יום שישי, 21 בינואר 2022

אלורו

בית הקפה אלורו בחצר בית ילין, נפתח בתחילת 2020. ואז הגיעה הקורונה, שהיא אולי לא זמן טוב לפתוח מסעדה, אבל אם תשאלו את תפארת קופלד, ירושלמית אסלית מלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, האוויר הפתוח של מוצא זה המקום להיות בו.

"בוטיקית, תרצי לבקר מסעדה נחמדה בחמישי בערב?" כתב לי עדי לפני כך וכך זמן. באופן כללי כשאני נקראת בשם הבוטיק אני נוטה לענות בחיוב, אבל משם ועד להוצאה לפועל עברו עוד אי-אלו ימים וחודשים ודיוקים, עד שהגענו לעת הזאת. חיכינו ליום המיוחל, ואין כמו יום הולדת 4 שנות עבודה ומזג חורפי עדין כדי לצאת (ולהוציא) אל האור את חוויית הבוטיק עם הטייטל של מבקרת מסעדות. 

מארגנים ארוחה לתפארת!

הבחירה של המקום הייתה קלילה לאור העדפתי לקונספט של בית קפה צמחוני בזמן אור, וכך מוצא היפה קראה לי לשוב אליה ומצאנו עצמנו בקפה אלורו בבית ילין במוצא העתיקה והיפה. כיאה למי שגדלה בעיר העתיקה שבתוך החומות, כנראה שהנשמה שלי מחפשת את העתיקוּת כדי להרגיש בבית... על החומות ויתרתי לטובת אוויר ההרים, שאני בטוחה שעוד יעבור פה דרך התמונות.

אוויר ההרים עובר?

קפה ״אלורו״ הוקם על ידי בני הזוג אורלי כהן-אלורו ואריאל לוי. המאפים מיוצרים מחומרי גלם משובחים ונאפים במקום על ידי חופית, אחותו של אריאל. זהו מקום קסום, מוקף בבוסתן ובכרם גפנים, אשר פועל מתוך חזון להקים מטבח המבוסס על חומרי גלם טריים, אורגניים ברובם, שנקנה יצרנים מקומיים.

הסיפור המקומי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט. סנדוויצ׳ים בשם שטיינברג, שמחה כץ, יהושע ושרח, יהודה, ברוזה ומקלף, כולם מהמתיישבים החלוצים של עמק מוצא. בסוד נגלה לכם שברוזה ושטיינברג הם אמנם שני אנשים שונים, אך קיבלו כריך דומה שמשנה את שמו בהתאם לעונה. מאחר והוא אהוב עליי במיוחד, ביקשתי כהרגלי לפתוח איתו. לא עוד סנדוויץ' משמים, כי אם כריך נהדר שמשדר טריות עד לאחרון העלעלים, כולל צילחות מרשים בצלחת חרסינה של סבתא. ואם כבר הזכרנו בגעגוע את סבתא, אז תודה לסבתא עדה על הממרח הסודי שעושה עבודה נהדרת!

וכך זה נראה בקיץ!

הבחירה השנייה הקבועה שלי היא סלט עלים ופרי העונה, שמגיע ב-50 גוונים של ירוק, גבעולים ושאר מיני עלים. חגיגה לאוהבי הטבע הפראי (אני כזו! עדי רק טעם) ולנטורופת שלי, שאיכשהו בזכותו גם עדי ואני הכרנו.

בשלב הזה המנות עברו למודולציית בצק אחרת ואהודה יותר - הרי הוא הדניש בצורות שונות ומילואים מפתיעים. התחלנו עם דניש במילוי ארטישוק ובצל, שהרי ידוע שארטישוק הוא ממשפחת ירקות המלוכה אשר יש בהם ניצוץ אלוהי חשוף. עוד לקחנו, שלא לומר עדי לקח, דניש אנטיפסטי על קרם שקדים וציין שזו המנה הכי צבעונית! כנראה שאפשר ללמוד רבות על בני אנוש מחלוקה דיכוטומית בין אלה שחובבי צבעוניות לבין הסוגדים ל-50 גוונים של ירוק...

שני דנישים, כריך וסלט יצאו לבית קפה. אל תשאלו מי נשאר.

לסגירה סופית של מכסת הבצק החודשית הלכנו לבחור את הקינוחים. זה החלק הארי של הארוחה, שכן ייחודיות נוספת של המקום היא בקינוחים שהם באמת אחרים ומסקרנים תודות לכך שהקונדיטוריה היא חלק מהמקום. ולפני שאתם ממהרים להסיק מסקנות, רמז דק: תחשבו שוב לפני שאתם מגיעים ביום שישי, צפוף מדי.

אז מה לקחנו? מאפה גבינה עם אוכמניות (זכה בתואר המאפה היפה!), דניש פיסטוק קרם ברולה (המיוחד!) ומאפה שבלול קינמון (הלא רגיל!). כולם היו נפלאים בעיניי. עדי התחבר הכי לפיסטוק ברולה. אני לעומת זאת מרגישה שהוא צריך טעימה כ-stand alone בכדי להבין אותו יותר, אז לא תהיה ברירה אלא מאשר לקיים ביקור חוזר (עוד יבוא, עוד יבוא...).

לשלב הקינוחים כבר עברנו פנימה.

מאחר שאני בעד הנגשה הכנתי מפת ניווט שתעזור לכם לבחור נכון:

  • אם אתם אנשי הצבע - הפיסטוק ברולה הוא שלכם. 
  • אם אתם כמוני, אנשי הגוונים הירוקים - המאפה קינמון ינחם אתכם.
  • אם אתם מדור געגוע לגבינת טוב-טעם - אז מאפה הגבינה והאוכמניות ילטף קצת את הגעגוע הזה.
הצוות יושב על המדוכה

לצד כל המתוק אני לגמתי קפה הפוך שיבולת, שבכנות? הוא לא הקפה הטוב שטעמתי בחיי. אז אם אתם אניני קפה כמוני, רק תהיו מוכנים נפשית כדי לבלוע בקלות. עדי בחר לאזן את המתוק מתוק הזה ולכן הזמין שוקו פרלינים... שהיה לו סבבה לגמרי!

מלבד כל הזוטות הנ"ל, היופי של המקום היווה הפסקה מרעננת בעיצומו של שבוע (שלישי-פעמיים-כי-טוב) מעיסוק פוליטי (עדי) והתעסקות בכאב וטראומות (אני), וגם כשהם נכנסו לשיח, היה זה בפה מלא בפחמימה, כך שזה נבלע יותר בקלות. יכול להיות שיש פה ניצוץ לסטארט-אפ באמת, היו קשובים... בתקווה לעוד ימי חמד כאלו!


יום ראשון, 2 בינואר 2022

ג'וי

מסעדת ג'וי בשדרות ממילא מוכרת זה שנים בתור המסעדה הממוקמת בבית שאירח את הרצל בביקורו ההיסטורי בירושלים. כעת הגיע הזמן לביקור היסטורי נוסף בבית, הפעם בכיכובה של טליה דקל-פלייסיג, סמנכ"ל תוכן במועדון העיתונאים בירושלים. 

מה הוא "ג'וי"?

מלכת סידור הבית האגדית מארי קונדו מנחה את עוקביה להחזיק בכל חפץ אותו הם שוקלים לשמור או לזרוק, ולשאול את עצמם לפני קבלת ההחלטה "האם זה מביא לכם JOY?". במסעדת גו'י השוכנת במרכז השדרה של ממילא, ניתן למצוא בדיוק את התחושה הזאת (ולא רק "שמחה", "אושר", "סיפוק" או "עליזות" כפי שמתרגם אותה האתר מורפיקס) בכל ביס ולגימה. 

זהו ג'וי!

לפני מספר ימים, זכיתי להצטרף לחברי הטוב עדי ארבל לאירוח מפנק בערב חורפי במיוחד המאפיין את ירושלים. לקחתי הפסקה מהעבודה והילדים לכמה שעות כדי להיכנע לאינסטינקטים הקרניבורים שלי בשקט ומבלי שאף ילד קופץ עלי, מנסה לאכול מצלחתי או גורר אותי לראות קלף פוקימון חשוב במיוחד. על אף שפחדתי מה יהיה כשאשוב הביתה - גבירותיי ורבותיי - זה היה שווה את זה!

חידה: מה זה?

איך שהגענו ישר דאגו לחימום של המקום שלנו בחוץ היכן שבחרנו לשבת. המלצר ליאור היה חביב ונתן לנו הצעות למנות שלא אכזבו. פתחנו את הארוחה עם קוקטיילים מצוינים: אני עם גרין ג'ין ועדי עם סנגריה לבנה, גם היא על בסיס ג'ין. אני אישית אוהבת פחות מתוק ולראשונה בחיי קיבלתי קוקטייל לא ממותק בכלל, עם טעמים חזקים של בזיליקום, במקום הנענע שבדרך כלל חוגגת. אחלה ספתח לערב.

האם זו הפוקצ'ה הארוכה בתבל?

למנת הפתיחה פינקו אותנו בבאן אסאדו מעולה בגודל נדיב במיוחד (נא לדמיין פי 2 מה שמקבלים בחתונות) עם בשר מפורק בבישול ארוך ומתובל בחריפות מעודנת וטעימה בזכות השילוב הנהדר של איולי צ'ילי וכוסברה. אכלנו גם סביצ'ה סלמון במרקם עדין וקרמי בצבע כתום ומוגש בצורה יפיפה עם פוקצ'ה מפתה ונבטים חמודים עד כדי כך שהיה חבל להרוס את הצילחות. 

באן פי 2

למנות העיקריות לקחנו אסאדו עם עצם ומדליוני פילה בקר, שהתגלו כשתי בחירות נכונות כנראה, כי לא נותר אף פירור. האסאדו, שעבר יישון במסעדה עצמה (שמחזיקה בשני מקררי יישון מושקעים) היה כל כך רך שאפשר היה לצלול פנימה וללכת לאיבוד בו, והיה מוגש לצד קונפי בטטה מתוקה העשויה בצורה מושלמת. מנת מדליוני הפילה שהוכנו בציר בקר ורוטב יין הייתה גדולה ומשביעה בלי אף זכר לשומן, והוגשה לצד רביולי בטטה שנתן איזון מושלם של פחמימות מנחמות.

אמרנו כבר שהצילחות מהמם?

לקינוח חילקנו (כבר היה מוגזם להזמין שניים) טארט קרמל ולצדו אספרסו כדי לסיים את הארוחה ברמת המתיקות והקפאין אליה הייתי זקוקה לפני החזרה למציאות.

וגם זהו ג'וי!

אחרי האוכל, קובי הבעלים המקסים של המסעדה, לקח אותנו לסיבוב בחללים המגוונים של המסעדה המתפרסת על 2 קומות וכוללת שני חדרים פרטיים לאירועים בעיצוב מהמם ובמיקום פצצה. לבסוף זכינו לראות את מקררי היישון המפורסמים (לא עישון, יישון!) מהחידה בתמונה בתחילת הפוסט. אין ספק שאחזור לשם בקרוב והפעם אני אפילו אהיה מוכנה לחלוק עם הילדים. 


לאתר המסעדה