יום שני, 21 באוקטובר 2019

מזקקה

את מיכל פורת הכרתי לראשונה כשהובילה קמפיין רשת סוחף לאי התמודדה לראשות עיריית ירושלים. הקמפיין הצליח ומיכל התקבלה לעבודה במחלקה לניו-מדיה בעירייה. לאחרונה עברה מיכל לעבוד בהיי-טק וגם הקימה את הפודקסט דברים שפספסתי בשיעור של 8:30 בבוקר. ואז מיכל הזמינה את עצמה להתארח בבלוג ולכתוב על המזקקה. יש הצעות שפשוט אי אפשר לסרב להן.

הזמן: מוצאי יום הכיפורים
המקום: רחוב שושן

הייתי שמחה לומר שעדי הזמין אותי לכתוב בבלוג, אבל האמת היא שאני הזמנתי את עצמי. תמיד אהבתי לכתוב, אבל בשנים האחרונות התחלתי לאהוב אוכל והאהבה הזו התפתחה במקביל לנכונות שלי לנסות דברים חדשים. כמובן, במגבלות הז׳אנר. אני רגישה ללקטוז, מה שאומר שיכולה לאכול גבינות עזים וכבשים, אז אל תרחמו עליי כל כך מהר. חוץ מזה אני מתעבת את הטנספורמציה הגרועה ביותר שיכול לעבור ירק - מלפפון חמוץ. לאחר שהכללים הללו הובהרו, לקחנו לידינו את התפריט של המזקקה. המזקקה לאחרונה עברה שדרוג - היא הפכה מבר הופעות לסוג של בר-מעדניה, שמגיש כריכים, סלטים, פלטות גבינות ונקניקים ואפילו בראנץ׳ חמוד מאוד בשבת.

ברוכים הבאים למזקקה, לחיים!

כאמור, נפגשנו במוצאי יום הכיפורים. אני הייתי שבעה מהצום ומהצפייה בנטפליקס. עדי התפאר בכך שצומות כבר באים לו בקלות. זה היה נחמד, כך שלא הייתי צריכה לרחם עליו. אך חשוב מזה - לא דאגתי שהוא הגיע רעב במיוחד ולא ישאיר לי כלום. למעשה, זו הייתה סגירת מעגל קטנה - פגישתנו הראשונה הייתה ברחוב הזה ממש, בערב 'סטוריטלינג' שהתקיים בחורף האחרון בשושנה בר. והנה אנחנו נפגשים שוב, כמה צעדים משם במזקקה - מקום שבו צברתי חוויות שונות ומשונות - מערב הקרנת סרט ועד ערב הקראת שירה למשוררים חובבים (ואולי לא מדובר בחוויות כל כך רחוקות תפיסתית…). באופן כללי, רחוב שושן הוא רחוב מעניין מאוד, בעל אופי חילוני-משהו, אך ניתן לצפות בו בכל הטיפוסים של העיר הזו (נו, כמעט).

אז לאחר הבהרנו את הכללים (כן לגבינות עזים וכבשים + מלפפון חמוץ הוא השטן - זוכרים?) עדי אמר לי להזמין מה שאני רוצה. אני טובה בדרך כלל בהחלטות, אבל עדי הגדיר לי כלל משלו - בגלל שהמקום מגיש גם בשר, נלך על צמחוני. אז זרמתי. התחלנו בשתייה - עדי הזמין את תזקיק העשבים שמיוצר במקום ואני הלכתי על הבייסיק - 400 מ״ל של שפירא, הבירה הכי ירושלמית שיש. אחרי שעדי סיים את התזקיק הוא הזמין קוקטייל על בסיס וודקה שהתחבב עליו במיוחד.

אחד. אחד הטובים.

מבחר הכריכים היה מרשים והחלטנו ללכת על הכריך הראשון, שגם נושא את השם 'אחד'. הכריך היה מעולה, כבר מהביס הראשון. יש כריכים שצריך לקחת כמה ביסים כדי לחוש בכל המרכיבים. כאן הביס הראשון נתן את התמונה הגדולה על כל צבעיה - הסלק, החרדל... הכל היה שם והשתלב בצורה נפלאה. חשוב לציין כי בתפריט מוצעת אפשרות לקבל את הכריכים בלחם ללא גלוטן, דבר מבורך במיוחד עבור קהילת הצליאקים בירושלים שלא זוכה לרוב לאופציות ראויות.

את הפחמימות היה לנו חשוב לאזן קצת עם מזטים ופלטת גבינות (אבל אל תדאגו, גם אלו הגיעו עם פחמימות). פלטת הגבינות הייתה מעניינת מאוד, עם גבינות מחלב עזים וכבשים (כך כל הגבינות במעדניה - מומלץ לחובבי הז׳אנר). הטעמים היו חזקים וניכר גיוון בכל הדברים מסביב - פירות, ריבות שונות והשטן הגדול מכולם - מלפפון חמוץ, שעדי הרחיק ממני ונרגעתי.

על גבינות, עזים ומה שביניהן

אי אפשר לפקוד מעדניה מבלי לטעום מהמזטים שהיא מציעה, לכן הזמנו שלושה - צזיקי סלק, פלפלים קלויים וטעימים וסלט חצילים שהיה מתובל עם הרבה הרבה לימון, בקטע טוב כמובן. הצזיקי סלק הזכיר לנו במראה שלו את סלט הכרוב הסגול במיונז של ״אחלה״ שאפשר לקנות בסופר. אבל לפי מה שעדי דיווח - הדמיון הוא במראה בלבד.

אלכוהול בלי פחמימות בשבילי זה כמו שישי בלי ביקור בשוק. כמו קפה שחור בלי סוכר. כמו תקופת מבחנים בלי בכי. כמו בחירות בלי עוד בחירות אחריהן. לכל אורך הארוחה זרם אלינו לחם. חשוב לי לציין שבאופן אישי, תנאי הסף שלי לשתיית אלכוהול הוא ליווי של פחמימה. הלחם שהגיע היה פריך וחם. זו הייתה תוספת מבורכת על כל המזטים והגבינות שהיו על השולחן. מבורך אף יותר היה חידוש המלאי הנדיב, שעליו נגבה בדרך כלל סכום כסף משמעותי במסעדות.

כל מזט צריך לחם. הרבה לחם.

העיניים שלנו היו קצת גדולות והזמנו גם סלט. על אף שהשפע שעל השולחן כמעט נעלב מהרצון שלנו לצרף סתם ״ירקות פשוטים״ לחגיגה. הסלט עצמו - סלט רגיל למדיי שארזנו בסוף הארוחה. נשנשתי ממנו קצת, אבל מראש כשנכתב בתפריט שמדובר בסלט משתנה והמלצרית הסבירה שמדובר בסלט שוק, ידעתי שמדובר כאן בהימור.

כך גם היה עם הקינוחים - עוגיית שוקולד צ׳יפס ומקרון שבחרתי כי אהבתי את הצבעים שבו. עד עכשיו אני לא בדיוק יודעת מה היה טעמו, אבל זה היה הימור. כי אתם יודעים מה אומרים: מוצאי יום הכיפורים זה הזמן הכי טוב להימורים. סתם, אף אחד לא אומר את זה.

מבחר קינוחים בצבעי בית"ר

לסיכום הביקור - היה טעים. אבל מעבר לכך, היה מגוון ומיוחד ובעיקר שונה מכל מה שקורה ברדיוס הזה בעיר. אני אוהבת את הקונספט הזה של מעדניות, שמאפשר לך להגיע ולקבל בכל פעם חוויה קולינרית אחרת.

לאחר שסיימנו לאכול ולדבר על פוליטיקה, אריאל שרון, ההתנתקות, כלכלה ועל ההיסטוריה הירושלמית של שנינו - הבנתי שאנחנו מאוד שונים. אבל זה גם מה שיפה בעיר הזו - אפשר לשבת במוצאי כיפור במקום שמגיש בשר וחלב, להזמין אוכל צמחוני (כדי שנוכל לחלוק הכל) למרות ששנינו אוכלי בשר ולשתות בירה ירושלמית ותזקיק שמוכן במקום.


לאתר האינטרנט של המזקקה

יום שבת, 5 באוקטובר 2019

האטצ'

הילה סולימני היא מנהלת פרויקטים בקרן מיראז' ישראל. בין יתר תפקידיה היא רכזת פורום ארגוני החיילים הבודדים. אחרי שלוש שנים בתפקיד, נראה לנו הגיוני שהיא תוכל לתת לחיילים הבודדים שמגיעים אלינו מארצות הברית כמה המלצות על אוכל אמריקאי טוב. אז לקחנו אותה להאטצ', שילוב מנצח של מבשלת בירה ומטבח אמריקאי.

ירושלמים לא סתם מוקסמים מעירם. זר לא יבין זאת כנראה לעולם. אבל אפשר להבין אותם במקצת ברגע שמגלים את סודות הסמטאות והקסם בלילות. בשנים האחרונות הגיעה שמועה גם לאנשי המרכז - יש קולינריה ירושלמית. כך שכשקיבלתי את ההזמנה מעדי להגיע לירושלים ולנחות במסגרת הבלוג היישר ללב ליבה של ירושלים הקולינרית, קפצתי על ההזדמנות. היעד הנבחר היה האטץ', שאולי כשמה, מנסה לבקוע את חומות הקולינריה הישראלית.

יוצאים לדרך

אם כל חייכם רציתם לשבת במסעדה בניו יורק ולטעום קצת על מה כל המהומה, אך אתם שומרי כשרות, האטץ' יכולה להוות פתרון נחמד עבורכם. המסעדה ממוקמת בלב השוק ויכולה בהחלט לספק חוויה אמריקאית. אם זה בעיצוב של המקום, הצוות דובר האנגלית (רגע, תנשמו... הם מבינים גם עברית 😊) וכמובן התפריט החווייתי. האוכל מוגש בכלים חד פעמיים, מה שמעצים את החוויה של אוכל רחוב קליל שאפשר פשוט לחטוף וליהנות ממנו. לא כולם יאהבו את הרעיון, אבל עליי זה עבד.

האטצ' מבטיחה אוכל אמריקאי וכמי שידועה בחיבתה לתחום הגעתי רעבה. התחלנו בקטנה עם צ'יפס דרום אמריקאי וכדור מק אנד צ'יז. הצ'יפס איכזב עם רוטב כבד שנשפך בנדיבות יתר ומעליו הונחו פרוסות בצל סגול וחתיכות בצל ירוק. ואז הגיע המנה שיכולה בהחלט להיות מוכרזת כמנה הטובה ביותר של הערב - כדור מק אנד ציז', שאפשר לסכם אותה במשפט: "אם היו עוד 10 בצלחתי הייתי בקלות מסיימת אותם". כדור מושלם שמצליח לדמות בהחלט תחושה של כדור עם גבינה, כשמעל יש רוטב עדין ותוספות קלילות שהצליחו לסחוף אותנו. מיותר לציין שסיימנו בקלות את המנה.

טקס יהודי עתיק לפני שמתחילים לאכול: סלפי

ואם כבר הרחקתי עד ירושלים אז חובה לפרוש כנפיים ולטעום את ההבטחה הגדול של התפריט - הכנפיים. הזמנו כנפי שום ופרמז'ן, רק שלמעשה הגיעה בסוף מנת באפלו. מנה מעט חריפה למי שלא חובב אוכל חריף אבל בהחלט הייתה מנה טעימה ששווה לנסות למרות החריפות. באמצע המנה שכבר הבנו שנעשתה טעות במנה, ביקשנו לחזור להזמנה המקורית וקיבלנו כנפיים שעמדו במשימת הפרמז'ן-דמה והיו מעניינות ומיוחדות בטעמן. עדי העדיף את גרסת הבאפלו, אבל עבורי השום-פרמז'ן בהחלט עבד.

הקוקטיילים המעניינים שתפסו את עינינו והקפיצו את הסעודה היו The Passion of the Hibiscus שהקליל את הרטבים הכבדים והצליח ללוות את הארוחה בכיף ובטעם פירותי מענג, ומשקה ה-Southern Brunch ששיחק על אותם טעמים אך היה מחוזק ומחודד יותר בטעמיו. 2 אופציות שיכולות בהחלט לעשות את העבודה לצד ארוחה שכזו.

כנגד 4 בירות דיברה התורה

המסעדה מתפארת במבשלת בירה מקומית, לכן החלטנו להזמין את מגש הטעימות שכולל אופציה לבחור 4 מהבירות. אנחנו הלכנו על Sour with a Splash בתוספת נענע, שכמו בתפריט הייתה חמוצה ועדינה ואכן יכולה להוות אחלה של משקה קליל ומרענן למי שלא אוהב את טעם הבירה הדומיננטי (הערת העורך: אני!). הבחירה השנייה שלנו הייתה ה-Vienna Schalager שהבטיחה מורכבות טעמים והתגלתה כבירה רגילה ועדינה. השלישית, Mr. Greenblatt, השאירה טעם עז של בירה מרוכזת עם מרירות שיכולה להתאים לחובבי בירה עם טעמים עמוקים. אם כבר אתם חזק בענייני בירות תוכלו להמשיך ולטעום את Pliz שהוצגה כ-"הבחור ההוא שלא אמור להדאיג אותי" אבל אותי היא הדאיגה מאוד עם טעם עז של מרירות מה שאומר שזה ממש לחובבי אקסטרים קולינרי.

לקינוח הזמנו את "ה-עוגיה" (כך היא נקראת בתפריט) שנשמעה מוזרה ומסקרנת עם שומן בקר במקום חמאה. בפועל זו הייתה רק עוגיית שוקולד צ'יפס שלא הצליחה לגלות טעמים מיוחדים שיצדיקו את היותה האופציה היחידה לקינוח במסעדה. וחבל, כי הארוחה דרשה איזה קינוח קליל שיאזן את הטעמים.

שכחנו להשאיר מסר שלנו: עוד נשוב. בתקווה לקינוח טוב יותר :-)

לסיכום כללי, אפשר לצאת שבעים, אם יודעים מראש מה הבשורה של כל מנה ועד כמה מוכנים לנסות תחליפי גבינה פחות  מוכרים לחך הישראלי. המיקום מזמין ונוח, החוויה הכללית משדרת חו"ל וסטייל ניו יורקי שבכיף מושך את הקהל הישראלי. ואולי הכי חשוב האוכל מוגש בצורה מזמינה ובמהירות יחסית (ויש שיאמרו במהירות מדי...).


לאתר המסעדה