יום ראשון, 5 בספטמבר 2021

המטבח של רמה

כשהזמנתי את יעל בירנבאום, עולה חדשה שעוסקת במימון פרויקטים במדינות מתפתחות, לבחור מסעדה אותה תרצה לבקר, לא האמנתי שהיא תציע מקום שאפילו לא שמעתי עליו. אז נסענו כל הדרך לנטף כדי לגלות את המטבח של רמה - מטבח על רמה! 

בדרך כלל הזיכרונות שלי הקשורים לאוכל ומסעדות, מאוד קשורות לאנשים איתם ישבתי ובאיזו תקופה הייתי בחיים. כך היה גם הפעם, בחוויה שזכיתי לחוות במטבח של רמה בנטף שמחברת אותי לשיחה הסופר מעניינת עם עדי, רק שעכשיו החוויה התחילה כבר מהדרכים היפיפיות והמשכרות בהן נסעתי בכדי להגיע ולחזור מהמסעדה. 

ברוכים הבאים!

פניות חדות בהרי ירושלים, נופים משגעים, וכל זה במקביל למשחק של אור השמש שמשתנה לקראת השקיעה כל כמה שניות בהתאם למיקום במסלול הכביש המפותל. ההרגשה שלי לאורך הדרך הייתה שאני היחידה שמגיעה למקום הזה ושרק אני יודעת איפה נמצא 'המטבח של רמה'. קצת כמו להגיע לחוף מוסתר ובתולי, ללא אנשים ופסולת. התלהבות משולבת בהמתקת סוד. 

עד שהאוכל יגיע, קבלו את פוגאס, לחם מחמצת המוגש עם שלל מטבלים משובחים.

ההגעה למקומו של 'המטבח' מרגשת. מבט אחד לעבר הכניסה למסעדה ומיד רואים עד בקצה הרחוק של המסעדה את הנוף המרהיב עם השמש המדמדמת שמלטפת ברגישות את העצים ומגוון הצמחייה שבסביבה. 

נראה שיעל מוכנה. ברקע: אוויר הרים צלול כיין.

המקום עצמו בנוי מעץ וכמעט שאינו כולל קירות, כך שיש הרגשה שהמבנה משתלב כחלק חלק מהסביבה. מתחם המסעדה מוקף גינה עשירה בצמחי תבלין, כשמדי פעם רואים את אנשי ונשות הצוות הולכים לקטוף מבחוץ רוזמרין, אורגנו ושאר עלים לשם הכנת קוקטייל או את אחת מעשר מנות התפריט. ענף מאחד השיחים הגיע עד לשולחן בו ישבנו.

אפשר רוזמרין?

איך שישבנו, התחילה הארוחה, שהיא בעצם מסיבה אחת מתמשכת. תפריט סגור שכולל 10 מנות, כאשר כל מנה מדויקת מבחינה קולינרית. המנות יפתיעו את בלוטות הטעם וריח שלכם. אשאיר בעיקר לתמונות לתאר את המנות, אך אציין שהמנה הכי טובה נשארה לסוף: צלע טלה. 

רק דברים טובים יצאו לאדם מהצלע

לאחר הלחם טובים (כך קרוי הפוגאס בתפריט), הגיע הסביצ'ה מוסר ים ואיתו תחליף מפתיע מחוץ לתפריט לטובת זו שבינינו שאיננה אוכלת דג נא. בלי שמות. התחליף המוצלח מאד היה עגבניות צלויות קלות שהיו יכולות בקלות לעמוד כמנה בתפריט בפני עצמן.

סביצ'ה ועגבניות שגנבו את ההצגה

עדיין בשלב המנות הראשונות, הצטרפו אלינו לשולחן גם קישוא צלוי וסלט קיץ שהוא למעשה אבטיח בהגשה מאד מקורית ומפתיעה. כל מנה ראשונה יותר מוצלחת מקודמתה... 

זָכַרְנוּ אֶת... אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים...

למנה ראשונה אחרונה הגיע כדור טלה בטמפורה שהיה פשוט נהדר. יחד איתו חולק לכל שוכני המסעדה קוקטייל הבית, שמורכב מקצת וודקה, תה קר ורוזמרין מהגינה.

באור זה נראה יותר מפתה. תאמינו לנו.

הגענו לשלב המנות העיקריות, שכלל מנת אנילוטי מרשימה מעוטרת באספרגוס משובח, ולצידה פילה דניס בקראסט עשבים. לשלב הזה מנת הפילה הייתה אמנם מצוינת אך מעט גדולה עלינו, ונתח אחד בחרנו לקחת איתנו ליום שאחרי...

3 מנות עיקריות אחרי 5 מנות ראשונות, זו לא משימה קלה!

אז האם יש לאוויר ירושלמי טעם? לגמרי. המטבח משלב במקצועיות ובדיוק רב מגוון טעמים, ריחות ואוויר הרים צלול כיין המשתלבים כולם בתוך המנות וגם באופי של המקום והסגנון של הצוות. הביקור במקום הוא בהחלט זאת חוויה מיוחדת, נעימה, ומענגת.

שקיעתו של הסלפי...

שימו לב שכמעט חובה להזמין מקום באתר המסעדה מראש, שכן המסעדה פתוחה בימים וזמנים מסוימים ויש שעות הושבה מסודרות לארוחות הבהריים (בשישי בלבד), הצהריים (שישי ושבת) והערב (חמישי בלבד). אם יש לכם כבר תאריכים שתרצו לשמוח או לשמח, שימרו כבר מקום! 

חשבתם שלא נגלה לכם מה הקינוח? לילות ביירות לצד טראפלס קרמל מלוח

בכל הארוחות התפריט הוא סגור ומורכב משלל מנות כשגם המחיר הינו בהתאם - 148 ש"ח לאדם בארוחת הבהריים, 226 ש"ח לארוחת צהריים ו-286 לארוחת הערב. 

ותודה לאיי-סוויטי שדאג לנקות אחרינו לאורך כל הערב

לאתר האינטרנט של המטבח של רמה

יום שני, 16 באוגוסט 2021

לוצ'נה

לוצ'נה היא מסעדה איטלקית עם קלאסה כזו שלא הותירה ברירה אלא להזמין הפעם אורחת עם קלאסה מתאימה. קבלו את עינת ברזילי, כותבת, עורכת בידיעות ספרים ודוברת פורום הנשים הדתיות קולך. עינת, עכשיו קולך!

נפתח בגילוי נאות: אני מאד אוהבת אוכל איטלקי. לא יכולה להבין מה יכול להיות רע בשילוב בין בצק, גבינות איכותיות, ירקות טריים, וגלידה. או ג'לאטו למביני עניין. לכן כשקיבלתי מעדי קריאה להתייצב בלוצ'נה, עניתי: מתי ואיפה. 

השורה התחתונה: תשאירו מקום לקינוחים המושלמים המוכנים במקום

אז שאלת האיפה לוקחת אותנו אל הקומה השנייה בקניון ממילא. שם נגלית לעין מסעדה מעוצבת בסגנון מעט בארוקי. מזרקות אבן ועלים וורודים, רחבת ידיים. לא משתחצנת, אבל כן מכריזה על עצמה שהיא לא בית הקפה הקרוב לביתכם. 

מיתרונות הקומה השנייה...

אל השולחן הוגשו שתי כוסות קאווה צוננות ואיתן תפריט מסקרן. מכיוון שאני מתכחשת לדגים למרות ואולי בגלל היותי בת מזל דגים, תפריט הדגים ירד מהפרק, אם כי יש מצב שזו החמצה. 

קאווה, סלקים אפויים, וסוכריית חמאה מושלמת שמגיעה עם לחם הבית

למנה ראשונה נבחרו גלילי סיגר ממולאים בפטריות קצוצות וגבינת מסקרפונה (מה כבר יהיה רע בבצק מטוגן מה), ומנת סלקים אפויים שהוגשה עם כדור גבינה על מצע עשבי תיבול ופקאנים. הסלק היה מצוין, ההפתעות בתוך עשבי התיבול קראנציות והגבינה נהדרת. הסיגרים הוגשו בשלשה - רק בגלל שאני בת אכלתי אחד ועשיתי את עצמי לא מעוניינת בחצי נוסף. הוא האמין. הם היו טובים. פריכים. אבל המילוי: פטריות, אגוזים, גבינה, היה צריך להיות לטעמי מוצק. קצוץ דק וכזה שמרגישים את המרכיבים בכל ביס אלא שהוא היה מין רוטב נוזלי שהזכיר לי רוטב פסטה פטריות. ועדיין - טעים. בכל זאת, אני חושבת שהקיצוץ יהיה מתוחכם יותר וחוויתי יותר לחיך. 

אף פעם אל תאמין לליידי שאומרת שהיא לא רוצה את החתיכה השלישית

למנות העיקריות בחרנו בסלט עם גבינה כחולה וטעימה. הסלט היה שיא. חסה מתפצפצת. גבינה חריפה. שקדים. רוטב נעים ולא שתלטן. אהבתי מאד ובחרתי לנו עוד עיקרית: רביולי ממולא ברוטב סויה וקרמל. אם גלידה יכולה, למה הפסטה לא? אז זהו. שפחות. פסטה נועדה להיות כמו שאלוהים תכנן. לא מתוקה. ועדיין, המילוי היה מצוין. איכותי. והפרטנר נהנה והכתיר את המנה כמנצחת מבחינתו. 

המנה המנצחת של עדי

לקינוח בהמלצת המלצרית בחרנו בעוגת גבינה ניו יורקית. אני רוצה לעמוד לזכרה דקה דומיה. כמה טובה היא הייתה! קרמית. עמוקה בטעם. גבינתית על אמת. וואו. מתחשקת לי עכשיו עוד פרוסה. ללוצ'נה יש מסתבר קונדיטוריה פרטית במסעדה ושם  הם יודעים מה הם עושים. אל תוותרו על קינוח גם אם אתם מלאים. 

המנה המנצחת של עינת

בקיצור, נהניתי מכל הטעמים הישראלים והאיטלקים כאחד ובהחלט מהיחס האדיב והנעים של הצוות. ברור שאני אחזור כי שמתי עין על כמה פריטים שטרם נגסתי בהם. אולי כדאי שאזדרז להזמין שולחן (מומלץ להזמין מקום מראש אם לא רוצים לחכות בתור), לפני הסגר הבא...



יום ראשון, 8 באוגוסט 2021

מחנה אסאדה

איך ששמעתי על פתיחתה של מחנה אסאדה החדשנית והמפתיעה, היה ברור לי את מי אקח הפעם: את תום יוגב המסקרנת, מבקרת מוזיקה, עורכת וכותבת לשלל גופים ואנשים, שלמרות פועלה המכובד זכיתי להכיר רק לאחר שפרגנה למילים תפוסות בניוזלטר המושקע של דברים שאנחנו שולחים.ות.

ביומיום שלי אני כותבת ביקורות מוזיקה במגזין קולומבוס, וזה תמיד אתגר מעניין – איך אפשר לתאר במילים את מה שאני שומעת. איך להכניס את הקוראים לאווירה מבלי שהם שמעו את ההופעה או השיר שעליהם אנחנו כותבים. אנחנו משתמשים לפעמים ממש בעירוב חושים – הסאונד בוֹצי, התופים קריספיים (סיפור אמיתי). מהבחינה הזו, לכתוב על אוכל זה פשוט יותר. כן טעים לא טעים, עשוי במידה, קריספי. 

קחו אוכל, קחו רחוב, וקבלו אוכל רחוב (משובח!)

'מחנה ASADA' הוא מקום שיושב על תפר מבורך שהגיע בשנים האחרונות לירושלים – לכאורה אוכל רחוב, אבל עם חומרי גלם איכותיים, עשוי בהקפדה ולרוב עם איזה טוויסט מעניין על המנה המסורתית. אל תבינו אותי לא נכון, אני שמחה לדפוק שווארמה מדי פעם, אבל היא דורשת הלך רוח מסוים ואני אף פעם לא יודעת באיזה מצב היא תותיר את הבטן שלי – שמחה וטובת לב או אולי יותר בכיוון של "למה לעזאזל עשית לי את זה?"

היכונו לביאת הגזוז

יש חמש מנות בשר בתפריט ומנה אחת טבעונית. פשוט ותכליתי. מהבחינה הזו, מחנה אסאדה היא ממש כמו מקומות קלאסיים של אוכל רחוב, שלא מנסים לסבך אותך יותר מדי. ניסינו את המנה שנראתה הכי מפתה מהתמונות ונשאה את שם המקום – בשר מפורק בלחמניית צמה, ואת ה'שניצל וואגיו אנימל סטייל' שהוא למעשה פרוסות שניצל בקר דק דק שמגיע על תפוחי אדמה. 

בשבילי, ה'מחנה אסאדה' הייתה מנת הדגל. בניגוד לכמעט כל מנה של בשר-בתוך-לחם שתאכלו, פה הלחמנייה היא אוורירית וכיפית, וגם צורת החיתוך הזו של הבשר מוסיפה קלילות למנה. המשמעות היא שאפשר לצאת מהמקום שבעים, בלי להתפוצץ ובלי להרגיש שהלחם ניסה לחנוק אותנו. 

בין מנה אחת לשנייה: תמונה!

המנה השנייה מתאימה למי שמגיעים רעבים יותר. זו מנה נדיבה של שניצל בקר ותפוחי אדמה, אבל כאמור, בצורת הגשה וחיתוך מעניינים. השניצל היה דק ועשוי בדיוק בול במידה, כך שהוא נותר רך וכיפי לאכילה. אל תצחקו, אבל מה שעשה את המנה מבחינתי היה הבצל הדקיק המטוגן שפוזר למעלה. מסכן עדי, לא השארתי לו יותר מדי ממנו (הערת העורך: לא נורא, בזמן שתום נשנשה בצל, אני טרפתי את רוב הבשר).

תכירו את בשר הוואגיו

האופן שבו עדי ואני התגלגלנו להכיר אחד את השנייה (דרך ניוזלטר שהתארחתי בו), הובילה אותנו לשיחה מעניינת על פמיניזם ודוגמה אישית. אני סיפרתי לעדי שלפעמים אני עושה דברים רק בשביל הסיסטרהוד – רק כדי שלא יהיה עוד גבר שמדבר בשיעור/ כותב לניוזלטר/ מגיש מועמדות למשהו, כשאין נשים שמנסות לתת פייט. אז אני מתלבטת, משקשקת, אבל עושה את זה בסוף. הדוגמה של נשים בתפקידים בכירים במגזר השלישי היא מעניינת במיוחד. עדי סיפר שכשהוא עבר מהייטק לעולם החברתי, נשים נטו להבין את המהלך הזה הרבה יותר מגברים, שהרימו גבה. ואכן, בעולם החברתי שלא במקרה בכלל גם מרוויחים בו פחות, תמצאו יותר נשים בכירות (או יותר נשים נקודה) מאשר בהייטק. מצד אחד, זה מבאס שגם ב-2021 מוקדי הכוח בחברה עדיין בידיים גבריות. מצד שני, הרצון לעבוד במקום שבו אנחנו מוצאים ומוצאות ערך ומשמעות, או במקום שבו יש יותר אפשרות לשלב את החיים עצמם עם העבודה; הדברים הללו לעתים שווים יותר משקלים נוספים בחשבון הבנק. חבל שהפער לפעמים כזה גדול. 

תום ועדי משלימים פערים

כשהיינו מלאים כמעט לגמרי, קיבלנו עוד מנה אחת, של פלאט IRON  סטייק. וזה זמן הווידוי שלי: אני נוטה לפעמים להרים גבה על מקומות כשרים שמתמקדים בבשר. כל מה שפוגע באדמדמות ובעסיסיות מתחיל אצלי ברף חשדנות גבוה יותר. אז אני לא יודעת איך הבשר הזה ייצא בתצורה קלאסית של סטייק. אבל כמו שהוא הוגש כאן - דק, צרוב, ישר מהפלנצ'ה (אני סתם מחרטטת עכשיו, אין לי מושג אם הייתה שם פלנצ'ה), כל הטעמים של הבשר היו עדיין מאוד מודגשים, המרקם היה טוב, ולא הרגשתי שמישהו החסיר ממני דבר. מה שכן, הייתי שמחה אם הרטבים היו קצת יותר עדינים, כי בסוף התכנסנו בשביל הבשר.

חידה: מהו הדבר הירוק בתחתית הקוקטייל שליד האיזי אוזו?

"איך נראה העתיד שלך בירושלים?", עדי הטיל את הפצצה כשכבר הייתי שבעה וטובת לב. זו שאלה מורכבת מבחינתי. בתור ילידת העיר שחיה קרוב לעשור מחוצה לה ואז חזרה בפתאומיות, עדיין קשה לי להתחייב אליה במונחים הנצחיים שעיר הקודש אוהבת. אני בעיקר מנסה להבין האם, ואיך, אפשר ליצור בה שגרת חיים מיטיבה. בלי דרמות, בלי כובד של אלפי שנים על הכתפיים, פשוט לחיות.

חלק מהחידוש שהמקום מנסה להציע הוא קוקטיילים במחירים מאוד מוזלים, שהם יותר בסטייל גזוז + קצת אלכוהול. מרענן מאוד בשביל הקיץ, אבל לי אישית המשקה היה מתוק מדי. ירושלמית, אתם יודעים, אוהבת מרירות. ומכיוון שישבנו שם ביום מאוד חם, דיברנו הרבה ואכלנו הרבה, סיימתי את הערב צמאה מאוד. אולי כדאי להוסיף איזו חבית מים בשירות עצמי, כדי שהלקוחות הדברנים לא יבקשו כוס מים כל חמש דקות. 

הפתרון לחידה: לקוקטייל הזה קוראים גומי ג'ין


לדף הפייסבוק של מחנה אסאדה

 


יום שני, 19 ביולי 2021

המבורגר ברלין

את אורי עקביה, חוקר רגולציית מסעדות (באמת!) פגשתי לראשונה לפני 16 שנה במאבק נגד עקירת יהודי רצועת עזה מביתם. מאז למדתי שלאורי יש עולם עשיר שכולל מגוון תחביבים, כמו אכילת המבורגרים, שתיית בירה והיסטוריה גרמנית. כששמעתי על פתיחתה של מסעדת המבורגר ברלין, היה ברור לי את מי אזמין למשימה.   

כמה ימים לפני תשעה באב, הצום שנקבע לזכר חורבן הבית, הגלות והרדיפות, עדי אמר לי: 'אורי בוא נלך לבדוק מסעדה חדשה'. כמובן ששמחתי לשתף פעולה, והלכנו שנינו למקום הנושא את השם 'המבורגר ברלין' שנפתחה בחודש שעבר בקניון ממילא. אם כבר מתכוננים ליום צום, ראוי לעשות זאת עם המבורגר עסיסי, במסעדה הנקראת על שם בירת גרמניה, כשנושמים אויר הרים וצופים על חומות העיר העתיקה.

ברוכים הבאים והבאות!

הגישה למסעדה מלאת ניגודים: רחוב ממילא החדש בנוי בסגנון ירושלמי ישן, אך המסעדה נוצצת באורות צבעוניים כמו הייתה דיינר אמריקאי משנות החמישים. בבניין שבו שוכנת המסעדה, תמצאו גם את מסעדת ג'וי ובעבר שכנה בו גם מסעדת 'הרצל' ששמה מעיד על ההיסטוריה של המקום: כשביקר פה חוזה המדינה לפני למעלה ממאה שנה, הוא התארח וסעד כאן בבניין הזה ממש, שהפך בנין לשימור ולכן נשאר על תילו כשבנו את המתחם החדש והנוצץ. 

התפריט קצר וברור, כיאה למסעדת מזון מהיר: שבעה סוגי המבורגר וצ'יפס אחד. אך כאן מסתיימת הפשטות, כי ההמבורגרים מגוונים: המבורגר ברלין הוא קלאסי - קציצה, חסה ועגבנייה, האמריקאי מגוון ברטבים, המקסיקני בא עם סלופי ג'ו ורוטב חריף, הצרפתי מתהדר בבריסקט, ריבת בצל ופטריות כמהין והארגנטינאי מתוגבר באסאדו, צ'ימיצ'ורי ואיולי חלפיניו. יש גם המבורגר טבעוני והמבורגר עוף, אבל יסלח לי השף, לא אפרט לגביהם. אני פחות מבין בסלטים.

אורי עושה הרצל מהמרפסת של המקום. אפשר לשבת לאכול גם פה!

מעבר לאיכויות הקולינריות עליהן נדבר בהמשך, היתרון הגדול של המסעדה הוא היותה מסעדת המזון המהיר הבשרית היחידה בכל קניון ממילא. לכאן אשכרה אפשר להגיע ולאכול טוב ובזריזות בדרך לעיר העתיקה או בעיצומו של מסע שופינג, תודות למכונה מיוחדת בה מוכנים ההמבורגרים להגשה תוך דקות ספורות.

התפריט לא ענה על השאלה המתבקשת: מדוע המיתוג 'ברלין'? עד היום לא ברור מי המציא את ההמבורגר והאם היו אלה מהגרים גרמנים בארה"ב או שזה קרה עוד במולדת הישנה והקרה. אם כבר ממתגים המבורגר בשם של עיר, ניו-יורק או המבורג נשמעות לי בחירה טבעית יותר. בכלל, מי זה גאון השיווק שלקח את בירת הרייך השלישי לשעבר, שהייתה עיר אפורה, מחולקת ועניה במשך ארבעה עשורים, והפך אותה לאייקון אופנתי שמשאיל את שמו לבורגרייה ברחוב ממילא, לדוכן נקניקיות בשוק מחנה יהודה ולחנות משקפיים בקניון מלחה? לחומוסייה המפורסמת 'בין עזה לברלין' לפחות היה תירוץ, היא שכנה בפינת רחוב עזה ורחוב הרב ברלין. החומוס אגב היה משובח.

עוד שנייה האוכל מגיע, סבלנות...

המקרה הראשון שאני יודע עליו, של אמן ישראלי שהחליט להשאיר מאחור את תל אביב החמה והלחה ולעבור לגור בברלין, היה ש"י עגנון. ב-1912 הוא נסע לברלין והשתקע שם, בהתחלה בשכונת שרלוטנבורג. הוא דווקא הצליח: התחתן, התחמק מגיוס לצבא הגרמני במהלך המלחמה והפך לסופר ידוע ומוערך. עגנון טען שיום הולדתו חל בתשעה באב, אז אפשר לומר שגם חגגנו לו, התאריך קרוב. גרשם שלום סיפר פעם, שבאחד מביקוריו בספריית הקהילה היהודית בברלין, ראה שם את עגנון מעיין בקטלוג הספרייה. כששאל אותו למעשיו, השיב לו עגנון: "חיפשתי ספר, שאולי לא קראתיו עדיין". אפשר לומר שעדי ואני הלכנו בדרכיו של הסופר המוערך, רק שאנחנו חיפשנו המבורגרים שטרם אכלנו. 

הזמנו ביחד שני המבורגרים: צרפתי עם כמהין וארגנטינאי עם אסאדו. הבחירה הייתה קלה: צרפת וארגנטינה שתיהן ארצות שברלינאים רבים שאפו להגיע אליהן. אחת לפני המלחמה והשנייה לאחריה. פטריות הכמהין שבהמבורגר הצרפתי היו מפתיעות וטעימות ובהחלט מדובר בשילוב מנצח, אבל מאוד לא שגרתי. לשמרנים אמליץ על ההמבורגר הארגנטינאי: אסאדו בבישול ארוך, תיבול במידה הנכונה, וחריפות עדינה, שתתאים גם לבעלי חך רגיש. בשניהם קציצות הבשר טריות, איכותיות וגדולות מאוד. אין ספק שהמסעדה שייכת לשורה הראשונה של הבורגריות הירושלמיות, לפחות מבין הכשרות. יסלחו לי הקוראים שפחות מקפידים, אך צר כעולמי כעולם נמלה שומרת כשרות, שמקפידה גם לשתות בירה טובה לצד המבורגר משובח. הפעם הייתה זו בירת סטלה, תודה ששאלתם.

יותר טוב מקינוח: בירה!

עגנון עזב את ברלין בסופו של דבר, בעקבות שריפה שכילתה את ביתו, ספריו וכתבי היד שלו. אשתו וילדיו ניצלו ברגע האחרון, ממש בנס. אחרי שחזר ארצה, גר רוב חייו בירושלים, בשכונת תלפיות. אם עגנון היה עדין חי, האם היה חוגג איתנו את יום הולדתו ב'המבורגר ברלין'? כנראה שלא, כי היה צמחוני. אולי פחות קיצוני מבשביס זינגר שאחת הדמויות בספריו אמרה: "ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים, וכל יום הוא טרבלינקה". נו שוין. 

איזה ציון אתן להמבורגר הזה מ-1 עד 10 כאשר 1 זה 'לא ראוי למאכל כלב' ו-10 זה 'מעין עולם הבא'? לדעתי אפשר במצפון שקט לתת לו 9 וכמובן להמליץ עליו לחברים. אמנם מבחינתנו הוא לא היה לגמרי 'עולם הבא', אבל מנקודת המבט של הפרה שחייה הוקרבו למען הארוחה שלנו, ההמבורגר היה בהחלט עולם הבא. כפשוטו. 


 לדף הפייסבוק של המסעדה

יום ראשון, 11 ביולי 2021

קָזֶה

שנים שאנחנו רוצים להזמין את רחל גור, מנהלת תחום ממשלה בלובי 99, למאכלי י-ם. כששמענו שהיא כבר לא בענייני הגלוטן, היה ברור לאן נלך: למסעדת kazze הירושלמית החדשה, שמתהדרת בתפריט נטול הגלוטן לטובת קהילת הצליאק וחבריהם, ושמה יצא למרחוק... הלכנו לבדוק! 

ביום קיץ חם נפגשנו במסעדת קָזֶה, מסעדה חלבית קטנה בתחילתו של רחוב בצלאל במרכז העיר. בימים אלה, הסביבה אינה אידיאלית, שכן המקום צמוד למספר אתרי בנייה שמייצרים הרבה רעש. תוסיפו את הצפירות של האוטובוסים מהרחוב הסואן וזה כבר לא פשוט לעיתים לנהל שיחה תוך כדי הארוחה. למזלנו לא באנו בשביל האווירה, אלא כדי לגלות אם יש הגיון במושג של מסעדת פיצה ופסטה נטולת גלוטן.

היכונו לביאת מלא אוכל בלי גלוטן

לפני שנתיים וחצי, הובחנתי כרגישה לגלוטן, ומאז רוב הפחמימות הכיפיות של החיים - לחם, פיצה, פסטה – אסורים לי. אז קפצתי על ההזמנה של עדי לגלות אם יש כאן בשורה לאנשים שכמותי. 

דאס איז נישט א קרוטון

פתחנו את הארוחה עם סלט "לבבות חסה" המורכב מחסה, קרוטונים של לחם (נטול גלוטן), שבבי פרמזן, "בייקון", דלעת מעושנת וויניגרט קיסר. ביום שהגענו במקרה הדלעת הייתה חסרה, אז קיבלנו חתיכות בטטה במקום. מצד אחד, הסלט קצת אכזב. הכול היה שטוח ולא מעורבב היטב – המרכיבים נזרקו אחד על השני עם רוטב כבד מעל כמו שעושים בבית כשממהרים. אבל הקרוטונים, עשויים מלחם "לבן" ו"שחור", הפתיעו לטובה. המרקם והטעם – של לחם רגיל, כזה עם המון, המון גלוטן. אפילו פניתי למלצרית לוודא שאכן מדובר במנה נטולת גלוטן.

לביבות יאמי


התקדמנו מהסלט לראשונות: לביבות תרד וזוקיני כולל עגבניות שרי ועשבי תיבול על מצע צזיקי. הלביבות היו הצלחה מסחררת, מתובלות היטב אך לא מטוגנות מדי, עם מרקם סמיך. פשוט טעים.

מסיבת גלוטן ללא גלוטן

עכשיו הגענו לעיקרית. בעיקריות תיבחן מסעדה נטולת גלוטן. האם זה אפשרי לייצר מנה של פטוצ'יני פורטובלו עם תרד, שום ורוטב שמנת שהוא טעים ועסיסי? התשובה הפשוטה: בהחלט כן. הפסטה הייתה טרייה, קלילה ומטובלת היטב. פשוט כיף.

נראה עם גלוטן, אבל מרגיש בלי...

אחרי העיקרית המשכנו לקינוח. פה הבחירה הייתה די דלה, בעיקר קרואסונים בטעמים שונים. פה גילינו את מגבלות האפייה נטולת הגלוטן. הפסטה אולי מדהימה, אבל עולם המאפים הצרפתיים עדיין מחוץ לתחום. כפיצוי חזרנו אחורה ובחרנו סלט פירותי ומתוק לקינוח – סלט עשבים וגבינות עזים, בצל, יין אדום ופקאנים. הרוטב היה קצת כבד לטעמי, אבל המנה הכוללת הייתה טרייה מרעננת.

כשבתור פיצוי על הקינוח לוקחים עוד סלט... דווקא בריא!

לסיכום, מסעדה חמודה וטעימה, ומומלצת במיוחד למי מאיתנו שמחפשים מגוון רחב של מנות נטולות גלוטן אך עשירות בפחמימות טעימות... נצטרך לחזור לפה שוב לבדוק גם את הפיצות, הברוסקטות, ושאר המנות עתירות הבצק-ללא-בצק שלא הספקנו להגיע אליהן.


לאתר המסעדה


יום ראשון, 27 ביוני 2021

לה שרולה

פנינה קולינרית חדשה התגלתה בירושלים: מעדניית לה-שרולה, שמשמשת גם כמסעדת רחוב ומסעדת גורמה בו זמנית. איך היא עושה את זה? הזמנו את דורון איש שלום, איש רב פעלים, יזם הייטק וממובילי מאבק הלומי הקרב, לבדוק את העניין.

את תחילת הסיפור אתם כבר בטח מכירים, הודעת וואטסאפ מעדי ארבל שאף פעם לא משאירה אותך אדיש - 'סלאם יקירי, אפשר להציע לך הצעה שתוכל לסרב לה?'... מדהים שהוא עוד לא התייאש ממני אחרי כל הניסיונות הקודמים שלנו שלא צלחו - ולכן אפתח בתודה גדולה על שלא התייאשת, אני ממש שמח מההצעה שלא סירבתי לה.

עתידות: עוד מעט תבינו מה אתם רואים פה...

לפעמים, כשמשהו נדחה שוב ושוב, יש מחשבה שהוא כבר לא ייקרה ושהטיימינג עבר, אך לפעמים זה רק מפני שמשהו במציאות חיכה לזמן ולסיטואציה התואמים יותר ובכן זה המקרה שלנו הפעם – וכך מצאנו את עצמינו במקום מיוחד שנקרא 'לה שרולה' (ובצרפתית: Le Charolais) אשר בפינת רחובות יהודה ודרך בית לחם. ידעתי שעבדו שם במהלך החודשים האחרונים על מקום חדש אבל לא היה לי מושג לאיזה מקום אני מגיע. 6 דקות הליכה מהבית היישר לחו"ל. כבר מול הכניסה, אם נתעלם רגע מהתפאורה הירושלמית מסביב, שלט הכניסה והעיצוב מזכירים מעדניה פריזאית שכונתית. מה שאצלנו הישראלים ייקרא בוטיק, גורמה ועוד מילים גבוהות שכאלה, שם בצרפת הוא הבסיס, כמו המכולת של שבתאי.

ברוכים הבאים לה שרולה

נכנסנו פנימה והשארנו מאחור את החום וצפירות הנהגים (אל דאגה, עוד רגע נצא שוב למנגל הפרטי שלנו) ולגמרי הרגשנו רגע של חופש... מעדניה-מסעדה צרפתית של בשר טוב, יין ועוד הפתעות שאין כמו הצרפתים בשבילם. ליאון, בעל המקום, ישראלי-צרפתי ואיש אוכל ירושלמי ותיק החל בתדריך קצר מה הולך לקרות בעוד כמה רגעים – שולחן, מנגל חשמלי ייעודי, פלטת שיש עם מבחר בשרים טריים, נקניקים עם שמות, מטבלים וכמובן בגה (זאת אומרת בגט, עם ט' נחה). 

זום אין בגרסת הפוסט קורונה

התיישבנו מול כל הטוב הזה מלווים בהסבר מפורט על כל סוג בשר, איך נכון להכין אותו, מה הייחוד שלו, מהיכן הוא מגיע. זה נהיה כבר ממש יחס אישי ולא רציתי להיקשר מדי אז עברנו להסבר על החמוצים הקטנטנים שמגיעים ממקום ספציפי מאוד ומטבל העריסה הצרפתי עם נגיעות שומר. אני התיישבתי בצמוד למנגל, מה שהתברר כגורם משפיע על המשך הערב. "מזל שאתה על יד המנגל ולא אני" אמר לי עדי, "אם זה היה תלוי בי, הכל היה רץ כאן מהר מאוד". אני אוכל לאט, נהנה מכל ביס, נותן לכל טעם לעבור לפני שאני עובר לדבר הבא וכך גם לא מתמלא מהר מדי. הנחנו בכל פעם סוג אחד על המנגל בדיוק העשייה המיוחד לו ומשם היישר לפלטה השולחנית. 

העורך ברגע נדיר ליד המנגל החשמלי, מגלה שגם המלחיה - חשמלית!

עובר אורח, עולה מצרפת, עובר במקרה באזור, רואה את השלט ומתרגש, מציץ פנימה ועיניו נפתחות... "אוללה... סה ממש כמו בניס, מזכיר לי הבית, אפילו הצפירה של הקטנוע הוורוד שעבר הרגע כמו בניס". זה מה שקורה כשמקום שהוא בית פוגש טעם שהוא בית שהוא זיכרון... כל החושים נפתחים ואיתם גם הלב. וזה המקום הזה בדיוק ' Le Charolais' .

צילום תקריב לי את זה לפה זה ממש טעים

אחרי כל זה אתם בטח שואלים מה אכלנו?  אז הנה, התחלנו עם האנטריקוט שהיה מצוין, אנטריקוט מזן שארולה מצרפת, מיושן 21 יום, שומני ועסיסי ביותר. הנחנו אותו על המנגל ועל פי הוראותיו של ליאון כעבור חצי דקה פיזרנו את המלח והפלפל הגרוס כדי שידבק טוב ויישאר קריספי. כך בדיוק היה. הבאה בתור הייתה הסינטה נבראסקה. משוישת יפה עם טעם נהדר, עדינה, אדומה וזקוקה לצלייה קצרה ביותר. בין לבין עשינו הפרדה עם הבגט והנקניקים - נקניק רוזה צרפתי, הנקניק הכי פופולרי אצל יהודי צרפת, ליאון אומר שזה הבמבה שלהם. לצדו סלמי צ'וריסו קצת חריף ואדמדם ואחרונה חביבה הפסטרמה קופה איטלקי, שיפונד מעגל חלב, שלטענת ליאון היא הטופ ושצריך ותק צרפתיות של 40 שנה כדי להבין את הטעם שלה (מודה, אנחנו דווקא בחרנו באחרת אבל גם אין לנו וותק כצרפתים ברזומה אז זה בסדר). הדבר הבא היה רצועות ספר ריבס טלה ישראלי שומני ביותר לנשנוש צד, ובסוף הגראנד פינל'ה - פילה בקר שארולה מיושן 21 יום ונמס כמו חמאה. סה מאניפיק!! 

מבט על כל התענוג הגדול הזה

לסיכום, ממליץ מאוד להגיע ולהזמין פלטה מגוונת עם מנגל שולחני, קונספט מצוין שמאפשר לכם לאכול בקצב שלכם, חם וטרי בדיוק במידה וגם להיות מעורבים בהכנה. פלטה כזו עם בקבוק יין לצידה, תסדר לכם ערב צ'יל וכיפי ביותר. למקרים אחרים שבא לכם להתפנק בבית, יש במקום מעדניה עם כל טוב צרפת וגם אוכל מוכן לאירועים, שבתות וחגים. מומלץ להזמין מראש כדי לוודא שיישאר לכם. 

סליחה-שהבטריה-בטלפון-של-דורון-נגמרה-אז-הצטלמנו-עם-מצלמת-הפח-של-עדי

המקום נפתח לפני כשלושה חודשים ועדיין בתהליכי למידה ופיתוח כך שאני מבטיח לכם שליאון המקסים ישמח לשמוע את הפידבק שלכם, את הרעיונות שלכם וכל מחשבה שיכולה להוסיף לחוויה הטובה הזו. בונאפטיט... 


לדף הפייסבוק של מעדניית לה שרולה


יום ראשון, 6 ביוני 2021

נחמן

מיכל יזרלביץ היא המייסדת של דאבל, אתר היכרויות חדשני ששומר על הפרטיות של המשתתפים בו ומפקס אותם להצעות רלוונטיות בלבד. רגע לפני שהאתר חוגג חצי שנה של פעילות, הזמנו את מיכל למסעדת נחמן הנהדרת, לתת לנו כמה הצעות על קולינריה, דייטים והקשר ביניהם... 

ביום ראשון הלכנו לבדוק את נחמן, מסעדה חלבית בכיכר המוזיקה. הלכנו במסגרת הבלוג מאכלי י-ם, או כמו שעדי מכנה זאת: ציונות קולינרית. איזה פרויקט גאוני. כמה מתאים לעדי היצירתי (הערת העורך: תפסיקי עם זה עכשיו) לחבר הרבה דברים ולרקוח משהו חדש מיוחד שכולל אוכל, ציונות, מקומות חדשים, פרגון לעסקים, במה לפרויקטים חברתיים, ולשבת עם אנשים :)

תכירו את מיכל. כדאי לכם!

כעת נספר על נחמן: המסעדה מבוססת על המטבח האיטלקי, שכידוע, הוא מעולה. כמו יתר המסעדות במתחם, גם נחמן כשרה (ואפילו למהדרין!). יש לכך סיבה, זה לא במקרה (נראה אם מישהו יודע...). המסעדה מעוצבת בטוב טעם וניכרת בה ההשקעה הרבה.

התחלנו, כמה מפתיע, במנות פתיחה. למנה הראשונה הראשונה הלכתי על בטוח: כרובית מטוגנת, כי זה תמיד טעים. כאן הכרובית מוגשת עם טחינה וסילאן (מזכיר חציל אה? אבל ממש לא). מנה ראשונה שנייה שלקחנו הייתה הארנצ'יני - כדורי ריזוטו מטוגנים במילוי מוצרלה נמסה בדיוק כמו שצריך על מצע רוטב עגבניות. מנה ראשונה שלישית והכוכבת של אגף הראשונות בתפריט, היא האגז בנדיקט: בריוש קלוי היטב ועליו ביצים עלומות, סלמון מעושן (בכמה רמות מעל הרגיל), רוטב שמנת ותרד. ממש נחמן סטייל! זו מנה שנהנים ממנה כמו בורגר טעים, וגם הגובה שלה כזה (בגובה של המנה רמזתי על אזהרה מאוד ספציפית למי שעלולים להיות מובכים מהתעסקות עם מנה שכזו במצבים מסוימים...).

מבט על שלל מנות ראשונות

לסיכום החלק הזה, אני מתקשה לענות על השאלה באיזה מנת פתיחה כדאי לבחור? בניגוד לדייטים, אולי הפעם כדאי לבחור פשוט בכולן, שנראות טעימות ומיוחדות...

למנות העיקריות בחרנו בקנלוני תרד, שלווה ברוטב שמנת, פטה פרמזן, תרד, ערמונים ועגבניות מיובשות. עוד מנה טובה, אבל כזו שעלולה להיות מורכבת לאכילה. רק אומרת... לצדו הזמנו סלט לורנט, שהסתבר לא באמת כסלט אלא כצלחת יפה שחציה פרוסות עגבנייה ועליהן פרוסות מוצרלה (קצת כמו סלט קפרזה, רק שבמקום עגבניות שרי יש עגבניות רגילות) וחציה מגוון עשיר של ירקות על הגריל בסגנון מיוחד. היה טעים, אבל אני מודה שמנות פתיחה גנבו את ההצגה.

וביניהם: שתי מנות עיקריות

איך אפשר בלי קינוח? לטובת הקינוח בחרנו להיכנס פנימה כדי להרגיש את המסעדה גם מבפנים. את הקינוח בחרנו באמצעות משחק דייטים שעדי פיתח: כל אחד בתורו פוסל קינוח אחד מתפריט הקינוחים. הקינוח (או שניים, תלוי בגודל הפיתוי ורמת הרעב) שנשאר אחרון - נבחר. לאחר התלבטות קלה עם המלצרית הנחמדה שליוותה אותנו לאורך כל הערב, הלכנו על מינה טומיי, קינוח שמלא בכל טוב: שברי ביגלה מלוח עם שוקולד וקצפת, תחתית שוקולד לבן, עוגיות אוריאו, קרם נוגט בציפוי שוקולד ואגוזי לוז. גם מתוק גם מלוח. מוש. לצד זה לקחנו שתייה חמה. עדי על הסיידר ואני על התה. 

3 ראשונות ו-2 עיקריות הן לא סיבה לוותר על קינוח

הגיע שלב הסיכום... איך לסיים? מאיפה להתחיל? המקום יפהפה, השולחנות ערוכים ומזמינים, התזמורת המנגנת מלווה את השיחה, מזג האוויר המושלם של ירושלים בערבי האביב, המיקום המושלם שמסתתר במרכז העיר כפנינת חמד בתוך ההמולה, האוכל הטעים, השירות הלבבי ואפילו הכשרות - מהודרת!

עד כמה התרשמתי לטובה? מאד. וממליצה בחום לפעם הבאה שאתם באזור, ואפילו להגיע במיוחד!


לאתר של המסעדה


יום רביעי, 26 במאי 2021

סימה

את מתן גדליהו, חוקר כלכלת ישראל, פגשתי לראשונה בתכנית אדם סמית' של מכון ארגמן. בתכנית דיברנו על כלכלה, מדיניות וחברה חופשית. בדיוק אותם נושאים עליהם דיברנו אצל סימה, מסעדת בשרים מעולה המקשטת את רחובות ירושלים מאז 1969. איך היא עוד לא הייתה בבלוג? שאלה טובה. אבל אף פעם לא מאוחר לתשובה...

בערב ירושלמי קריר, כשברקע הרמזים להפסקת אש, יצאנו עדי ארבל ואני לשוק מחנה יהודה במטרה למצוא מקום בו נוכל להתנתק במעט מאירועי השבוע שחלף. ומה משכיח צרות טוב יותר מאוכל ירושלמי חם ומנחם? התיישבנו במסעדת סימה הוותיקה ברחוב אגריפס, וכדי ליהנות מהאקלים הירושלמי בקשנו לשבת בשולחן בחוץ.

כולם יודעים מה קורה לפלטת בשרים שמופיעה במערכה הראשונה...

חיש קל הגיש לנו המלצר החביב תפריט, והמליץ לנו על הארוחות המשותפות. הארוחות המשותפות כוללות פלטת בשרים, תוספת לכל סועד ומגוון סלטים ים-תיכוניים. ישנם שלוש סוגי פלטות בשרים מתוכם ניתן לבחור, המחיר נע בין 115-145 לסועד. רצינו להתפנק עד הסוף ולכן בחרנו את היקרה ביניהן הכוללת סטייק אנטרקוט, כבד אווז, צלעות כבש ומעורב ירושלמי (מנת הדגל של המסעדה). 

המלצר לקח את הזמנתנו, הודיע קבל עם ועדה שהוא יפנק אותנו גם בחומוס וטחינה על חשבון הבית, ופנה לגרילמן שיתחיל במלאכתו. בינתיים אני ועדי התחלנו לשוחח על ענייני דיומא, על כלכלה, חברה אזרחית ופוליטיקה. במקביל הגיעו הסלטים והפיתות. 

מגוון סלטי הבית על הרחוב הירושלמי

המשכנו לשוחח. ההחלטה לשבת בחוץ התבררה כטובה, מלבד מזג האוויר הנעים, מיקומה של המסעדה על רחוב מרכזי כמו אגריפס מאפשר לפגוש מכרים שבמקרה חלפו במקום, להזמין אותם לשבת איתנו, לשמוע מה חדש ולהיחשף ליוזמות תרבותיות וחברתיות חדשות בעיר.

ואז הגיעה פלטת הבשרים. שרר שקט לכמה שניות. השקט נשבר בהצעתו האדיבה של עדי: "לשים לך סטייק?". לא סירבתי, והמשכנו לאכול ולשוחח. הבשר היה טוב מאוד, בייחוד הסטייק וצלעות הכבש. הוא הגיע חם והיה במידת העשייה הרצויה. המג'דרה שהגיע כתוספת הייתה מצוינת וגם החומוס 'על הבית' היה לא רע בכלל. עם זאת, יש להודות כי ציפינו למגוון רחב יותר של סלטים המלווים את המנה.

פלטת בשרים, לעיונכם

לסיום, איך אפשר שלא, ביקשנו קינוח. מתוך כמה אופציות ביניהן מלבי (עדי לא אוהב), בקלוואה ומוס שוקולד בחרנו בקרם ברולה. האמת שחששתי, מכיוון שלהכין קרם ברולה פרווה הרגיש לי לא אפשרי. התבדיתי, הוא היה לא רע בכלל, כאשר כתחליף לשמנת חלבית, נעשה שימוש מעולה בשמנת קוקוס. להרגשתי הקינוח לא היה מספיק גדול (להרגשת העורך: כי אכלתי לך את רובו, סליחה!). על כך פיצתה הזמנתו של המלצר החביב לשתייה חמה 'על הבית'.

הברולה קטן מדי? ישפוט הציבור!

לסיום יצאנו בהחלט מרוצים (ושבעים). כמובן שלא עזבתי את המקום לפי שדאגתי גם לחברה הטובה שלי, הכלבה מיקה (אשתי צמחונית אז לא יכולתי לדאוג גם לה הפעם). בקשתי מהמלצר לארוז לי בשקית את העצמות שנשארו מצלעות הכבש, אמרנו תודה יפה והתפזרנו איש לביתו. כשהגעתי הביתה מיקה זכתה ליהנות גם היא מהביקור אצל סימה.

כשמיקה פגשה את סימה


לאתר המסעדה