יום ראשון, 22 במרץ 2015

הל"ה

בית קפה חדש נפתח בלב קטמון הישנה, אז הבאנו תושב חוזר, שף בעברו, ממייסדי הישיבה החילונית בהווה ורב חילוני ראשי לעתיד. קבלו את אבישי וול.

נפגשנו בקפה הל"ה (על שם הרחוב שעל שם השיירה) בבוקר יום ראשון. חיכיתי לעדי. קבענו לעבוד על אירוע מיוחד, הייתה אווירה חגיגית. פנים הקפה (שהיה בעבר אך לזמן קצר, השושקפה השכונתי) עבר שיפוץ ושדרוג, צבע וריהוט. נעים מאד.

כאשר עדי מגיע אנחנו מחליפים ברכות והלצות וגם קצת דיבורי בחירות. בכל זאת. הכל פתוח, יש מתח באוויר. כל אחד פה לוקח צד ומשוויץ שאכפת לו. שזה נכון. בתפריט גילינו שהכל, זאת אומרת, רוב המאכלים, מוגשים בתוך סוג של לחם שנאפה ממש קרוב והביאו במשאית מוקדם בבוקר. אנחנו יושבים בחנות לחם שהיא גם בית קפה. רגע אחד, הקונספט מוכר. חנות ספרים שהיא גם בית קפה. למשל. אז אם ספרים ולחם, למה לא טלוויזיות, מספרה או חנות כלי בית?

בית קפה שהוא גם מעדניה.

הזמנו דג מטיאס. מלוח. ולאפת אבוקדו (כמו בלחמניה רק בלאפה). סלט קטן. (אני חושב, או שזה הגיע עם משהו, לחמניה או פרוסת לחם ואיולי). קפה ולקינוח עוגת גבינה. הכל חלבי.

דג המטיאס היה טעים ועדין במליחותו. וזה נתן לי תחושה ביתית. שהרי בקצה הרחוב, ממש ליד בצד הדרומי של הרחוב. גרנו שם שנתיים, במחלקי המים 2. אחר כך עברנו לגדוד העברי 2 שנמצא ממש קרוב אבל מצדו הצפוני של השכונה. הסתובבתי ברחובות האלה במשך זמן רב מימי חיי הירושלמים. למרות שעברנו לארמונה לפני כארבע  שנים עדיין אני מרגיש בקטמון, בבית. קטמון היא שכונה נעימה ונחמדה ומעט סנובית. בדיוק כמוני.

הגיע הכריך לאפה אבוקדו והתברר שזו הפעם הראשונה במטבח שעושים את המנה הזו (עד עכשיו, כולם הזמינו בג'בטה או בצורת קונבציונלית אחרת של לחם). היינו הראשונים לזהות את הפוטנציאל הגלום בו. אכן, מדובר בהרפתקה. לא התאכזבנו. פשוט ורך, עם עלים ירוקים ומעט שמן זית. סגר לי את הפינה.

העוגה הייתה רגילה למדי בקטגוריית עוגות גבינה פירורים אך היא הייתה טרייה למדי. כנראה לא מזמן היא יצאה מההקפאה. מתיקותה ערבה ללשוננו והתחלנו לדבר תכל"ס.

המשך יבוא, מחוץ לכתלי בלוג זה...

לדף הפייסבוק של הקפה שהוא גם מעדניה.

יום ראשון, 1 במרץ 2015

ממילא סושי בר

כל בלוג מסעדות שמכבד את עצמו, צריך לארח לפחות פעם אחת מאייר מקצועי. אז הבאנו את שלומי צ'רקה, מבכירי חבורת ארמדיל וקריקטוריסט בצלאלי דגול בפני עצמו (וגם אח של... לא משנה...). בתמורה קיבלנו פוסט אוכל וקריקטורה של חובב אוכל.

עוד בימיי כינוקא מנוזל בכיתה ז'4 במכינה לישיבת בנ"ע בגבעת-שמואל, ידעתי מיהו עדי ארבל השרמנטי מכיתה ז'6 והערכתיו עמוקות ממרחק סביר (הערת העורך: לא נגעתי!). ועל כן, כאשר 23 שנים אחר כך הוא הזמין אותי לסעוד עמו בסושיה החדשה "ממילא סושי בר" ברחוב הלני המלכה – ליבי החסיר 23 פעימות. לאחר החייאה קצרה הגענו עדי ואנוכי למקום.

השעה הייתה שעת ערב מוקדמת והמקום היה ריק מאדם (אל דאגה, שעה אח"כ לקוחות החלו לטפטף פנימה) בניגוד בלתי-גמור לסושיות אחרות בהם יצא לי לבקר, ב'ממילא סושי-בר', התפריט היה ארוך, עמוס וגדוש. בהמלצת עדי, החלטנו לנסות דים-סאם בטטה וירקות בתור מנת-פתיחה. אין לי הרבה ניסיון עם דים-סאם וכנראה שלא בכדי. אם להיות עדין – קסם יפני ממכר לא היה שם והמנה היתה תפלה בעיני. אבל, כאמור... אולי הבעיה בי (הערת העורך: היי, כשהמלצתי לא ידעתי שצ'רקה לא בעניין של מאודים. אפיללו קרפלך הוא לא אוהב).

בדיוק כששאלתי את עצמי "האם במקום כזה צריך להזמין רק סושי ולא שום דבר אחר?" נחתו על שולחננו קומבינציית הסושי הזוגית יחד עם הנודלס המוקפצים בתוספת סלמון ולמזלנו הם לא אכזבו. האם מדובר בקומבינציית הסושי הטעימה ביותר בה נתקלתי מעודי? כנראה שלא. אבל אפשר לתת לסושי ב'סושי ממילא' ציון 8 בנקל וזה כלל לא מעט.

קומבינציה ממבט על.

גם הנודלס עם הסלמון ערבו לחכינו. השף לא התקמצן על הסלמון והנודלס הוקפצו ותובלו בדיוק במידה הנכונה. הבטן כבר החלה להתנפח אך בכל-זאת ביקשנו לבחון נקודה מעניינת נוספת בתפריט - לא צריך להיות חתול סושיות ותיק כדי לדעת שקינוח הוא עסק די טריקי כשמדובר בסוג המזון הנ"ל. ואכן מבחר הקינוחים שכלל בעיקר סוגי פונדנט לא עורר את תאבוננו. הבחירה בגלידת הטחינה היתה מוצדקת ואף מוצלחת. אני ועדי לא רואים עצמנו כמתנגדי-חלווה אך לעומת זאת גם אוהדים גדולים שלה מעולם לא היינו. למרות זאת גלידת הטחינה, שהיא בעצם סוג של חלווה משודרגת, השאירה אותנו מרוצים פלוס.

בין לבין בפרץ יצירתיות מלאכותי ברוח "התפקיד מחייב" -דפקתי דיוקן של עדי שישב מולי:

הערת העורך: במציאות אני עם יותר שיער ופחות שפתיים. ידעתי שיהיה שווה להזמין את צ'רקה

לסיכום – המזון היה טוב, השירות היה סבבה, המחירים היו יכולים להיות קצת יותר נמוכים... אז אם אתם בי-ם ובא לכם אוכל יפני כמו שישראלים אוהבים 'ממילא סושי-בר' (שלא נמצא בממילא אלא מול ממילא, אבל זה הרבה יותר מדי ממי"ם ולמדי"ם באותו משפט אז בואו נדלג) הוא אופציה לא רעה בכלל.

לאתר המסעדה.