יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

לחם בשר

שרית כהן היא בחורה לא גנרית עם שם גנרי. שרית היא מנהלת השיווק של הארנה ובין יתר עיסוקיה כעלמה בעלת טוב טעם, היא אוהבת לבשל ולצלם את מה שיוצא. היה זה מתבקש לנצל את כישוריה הקולינריים / שיווקיים / צילומיים לטובת ביקור במסעדת לחם בשר שבמתחם התחנה. 

ארבע שנים אני מכירה את עדי, בשלוש מתוכן שהוא מנסה לשכנע אותי לבוא איתו לעשות ביקורת מסעדות, ואני שמצטיירת כבחורה קטנה ועדינה, לא נעים לי לחשוף את הצד הקניבלי שבי...

אבל עדי, עקשן, לשמחתי לא נכנע ואחרי (רק) שלוש שנים נעתרתי לבקשתו. כשהוא שאל איזו מסעדה נבחר? כיאה לקניבלית שכמותי התשובה הייתה מיד "לחם בשר". כל עוד יש בשר אני בעניין...

נכנסנו למסעדה, אווירה נעימה, מוסיקה שקטה ומרגיעה, אפילו את רעש הסועדים הנוספים אני לא חושבת ששמעתי, שלווה... חשש אחד קינן בי, מוצ"ש, מי אוכל כל כך הרבה במוצ"ש??? אבל עם האוכל בא התיאבון...

מוכנים למנה ראשונה?
הזמנו למנת פתיחה לחמעג'ון כבש. כאופה חובבת אהבתי את הגרסה שלהם ללחמא, בצק פריך וטעים גדוש בבשר טחון ועם טוויסט של זיתים (שאותו יש לומר קצת פחות אהבתי), אכלתי רבע והחלטתי להשאיר את המקום לעיקר - הבשר... לאחר כבוד החלפנו צלחות ללא הסבת תשומת הלב, המלצרית חשבה שאני חזרזירה שסיימה את המנה בשנייה ואילו עדי אוכל לאט ובנימוס, אבל זה סוד שנשאיר רק לקוראי שורות אלה.

מערום צלעות על רקע נתח סינטה.
ואז הגיעו המנות העיקריות, כיאה לקניבלים ויסלח לי עדי שצירפתי אותו להגדרה (הערת העורך: סולח), הגיעו הצלעות, 4 צלעות יפות ובשרניות. את הצלעות לא תוכלו למצוא בתפריט, אבל תעשו טובה לעצמכם ותתעניינו אצל המלצר בספיישלים. יחד עם הצלעות הגיעו 300 גרם של נתח סינטה מיושן. במבט ראשון הנתח היה נראה קצת מאכזב, אבל בשנייה שהסכין חתכה את החתיכה הראשונה, הופתעתי לטובה: עשוי בדיוק במידה עסיסי ורך - התענגתי על כל ביס. המנות העיקריות מגיעות עם תוספות לבחירה: תפוח אדמה צלוי / צ'יפס / אורז / סלט עלים / סלט ישראלי קצוץ.

סינטה, מבט מבפנים.
עדי בג'נטלמניות אדיבה העביר לצלחתי צלעות, אבל כיאה לבחורה ניקרתי מעט את הבשר ונתתי לו להתענג על השומן וטיפול הידני בעצמות, בטח שבידיים בדיוק כמו שצריך לעשות. רק ש אני שומרת על הפאסון. בכל זאת הגעתי בנעלי עקב מחודדות. אחרי שסיימנו להתענג עלתה השאלה המתבקשת: קינוח? (הערת העורך: אני שאלתי) אבל החלטנו (הערת העורך: שרית החליטה!) שיש טעמים ששווה להשאירו אותם איתנו.

רגע לפני שקמנו הגיע פתאום בזווית העין קלטתי את השלט מתחת לבר.
בדיוק הסיכום שהייתי צריכה...

לאתר של לחם בשר
לדף הפייסבוק


יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

דוויני

סימה סייג היא מנהלת הפרסום של מוזיאון ישראל. לרגל הביקור שלה בבלוג, החלטנו ללכת למקום המייצג את תפארת האמנות העממית, מסעדת דוויני, הפיתה בר הראשון בירושלים.

מה כבר אפשר לחדש בפיתה בר?
לוקחים פיתה... ממלאים במשהו... קצת טחינה מעל... בתיאבון.
אז זהו – שאפשר!

יש יותר ביתי מזה?

נתחיל עם המקום – ביתי, צבעוניות עדינה, מוזיקה מגוונת, נראה קטן אבל מכיל לא מעט, סגנון רטרו לא מתאמץ, והצוות... איזה צוות... חרוץ, זריז, אדיב, בלי פוזה וחף מכל מניירה. כבר התחלה מעולה.

תתיישבו על הבר (הכי שווה) ואם יתמזל מזלכם – דיני בעלת הבית תהיה שם לפטפט עמכם, ותסביר, ותפנק, ותחייך, ותוך כדי – תצלחת, תתפעל את המקום ותרימו יחד לחיים. תתחילו עם ערק שקדים (מתכון שלה) – זה ישמח לכם את הלב.

ומה ישמח את הקיבה? קשה לפספס כאן.
פתוח

המנות מגיעות ב-2 צורות: סגור או פתוח.
סגור: המנה בפיתה עם המילוי שתבחרו והתיבול הפשוט, החמצמץ, העדין והמיוחד שמוסיף ומוסיף.
פתוח: כל הנ"ל המשובח על מצע 3 ברוסקטות במקום בתוך הפיתה.

המילויים נהדרים בטעם ובמרקם, ועל הכול מנצחת הטריות. אפשר להרגיש אותה בכל ביס. כדי לחגוג את כל זה – המלצה שלי – לכו על ארוחת הטעימות. כך תוכלו לטעום פתוח, סגור, את צ'יפס שלושת השלבים, להקפיץ ערק שקדים וללגום פטל עם סודה (רטרו. זוכרים?).
צ'יפס שלושת השלבים

התחלנו עם חצי פיתה ובתוכה חריימה. הדג חריף במידה והוא מומלץ לאוהבי הטעם ולאמיצים.
המנה החליקה לנו בגרון עם יין טוב שנמזג בכוסות גדולות (ללא רגל. אז מה?) ובנדיבות. לחיים.
סגור, בשני חצאים

וכבר חיכתה לנו המנה הבאה ובתזמון מדויק גם הבאות אחריה:
חצי פיתה עם אוסובוקו חם (עדי ממש אהב)
ברוסקטות ברבוניה (ואני חשבתי שאני לא אוהבת את הדג הזה...)
ברוסקטות סביצ'ה (משו משו)
ברוסקטות כרובית (לטובת הצמחונים שבינינו)

התמלאנו ממש אבל לא ויתרנו על קינוח לארוחה המוצלחת, אז הזמנו בהמלצתה של דיני: מלבי, מנגו וסיגרים ממולאים בשקדים. וואו. המנה (היחידה שמוגשת עם סכו"ם) חוסלה (ואני בכלל מחובבי קינוחי השוקולד).
קינוח משובח על מצע תפריט מפתה

רגע לפני שעזבנו שמחים וטובי לב – שאלתי את דיני – דוויני על שום מה?
על שום שם החיבה שהומצא לדיני בילדותה ע"י סבהּ.
דיני מצאה כבר את התשובה

ולסיכום: בפעם הבאה שמתחשק לכם אוכל יאמי ואוירה משוחררת – דוויני. פיתה בר. בשוק. זה המקום – ביתי במובן החם והעוטף של המילה.


לדף הפייסבוק של דוויני

יום שלישי, 1 בנובמבר 2016

הצריף

מכירים את האנשים שככל שאתה מכיר יותר טוב אתה פחות מבין מה הם עושים? אז תמי דיין היא בדיוק כזו. תמי, שהגיעה אלינו מצפת וכיום מתנחלת בעין כרם, היא בחורה ללא גבולות. אז אותה לקחנו לבדוק את הצריף בבית מאיר, מקום חדש עם מרחבים המתאימים למידותיה.


"יום חושך ויהי ערב. ירח נדלק... מול ארץ סיני... ואנחנו נכנסנו לצריף..." (נ. אלתרמן)

אז עדי לקח אותי לצריף. בית קפה בבית מאיר הוא אמר. כדי להגיע לצריף הזה, במושב בית מאיר שבמטה יהודה, ובאמצע יער הקדושים, נדרשה משימת ניווט מורכבת. "50 מטר ימינה", אמרה האישה מה-WAZE. "תעבור את בית הכנסת הראשון", אמרה האישה הנחמדה בטלפון. אז אחרי שעברנו גם את בית הכנסת השני, ברחבה שנראית כמו מגרש חנייה, נגלה אלינו אור ראשון שהוביל אותנו לרחבת דשא גדולה, ומשם – הדרך אל הצריף אף פעם לא הייתה קלה יותר!

צריף עץ, קטן ומאורגן להפליא, עם מדפים כמו של בית, תבלינים, שמנים, קופסאות שימורים, ירקות, מעבד מזון, תנור ומכונת קפה אחת. ארבע כיסאות בר שחורים ניצבים ממש בצמוד לחלון הפתוח שממנו נשקף נוף המטבח הביתי.

מי שישקיע ויגיע בזמן, יהנה מיופי של שקיעה
בהמשך, תחת סוכה יפה (משולחן העורך: מכיוון שזו לא סוכה במובנה ההלכתי ושבכלל לא הלכנו בסוכות, בחרתי לשנות את המילה לפרגולה. אבל פרגולה זה לא בעברית, והמילה שהעניקה האקדמיה למושג היא בכלל מִצְלָלָה, שלא בדיוק תפסה בציבור. אז נישאר עם סוכה, טוב?), סובבים כסאות ושולחנות, עם מפות ונרות. בקצה שצופה להרי יהודה וליער הקדושים, יש שולחן נמוך, עם כורסאות וכריות, כאלו שרוצים להמשיך לשבת עליהם גם כשהמוזיקה נגמרת.

התיישבנו. שקט. אופק מואר ומרגיע. נר שדולק ונערה שחורת שיער, חייכנית במיוחד, צעירה ומקסימה, מגישה לנו תפריטים.

יש טוסטים, סלטים, פסטות וקינוחים. יש גם שתיות חמות ומיוחדות!

ויש גם ארוחות בוקר!
הטוסטים פחות תאמו את האווירה, אז זרמנו על סלט טונה ופסטת נפוליטנה. "בחירה מצוינת", אישררה הנערה! וצדקה!!! (משולחן העורך 2: מספר סימני הקריאה נאמנים למקור. כך תמי מדברת). קערה ענקית, מלאה בעגבניות ומלפפונים, בצל סגול, כרוב סגול, חסה, תפוחי אדמה, ביצה קשה וטונה, טריים וחתוכים יפה, מתובלים בטעם ומוגשים לצד לחם הבית וחמאה רכה. הפסטה הייתה טרייה גם היא, מתובלת היטב ברוטב עגבניות שהכינו במקום, שום ובזיליקום. המנות היו טריות, טעימות וביתיות. דאגנו לרוקן גם את סלסלת הלחם והחמאה, שהיו טריים (הערת העורך 3: שמתם לב למילת המפתח?) ונימוחים!

"מה עם הקינוח", שאלה הנערה, "על מה את ממליצה?", השבנו. כעבור כמה דקות היא חזרה עם עוגת שוקולד-גבינה וקינוח יצירתי שקראו לו "טירמיסו", וכמובן, אספרסו ארוך עם חלב חם. הקינוחים היו סיום מיוחד לארוחה ביתית. טעימים מאוד!!!!!!, אפויים נכון, מאוזנים בשילוב החומרים, כאלו שלא היו מביישים מסעדת שף מתמחה!

טירמיסו מקומי
הניווט בהחלט היה שווה!! אבא, אמא וילדה ממבשרת, שעשו מעשה ופתחו את הצריף, ומגישים אוכל שלהם באהבה גדולה ובמחירים סבירים והוגנים. וכל הטוב הזה ליד שני בתי כנסת, אז לא תצריפו?!


לדף הפייסבוק של הצריף