יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

חאנל'ה

את מי ניקח לכתוב על חאנל'ה, מקום ששם לו למטרה לקדם מוזיקאים מוכשרים, אם לא את מעיין שוייצר, מתופפת בחסד עליון שיודעת להעריך אוכל טוב ממרחק של שתי שולחנות?

במוצ"ש האחרון של תשע"ז, זכיתי להתארח בבלוג האקסקלוסיבי של עדי ארבל 'מאכלי י-ם'. אמנם יש לי כלל שאומר שאחרי שאוכלים כל השבת (בשביל הנשמה היתרה, לא בשבילי כמובן...) אסור לאכול במוצ"ש, אבל להצעה המפתה של הצגה פלוס ארוחה טעימה אחריה לא יכולתי לסרב (מסתבר שקל לקנות אותי עם תרבות וקצת אוכל).

שילוב של אוכל ומוזיקה. מה יכול להיות רע?
הערב התחיל בהצגה בתיאטרון החאן, הצגה מעט מוזרה בשם 'נפוליאון חי או מת'. תלבושות מיוחדות, מוזיקה טובה, ועלילה... טוב, זה כבר נושא לפוסט אחר. אחרי ההצגה התיישבנו לאכול בחאנל'ה, שזו בעצם המסעדה של תיאטרון החאן. זה השלב לספר שחאנל'ה היא לא רק מסעדה. היא גם מה שקרוי במחוזותינו עסק חברתי, ששם לו למטרה לקדם אמנות ותרבות בירושלים. כמעט מדי ערב ניתן ליהנות מהופעה בחינם של אמנים צעירים ומוכשרים.

בחזרה אליי: גילוי נאות- לפני כמה שנים הופעתי פה עם הרכב מגניב, וגם הייתי כאן פעם עם איזה בחור בדייט, ובשתי הפעמים לא הסכמתי לאכול, כי אין במקום תעודת כשרות רגילה, אלא 'השגחה פרטית'. "ארגון השגחה פרטית מציע מודל כשרות חלופי. משגיחי הכשרות של הארגון מפקחים על המסעדות ובתי העסק תוך מעורבות מתמשכת ויצירת שותפות מקצועית וערכית על פי ההלכה" (מתוך האתר של הארגון, כדאי לעיין שם שם...). פעם זה היה נשמע לי חתרני מדי, בועט במסורת, במסגרת ובהלכה, אבל עם השנים זאת דווקא נשמעת לי אלטרנטיבה לא רעה למערך הכשרות הרגיל. אבולוציה חיובית במחשבותיה של מעיין? או שמא הידרדרות רוחנית שאחריתה מי ישורנה? עוד נושא לפוסט אחר...

וכך המקום נראה באור יום
אז לראשונה בחיי אכלתי בחאנל'ה, ושרדתי כדי לספר: המקום עצמו נעים ומזמין. יש מקומות ישיבה בפנים ובחוץ. מכיוון שהסתיו הירושלמי כבר התחיל, החלטנו לשבת בתוך המסעדה. לאחר רפרוף קל בתפריט המגוון החלטנו ללכת על ניוקי ערמונים ותרד, סלט רוקפור ואגסים, ולקינוח - סופלה שוקולד.

הניוקי היה הצלחה מסחררת. נתחיל מהעובדה שהניוקי שחה בתוך ים של שמנת... תענוג! ובתוך ים השמנת שחו להם גם עלי תרד, ערמונים, גבינה מעושנת, בצל ואגוז מוסקט שגרמו לניוקי להיות המנה העיקרית המנצחת של הערב. הצלחת חוסלה כליל והוחזרה נקייה אחרי ניגוב יסודי של המשתתפים. ציון: 10

סלט הרוקפור והאגסים היה טעים. היו בו גבינת רוקפור, אגסים טריים, פקאן מסוכר, עלי בייבי, רוקט ווינגרט הדרים. הצד הגברי שלקח חלק בערב לא הביע התעניינות יתרה בעודף העלים הירוקים שנחו להם על הצלחת, והצד הנשי התמרמר קלות על הפקאנים שאיבדו מעט מטריותם. אך בכל זאת הצלחת התרוקנה. ציון: 8

כשקצת קר, תמיד אפשר להיכנס פנימה
סופלה השוקולד היה מצוין! מה יכול להיות לא טוב בעוגת שוקולד חמה? אך ייאמר לזכות המקום שהסופלה היה עשוי ומחומם בדיוק במידה הנכונה. הייתה חסרה רק כוס קפה (או שוקו לחלשים) ליד, אבל מה לעשות שהשעה הייתה מאוחרת והמטבח כבר היה סגור. ציון: 9

לסיכום הערב: הצגה מעניינת, אוכל טעים מאוד, שירות מעולה ואווירה טובה. מסעדה מומלצת ביותר!

שתהיה שנה טובה כמו הניוקי, מעניינת כמו סלט רוקפור והאגסים, ומתוקה כמו סופלה השוקולד!


לדף הפייסבוק של החאנל'ה

יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

קורקי

אליענה רודי היא עיתונאית ואכלנית (יש לכם דרך יותר טובה לומר foodie בעברית?). כתבות שלה הופיעו ב-USA Today, New York Daily News ,Forbes ועוד. אבל מה שבאמת חשוב הוא שאליענה (אתם יכולים לקרוא לה אלי) עשתה עלייה, ועוד לירושלים, וזו סיבה מצוינת לצאת לשתות משהו. שזו גם סיבה מצוינת לבקר סוף כל סוף בקורקי, בר היין הכשר והמשובח שברחוב עזה.

לא כל יום פסטיבל היין במוזיאון ישראל, ויש להודות, שגם שם לא תמיד מקבלים את מנת היין ההגונה והנדרשת ממעמד כזה. אבל לא אלמן ישראל! קורקי, על רחוב עזה ברחביה, הוא בר יין משובח בו כל ערב הוא פסטיבל יין. קורקי מציג את מבחר היינות הגדול של ישראל שמתאים לכל תקציב וסגנון.

מה זה שולחן גדול, עם הרבה יין, הרבה אורחים, וזה לא ליל הסדר?
קורקי, הממוקם ברחביה, נמצא ברחוב עזה הרוחש והתוסס, בין בתי הקפה וחנויות הבוטיק המתמחות (מי בגבינות ומי בבשרים, מי בפרחים ומי בספרים) שגודשות את הרחוב. בהשוואה לשכן, 'בר יין' מקבוצת מחניודה (עליו נכתב כבר פה), קורקי מיועד לקהל חובב הכשרות ומציע מגוון גדול של יינות ומבחר מטעמים חלביים. אנחנו בחרנו לשבת בחוץ, שם רגוע ונעים, אבל האורחים יכולים גם לבחור לשבת בפנים (השולחן הגדול מומלץ מאד לחבורות ולאנשים שפתוחים לטעום גם חברים חדשים) או במרתפון טעימות היין הפרטי והאינטימי שמתחבא במקום.

כשאתם מגיעים למקום, חפשו את אחד מבעלי הבר, שיכולים להציע יין מעולים הקולעים לטעמכם האישי. עבור מי שלא יכול לבחור רק יין אחד, אני ממליצה להזמין טעימות של יינות. הלקוחות יכולים לבחור בין טעימות היקב של עמק יזרעאל, הכוללת שלושה יינות אדומים (סירה, קריניאן ואדומים) ויין לבן אחד (לבנים); טעימות שרדונה בהן מוצעים יינות מארבעה יקבים נבחרים הממוקמים על קו פרשת המים הארצי: גוש עציון, פסגות, טורה וגבעות; או טעימות רוזה (תבור, רקאנטי, 1849 ופסגות) המושלם ללילות הקיץ. כל סט טעימות עולה 45 ₪. את הטעימות תקבלו על מגש נייר בו לכל טעימה מוקדש הסבר מאיר עיניים.

האורחים תמיד מוזמנים להשאיר חותם
כוסות בודדות נעות בין 25 ₪ ל-45 ₪. אם אתם מעדיפים יין לבן, אני עצמי מתלבטת בין שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא יין 'לבנים' של יקב עמק יזרעאל, בלנד משובח המשלב שלושה זנים לבנים (גוורצטרמינר, קולומברד וסובניון בלאן). אפשרות שנייה היא השרדונה הפירותי של יקב טורא, יין לבן יבש העשוי מענבים שגדלו בכרמים שבהרי יהודה ושומרון, נבצרו מוקדם והתיישנו במשך 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. אם אתה אדם 'אדום', אני ממליצה בחום על יין סירה 2013 של יקב עמק יזרעאל (שוב הוא!) העשוי מענבי כרם קדש שבגליל העליון. היין התיישן בחביות עץ למשך 22 חודשים והוא מתאפיין בארומה פירותית, טעם של פלפל שחור עם ניחוח עישון קל.

למרות היותו בר יין, אין ספק שבקורקי תחום האוכל נמצא אף הוא בראש סדר העדיפויות. המגוון הקולינרי כולל בין היתר פריטטה רכה עם גבינה ותפוח אדמה (42 ₪), סלט קפרזה עם עגבניות שרי קלויות, מוצרלה, חומץ בלסמי, פסטו כוסברה ובזיליקום על פרוסת עגבנייה (36 ₪), פוקצ'ה (36 ₪), בצל טמפורה (38 ₪), קממבר אפוי (42 ₪), מגש גבינה (55 ₪), מרק עגבניות (35 ₪) וקינוח יומי מתחלף. אנחנו זכינו לעוגת שוקולד מלוחה עם אגוזים, שגם הגיעה עם קפה.

אני ממליצה במיוחד על מגש הגבינה, שמגיע עם חמישה סוגי גבינות (אני זוכרת שהיה שם סנט מור, בייבי בל וקממבר), לחם פריך, עגבניות מיובשות, פקאן מסוכר, פרוסות תפוחים ירוקות וחמאת עשבי תיבול. אם כי מי שזוכה בתואר המנה האהובה עליי הוא הקממבר האפוי, בעל הטעם המתוק והמרקם הקטיפתי. המנה כוללת פקאן סיני ופירורי בייגל, ומוגשת לצד סלט ירוק ולחם קלוי ופריך.

אלי, עורך הבלוג שואל איך לא הזמנו גם את הברוסקטות?!
קורקי משקף את העולם החדש של היין הישראלי המקורי שמתאים לתרבות הירושלמית, מזג האוויר, והכי חשוב, המטבח שלנו. ככל שהיקבים בישראל משגשגים, כך ניתן למצוא יותר ברי יין שנפתחים בעיר. ברחוב עזה לבדו נפתחו לאחרונה שלושה ברי יין שונים, בזכותם ירושלים ממשיכה למשוך קהל צעיר, תרבותי ובינלאומי. אלו תנאים מושלמים לסצנת יין משגשגת, שבוודאי תתרחב בשנים הקרובות. אה כן, ולא צריך לחכות שנה בשביל פסטיבל היין הבא.


לדף הפייסבוק של קורקי