יום שבת, 16 במרץ 2019

גריל בר

אהרון קלמן הוא מנהל התכניות של קרן משפחת רודרמן בישראל, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ולחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב. לטובת חיזוק הקשר בין ישראל לאמריקה, לקחתי אותו לגריל בר, המקום עם השם הכי אמריקאי והאוכל הכי ישראלי.

יותר מפעם אחת עברתי ליד מסעדת הגריל בר, הממוקמת בלב מרכז העיר ירושלים, מבלי להיכנס. סוף כל סוף זה השתנה כאשר עדי בחר את המקום – משהו בין שיפודיה, מסעדה או סטקייה – בתור המקום בו נאכל ארוחת ערב ביחד. אם נדלג כבר עכשיו לשורה התחתונה: לא התאכזבנו, האווירה הייתה נחמדה ו(הכי חשוב) האוכל היה מצוין. לא שהייתי מתאכזב משיחה מתמשכת עם עדי על ירושלים, פוליטיקה, בחירות, ספורט וכל שילוב אפשרי מתוך הרשימה הזאת, אבל לצאת מהמסעדה שבעים ומרוצים בהחלט תרמה לחוויה החיובית. העובדה שסיימנו בזמן ולא איחרנו לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל רק הפכה את הלילה לאפילו מוצלח יותר.

12 מי יודע?

אז מה לבלוג על אוכל וחידושים ירושלמים ולשיפודיה? נכון שלעתים נדמה שבכל מקום בעיר, ואולי בארץ, שיפודיה היא שיפודיה היא שיפודיה. אבל, כמו שלמדתי עם השנים, כדי ששיפודיה תהיה מוצלחת היא צריכה להצליח בכמה וכמה פרמטרים שונים. ובעיני, ההזדמנות הראשונה להרגיש בהבדל בין שיפודיה מוצלחת לפחות מוצלחת היא הרבה לפני המנה העיקרית. הגשת ופריסת הסלטים מהווה את המדד הראשון של המקום. והסלטים שאנחנו קיבלנו היו פשוט טובים. זמן קצר לאחר שהתיישבנו תריסר סלטים בשלל צבעים הובאו לשולחן, ולכל סלט טעם וייחוד משלו. כמו שאשתי יודעת יש לי חולשה קולינרית לא מוסברת לחצילים, והחצילים המטוגנים עם פירורי הלחם – סלט לא מסובך אבל גם לא סטנדרטי – רק גרמו לי ליהנות יותר ממנת הפתיחה.

לצד הסלטים הובאה לשולחן גם סלסלה עם פיתות. הפיתות, כמובן, הן המדד השני של שיפודיה. הפיתות שהובאו לשולחן הגיעו פחות מדקה אחרי שיצאו מהטאבון בכניסה למסעדה. מסוג הלחמים שכיף להעמיס עליהן את הסלטים השונים ולנגב איתן את החומוס של המנה הראשונה. במקביל להנאה שלנו ממנת הפתיחה המפנקת (כן – למרות, ואולי בגלל, שאני אשכנזי יש לי הנאה לא מוסברת ממנות פתיחה מרובות סלטים), יצא לנו גם להציץ קצת בתפריט הבשרים של המקום. בכל זאת, לא באים לשיפודיה בשביל לשבוע מסלטים צמחוניים. בזמן הזה גיליתי שעדי פחות בררן ממני בכל הקשור לאוכל. אם זה היה תלוי בו, כנראה שהיינו טועמים מכל מנה בתפריט, אבל בסוף סיכמנו על ארבע מנות שונות.

כנגד ארבעה סוגי בשר דיברה התורה

וכך, אחרי מופע החימום המוצלח של החצילים, הכרוב והגזר, הטחינה, התירס והזיתים, הגענו סוף-סוף אל המטרה שלשמה התכנסנו במסעדה שמעל כיכר החתולות בלב ירושלים בליל חורף קריר: בשר חם הישר מהגריל: שיפוד קבב מתובל, שיפוד פרגית ושיפוד אנטריקוט. בשביל הגיוון הוספנו גם מנה אחת נטולת שיפודים – צלעות. כמו בסלטים, גם כאן המקום מצליח לעשות עבודה טובה. ההגשה אסתטית ומעוררת תיאבון, הבשרים במרקם ובעשייה הנכונים, והתיבול מספיק כדי להוסיף טעם מיוחד מבלי להשתלט על הטעמים של הבשר עצמו. יחד עם הבשרים אכלנו גם מנה של אורז ושעועית וסלט קצוץ מתובל היטב – שוב, מסוג הדברים שעוזרים לארוז את הארוחה יחד, וגורמים לבשרים להיות חלק ממנה עיקרית גדולה ושלמה יותר.

בשיחה קצרה עם בעלי ומנהלי המקום (לאחד קוראים רן, ולשני, והגיס שלו, קוראים ערן) גילינו שלא רק שהם מנסים לקנות בשרים באיכות גבוהה, הם גם מחזיקים ומפעילים חדר עישון משלהם שבו הם מעבדים את הבשרים לפני שהם צולים אותם בשביל הסועדים במקום. באופן כללי, המקום מנסה להיות יותר מ"סתם" שיפודיה. יש אפשרות לחדרים פרטיים לקבוצות בגדלים שונים ויש תפריט יינות מכובד ביותר.

לא הרבה יודעים אבל ה-Grill Bar נקרא גם על שם הקינוח המגיע בצורת bar

לבסוף, אחרי שכבר שבענו, קינחנו בכדורי גלידת שוקולד ובמעין עוגת גלידה עם אגוזים וכרמל שהזכירה לי במקצת חטיפי Mars bar קפואים. מבין שתי המנות אני העדפתי את גלידת השוקולד הפשוטה יותר, אבל שניהם היו טובים. לאחר שסיימנו עדי (שתמיד מענטש. באמת.) הקפיץ אותי לבית. בנסיעה בדרך סיכמנו את הערב כמוצלח, הגם שלא הגענו להסכמה בנוגע למנה המוצלחת ביותר: האם היה זה שיפוד האנטריקוט או דווקא הצלעות?

הצצה קטנה לחלל הפנימי המושקע והלא מורגש מבחוץ

שעתיים וחצי מאוחר יותר, הפועל ירושלים גברה על חולון בניצחון שסלל את דרכה לגמר גביע המדינה בכדורסל, והערב הוגדר – מבחינתי לפחות – כמוצלח למדי.


יום שבת, 2 במרץ 2019

02

רמי עוזרי הוא מייסד הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית. מכיוון שמאכלי י-ם רואה באוכל אמנות עכשווית, בחרנו לקחת את רמי, ירושלמי מבטן ומלידה, לבקר אומנות ב-02, מסעדה ירושלמית חדשה שנפתחה לאחרונה במלון ענבל.

איזה כיף להיות ליום אחד מבקר מסעדות. בירושלים.

כבר הרבה זמן שאני ועדי מדברים על ביקור משותף במסעדה ירושלמית. רק חיכינו להזדמנות. והנה היא הגיעה: פוסט של חנן רובין הביא לידיעתנו שיש מסעדה חדשה בירושלים. אז יצאנו לבדוק. 02. אין שם יותר ירושלמי מזה.


ורק ירושלים 02. ברוכים הבאים!

המסעדה ממוקמת בתוך מלון ענבל. מצד אחד קרוב להכל והחניה נוחה. מצד שני, זה הופך את חוויית הכניסה למסעדה לקצת מוזרה. כדי להיכנס צריך לחצות את הלובי/מסעדה-חלבית של המלון, בין זוגות חרדיים בדייט לחבורות צעירים בתגלית, עד שמגיעים לדלת המסעדה. חוויה בפני עצמה.

הזמנו שולחן ל-9 בערב אחרי שהופתענו לגלות שאין אופציה לצהריים (המסעדה פתוחה רק בערב). מארחת חייכנית הובילה אותי מיד לשולחן, מלצרית הגיעה בזריזות (לא מובן מאליו במחוזותינו), הציגה את עצמה בשם (אפרת, לא מובן מאליו במחוזותינו) ושאלה אם ארצה משהו לשתות בזמן שאני מחכה לעדי. שירות ברמה מפתיעה ילווה אותנו לאורך כל הערב (לא מובן מאליו במחוזותינו...).



מתחילים

כשעדי הגיע עברנו ביחד על התפריט. מבחר בגודל מדויק, בלי יותר מידי קשקושים מצד אחד אבל עם מספיק מנות מגוונות מצד שני, הפך את בחירת המנות למשימה קלילה. לא התלבטנו לגבי מנה בשם ״פתיחת שולחן שלנו״ שכללה שלושה סוגי לחמים חמימים (טוב!), כמה סלטים קטנים ומרעננים וממרחים שווים לנשנוש התחלתי. חוץ מהמטבוחה, שהיתה קצת סתמית, הכל היה מעולה. טעים, טרי, איכותי ועם איזה טוויסט קטן בקצה.

פתיחת שולחן, טלה וסשימי. ברקע, שירות זריז ויעיל. לא מובן מאליו במחוזותינו.

כמנות ראשונות לקחנו קרעי צוואר טלה וסשימי מטיאס. הטלה הייתה אולי המנה הטובה ביותר בארוחה כולה. מנה שמזכירה מנות מאולמות אירועים של פעם, אבל בביצוע של ליגת על. בשר טלה עסיסי בליווי גרגירי חומוס, הכל ברוטב סמיך ומתקתק ובמנה נדיבה. בסטינג פחות יוקרתי היינו מלקקים את האצבעות. הסשימי היה גם הוא מצוין, אבל בעל אופי הפוך לגמרי: נתחים שמנמנים של הדג הנהדר הזה שחו בשמן שומר ירקרק כשעליהן פיזור אלגנטי של מלפפון, זרעי עגבניות ופלפל חריף. תאווה לעיניים. תענוג לחך.

סיכום שלב המנות הראשונות: הגענו למקום הנכון. מרשים ביותר. במיוחד היכולת להגיש באופן מדויק מנות כל כך שונות. שאפו.

ממשיכים

המנות הראשונות פונו בתזמון מדויק (לא מובן מאליו במחוזותינו) ודקותיים אחר כך קיבלנו את העיקריות: שיפוד קבב ושיפוד שקדי עגל. מנות השיפודים לא גדולות מאוד אבל עשויות בקפידה. שיפוד הקבב הגיע על מצע של 'סלט לחם', מה שהפך את המנה לבחירה הגיונית אל מול שלל האפשרויות השוות האחרות (פילה בקר, אנטריקוט, פרגית). שיפוד שקדי העגל היה מצוין, אבל לא היה יכול לעמוד בפני עצמו. מזל שהוספנו לו מקלובה.

שני אנשים, שלוש עיקריות

כפינוק נוסף בעיקריות הזמנו מנה מהמיוחדים של היום: אסאדו טלה בברביקיו ירושלמי. מנה מושלמת לסגירת החלק העיקרי של הארוחה. ומושלמת כמנה שמתחלקים בה: שני נתחים יפים על העצם, אחד לי אחד לעדי. לחמש דקות השיחה נעצרה. היינו עסוקים. כשלא נשאר כלום על העצם, חזרנו לדבר. וואו.

סיכום שלב העיקריות: כנצר לשושלת קצבים, אני יודע על מה אני מדבר. מישהו פה מבין בבשר. שאפו2.

מסכמים

התלבטנו בשלב הזה, עדי ואני, אם לחתוך או למשוך לקינוח. אשתי בחו״ל, הילדים רדומים אצל סבתא, האווירה טובה והשיחה זורמת. ויסקי סאוור מעולה (איך שכחתי!) היה ליווי מצוין לדיבור על זהות, משפחה, עבודה, בחירות, אמנות, אוכל, עבר, הווה, עתיד, ירושלים, יזמות, קהילה, חופש, סאטירה, שבת, כסף, השפעה, מעורבות והמצב התחרותי של נמלי הים בישראל. כן כן, המצב התחרותי של נמלי הים בישראל. אל תשאלו.

חוקר קינוחים בכיר בפעולה

אפילו עם הקינוח, סורבה תות עם עוגיות (״דקואז״) פיסטוק, הצליחו להפתיע ב-02. בניגוד לקינוחים מתוקים מדי וחסרי אופי שמגישים במסעדות בדרך כלל, היה במנה הזאת משהו עדין ואוורירי. מרקם וטעם מדויקים לסגירה של הערב. המלצרית שוב ניגשה אלינו ושאלה אם הכל בסדר (לא מובן מאליו במחוזותינו, כבר אמרנו?). הכל מצוין. באמת נהנינו. בהחלט לשמור לאירועים מיוחדים ו/או אם יש לכם אורחים שאתם צריכים להרשים.

02. סחתיין ובהצלחה! (ותודה לעדי על ההזמנה, השיחה והקונספט המדהים של מאכלי י-ם!)


לאתר המסעדה