כדי לבדוק את צמח, מסעדה בהרצה, צריך להביא מקצוענית שהובילה תהליך או שניים בחייה. למשימה נבחרה נעמה הולצמן, שביומיום מעיפה פרויקטים לצד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ועד לא מזמן הייתה אחראית להעיף גם פרויקטים בלילות, דוגמת ליין האירועים של 30 וכמעט.
גדלתי בבית שהאוכל העיקרי בו היה בעיקר סלט. אם רצינו לגוון, או שהיה יום חג, הוספנו גם אבוקדו וגביע קוטג'. אולי בגלל זה, חוויות חיים שזכורות לי במיוחד מלוות כמעט תמיד גם בזיכרון של טעם ושל ביס שמביא אחריו תחושת הפתעה.
כזו המסעדה החדשה מבית היוצר של מחניודה. צמח היא מסעדה צמחונית, ואפילו צמחונית למהדרין. לא תמצאו כאן לא בשר ולא דגים, אבל כן הרבה מנות שיוכיחו שירק בטיפול נכון יכול להיות לא פחות ואף יותר טוב מ"הדבר האמיתי". בתור חובבת בשר מושבעת, שגזרה על עצמה לפני שלוש שנים דין של צמחונות, צהלתי משמחה כשעדי ארבל הציע לי להצטרף אליו לטעימה.
הגענו בערב יום חמישי לרחוב בית יעקב, שנמצא באחת הסמטאות שסובבות את השוק. צמח נושקת במיקום שלה למסעדת מחניודה שאיתה התחילה הקבוצה, וגם ליודל'ה ולדקל 3 שנפתחו אחריה. אוכל ירושלמי איכותי מביט אלינו מכל פינה, ואנחנו נכנסים פנימה.
המסעדה בתקופת הרצה ואת החלונות הגדולים מכסים דפי נייר עיתון. המלצרים רצים בלחץ שמאפיין תקופת פתיחה ועל תפריטי הנייר הפשוטים מופיעה הכותרת "ערב טוב וחמישי שמח לך!". מתחת לכותרת מעט בכתב קטן יותר, נכתב - "כשזה זה, זה זה". משפט שמאפיין בדר"כ זוגות אחרי דייט ראשון, שמנסים להסביר לחבריהם ולעצמם למה לא יהיה דייט שני. צמח עם זאת, היא דווקא מקום מצוין לדייט שני, וגם לשלישי ורביעי.
התפריט מציע רשימה מכובדת של מנות ראשונות המכונות 'אחדים', ואח"כ מנות טאבון, פס קר ופס חם. המנות מתהדרות בשמות אקזוטים, שמזמינים את הסועד למסע בלשי בעקבות הרכיבים והטעמים שמסתתרים מאחוריהם. שושקה וטולום טולום; אללה בוריקה; מנקיש זעתר לבנוני; פפרדלה מקולרבי, הן רק חלק משמות המנות שתמצאו שם. שלא נדבר על מנות עם שמות בשריים לחלוטין כמו אסאדו דלעת או קובה חמוסטה, שמשאירים את הקורא עם סקרנות וגבה מורמת.
שמנו נפשנו בצלחתנו, ואחרי התלבטויות מעטות וקבלת המלצות מהמלצרית, הזמנו 2 מנות ראשונת: ברולה חציל קלוי וטחינה גולמית, ולצידו סקורדיליה ועגבניה פומפיה (השמות במקור). הברולה חציל היה מצוין. שילוב טעמים של חציל מעושן, עם עדינות מתקתקה של קרם שנצרב כברולה. הסקורדיליה היתה מעולה גם היא, ממרח שום עם שקדים בתוספת עגבנייה מגורדת שמשתלבים כמו כפתור ופרח אחד בשני.
מהפס הקר בחרנו את הטרטר חציל שעלה על כולם, עם איירן מלפפון, פיסטוק, וחתיכות פיתה צרובה. שילוב הטעמים של חציל מעושן קלות, עם הקראנ'ציות של הפיתה הצרובה, בתוספת הרעננות של המלפפון, יצר שילוב טעמים מפתיע, שבו כל ביס הוא חוויה חדשה. מהפס החם הלכנו על ריזוטו שעריה (זוכרים את החידה מהתמונה הראשונה?). הריזוטו היה עשוי מאטריות ולא מאורז, ולווה במגוון עלים ירוקים עם טעם עשיר עמוק.
מהטאבון לא עמדנו בפיתוי והזמנו שניים: אסאדו דלעת ושפכטל קממבר. הדלעת הוגשה לשולחן כשהיא בוערת עם גחלים לוהטות עליה, מביאה ניחוח מעשן כאילו שוגרנו למסעדת בשרים אמריקאית. עם זאת, היא הוגשה לצד קרם פרש וקרמבל פיסטוק, והטעם שלה היה עדין כמעט כאילו הייתה תחת תפריט הקינוחים. גם בקטגוריית העיקריות הייתה מנה אחת שזכתה ברוב קולות כמנת הכתר – שפכטל הקממבר התגלה כמנה לא פחות ממעולה. מוגשת עם ריבת שומר, ג'יין, ואורגנו, שילוב הטעמים בין הגבינה החמה לבין התוספות שעטפו אותה היה ייחודי וגם הצליח 'להקליל' את טעמה של הגבינה הכבדה.
לקינוח הזמנו טארט שוקולד בלגי, עם שברי שוקולד לבן ומלח בלסמי. שברי השוקולד הלבן היו מעולים, אך הטארט עצמו היה מעט מאכזב. הבצק היה אפוי מידי, והמילוי אמנם טעים, אך לא עם טעמים עמוקים או ייחודיים. בנוסף הזמנו עוגת גבינה וקונסומה תות – מעין רוטב סמיך מתותים, שנמזג מפינג'אן ע"י המלצרית על גבי העוגה. עוגת הגבינה הצליחה להיות עשירה בטעמים, אך לא דחוסה וכבדה מדי. מהעוגות שמזמינות עוד ביס.
החוויה הכללית בצמח היא תחושה של סקרנות והפתעה. כל מנה היא משהו שלא אכלתם קודם, וכל ירק קיבל טיפול עשרת אלפים, שהפך אותו לשונה ממה שאתם מכירים ומצפים. אחרי כל זה, אולי גם ההורים שלי, חסידי הסלט והירקות, יסכימו לבוא ולנסות. לסיכום, מומלץ, ולא רק ל'פודים'.
לאתר קבוצת מסעדות מחניודה
גדלתי בבית שהאוכל העיקרי בו היה בעיקר סלט. אם רצינו לגוון, או שהיה יום חג, הוספנו גם אבוקדו וגביע קוטג'. אולי בגלל זה, חוויות חיים שזכורות לי במיוחד מלוות כמעט תמיד גם בזיכרון של טעם ושל ביס שמביא אחריו תחושת הפתעה.
 |
| ברוכים הבאים למסעדת צמח, הדבר האמיתי. |
כזו המסעדה החדשה מבית היוצר של מחניודה. צמח היא מסעדה צמחונית, ואפילו צמחונית למהדרין. לא תמצאו כאן לא בשר ולא דגים, אבל כן הרבה מנות שיוכיחו שירק בטיפול נכון יכול להיות לא פחות ואף יותר טוב מ"הדבר האמיתי". בתור חובבת בשר מושבעת, שגזרה על עצמה לפני שלוש שנים דין של צמחונות, צהלתי משמחה כשעדי ארבל הציע לי להצטרף אליו לטעימה.
הגענו בערב יום חמישי לרחוב בית יעקב, שנמצא באחת הסמטאות שסובבות את השוק. צמח נושקת במיקום שלה למסעדת מחניודה שאיתה התחילה הקבוצה, וגם ליודל'ה ולדקל 3 שנפתחו אחריה. אוכל ירושלמי איכותי מביט אלינו מכל פינה, ואנחנו נכנסים פנימה.
 |
| נפתח בחידה: מה זה? |
המסעדה בתקופת הרצה ואת החלונות הגדולים מכסים דפי נייר עיתון. המלצרים רצים בלחץ שמאפיין תקופת פתיחה ועל תפריטי הנייר הפשוטים מופיעה הכותרת "ערב טוב וחמישי שמח לך!". מתחת לכותרת מעט בכתב קטן יותר, נכתב - "כשזה זה, זה זה". משפט שמאפיין בדר"כ זוגות אחרי דייט ראשון, שמנסים להסביר לחבריהם ולעצמם למה לא יהיה דייט שני. צמח עם זאת, היא דווקא מקום מצוין לדייט שני, וגם לשלישי ורביעי.
התפריט מציע רשימה מכובדת של מנות ראשונות המכונות 'אחדים', ואח"כ מנות טאבון, פס קר ופס חם. המנות מתהדרות בשמות אקזוטים, שמזמינים את הסועד למסע בלשי בעקבות הרכיבים והטעמים שמסתתרים מאחוריהם. שושקה וטולום טולום; אללה בוריקה; מנקיש זעתר לבנוני; פפרדלה מקולרבי, הן רק חלק משמות המנות שתמצאו שם. שלא נדבר על מנות עם שמות בשריים לחלוטין כמו אסאדו דלעת או קובה חמוסטה, שמשאירים את הקורא עם סקרנות וגבה מורמת.
 |
| אסאדו דלעת - השם: בשרי. הביצוע: צמחוני. |
שמנו נפשנו בצלחתנו, ואחרי התלבטויות מעטות וקבלת המלצות מהמלצרית, הזמנו 2 מנות ראשונת: ברולה חציל קלוי וטחינה גולמית, ולצידו סקורדיליה ועגבניה פומפיה (השמות במקור). הברולה חציל היה מצוין. שילוב טעמים של חציל מעושן, עם עדינות מתקתקה של קרם שנצרב כברולה. הסקורדיליה היתה מעולה גם היא, ממרח שום עם שקדים בתוספת עגבנייה מגורדת שמשתלבים כמו כפתור ופרח אחד בשני.
מהפס הקר בחרנו את הטרטר חציל שעלה על כולם, עם איירן מלפפון, פיסטוק, וחתיכות פיתה צרובה. שילוב הטעמים של חציל מעושן קלות, עם הקראנ'ציות של הפיתה הצרובה, בתוספת הרעננות של המלפפון, יצר שילוב טעמים מפתיע, שבו כל ביס הוא חוויה חדשה. מהפס החם הלכנו על ריזוטו שעריה (זוכרים את החידה מהתמונה הראשונה?). הריזוטו היה עשוי מאטריות ולא מאורז, ולווה במגוון עלים ירוקים עם טעם עשיר עמוק.
 |
| היכונו לביאת היהלום שבכתר: השפכטל |
מהטאבון לא עמדנו בפיתוי והזמנו שניים: אסאדו דלעת ושפכטל קממבר. הדלעת הוגשה לשולחן כשהיא בוערת עם גחלים לוהטות עליה, מביאה ניחוח מעשן כאילו שוגרנו למסעדת בשרים אמריקאית. עם זאת, היא הוגשה לצד קרם פרש וקרמבל פיסטוק, והטעם שלה היה עדין כמעט כאילו הייתה תחת תפריט הקינוחים. גם בקטגוריית העיקריות הייתה מנה אחת שזכתה ברוב קולות כמנת הכתר – שפכטל הקממבר התגלה כמנה לא פחות ממעולה. מוגשת עם ריבת שומר, ג'יין, ואורגנו, שילוב הטעמים בין הגבינה החמה לבין התוספות שעטפו אותה היה ייחודי וגם הצליח 'להקליל' את טעמה של הגבינה הכבדה.
לקינוח הזמנו טארט שוקולד בלגי, עם שברי שוקולד לבן ומלח בלסמי. שברי השוקולד הלבן היו מעולים, אך הטארט עצמו היה מעט מאכזב. הבצק היה אפוי מידי, והמילוי אמנם טעים, אך לא עם טעמים עמוקים או ייחודיים. בנוסף הזמנו עוגת גבינה וקונסומה תות – מעין רוטב סמיך מתותים, שנמזג מפינג'אן ע"י המלצרית על גבי העוגה. עוגת הגבינה הצליחה להיות עשירה בטעמים, אך לא דחוסה וכבדה מדי. מהעוגות שמזמינות עוד ביס.
 |
| הקינוח. עוד נשוב! |
החוויה הכללית בצמח היא תחושה של סקרנות והפתעה. כל מנה היא משהו שלא אכלתם קודם, וכל ירק קיבל טיפול עשרת אלפים, שהפך אותו לשונה ממה שאתם מכירים ומצפים. אחרי כל זה, אולי גם ההורים שלי, חסידי הסלט והירקות, יסכימו לבוא ולנסות. לסיכום, מומלץ, ולא רק ל'פודים'.
לאתר קבוצת מסעדות מחניודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה