אביטל שטיין היא מנהלת פורום המנכליסטיות ובעלת עסק למיתוג וסטוריטלינג. כל דבר שהיא נוגעת בו, נוצץ ומגיע ללב של האנשים. שזה, בדיוק מה שיודעת לעשות רחל בן אלול, רק עם אוכל. החיבור בין השתיים קרה כבר מזמן, ועכשיו הוא גם מגיע למאכלי י-ם.
בנוסף על היותי ירושלמית מלידה, אני גם עצמאית שעובדת לא מעט בחוץ. הטייטל הנכבד היה אמור להוביל אותי ממזמן לבית קפה / מסעדה / בר הירושלמי אליו אני נכנסת כאילו זה הבית שלי, עושה ככה עם היד והברמן יודע מה אני שותה. היו לי כמה מערכות יחסים בעלות פוטנציאל לאורך השנים עם הקפליקס. וקדוש. והבוטקה של המיצים. אבל הביתאוכל הזה שרציתי לקרוא לו ׳המקום שלי׳... אותו לא מצאתי.
עד שיום אחד, עברתי במקרה בשדרה הקסומה של בן מיימון, ופתאום מתוך הבוטקה שחוצה את השדרה לשניים מבלי שקודם שמתי לב אליו, עולה ריח של מרווה שרופה, בלסמי מצומצם ולחם טרי. ואני קצת לא מבינה איפה אני. הריחות הזמינו אותי אט אט ומהר לשאול מה הפשר בשדרה שחשבתי שהכרתי.
פיינליסטית מאסטר שף - רחל בן אלול והחיוך הגיחו מאחורי הדלפק הגדוש במוצרים ששייכים למביני העניין (מהסוג שלרוב לא ימצאו בבתי קפה ירושלמים וכשרים (סליחה)). ידעתי שזה המקום שלי כשהזיתים ישבו שם על הדלפק, קרובים יותר אלי מאשר אל רחל. המסקנה הייתה פשוטה - הגעתי הביתה.
אחד המבחנים הפשוטים שכל סועד יכול על פיו לדעת אם הוא אוכל במקום ראוי או ראוי פחות הוא מבחן הזיתים. מתיישבים, מבקשים כוס מים וצלוחית זיתים. אם הסיפור הוא כזה שאין זיתים היום או בכלל, ניתן לדעת די במיידי שאין זה מקום ראוי. ואם המשפט הנ״ל גרם לך לעשות פרצוף כזה של - איייייף זיתים - אז הפוסט הזה כנראה לא בשבילך. כי זיתים הם בעצם החיים עצמם (אם יודעים איך לטפל בהם).
ואצל רחל, הו כמה שיודעים. הזיתים שלה שוהים בתוך שמן זית כבישה הכי ראשונה וזרעי כוסברה מעוכים. כך בעצם מתחילה החוויה אצל רחל - והחוויה ממשיכה דרך צלפים, ריבת חבושים, קממבר צלוי וניואנסים שיש ביכולתם לזרוק אותך למחנה יהודה, לגיל 6 או לבוקר בכפר איטלקי (אצלי איטליה זה שם קוד לכל הדברים הטובים בעולם).
עד כה חגגתי אצל רחל יומולדת ב-9 בבוקר, הזמנתי צהריים ושיחת ׳חיי לאן ודיאטה מהיכן׳ עם אבא, הגיתי מוצר חדש לעסק שלי עם חבר נפש בשעות הדמדומים, פגשתי קולגה ועוד אחת ועוד אחת באמצע היום, וכמעט תמיד התלוותה אלי קערת ממולאים שרחל מכינה ידנית + קמפרי* תפוזים (תפוזים טריים אגב כי אצל רחל כאמור, מבינים עניין).
* עוד דרך לדעת שהגעת הביתה זה כשלא שופטים אותך ואף מעודדים אותך להזמין ממולאים ואלכוהול בכל שעות היום.
הציפורים המצייצות, הזיתים הארומטיים, האוויר הירושלמי והשמש המרצדת הם רק אינטרו לפייס דה רזיסטנס.
גבירותי ורבותיי,
הכריכים
(הכי יצירתיים שפגשתם).
בין שתי פרוסות לחם שהם סוג של כלאיים של בגט ופרנה, תמצאו בווריאציות שונות טעמים מעוררים ומנחמים. בין המרכיבים הכובשים: רוסטביף טונה, ארטישוקים מוחמצים, צנון שחור, קממבר צלוי, מרמלדת חבושים, ביצה רכה, פטריות צלויות, כרוב אדום, תפוזים טריים, גבינה כחולה, קליפת לימון, פומלה, חצילים מטוגנים, דגים צרובים ועוד מלא דברים טובים. בנוסף, יש לרחל טריידמארק שהוא רק שלה - לא משנה כמה הסנדוויץ׳ צבעוני - תמיד תמיד, תופיע טחינת סילאן שעוברת צריבה תחת הברנר כך שבכל ביס, לא משנה באיזה מסלול בחרת ללכת, הטחינה המתקתקה מקבלת ביטוי כדי להזכיר לך שאת בירושלים.
כשעדי הזמין אותי לביקורת בבלוג שלו, היה לי ברור שאני רוצה לכתוב על רחל והקסמים שהיא עושה. איך שצעדתי לבוטקה, אחד העובדים שלה זיהה אותי צועדת בשדרה וכשנכנסתי המתינה לי כוס מים קרים מקושטת בפלחי לימון ו׳איך הלך לך היום׳ חברותי.
עדי ואני התחלנו עם הכריך רוסטביף טונה שמכיל חוויה שלא ניתן לתאר במילים וגם אבוקדו, פסטו, ביצה רכה, בצל סגול, עגבנייה, מלפפון חמוץ, חמאת כמהין, בזיליקום, צנונית, פלפל חריף ורוטב קיסר. המשכנו עם הכריך סלמון בטטה ממנה בצבצו שמנת, סלומון מעושן, בטטה בקינמון ומייפל, עירית, רוקט (הוצאנו את הרוקט כי עדי אוכל הכל חוץ מרוקט), ביצה, לימון כבוש, עגבנייה, בצל סגול, צנונית, צלפים וחריף. הדבר היחיד שהתבאסנו עליו היה השירות, שהיה אמנם אדיב ונעים אבל איטי ומעט מסורבל.
בתפריט יש גם סלטים וקינוחים ואפשר לאכול מהם אבל אם אתם רוצים לחוות את ירושלים בביס נכון, לכו על אחד הכריכים. אם רחל שם, תזמינו את רחל תכיני - בגדול זה אומר שרחל מביטה בך שתיים וחצי שניות, מבינה את המאטריה, שואלת לאלמנטים אסורים כמו הרוקט של עדי ועפה למחוזות שלה בהם היא יוצרת כריך מדויק למצב רוח שלך באותו הרגע. זה שווה. וזה נכון.
בדיוק כמו הבוטקה שלה בשדרה:
שדרות בן מימון 13, ראשון-חמישי 23:00-7:00, שישי 17:00-7:00, כשר.
לדף הפייסבוק של רחל בשדרה
דברים טובים באים בין שתי פרוסות לחם
עד שיום אחד, עברתי במקרה בשדרה הקסומה של בן מיימון, ופתאום מתוך הבוטקה שחוצה את השדרה לשניים מבלי שקודם שמתי לב אליו, עולה ריח של מרווה שרופה, בלסמי מצומצם ולחם טרי. ואני קצת לא מבינה איפה אני. הריחות הזמינו אותי אט אט ומהר לשאול מה הפשר בשדרה שחשבתי שהכרתי.
פיינליסטית מאסטר שף - רחל בן אלול והחיוך הגיחו מאחורי הדלפק הגדוש במוצרים ששייכים למביני העניין (מהסוג שלרוב לא ימצאו בבתי קפה ירושלמים וכשרים (סליחה)). ידעתי שזה המקום שלי כשהזיתים ישבו שם על הדלפק, קרובים יותר אלי מאשר אל רחל. המסקנה הייתה פשוטה - הגעתי הביתה.
רחל ואביטל. אל תגלו להן מי זו מי. |
אלוהים נמצאת בפרטים הקטנים
ואצל רחל, הו כמה שיודעים. הזיתים שלה שוהים בתוך שמן זית כבישה הכי ראשונה וזרעי כוסברה מעוכים. כך בעצם מתחילה החוויה אצל רחל - והחוויה ממשיכה דרך צלפים, ריבת חבושים, קממבר צלוי וניואנסים שיש ביכולתם לזרוק אותך למחנה יהודה, לגיל 6 או לבוקר בכפר איטלקי (אצלי איטליה זה שם קוד לכל הדברים הטובים בעולם).
כפיים. שיגעון. קמפרי. ואחת, אחלה חמודה |
ועדיין לא דיברתי על הכריכים
* עוד דרך לדעת שהגעת הביתה זה כשלא שופטים אותך ואף מעודדים אותך להזמין ממולאים ואלכוהול בכל שעות היום.
אני פה רק כדי לעורר את התיאבון (צילום: איתן אסרף) |
שתי פרוסות לחם ומלא קסם
גבירותי ורבותיי,
הכריכים
(הכי יצירתיים שפגשתם).
בין שתי פרוסות לחם שהם סוג של כלאיים של בגט ופרנה, תמצאו בווריאציות שונות טעמים מעוררים ומנחמים. בין המרכיבים הכובשים: רוסטביף טונה, ארטישוקים מוחמצים, צנון שחור, קממבר צלוי, מרמלדת חבושים, ביצה רכה, פטריות צלויות, כרוב אדום, תפוזים טריים, גבינה כחולה, קליפת לימון, פומלה, חצילים מטוגנים, דגים צרובים ועוד מלא דברים טובים. בנוסף, יש לרחל טריידמארק שהוא רק שלה - לא משנה כמה הסנדוויץ׳ צבעוני - תמיד תמיד, תופיע טחינת סילאן שעוברת צריבה תחת הברנר כך שבכל ביס, לא משנה באיזה מסלול בחרת ללכת, הטחינה המתקתקה מקבלת ביטוי כדי להזכיר לך שאת בירושלים.
הצרבת הזו תעשה לך טוב (צילום: איתן אסרף) |
עדי ואביטל אצל רחל
עדי ואני התחלנו עם הכריך רוסטביף טונה שמכיל חוויה שלא ניתן לתאר במילים וגם אבוקדו, פסטו, ביצה רכה, בצל סגול, עגבנייה, מלפפון חמוץ, חמאת כמהין, בזיליקום, צנונית, פלפל חריף ורוטב קיסר. המשכנו עם הכריך סלמון בטטה ממנה בצבצו שמנת, סלומון מעושן, בטטה בקינמון ומייפל, עירית, רוקט (הוצאנו את הרוקט כי עדי אוכל הכל חוץ מרוקט), ביצה, לימון כבוש, עגבנייה, בצל סגול, צנונית, צלפים וחריף. הדבר היחיד שהתבאסנו עליו היה השירות, שהיה אמנם אדיב ונעים אבל איטי ומעט מסורבל.
עדי ואביטל. אל תגלו להם מי זו מי |
בתפריט יש גם סלטים וקינוחים ואפשר לאכול מהם אבל אם אתם רוצים לחוות את ירושלים בביס נכון, לכו על אחד הכריכים. אם רחל שם, תזמינו את רחל תכיני - בגדול זה אומר שרחל מביטה בך שתיים וחצי שניות, מבינה את המאטריה, שואלת לאלמנטים אסורים כמו הרוקט של עדי ועפה למחוזות שלה בהם היא יוצרת כריך מדויק למצב רוח שלך באותו הרגע. זה שווה. וזה נכון.
בדיוק כמו הבוטקה שלה בשדרה:
שדרות בן מימון 13, ראשון-חמישי 23:00-7:00, שישי 17:00-7:00, כשר.
לדף הפייסבוק של רחל בשדרה