SrjF=s1600" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjHuojGjayK-27OAMHa3moe_zhPd63kDyCkxN_dVkICi3fot68jy9x8yg8XoVstr647cJKGCNNTxLwrfKdP-Fbctbt-47t7U20i7UMIOiGUwWuFV8IO59WFqOcfl5smdgI0XNKQrvnbc0bXjEL_ouTURpJypmu3tWPxK-tCOBz23KnNb-xlabU7SrjF=w400-h225" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איך מכניסים 2 אנשים ו-4 מנות ראשונות לתמונה אחת? התשובה: חצי אפרת</td></tr></tbody></table><p>את בחירת המסעדה עדי השאיר לי, וזו הייתה מלאכה לא פשוטה בכלל, לא מעט מסעדות טובות נסגרו בקורונה (כולל מסעדת ים של מאיר אדוני שנפתחה שבועיים לפני הסגר הראשון והייתה היעד המקורי עד שהגיעה הקורונה) ומסעדות חדשות לא מיהרו להיפתח. אז כשראיתי פוסט אקראי בפייסבוק על פתיחה מתקרבת של מסעדה חדשה של אבירם חיוקה (מי שהביא לנו את חיוקה בפיתה) מיהרתי לסמן את היעד לפני שעדי ייקח לשם מישהו אחר. </p><div>והנה, שנה וחצי אחרי הזכייה וכמה חודשים טובים אחרי בחירת המסעדה, סופסוף הצלחנו לקבוע זמן שמתאים לשנינו (משימה לא פשוטה בין עומס הדייטים של עדי ועומס העבודה שלי). וכמו שתכף תקראו, היה שווה את ההמתנה.</div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEg_nObA4ejk68G4YOPIsldaYdyew2NzsUgLaP3UTOxk_lmYnJeYpu5sTGG5H5O6vl9wW3av_SffQTU7K2YDFlN52f6yYkp3y8-si_ri20-UiOMPyyOeoL83Q7D7ZUzNX2SmHiJ4pooiF_KJnQ0MDine-coQ1nZis-Iwr5lG5hLt0_i8n9hHv9ZqzYsk=s1220" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1220" data-original-width="1080" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEg_nObA4ejk68G4YOPIsldaYdyew2NzsUgLaP3UTOxk_lmYnJeYpu5sTGG5H5O6vl9wW3av_SffQTU7K2YDFlN52f6yYkp3y8-si_ri20-UiOMPyyOeoL83Q7D7ZUzNX2SmHiJ4pooiF_KJnQ0MDine-coQ1nZis-Iwr5lG5hLt0_i8n9hHv9ZqzYsk=w354-h400" width="354" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לאן נעלם מאיר אדוני?</td></tr></tbody></table><br /><div>מסעדת וֶרַנְדָּה ממוקמת במלון מצודת דוד, מלון עם אווירה ירושלמית ופוליטיקאים שנוטים ללון. אמנם פירוש שם המסעדה הוא מרפסת, על שם המרפסת בה היא פועלת בימים חמים יותר, אך בימים אלו של חורף המסעדה ממוקמת בתוך המלון, בחלל נעים וחמים ובעיצוב ואווירה אלגנטית שגורמים לך להרגיש קלאס באפס מאמץ.<p>כשקיבלנו את התפריט הכל היה נשמע מעולה כך שמלאכת הבחירה הייתה קשה. כ"כ קשה שהזמנו 4 מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות ו-2 קינוחים (אל תדאגו, הכל חוסל, גם הדיאטה) וכמובן שגם על האלכוהול לא פסחנו. בזמן שהמתנו להגעת המנות הראשונות מנהל המסעדה פרגן לנו ביין לבן חצי יבש (הדרך הקלה לליבו של עדי) והמלצר פינק אותנו ב-2 ספלי מרק כתום שהיו חימום נהדר. לאורך כל הערב הצוות המשיך לדאוג לנו, והשירות היה נהדר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjySQBoIzYs9fwRyKlfYKiDW9BOeU4ncVF8Xentf8jUC5AbeRuIjGb0ZiXU31yZUn93thM64EvuOb5SbQNS8sfh9TELf1oQk_eXAyUFlVXLsvUbEHy8kkY9VQpqBd8v8GMyl7BmMXx7pn_6245bp8VHJT0zdGKGGYLTSZoj5UJQm7xgoVtV4WhJGjwn=s1512" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1512" data-original-width="1512" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjySQBoIzYs9fwRyKlfYKiDW9BOeU4ncVF8Xentf8jUC5AbeRuIjGb0ZiXU31yZUn93thM64EvuOb5SbQNS8sfh9TELf1oQk_eXAyUFlVXLsvUbEHy8kkY9VQpqBd8v8GMyl7BmMXx7pn_6245bp8VHJT0zdGKGGYLTSZoj5UJQm7xgoVtV4WhJGjwn=w400-h400" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אם הזמנו 4 מנות ראשונות, כמה מהן באמת ראשונות?</td></tr></tbody></table><p>כשהמנות הראשונות הגיעו לשולחן לא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות, הכל היה כ"כ יפה, בצילחות עדין וצבעים חיים. ואז טעמנו את האוכל, ואוי זה היה נהדר! את ארבעת המנות אכלנו בערבוביה, פשוט כי לא הצלחנו להחליט מה טעים לנו יותר ומה אנחנו רוצים קודם.</p><p>קרפצ'יו הבקר, שהוא אחת המנות האהובות עליי, הגיע עם שמן זית מתובל, בלסמי ואיולי כמהין. הוא היה פרוס במידה המושלמת ושילוב הטעמים של הרטבים יצר את הביס המושלם. עם הקרפצ'יו כמובן הגיעו טוסטונים חמודים שבעיקר שימשו אותנו בסוף לנגב את כל הרוטב שנשאר בקרפצ'יו ובמנות האחרות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhzED3v6RoDJPwzTCAJAoGCnelTEeBpDBFpfFv-LfszyWx5uMtxA8_dIvUXFE7HUSIs9hqXyxo5fNbqtkXWnwDec1lnr7idfAzAt8-fA3AENEid3RGIIUMQmXbUHccwv-lNNH6E8TTEbnfrh1mKYkIBbJmN6jTd7s6Cx2yXZzsmYleU3UsiMwRVjDXA=s1511" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1330" data-original-width="1511" height="353" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEhzED3v6RoDJPwzTCAJAoGCnelTEeBpDBFpfFv-LfszyWx5uMtxA8_dIvUXFE7HUSIs9hqXyxo5fNbqtkXWnwDec1lnr7idfAzAt8-fA3AENEid3RGIIUMQmXbUHccwv-lNNH6E8TTEbnfrh1mKYkIBbJmN6jTd7s6Cx2yXZzsmYleU3UsiMwRVjDXA=w400-h353" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המנה המנצחת: שקדי עגל (בחירת העורך)<br /></td></tr></tbody></table><p>הקאדה סיסקה, מאפה כורדי שממולא בבשר בקר שמבושל ואז מפורק, היה טעים, כי בכל זאת- בצק ובשר- מה יכול להיות רע. אבל ביחס למנות האחרות וביחס למאפי קאדה ביתיים שאכלתי בעבר, אם הייתי צריכה לוותר על מנה, זה היה על הקאדה. מה שכן, הפייק יוגורט החמוץ שהוגש איתו היה מוצלח ממש ושדרג את הטוסטונים. את הסלט שהוגש בצד השארתי לעדי- כי אני הגעתי בשביל הדברים החשובים באמת.</p><p>ניוקי השורשים שהזמנו הפתיע לטובה. קל מאוד להרוס ניוקי וצריך להגיע למידת עשייה מאוד מדויקת כדי לקבל ניוקי טוב שלא רך מדי או דחוס מדי. ופה היה בדיוק את זה. אין לי שמץ איזה עוד שורשים היו חוץ מתפוחי אדמה אבל הטעם היה נהדר והרוטב עם החמצמצות של עגבניות ולימון בתוספת קונפי שום היה מעולה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEi07clTsDiQrwOBVtVpYEyPYRlT6Cm2eF1okpxq5cMA_X6KJFXVXG3jvFe6xmnRQefC811-CaUdGiHcg_TVuSd3fxERIAsYWIDvJB3W_p3_wjY4bud44hQvbWqMEdxaVVmL64cVhwkVtvxkF7lJfL2C0dHNFrtgVa5O1sChSCqfcdWMrcGgtNSBbPZ-=s1600" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEi07clTsDiQrwOBVtVpYEyPYRlT6Cm2eF1okpxq5cMA_X6KJFXVXG3jvFe6xmnRQefC811-CaUdGiHcg_TVuSd3fxERIAsYWIDvJB3W_p3_wjY4bud44hQvbWqMEdxaVVmL64cVhwkVtvxkF7lJfL2C0dHNFrtgVa5O1sChSCqfcdWMrcGgtNSBbPZ-=w400-h225" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לא לדאוג, עוד מעט נגיע לעיקריות</td></tr></tbody></table><p>ממנת שקדי העגל הכי חששתי. אני לא חסידה של שקדי עגל, זה חלק יחסית שומני שקצת קשה לי להתחבר אליו. אבל משהו בצורת העשייה עם השילוב של הפלפל החריף והכוסברה (כן אני חובבת כוסברה!) יצר את הרכות והרעננות שגרמו לי ליהנות מכל ביס.</p><p>כשסיימנו עם המנות הראשונות, הרגשתי שאין לי מקום להכניס עוד גרגיר ותהיתי איך אני הולכת להתמודד עכשיו עם מנה עיקרית. למזלי בין לבין הגיעו הקוקטיילים שהזמנו. לעדי הזמנו את הקוקטייל היחיד הלא קלאסי בתפריט. קוקטייל חמוץ מתוק (אבל בעיקר מתוק) הנושא את השם מגדל דוד, ובשבילי מרגריטה. קוקטיילים לא רעים אבל אנחנו פה בשביל להתמקד באוכל, את ביקורת האלכוהול נשאיר לפוסט אחר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEikg-Fig_MFVXZO9b5hZhntZ0BlipQ37xEj4fLQx9jAg6l_wKyYxlH1UJ6S6hhv6pC-49mJGl-xi7dZgeqGMSUZuz9GvEwbqXBOb4bu6jI9Jt7Hfz_jucMVxIZZqgoQg6kXLx3ixxvocUExZVnmTuueJWy0ZCKClNrMjEzDuC3RVe_FNTMU8OAd1iTB=s1496" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1496" data-original-width="1134" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEikg-Fig_MFVXZO9b5hZhntZ0BlipQ37xEj4fLQx9jAg6l_wKyYxlH1UJ6S6hhv6pC-49mJGl-xi7dZgeqGMSUZuz9GvEwbqXBOb4bu6jI9Jt7Hfz_jucMVxIZZqgoQg6kXLx3ixxvocUExZVnmTuueJWy0ZCKClNrMjEzDuC3RVe_FNTMU8OAd1iTB=w304-h400" width="304" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הפסקת שתייה!</td></tr></tbody></table><p>למנה עיקרית עדי הזמין שניצל עגל ואני הזמנתי פילה בקר עם מח עצם. כשהתחלנו לאכול מהן, כל החששות מחוסר מקום התאדו ולא יכולתי שלא לאכול. שניצל העגל היה טעים וקריספי ולווה בפירה וסלט. פילה הבקר היה מעולה! הוא היה עשוי מדויק ורך באופן כיפי כיאה למידת עשייה מדיום בדיוק כפי שהזמנתי. מח העצם שהגיע כדמוי כדור פלאפל היה תוספת נחמדה, אבל השדרוג האמיתי היה קרם השורשים שהיה טעים ונעים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjBc0rGH3SK_NELmM_QNIF12i4Nkxf2oNBwaG0ftY4kXqZelYjbapHNI1V1BFxRtPmEVhs0eEKgmOp_wan5OAz8lignUnuHXMD9gOIdcrhoeeWZM7wHaQxOsTFq4uCAuXtTIygi4QYJFxIuWSP0dMmWc3kS4GD0V3Q_Vk9P7NK3WD9wmGwEqzEQKppp=s1600" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="900" data-original-width="1600" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEjBc0rGH3SK_NELmM_QNIF12i4Nkxf2oNBwaG0ftY4kXqZelYjbapHNI1V1BFxRtPmEVhs0eEKgmOp_wan5OAz8lignUnuHXMD9gOIdcrhoeeWZM7wHaQxOsTFq4uCAuXtTIygi4QYJFxIuWSP0dMmWc3kS4GD0V3Q_Vk9P7NK3WD9wmGwEqzEQKppp=w400-h225" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">קרם שורשים ועליו פילה בקר ועליו מח עצם.</td></tr></tbody></table><br /></div><div>בשלב הזה כבר הרגשתי שזה סופי, זהו נגמר המקום בגוף שלי. אבל התפקיד מחייב וידעתי שעל מנת לצאת ידי חובת הבלוג ולעמוד בציפיות הקוראים אנחנו חייבים לסיום לפחות לטעום מנת קינוח אחת. כשתפריט הקינוחים הגיע הוא כלל 3 קינוחים אשר נשמעו פשוטים למדי, אוטומטית סימנתי את הקינוח היחיד שכלל שוקולד ופנינו להזמין. כשהמלצר הגיע הוא ציין שיש קינוח נוסף שאינו מופיע בתפריט. את שם הקינוח פספסתי, אבל כשהוא אמר שהוא כולל מרנג לימון אורו עיניי. עדי קלט את המבט שהיה לי בעיניים באותו רגע ומיד הזמין את שני הקינוחים. לא הייתה לי ברירה, הייתי כלואה בכלוב של זהב.<p>לשולחן הגיעו קרמו שוקולד וקינוח שקר כלשהו עם מרנג לימון. המרנג לימון הגיע עם חתיכות ופל וקציפה ומעל טוויל כלשהו בצבע אדום, שמעבר למראה לא הוסיף דבר. למען האמת קרם הלימון עצמו היה כ"כ טעים שמבחינתי הוא לא היה צריך עוד כלום, אפילו לא את המרנג. אחרי הטעימה הראשונה מהקינוח החמוץ-מתוק עברנו לקרמו שהזכיר לנו מה זה מתוק באמת. הקרמו הגיע בין פיסות שוקולד עם פצפוצים ופירורי עוגיות בצד, והוא לא השאיר מקום לספק למה השוקולד מכונה מזון האלים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEh1KIdo5q8nrzd3q5TZ00R09MKI4DNn-cD6ZtFOtT46vsO1cgP91-4xlrbu-ASL1T9sR41m9X3PoN1a_AnW7qBhGhJQHVwrG_dnMV1vLEh4ylTgtgnuqGjhLd0YxwnOrDAVVeNpjl1bOzRkwjrZJU9uqVU5pR8678LgguDhnaLxYCnLUeWZqFP5petp=s1600" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="831" data-original-width="1600" height="208" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/a/AVvXsEh1KIdo5q8nrzd3q5TZ00R09MKI4DNn-cD6ZtFOtT46vsO1cgP91-4xlrbu-ASL1T9sR41m9X3PoN1a_AnW7qBhGhJQHVwrG_dnMV1vLEh4ylTgtgnuqGjhLd0YxwnOrDAVVeNpjl1bOzRkwjrZJU9uqVU5pR8678LgguDhnaLxYCnLUeWZqFP5petp=w400-h208" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מזון האלים (תמונת אילוסטרציה)</td></tr></tbody></table><p>בסוף הערב, אחרי שנפרדנו לשלום מהמארחים החביבים, יצאנו לסיור קצר במלון, כולל במרפסת בה המסעדה ממוקמת במקור. נוף חומות העיר העתיקה אשר נשקף משם אכן מהמם ומוסיף אוירה רומנטית, אבל מודה שכל כך נהניתי שמבחינתי לא חסר דבר.</p><p>אז לסיכום במילה אחת: מעולה. <br />ואם אני יכולה לסכם במשפט: לא מבינה מה אתם עוד עושים פה, לכו להזמין מקום!<br />היו שלום! לפחות עד הסיבוב הבא...</p><p><br /></p></div>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1דוד המלך 7, ירושלים, 9410119, ישראל31.77711699999999 35.222913.4668831638211444 0.066659999999998831 60.087350836178835 70.37916tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-85728766502162363252021-12-07T01:03:00.001+02:002021-12-07T01:03:00.156+02:00רשטא<p><b>כשאלי מוגילבסקי, קשר שמאלי סופה, נכנס לתפקידו כמנכ"ל המרכז להעצמת האזרח הוא אמר שצריך לשבת. שאלתי אותו אם הוא אוהב לאכול. אמר שכן. אמרתי תן לו שם של מסעדה שעוד לא הייתה בבלוג. אמר רשטא, המסעדה הערבית במרכז הכפר עין ראפה. והיתר? היסטריה. </b></p><p>כדורגל פותח את התיאבון. זה תקף כאשר רואים כדורגל (משום מה, ככל שמשחק הכדורגל בו צופים פחות טוב כך אוכלים יותר), וזה ודאי תקף כאשר מזמינים אותך לארוחה טובה, לאחר שעתיים של לשחק כדורגל, ממש בעצמך. מה עוד, שניתנת לך ההזדמנות לבחור היכן תרצה לאכול. וכל הטוב הזה, חינם. עמדתי מול עדי מזיע ותשוש במגרש הכדורגל של בית הספר זיו בבית הכרם והתחלתי לדמיין את ארוחת החלומות שלי.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-7GeebTQN4bw/YaKyZKxiq5I/AAAAAAAARbs/Z0HMz9QpuSQvdGDfR6KD0GjOB1yTZ_zOwCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.07%2B%25281%2529.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-7GeebTQN4bw/YaKyZKxiq5I/AAAAAAAARbs/Z0HMz9QpuSQvdGDfR6KD0GjOB1yTZ_zOwCLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.07%2B%25281%2529.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">כבר מגיע האוכל, אין מה לדאוג</td></tr></tbody></table><p>מחשבות על אוכל ממש כמו מחשבות על כדורגל מכניסות אותי לאווירה בינלאומית, אבל בסוף אין כמו בבית. קשה לשמוח משער שהובקע בצד השני של העולם כמו משער של קבוצה שמלווה אותך בערך מאז שלמדת לדבר. כך גם באוכל, אפשר ומומלץ להתרגש מאוכל מעולה ממקומות אחרים ורחוקים אבל כשהאוכל הוא גם מקומי וגם מופלא זה מרגש (אותי לפחות) ברמות אחרות לחלוטין.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-sjj692zyL_o/YaK1idBhpyI/AAAAAAAARcY/E8Wju01jxB8D5FNCcWTqL44NtvF_tox-QCLcBGAsYHQ/s1217/%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2598%25D7%2590.png" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="668" data-original-width="1217" height="220" src="https://1.bp.blogspot.com/-sjj692zyL_o/YaK1idBhpyI/AAAAAAAARcY/E8Wju01jxB8D5FNCcWTqL44NtvF_tox-QCLcBGAsYHQ/w400-h220/%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2598%25D7%2590.png" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">יצאנו למשחק חוץ בעין ראפה והרגשנו בבית<br /></td></tr></tbody></table><p>ולכן כשבועיים לאחר אותו רגע מיוזע, שהוביל למחשבות על מגוון האוכל הנפלא שירושלים וסביבתה יודעות להציע, נפגשנו, עדי ואני, במסעדת "רשטא" שבכפר עין ראפה. ברשטא אוהבים לשחק על הסקאלה שבין מסורתיות למודרנה, ואנחנו שדוגלים במשחק התקפי ופתוח אבל גם רוצים לנצח, שקלנו היטב את צעדנו אל מול המגוון שהיה לתפריט להציע.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-BQ3kNfP-26k/YaKym3CzHgI/AAAAAAAARb0/VLjTyLgSsAgRanZ-gwHz7oNaWMau-KBogCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.08%2B%25282%2529.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-BQ3kNfP-26k/YaKym3CzHgI/AAAAAAAARb0/VLjTyLgSsAgRanZ-gwHz7oNaWMau-KBogCLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.08%2B%25282%2529.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">היכונו לבוא הקראס</td></tr></tbody></table><p>המנה הראשונה, היא ממש כמו הדקות הראשונות של המשחק. צריך לבנות את התשתית ולא ליפול בהתחלה. אז הלכנו על בטוח עם פתיחת המאזטים ולחם הבית, סלט פתוש, סלט ירוק עם ג'בנה ודבלים ומאפה הקרוי קראס, ממולא בעלי מנגולד, שום ובצל.</p><p>אחרי שהשתכנענו שאנו בידיים טובות, החלטנו להיפתח וללכת על מה ששנינו הסכמנו שאינו מובן מאליו, ודאי לא במסעדה ירושלמית – קציצות מוסר ים על תבשיל חומוס וירקות ברוטב עגבניות בלאדי. זו המנה באה למדנו כי רק המעז מנצח. הרוטב והירקות הנהדרים העלימו את כל מה שחסר בקציצות דג מן היישוב והפכו את המנה לתענוג צרוף.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-leNOiRbCA6o/YaKzHfRO3vI/AAAAAAAARcA/GRFwXfwdsEw0NsXZObulLu67ang6oFSTACLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.09%2B%25281%2529.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-leNOiRbCA6o/YaKzHfRO3vI/AAAAAAAARcA/GRFwXfwdsEw0NsXZObulLu67ang6oFSTACLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.09%2B%25281%2529.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תענוג צרוף (תמונת אילוסטרציה)</td></tr></tbody></table><p>כשמשיגים יתרון, אפילו שזהו יתרון ביתי, עדיף לא להשתולל. במסעדה המתגאה באותנטיות האוכל המקומי והטריות של חומרי הגלם, בערב ירושלמי קריר, בחרנו בפוכארה, מנת קדירה של ירקות שורש ושדה ופרקי חיטה מעושנת עם נתחי בקר. המנה נאפת בכלי חרס עטוף בצק וממנו שואבת גם את שמה. לא התאכזבנו. המנה הייתה נדיבה, חמה ועשירה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-4WKV0XD8Ur8/YaKza0gQ-lI/AAAAAAAARcI/UFpSBzel3HYsk-CNiEEod_PUHcH3ypuUACLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.07.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-4WKV0XD8Ur8/YaKza0gQ-lI/AAAAAAAARcI/UFpSBzel3HYsk-CNiEEod_PUHcH3ypuUACLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.07.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">נעים להכיר: פוכארה, מנת הדגל של רשטא</td></tr></tbody></table><p>בקינוח לא נותרה ברירה אלא לרדת לבונקר ולהזמין את המובן מאליו קפה שחור לצד כנאפה ובקלאוות. אני לא איש של בקלוואות אז קשה לי לשפוט, אבל מבחינתי הכנאפה הייתה ההקפה של המגרש לאחר הניצחון על מנת להודות לקהל – פשוט הדובדבן שבקצפת.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-MDVkl6j05vw/YaKyLHRY2-I/AAAAAAAARbo/l1o-CLBQ6g4VSIzthGkfasTyvlT7sprOwCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.06%2B%25281%2529.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-MDVkl6j05vw/YaKyLHRY2-I/AAAAAAAARbo/l1o-CLBQ6g4VSIzthGkfasTyvlT7sprOwCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.06%2B%25281%2529.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לא ברור איך אפשר לעשות הקפת ניצחון אחרי שאכלנו כל כך הרבה</td></tr></tbody></table><p>בין לבין חלפו שלוש שעות של שיחה מרתקת על החברה האזרחית ותפקידיה בישראל של ימינו, חוק הלאום (או כפי שעדי ביקש לכנות אותו "חוק יסוד: מדינת הלאום"), שיטת הממשל הראויה לנו ובעיקר על איך אפשר לעזור לממשלה, כל ממשלה, לייצר מדיניות טובה יותר לטובת כמה שיותר אנשים. </p><p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-BeU7-OuXQVw/YaK0AWz5nyI/AAAAAAAARcQ/nNxvCAEW7To_KSmR7EeXDcWa8d8LFA4WgCLcBGAsYHQ/s1599/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.05.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1599" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-BeU7-OuXQVw/YaK0AWz5nyI/AAAAAAAARcQ/nNxvCAEW7To_KSmR7EeXDcWa8d8LFA4WgCLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B11.31.05.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שנייה לפני שעוזרים לממשלה: סלפי!</td></tr></tbody></table></p><p>לקח מספר ימים עד שהחוויה שקעה ואז נזכרתי במשפט של יוהאן קרויף: "כדורגל פשוט הוא היפה ביותר, אבל הכי קשה לשחק כדורגל פשוט". זו הייתה עבורי אלגוריה נהדרת לארוחה עם עדי. רשטא מנסה להיות מעט יותר מודרנית ומתוחכמת מסביבתה, אולם בסופו של יום האוכל הוא אותו אוכל שאוכלים כאן מאז ומעולם, רק שכל פעם עם טוויסט קטן אחר - פעם בהגשה, פעם ברכיב כזה או אחר של מנה או החוויה - זה מורכב אך מאוזן, וזה עובד. גורם לי להאמין שאולי אפשר ואפילו כדאי לתרגם את הנוסחה לתחומים נוספים.</p><p><br /></p><p>ל<a href="http://reshta.co.il/" target="_blank">אתר מסעדת רשטא</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0עין ראפה, ישראל31.7919733 35.11619133.4832923281146755 -0.038025585566714426 60.100654271885318 70.270408185566708tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-46852409478177781042021-11-21T16:31:00.002+02:002021-11-21T17:01:37.183+02:00פרינג'<p><b>לירון שללאשוילי עלתה מאשדוד לנחלאות כדי להיות קלינאית תקשורת ולהיטיב עם תושבי העיר. ללירון יש חלום נוסף: לתת פה גם לסצנה הקולינרית של ירושלים. כדי להיטיב עם לירון בחזרה, נבחרה מסעדת פרינג' החדשה שנפתחה לאחרונה בתיאטרון ירושלים. </b></p><p>הרבה אורחים פותחים ומספרים על הדרך בה עדי הציע להם להצטרף אליו. לא כך במקרה שלי. אני זו שפניתי לעדי בבקשה להצטרף, מאחר ואין חובבת מזון מתאימה כמוני (לא שהוא ידע את זה). לאחר שלבי סינונים ארוכים ומפרכים - התקבלתי! כל שנותר לי הוא לבחור מסעדה. אחת מבין המסעדות שכתובות לי ברשימה היא פרינג', המתארת עצמה כמטבח שוליים לבנטיני. מסעדה כשרה מבית קבוצת "טלביה" השוכנת בתיאטרון ירושלים. מסתבר שבמיקום שפעם זכרתי כקפטריה נידחת, שם בדיוק עדי אהב לערוך פגישות עבודה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-zquOZv8PXKE/YZilHPPMjvI/AAAAAAAARaI/sE_7sCk7o9olYlGM9D9cx2Mkb6Azi8inACLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.48.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1200" data-original-width="1600" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-zquOZv8PXKE/YZilHPPMjvI/AAAAAAAARaI/sE_7sCk7o9olYlGM9D9cx2Mkb6Azi8inACLcBGAsYHQ/w400-h300/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.48.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">זהו לא עוד סלפי, זוהי חידת קריאה: מה עוד הזמנו ולירון לא הזכירה?</td></tr></tbody></table><p>רמת ההתרגשות שלי הייתה בשיאה, כי בעיניי אין דבר יותר כיף מללכת לטעום טעמים חדשים ומגניבים אחרי שבוע עבודה מעייף. הסירו דאגה מליבכם קוראיי המתוחים, היה טעים ומהנה מאוד. הציפייה שלי למטבח "פרשי" עם טעמים מהלבנט שסובב דגים נענה, רמת השירות טובה, והמיקום היחסית מוזר מאחורי מחיצה המפרידה מלובי התיאטרון לא גרע מהחוויה.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-H5dgeFTbF_E/YZimk4Jl2iI/AAAAAAAARas/A1CO9t9Vw4E2g2u5xb9Fby3oKIRSwiz6QCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.03.11.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-H5dgeFTbF_E/YZimk4Jl2iI/AAAAAAAARas/A1CO9t9Vw4E2g2u5xb9Fby3oKIRSwiz6QCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.03.11.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">היכונו לבוא המזטים!</td></tr></tbody></table><p>התחלנו כמו ישראלים טובים בצלחת מזטים שכללה חצילים קלויים, סלטי קולרבי ושומר, סלט פלפלים קלויים בדיוק כמו של דודה מאיה, ומטבל פלפלים מדהים עם אגוזים שלקח אותי מהלבנט לגרוזיה [גילוי נאות: הכותבת ממוצא גרוזיני]. המזטים לוו בפוקצ'ה עם גרגירי חומוס חמימים ושמן זית עם זעתר. בכלל זעתר הוא מוטיב חוזר ובולט בהרבה מהמנות - וטוב שכך. המזטים היו נפלאים, והאמת שכל מנה שהגיעה בהמשך נטבלה באיזשהו שלב במזטים המדוברים. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-rDQtabBfDqk/YZioLpOP6zI/AAAAAAAARa0/1slJxnAlrVA0hKZ912emxJoGRG1a_iWbgCLcBGAsYHQ/s2048/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.45%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1365" data-original-width="2048" height="266" src="https://1.bp.blogspot.com/-rDQtabBfDqk/YZioLpOP6zI/AAAAAAAARa0/1slJxnAlrVA0hKZ912emxJoGRG1a_iWbgCLcBGAsYHQ/w400-h266/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.45%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מנה שתוכה לא כברה</td></tr></tbody></table><p>למנות הראשונות בחרנו שלוש מנות: מנת גוזלמה שיותר הזכירה אמפנדסים קטנים, מאשר את הגוזלמה בקבוצת אמהות מבשלות יחד. הגוזלמה היה במילוי מחמארה אגוזים, ג'יבן, פלפל שרוף ועשבי תיבול והוגש ליד ממרח שום שחור. לשום שחור יש טעם מיוחד בהחלט, ולנו לקח זמן להבין מה אנחנו אוכלים בעוד הניחושים נעו בין חרוב לשזיפים.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-OFvU6HE04Vo/YZio1uYj9oI/AAAAAAAARa8/4tvaFMkVlsoA7WZlw6UUSo6q8ybBtDAFACLcBGAsYHQ/s2048/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.43%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1365" data-original-width="2048" height="266" src="https://1.bp.blogspot.com/-OFvU6HE04Vo/YZio1uYj9oI/AAAAAAAARa8/4tvaFMkVlsoA7WZlw6UUSo6q8ybBtDAFACLcBGAsYHQ/w400-h266/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.43%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מחווה ללוב ותוניס, למרות שהן לא חלק מהלבנט</td></tr></tbody></table><p>מנה שנייה הייתה מנת בוריק, שמבחינתו של עדי (גילוי נאות: חצי לובי), הייתה המנה המנצחת. הבוריק הגיע במילוי מסבחה חציל, חלמון ביצה, יוגורט כבשים ורוטב תטבילה שכלל זסטים של לימון שהקפיצו את כל העניין. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-jg9YfA-A9KY/YZipEcBT_9I/AAAAAAAARbA/8kH31Sugp04qqqtLZzyGoP8Y46x9U26GgCLcBGAsYHQ/s2048/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.42%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1365" data-original-width="2048" height="266" src="https://1.bp.blogspot.com/-jg9YfA-A9KY/YZipEcBT_9I/AAAAAAAARbA/8kH31Sugp04qqqtLZzyGoP8Y46x9U26GgCLcBGAsYHQ/w400-h266/%25E2%2580%258F%25E2%2580%258FWhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.42%2B-%2B%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A7.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">המנה שהפחידה את הצלמת</td></tr></tbody></table><p>בשבילי המנה המפחידה (בקטע טוב!) מבין הראשונות הייתה המנה השלישית (שאלה פילוסופית: האם מנה ראשונה יכולה להיות גם מנה שלישית?): קרפצ'יו מוסר ים עם ענבים ויוגורט ועוד דברים טובים - נקי, פשוט, ויאמי רציני.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-frO6XYVHrMQ/YZimL1HsmGI/AAAAAAAARak/M1n32GQ4xyoCNKu9vubUsaByRehi8s1iQCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.46.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-frO6XYVHrMQ/YZimL1HsmGI/AAAAAAAARak/M1n32GQ4xyoCNKu9vubUsaByRehi8s1iQCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.46.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">החלום ושישברקו</td></tr></tbody></table><p>למנת ביניים הזמנו את השישברק, שהם כיסונים ממולאים בירוקים על קרם יוגורט. אודה ואומר שחפרתי לעדי שזו המנה שאני רוצה במיוחד לטעום. היות ואיני מערבבת חלב עם בשר, לא יצא לי לטעום שישברק בגרסה המקורית והייתי מסוקרנת. המנה טעימה מאוד, אך משום מה ציפיתי לטעמים חזקים יותר, בעוד המנה דיברה כולה עדינות. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-_bSK2o2utJ4/YZilwgW1h-I/AAAAAAAARac/jpbhA3sQ5xcTUYlfmAgCt7_K9TFu7E80QCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.38.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-_bSK2o2utJ4/YZilwgW1h-I/AAAAAAAARac/jpbhA3sQ5xcTUYlfmAgCt7_K9TFu7E80QCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.38.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הכלל: בארוחה שמזמינים 3 ראשונות, מזאטים ומנת ביניים - נגמור עם עיקרית אחת</td></tr></tbody></table><p>המנה העיקרית הנבחרת הייתה קבב דגים, אבל רגע לפני שאתם קופצים למסקנות - לא לחשוב על סתם קבב דגים. מדובר על קבב דגים עסיסי שיושב על מנאיש, מעין פיתה אוורירית, עם ירקות שרופים, ירק טרי, חמאת מרווה, יוגורט ונגיעות עמבה שיחד יצרו ביס מלא בטעמים ומרקמים. וואו איזה כיף!</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-fwAL_ULqEVY/YZilnZyQR2I/AAAAAAAARaY/QVcNZ4DOhrYfgegqEKQeEoEbSXfi34KmgCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.36.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-fwAL_ULqEVY/YZilnZyQR2I/AAAAAAAARaY/QVcNZ4DOhrYfgegqEKQeEoEbSXfi34KmgCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.36.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מוכנים לקינוח?</td></tr></tbody></table><p>לקינוח הזמנו שתי מנות (אלא מה?): גלידת יוגורט המוכנה במקום, ומנת חתיכות עוגת תמרים דביקה עם רוטב טופי וממתקי חלת דבש. שילוב של כאלו קינוחים אני אוהבת - יש מתוק [והוא מתוק] אבל לצדו יש את החלק המרענן בדמות הקרם פרש והגלידה. כמובן שגם הוזמן אספרסו [עדי לא שותה חם כי הוא לא חולה], שהגיע בכוס מדהימה שנראית כאילו נלקחה מהוויטרינה של סבתא שלי. הבונוס האמיתי הוא שמלבד שהארוחה על חשבון הברון, הברון גם מספק שירותי קריאה בקפה. </p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-eaX_frbwWXA/YZilXHFgeBI/AAAAAAAARaQ/O8NuP1mIjJQjiHTsRVq5xTUUK1LrEU4CQCLcBGAsYHQ/s1600/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.33.jpeg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1600" data-original-width="1200" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-eaX_frbwWXA/YZilXHFgeBI/AAAAAAAARaQ/O8NuP1mIjJQjiHTsRVq5xTUUK1LrEU4CQCLcBGAsYHQ/w300-h400/WhatsApp%2BImage%2B2021-11-12%2Bat%2B09.01.33.jpeg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לא ברון ולא קורא בקפה</td></tr></tbody></table><p>לסיום סיומת, לא נעשה לכם פרסומת, רק אומר שהיה לי כיף, היה לי טעים, והייתי שמחה לחזור ולטעום עוד מהמנות שלא הספקתי לטעום. להית'.</p><p><br /></p><p>ל<a href="https://www.fringe-restaurant.com/" target="_blank">אתר המסעדה</a></p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com1דוד מרכוס 20, ירושלים, ישראל31.7692271 35.21564753.4605461281146752 0.061430614433291453 60.077908071885318 70.369864385566714tag:blogger.com,1999:blog-4523148408370308420.post-79219066521136214782021-11-01T08:31:00.001+02:002021-11-01T08:31:00.157+02:00קרוסלה<p><b>תני פרנק גויס לאחרונה כדי להקים את המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן. זו הייתה הזדמנות נהדרת להזמין אותו לארוחה לא עסקית בכלל בקפה קרוסלה, שנמצא זה עשור בחוד החנית של המאבק להובלת חופש הבחירה בכשרות. גילינו שלקפה הצנוע יש הרבה מה למכור מעבר לקפה ומאבקי דת ומדינה...</b></p><p>"מרוב דיבורים על כשרות נפתח לי התיאבון." </p><p>זה מה שחשבתי כשעדי הציע לי להצטרף אליו לשיחה וארוחה על כשרות ואקטיביזם. הגעתי עם בטן מלאה, אבל לא מלאה מדי, מדיוני הוועדה לשירותי דת יהודיים ומיזמים לאומיים (כן, יש דבר כזה בכנסת הנוכחית) שהייתה כבר בדיון החמישי על חוק הכשרות המורכב שהציע השר לשירותי דת מתן כהנא. התפאורה הייתה מתאימה: מסעדת קרוסלה, היושבת בפינת הרחובות מטודלה ועזה, מסעדה אשר התפרסמה כאחד המוקדים הראשונים למאבק חופש הבחירה בכשרות של העשור האחרון.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-dTR-IbXyx_M/YXQlr8chuBI/AAAAAAAARYs/BQetGfbTaZs5JoSaN40dwrcwrJFvc6PFACLcBGAsYHQ/s2000/WhatsApp%2BImage%2B2021-10-12%2Bat%2B21.18.19.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1126" data-original-width="2000" height="225" src="https://1.bp.blogspot.com/-dTR-IbXyx_M/YXQlr8chuBI/AAAAAAAARYs/BQetGfbTaZs5JoSaN40dwrcwrJFvc6PFACLcBGAsYHQ/w400-h225/WhatsApp%2BImage%2B2021-10-12%2Bat%2B21.18.19.jpeg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סלפי לפתיחת התיאבון</td></tr></tbody></table><p>יונתן ודעי, הבעלים, היה בין שני העותרים בבג"ץ הכשרות הידוע "בג"ץ גיני" שבמסגרתו ביקשו מוריס גיני ויונתן מיודענו להציג עצמם ככשרים גם ללא תעודה מטעם הרבנות. זו הייתה יריית הפתיחה במאבק שטרם הסתיים, אבל בינתיים נגמר בפסק דין של בג"ץ שמאפשר כשרות אלטרנטיבית לרבנות – בתחילה לארגון 'השגחה פרטית' ולאחר מכן לארגון הכשרות של רבני צהר – וכן בהצעת החוק המדוברת שצפויה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות.</p><p>אבל חוץ מדיבורי כשרות היה גם אוכל והוא היה טעים. על רקע התעודה של כשרות צהר, שבעצם לא נקראת יותר "תעודה" כי זה נחשב מצג כשרותי אסור אז היא פשוט נקראת "הודעה", ישבנו וטעמנו ממספר מנות לא רעות בכלל. האמת שהציפיות שלי לא היו מאוד גבוהות. אני מעריך את רמת האקטיביזם והאווירה המיוחדת של המקום, אבל אף פעם לא צללתי לעומק התפריט החלבי, שמציע מגוון מעניין של מנות טבעוניות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-qwP3iw48zkI/YXQkktFQq6I/AAAAAAAARYU/CzK6lUyNo6E5OYErNNnyzX25mrs_VWh4QCLcBGAsYHQ/s2048/20211012_141007.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-qwP3iw48zkI/YXQkktFQq6I/AAAAAAAARYU/CzK6lUyNo6E5OYErNNnyzX25mrs_VWh4QCLcBGAsYHQ/w300-h400/20211012_141007.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">תני, שתייה ורקע עם "הודעה"</td></tr></tbody></table><p>למדתי מזמן שהתנסות קולינרית דורשת קורטוב של אומץ והתנסות עם אוכל פחות מוכר. לכן כשבחנו את התפריט העין קלטה ישר את הכותרת "מיוחדים". רק מה, המיוחדים כללו את המנות הכי פחות מיוחדות בתפריט: פסטה ביתית בצורת פטוצ'יני ברוטב שמנת עגבניות או פטריות. מה שנקרא תפריט בית קפה קלאסי. הצעתי לעדי שאולי יש כאן אירוניה - המיוחדים הם היוצאים מן הכלל מתוך שאר המנות בתפריט שנראו מעניינות, כך שהבנאלי הפך להיות הייחודי. וכך ויתרנו על המיוחדים והלכנו על מנות אחרות: האוריינטליסט – תבשיל טופו מטוגן עם אורז, פטריות, פלפלים, תרד, שרי, בצל, כוסברה, צ'ילי מתוק ואגוזי מלך. מנה טבעונית שנשמעת בהתחלה כמו "טופו עם כל התוספות" אבל הפתיעה מאוד לטובה. הרוטב היה טעים והתאים למרקם של האורז שהיה מבושל היטב. גם הטופו הוסיף מרקם משלו ובסך הכל מנה מוצלחת ומשביעה.</p><p>לצדה הגיעה מנה של סלט בשם "סינדרום ירושלים" שלמרות השם הבומבסטי היה סלט טעים מאוד אבל לא נתן תחושת קדושה מעבר לרגיל. הסלט כלל חסה, עלי בייבי, קינואה, תפוחים, צימוקים, קצת חמוציות ופקאנים, עם ריבועי גבינת פטה ורוטב תפוזים עדין. נשמע עמוס אבל איכשהו איזון הטעמים הסתדר והסלט סיפק את הסחורה: רעננות ומתיקות קלה לצד המנות האחרות.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-Uq3YtvYy6fQ/YXQl53mXSSI/AAAAAAAARYw/dblpnRq2nxkKCduuxNf8UfOOiNgoloT7ACLcBGAsYHQ/s2048/20211012_141731.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1536" data-original-width="2048" height="300" src="https://1.bp.blogspot.com/-Uq3YtvYy6fQ/YXQl53mXSSI/AAAAAAAARYw/dblpnRq2nxkKCduuxNf8UfOOiNgoloT7ACLcBGAsYHQ/w400-h300/20211012_141731.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הזמנת מנות ללא פרופורציה, תמונת אילוסטרציה</td></tr></tbody></table><p>בנוסף הזמנו את "המנה של חביב". בדרך כלל אני לא מחובבי מנות שנקראות על שם מישהו, כי בואו, קשה להתנתק רגשית ברגע שמנה מסוימת הופכת להיות מזוהה עם אדם ואז גם קשה להתאים את הטעמים או לקלוע לטעם רחב מספיק. המנה היא מסבחה של חצילים, יוגורט וטחינה סלק, אשר מוגשת עם לחם פרנה בגודל מתאים. מבחינתי זו הייתה ההפתעה הגדולה ביותר. מסבחה לא כבדה בכלל, היוגורט הקליל אותה וטחינת הסלק נתנה את הערך המוסף. אותו חביב כנראה ידע על הוא מדבר.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-_hYEryTs97s/YXQlQdyYLGI/AAAAAAAARYk/62mmZnwLVCILrHNfNOqAPA4tCItuXu7BACLcBGAsYHQ/s2048/20211012_141508.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-_hYEryTs97s/YXQlQdyYLGI/AAAAAAAARYk/62mmZnwLVCILrHNfNOqAPA4tCItuXu7BACLcBGAsYHQ/w300-h400/20211012_141508.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">חביב, אנחנו לא יודעים מי אתה, אבל תודה על זה!</td></tr></tbody></table><p>קינחנו בטארט דאבל שוקולד וקצפת לצד מלבי עם קוקוס ובוטנים. הטארט היה נחמד מאוד, חתיכה יפה ומכובדת. המלבי גם עשה את העבודה שלו. כנראה שהיה אפשר להסתפק באחת מהמנות, אבל בכל זאת באנו לטעום. בסך הכל הקינוחים עשו עיניים מהוויטרינה, אבל נראה שהמקום מתבסס על מנות אחרות, ומזיכרון של ביקורים קודמים אני ממליץ גם על כריכים מעניינים וסוגים שונים של ארוחות בוקר, חלקן מוגשות כל היום ואחת מהן עד השעה 14:00.</p><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://1.bp.blogspot.com/-WfNDuzkTT9c/YXQk5FQWRqI/AAAAAAAARYc/sJlc8Arm5YAfNrW2AhOzuzCx2yEZr-MWACLcBGAsYHQ/s2048/20211012_145438.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="2048" data-original-width="1536" height="400" src="https://1.bp.blogspot.com/-WfNDuzkTT9c/YXQk5FQWRqI/AAAAAAAARYc/sJlc8Arm5YAfNrW2AhOzuzCx2yEZr-MWACLcBGAsYHQ/w300-h400/20211012_145438.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">לקינוח: קינוחים!</td></tr></tbody></table><p>החוויה הקולינרית השלימה יפה את האווירה הסתווית הירושלמית עם הניחוח המזרחי בעיצוב הידוע של המסעדה. מקום שמאפשר במספר מטרים רבועים לא גדול גם ארוחה נחמדה וגם סתם קפה טוב של אחר צהריים. וכל זה במבצע אחד פלוס אחד עם ביקור במקום המשלב יותר מכל את הנינוחות הירושלמית עם האקטיביזם והחתירה לחופש דת וחופש בחירה בכשרות. תודה לעדי על ההזמנה וליונתן על עצם קיומה של קרוסלה. </p><p><br /></p><p>ל<a href="https://www.facebook.com/Carousela" target="_blank">דף הפייסבוק של קרוסלה</a></p><p> </p>עדי ארבלhttp://www.blogger.com/profile/11487967554772828425noreply@blogger.com0בנימין מטודלה 1, ירושלים, ישראל31.7721563 35.21351653.4634753281146757 0.0592996144332858 60.080837271885322 70.367733385566709