אין כמו לחגוג את חזרת המסעדות אחרי הקורונה מאשר עם מסעדת שיפודים בסטייל של אכול כפי יכולתך. לשם בדיקת היכולות שלנו, נבחר שי שלומאי, מהנדס בינה מלאכותית באחת מהתעשיות הביטחוניות ושכן טוב שכמעט תמיד מציע לבשל מנה עיקרית לארוחות שבת. הנה מה שיש לו לספר לכם אחרי שעיכל את החוויה.
עזרא זה שם של אחד שיודע מתי בדיוק מורידים את השיפוד מהגריל. היית אומר לי בוא לשיפוד אצל אורלי גבות (ככה בקבוצת ווטסאפ של השכונה) לא הייתי רגוע. אם הייתי צריך לסדר את הגבות (כי בינינו עם המסיכה, זה מה שנותר) הייתי סבבה, אבל מסעדת בשרים? פחות. אז כשעדי הזמין אותי להצטרף למסעדת עזרא הגעתי רגוע. רגוע ורעב.
התרגשתי כמו לפני דייט. עדי אסף אותי באלגנטיות מהבית ואחרי שיחת נימוסין קצרה שנינו שתקנו כי כאמור- היינו רעבים. נורא קשה לנהל שיחה כשרעבים וסוף סוף המסעדות נפתחות אחרי פאוזה של חודשיים.
הדבר הראשון שקורה כשאתה מתיישב אצל עזרא זה כמות בלתי סבירה של סלטים טריים וקלים שמונחים על השולחן תוך שתי דקות. 21 סוגים בספירה שלי. תוסיפו צ'יפס מצוין, כדורי פלאפל שיכולים לעמוד כמנה בפני עצמם ולאפה חמה ועשיתם אותי מאושר. את האורז שהוגש עם השעועית לא ספרנו ולא טעמנו.
עכשיו, בואו נודה על האמת - אני איש פשוט. הטעם שלי כולל את רוב הספקטרום שלא פג תוקף (חוץ מקינמון שהוא רעה חולה בעולם ושורש הרוע, אבל אני באמת לא רוצה להרחיב עליו. לא מגיע לו). בנקודה מסוימת גיליתי שלחם, או בעצם כל בצק אפוי וחם מעיף אותי אל מחוזות אחרים של שמחה. אני אוהב בשר, שלא תבינו לא נכון. אני מאוד מחבב את הסיפור הזה של שיפוד פילה בקר (ראו בהמשך) שמתפצפץ לך בפה עם כל העסיסיות שלו. אתה מרגיש שפריץ בתוך הפה שמתגלגל לו ימינה ושמאלה, אתה רוצה רק להוציא את כל המיץ מהקובייה החמדמדה הזאת. ויש 5 כאלה על כל שיפוד!
שנייה, נחזור ללאפה. אני אוהב לאפה. חמה. לא "תאוות בשרים", אבל כמיהה אנושית לחום ורכות. ביחד עם מגוון של סלטים (נציין את החצילים לטובה, גם את העדשים ואת החמוצים) מתחילים לרפד את הבטן, ואז כשהבשר מגיע, הוא אמור לתת את הפינאלה ולהביא אותך לשלב של פתיחת כפתור במכנסיים ומציצת קיסם. אני לא ילד. באתי עם המכנסיים עם הגומי. אף כפתור לא יגביל אותי.
אנחנו מתחילים לנשנש סלט סלט עם נשנושים של לאפה. שנייה ירידה למציאות: הלאפה (הראשונה, לשנייה נגיע עוד מעט) הייתה קרה. זה מצוין שהסלטים כבר יושבים בהיכון, עושה להם טוב קור ירושלמי של סוף מאי. ללאפה פחות. היינו נשארים רק עם הלאפה הראשונה אני לא חושב שהיו לי תלונות. אבל כשהגיעה הלאפה השנייה חמה, בוערת, מחייכת אלי - פתאום אתה מבין מה הפסדת קודם. אבל מילא, אנחנו פה כדי לפרגן וזה מה שאני עומד לעשות, בין היתר כי המלצרים היו אדירים. הלאפה לא הגיעה בעצמה וגם לא הסלטים שהתמלאו מחדש. כל שתי דקות קופץ מלצר חייכן ושואל מה צריך, תופס קעריות ריקות וממלא (בשלב מסוים עדי הכריז על הפסקה יזומה מצידנו של מילוי) יכול להיות שזו החוויה של מלצרים שרק חזרו לעבודה אחרי חודשיים של הפסקה, אבל אני מעדיף לסבור שהם פשוט אחלה של חבר'ה.
טוב, דיברנו על כל המסביב אבל עזרא זאת מסעדת בשרים. אז הזמנו בשרים. פיצלנו שני שיפודים מהמיוחדים לאנטריקוט מיושן ופילה הבקר (העסיסי בפה, זוכרים?) ומנת מרגז (6 יחידות) קוצצה לחצי פלוס שיפוד חזה אווז.
ממשיכים ללעוס ולפטפט. חזרה לשגרה, העולם אחרי (ולפני?) הקורונה, ימי רווקות בביצה והבשר מגיע. די מהר אציין. קצת מהר מדי לפני שבטני הגיעה לדיפון הרצוי. אז עוברים לסלט, סלט, ביס בשר, לאפה וחוזר חלילה.
האנטריקוט ופילה בקר היו מצוינים. ממש טעימים, אבל אני עדיין לא סגור על מי זה מי בין שניהם, וגם המלצר ששאלנו איזה שיפוד הוא מה, חזר אלינו אחרי התייעצות (לקח את השיפוד) ונתן תשובה, אבל מהוססת. כך או אחרת, אולי זה אני אבל שניהם היו טעימים באותה מידה וחסרי הבחנה. לא יודע למה יש הבדל (משמעותי) במחיר, אבל אני הייתי הולך על הזול מהשניים.
גם נקניקיות המרגז היו מעולות. ספייסיות במידה שגם אשכנזי כמוני יכול ליהנות, וגם עשויות כמו שנקניקיה צריכה להיות - ציפוי פריך של בשר טעים למאכל. נכון שהן היו קצת קטנות, אבל גם פולנים צריכים ליהנות מהמנה וזה בסדר. שיפוד חזה אווז היה החלק שהכי פחות התחברתי בעיקר בגלל חלקי השומן. אמנם הוא היה עשוי במידה ראויה, אבל מה לעשות שאני פשוט פחות מחבב את הקונספט של השומן. אפשר להניח שמי שבעניין ימצא גם שם מנה כיפית. נניח עדי, שניצל את המצב בשמחה...
בסקירת הבשר אני שוב רוצה להצביע על הנקודה של הקור הירושלמי שלא איפשר לחתיכות האחרונות שאכלנו להיות מענגות כמו הראשונות, אבל אולי המסקנה הנכונה היא פשוט לשבת בתוך המתחם ולא במרפסת. מצד שני, קורונה וזה.
בינתיים מגיעה לה עוד לאפה, הפעם חמה אש, אכילה על השובע. פיניש של חתיכת שיפוד אחרונה ועדי ואני לא מסוגלים יותר לזוז. מאושרים.
מילה לסיכום: בשבילי עזרא היא מסעדה עם שירות נהדר שמספקת אוכל טעים, ומשאירה אותך שבע עד להתפקע. אין ספק, גם בפעם הבאה אני בא רגוע אל עזרא.
לאתר המסעדה
עזרא זה שם של אחד שיודע מתי בדיוק מורידים את השיפוד מהגריל. היית אומר לי בוא לשיפוד אצל אורלי גבות (ככה בקבוצת ווטסאפ של השכונה) לא הייתי רגוע. אם הייתי צריך לסדר את הגבות (כי בינינו עם המסיכה, זה מה שנותר) הייתי סבבה, אבל מסעדת בשרים? פחות. אז כשעדי הזמין אותי להצטרף למסעדת עזרא הגעתי רגוע. רגוע ורעב.
התרגשתי כמו לפני דייט. עדי אסף אותי באלגנטיות מהבית ואחרי שיחת נימוסין קצרה שנינו שתקנו כי כאמור- היינו רעבים. נורא קשה לנהל שיחה כשרעבים וסוף סוף המסעדות נפתחות אחרי פאוזה של חודשיים.
הדבר הראשון שקורה כשאתה מתיישב אצל עזרא זה כמות בלתי סבירה של סלטים טריים וקלים שמונחים על השולחן תוך שתי דקות. 21 סוגים בספירה שלי. תוסיפו צ'יפס מצוין, כדורי פלאפל שיכולים לעמוד כמנה בפני עצמם ולאפה חמה ועשיתם אותי מאושר. את האורז שהוגש עם השעועית לא ספרנו ולא טעמנו.
 |
| תיעוד היסטורי של דייט בימי קורונה |
עכשיו, בואו נודה על האמת - אני איש פשוט. הטעם שלי כולל את רוב הספקטרום שלא פג תוקף (חוץ מקינמון שהוא רעה חולה בעולם ושורש הרוע, אבל אני באמת לא רוצה להרחיב עליו. לא מגיע לו). בנקודה מסוימת גיליתי שלחם, או בעצם כל בצק אפוי וחם מעיף אותי אל מחוזות אחרים של שמחה. אני אוהב בשר, שלא תבינו לא נכון. אני מאוד מחבב את הסיפור הזה של שיפוד פילה בקר (ראו בהמשך) שמתפצפץ לך בפה עם כל העסיסיות שלו. אתה מרגיש שפריץ בתוך הפה שמתגלגל לו ימינה ושמאלה, אתה רוצה רק להוציא את כל המיץ מהקובייה החמדמדה הזאת. ויש 5 כאלה על כל שיפוד!
שנייה, נחזור ללאפה. אני אוהב לאפה. חמה. לא "תאוות בשרים", אבל כמיהה אנושית לחום ורכות. ביחד עם מגוון של סלטים (נציין את החצילים לטובה, גם את העדשים ואת החמוצים) מתחילים לרפד את הבטן, ואז כשהבשר מגיע, הוא אמור לתת את הפינאלה ולהביא אותך לשלב של פתיחת כפתור במכנסיים ומציצת קיסם. אני לא ילד. באתי עם המכנסיים עם הגומי. אף כפתור לא יגביל אותי.
אנחנו מתחילים לנשנש סלט סלט עם נשנושים של לאפה. שנייה ירידה למציאות: הלאפה (הראשונה, לשנייה נגיע עוד מעט) הייתה קרה. זה מצוין שהסלטים כבר יושבים בהיכון, עושה להם טוב קור ירושלמי של סוף מאי. ללאפה פחות. היינו נשארים רק עם הלאפה הראשונה אני לא חושב שהיו לי תלונות. אבל כשהגיעה הלאפה השנייה חמה, בוערת, מחייכת אלי - פתאום אתה מבין מה הפסדת קודם. אבל מילא, אנחנו פה כדי לפרגן וזה מה שאני עומד לעשות, בין היתר כי המלצרים היו אדירים. הלאפה לא הגיעה בעצמה וגם לא הסלטים שהתמלאו מחדש. כל שתי דקות קופץ מלצר חייכן ושואל מה צריך, תופס קעריות ריקות וממלא (בשלב מסוים עדי הכריז על הפסקה יזומה מצידנו של מילוי) יכול להיות שזו החוויה של מלצרים שרק חזרו לעבודה אחרי חודשיים של הפסקה, אבל אני מעדיף לסבור שהם פשוט אחלה של חבר'ה.
 |
| הגיע הזמן לדבר על הבשרים. הנה תמונה של התפריט. |
טוב, דיברנו על כל המסביב אבל עזרא זאת מסעדת בשרים. אז הזמנו בשרים. פיצלנו שני שיפודים מהמיוחדים לאנטריקוט מיושן ופילה הבקר (העסיסי בפה, זוכרים?) ומנת מרגז (6 יחידות) קוצצה לחצי פלוס שיפוד חזה אווז.
ממשיכים ללעוס ולפטפט. חזרה לשגרה, העולם אחרי (ולפני?) הקורונה, ימי רווקות בביצה והבשר מגיע. די מהר אציין. קצת מהר מדי לפני שבטני הגיעה לדיפון הרצוי. אז עוברים לסלט, סלט, ביס בשר, לאפה וחוזר חלילה.
האנטריקוט ופילה בקר היו מצוינים. ממש טעימים, אבל אני עדיין לא סגור על מי זה מי בין שניהם, וגם המלצר ששאלנו איזה שיפוד הוא מה, חזר אלינו אחרי התייעצות (לקח את השיפוד) ונתן תשובה, אבל מהוססת. כך או אחרת, אולי זה אני אבל שניהם היו טעימים באותה מידה וחסרי הבחנה. לא יודע למה יש הבדל (משמעותי) במחיר, אבל אני הייתי הולך על הזול מהשניים.
גם נקניקיות המרגז היו מעולות. ספייסיות במידה שגם אשכנזי כמוני יכול ליהנות, וגם עשויות כמו שנקניקיה צריכה להיות - ציפוי פריך של בשר טעים למאכל. נכון שהן היו קצת קטנות, אבל גם פולנים צריכים ליהנות מהמנה וזה בסדר. שיפוד חזה אווז היה החלק שהכי פחות התחברתי בעיקר בגלל חלקי השומן. אמנם הוא היה עשוי במידה ראויה, אבל מה לעשות שאני פשוט פחות מחבב את הקונספט של השומן. אפשר להניח שמי שבעניין ימצא גם שם מנה כיפית. נניח עדי, שניצל את המצב בשמחה...
 |
| שי ובשר, סיפור אהבה |
בסקירת הבשר אני שוב רוצה להצביע על הנקודה של הקור הירושלמי שלא איפשר לחתיכות האחרונות שאכלנו להיות מענגות כמו הראשונות, אבל אולי המסקנה הנכונה היא פשוט לשבת בתוך המתחם ולא במרפסת. מצד שני, קורונה וזה.
בינתיים מגיעה לה עוד לאפה, הפעם חמה אש, אכילה על השובע. פיניש של חתיכת שיפוד אחרונה ועדי ואני לא מסוגלים יותר לזוז. מאושרים.
מילה לסיכום: בשבילי עזרא היא מסעדה עם שירות נהדר שמספקת אוכל טעים, ומשאירה אותך שבע עד להתפקע. אין ספק, גם בפעם הבאה אני בא רגוע אל עזרא.
לאתר המסעדה
מאוד מעניין. יש גם את חברת מרבד הקסמים . חברה מקסימים ואוכל מאוד טעים.
השבמחק