יום ראשון, 26 במרץ 2023

דרך הגפן

מסעדת דרך הגפן קמה לפני 11 שנים, עת קם הבלוג מאכלי י-ם. איכשהו הדרכים לא הצטלבו, ולטובת ביקור הביקורת ליהקנו את ד"ר אשר מאיר, עמית בכיר בפורום קהלת שעלה לאחרונה לכותרות. הנה מה שלאשר יש לספר לכם על המחקר שערך במקום...  

בספר הכוזרי של הרב יהודי הלוי, מסביר החכם היהודי למלך כוזר שתכליתן של ברכות הנהנין היא לגרום לאדם לשים לב להנאות שלו, כך שאלו יתעצמו בתודעתו. ובכן, כאשר הגעתי יחד עם עדי למסעדת "דרך הגפן" במושב בית זית, נזכרתי שהצורך לכתוב ביקורת צריך לזרז אותי לשים לב היטב לאוכל שאני שם בפה, ובכך להעצים את ההנאה שלי, לצד כמובן התועלת לקוראים. כך הפך הביקור לחוויה לא רק קולינרית אלא גם רוחנית.

אשר ועדי בדרכים: דרך הגפן, דרך הטבע ודרך הצלחת

המקום נגיש מאד, הוא נמצא דקות אחדות בלבד מן העיר בזכות כביש 16 החדש. בחודשי החורף עוברים דרך המאגר היפהפה. חנייה בשפע בסמיכות מקום. עיצוב המסעדה הוא בסגנון כפרי שמתאים לסביבה של המושב בית זית, יש סביב שבילים ובריכות קטנות ואף משתלה צמודה. שתי עובדות הסבירו לנו פנים בכניסה ודאגו לנו לשולחן. כמות הסועדים הייתה מרשימה בהיחשב בשעה המוקדמת – 4:15 בצהריים. 

כלל אחד שמנחה אותי בבחירת מנות במסעדה לא מוכרת הוא, לבחור דברים ששף לא היה מעז לעשות אם הוא לא היה עושה אותם טוב. אך נוכחתי שבדרך הגפן כמעט כל מנות הפתיחה נשאו אופי נועז למדי: מנות לא שגרתיות דוגמת טאקוס דג ים, מוצרלה בורטה, או ניוקי סלק. לכן נשענתי על כלל שני שלי, להישמע לעצות של סועדים מנוסים. ובכך בהתייעצות עם עדי החלטנו על המוצרלה ועל מנה בשם PPP המורכבת מפולנטה, פורטובלו ופרמזן. בזה האחרון מצאתי תעוזה כפולה, שכן מדובר במנה שאינה נדושה ובנוסף מסתכנת בבנליות בשל האופי הסתמי של פולנטה, אוכל במקור עממי.

מנות ראשונות נועזות שעומדות בציפיות.

הבורטה היא כדור מוצרלה במילוי קרם שמנת, גוש לבן-בתוך-לבן שופע על רקע של ירקות טריים בשמן זית איכותי. מנה עדינה וטעימה. מוצרלה היא גבינה טעימה אבל בלי המון אופי, הייתי ממליץ לזווג לו יין הולם (עם נהג תורן אם צריך). הצורך בנהיגה מנע ממני להתנסות במיני אלכוהול, אבל תפריט היינות נראה מושקע. בדקתי ובירה יש רק בקבוק ולא חבית. הפולנטה הצליחה לשמור על המרקם והטעם של גרגירי התירס – משימה לא מובנת מאליה.

דבר העיקריות

למנות עיקריות הזמנו פילה לברק בגריל וצלחת ירקות ממולאים. הלברק היה בסדר גמור, אם כי לא מיוחד. מסתבר ששכחתי את הכלל השלישי שלי – כאשר שוקלים להזמין דגים, תמיד לשאול מה הכי טרי. הממולאים היו מושקעים, הירקות בעטיפה שמרו על טעמם והיוו חלק אינטגרלי של המנה ולא רק תירוץ למילוי. העדשים טעימים מאד, שוב (כמו הפולנטה) הצליחו שמור על מרקם האורזים ולא ליצור גוש, כנ"ל עם האורז המלא, אותו ניתן לכנות אורזים מלאים. פה חזרני לדיני הברכות, ובזכות השמירה על המרקם הטבעי של האורז הסתפקתי אם יש לברך על האורז בורא מיני מזונות או די בברכת בורא פרי האדמה, ולרגע הסתפקתי אם בכלל מדובר באורז בר.

אשר מכוון: בורא פרי הפאדג'

בשל העדפתי שלא לצרוך גלוטן, סיימנו עם עוגת שוקולד פריזאית ללא חיטה, אז כנראה זה יותר בקטגוריה של הפאדג' מאשר העוגה אבל זה היה טעים, לא ממש עדין אבל גם לא מכביד. לצליאקים ושאר בעלי רגישויות לגלוטן, לא קל להסתדר במסעדות חלביות, אבל התפריט המגוון של המקום מצדיק את הביקור גם למי שהמאפים, הפסטות ושאר לחמים עושים להם פחות נעים.


לאתר המסעדה