יום שלישי, 22 במאי 2018

גטסבי

ליאור שילת הוא מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, טייטל שעושה רושם שמדובר באדם רציני. בהתחשב בעובדה שכבר בגיל 22 הוא זכה לעבוד צמוד עם ראש הממשלה אריאל שרון, זה גם כנראה נכון. מה שלא מונע ממני לחשוב שי שלו את הלוק של ברמן בפאב אפלולי אי שם בשיקגו של תחילת המאה הקודמת. צריך הסבר נוסף מדוע החלטנו ללכת יחד לגטסבי?

ספיק איזי (דבר בשקט) הוא השם האמריקאי לברים בלתי חוקיים שהיו נפוצים במיוחד בארצות הברית בתקופת היובש, כשהאלכוהול הוצע מחוץ לחוק וחובבי הטיפה המרה היו חייבים מקומות מפלט להרוות את צימאונם. הם היו מוסתרים לרוב מאחורי דלתות חבויות, בעליות גג או במרתפים ורק יודעי דבר הורשו להיכנס אליהם (מכאן מקור השם). הרומנטיזציה של התקופה הפכה את הספיק איזי'ס לאייקון תרבות אמריקאי, יחד עם עולם הגנגסטרים של שנות ה-20 וה-30, וכך צצו בשנים האחרונות ברים בכל העולם שמנסים לחקות את הספיק איזי'ס.

שני חברים יצאו לדרך, אחד קיבל פינג'אן בערך
גם לנו בעיר הקודש יש נציגות מוצלחת לטרנד העולמי: הגטסבי, ספיק איזי ירושלמי. ברוח המקור, אין שום שלט שמבשר על המקום, החבוי מאחורי בית הקפה ארומה של רחוב הלל (לא לגלות!). הכניסה מעוצבת בצורת ספריה והמארחת לא תסגיר את העובדה שיש בר במקום אלא אם אתה תבקש ממנה להיכנס. כשהגענו המקום היה מלא והאפשרות היחידה הייתה לשבת באזור העישון. עדי ואני החלטנו שזה מוסיף לאותנטיות והוכנסנו לבר אחר כבוד. גם בתוך הבר ממשיך הקו העיצובי ברוח התקופה, ולמרות האפלוליות הרומנטית השורה במקום קל להבחין שהגטסבי נותן כבוד לתרבות הספיק איזי.

קצת אוכל, כי לא שותים על בטן ריקה...
נתחיל מהשורה התחתונה: אם באתם לאכול, הגטסבי הוא לא הבחירה הראשונה עבורכם במרכז העיר. לגטסבי באים לשתות. ביום שהגענו היו רק ארבע מנות בתפריט: בייגלך, פלטת גבינות ופירות, סלט קפרזה ופוקצ'ה עם קורן ביף. החלטנו ללכת על האופציות החלביות: פלטת הגבינות והפירות הייתה מצוינת, עם נציגות נדיבה של שלושה סוגי גבינות, ענבים ופלחי מלון. גם סלט הקפרזה הייתה מנה יפה ששילבה חתיכות מוצרלה, ארוגולה (aka רוקט) ועגבניות עם רוטב בלסמי מתקתק. מה שכן, כמו מנת ספגטי, גם הקפרזה היא לא מנה מומלצת אם אתם בדייט. אתם עלולים למצוא את עצמכם שואפים במהירות עלי ארוגולה במקום להקשיב למי שיושב מולכם.

לא משנה מה, לא להזמין בדייט
כפי שציינתי, בגטסבי האוכל רק מלווה את האטרקציה האמיתית של המקום: השתייה. ליתר דיוק: הקוקטיילים. בגטסבי מודעים לחוסר היכולת של הלקוח הממוצע שלהם להכיר את המגוון המרשים של קוקטיילים שהם מציעים ולכן המציאו שיטה רנדומלית לבחירת משקאות: התפריט מגיע עם קוביית משחק ומחולק למספר מדורים, כל מדור נקרא על שם חטא אחר (גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה ותאווה). בכל אחד מהמדורים שלושה קוקטיילים שמתאימים לחטא הרלוונטי. גלגול קובייה ראשון מביא אותך לחטא האישי שלך (אני גלגלתי תאווה ועדי גאווה, למקרה ותהיתם). גלגול שני, לקוקטייל הנבחר.

הקובייה שלי הביאה אותי לקוקטיל שנקרא אפרטיבו, אבל המלצרית הסופר מקצוענית שלנו העירה שהוא עלול להיות לי מתוק מידי ובחרה יחד איתי את ה'המינגווי קונקשיין', קוקטייל על בסיס רום עם ליים, בזיליקום ונגיעה של ויסקי מעושן. עדי לעומת זאת קיבל את הפניצילין, קוקטייל הכולל וויסקי מעושן, דבש, לימון וסירופ ג'ינג'ר.

בחירתה של סופי (או איך שלא קראו למלצרית)
בסיבוב השני כבר הבנו איך בוחרים ונתנו למלצרית לבחור בשבילנו, ושוב- שתי בחירות מצוינות. אצלי היא המשיכה בקו שמשלב טעמי עשבים והביאה לי קוקטייל עלום שלא הופיע בתפריט (אבל אם אתם מתעקשים, בקשו את הגרין פארק, המשלב ג'ין, סוואר, חלבון ביצה, ביטר סלרי ובזיליקום). עדי קיבל את ה'באק טו בלאק' שילוב של ג'וני ווקר בלאק לייבל, ליקר ג'ינג'ר ופירות שמוגש בפינג'אן שהוסיף לחוויית השתייה.

כפי שכבר ניחשתם, בגטסבי יש גם קוקטייל לקינוח. בשלב הזה אני כבר התחלתי לראות כפול, אבל עדי מחויב לכם קוראי הבלוג ואני לא אעמוד בפני איש עם שליחות. כך הובא לנו אחר כבוד קוקטייל המכיל ליקר אפרסק, פטל, וניל, שמנת, טקילה ולמונצ'לו כשכל הטוב הזה מתחבא מתחת לגלידת קצפת מתוקה בגביע הפוך. מדובר על שילוב מנצח לאוהבי המתוק, הקצפת משלימה את המשקה ואתה יוצא מבושם כפליים, גם מהסוכר וגם מהאלכוהול.
הגביע שמגיע עם הקינוח המנצח
קוקטייל הקינוח (בשלב הזה כבר לא הייתי מסוגל לזכור את שמו) היה סיום מושלם לערב מוצלח ששילב, כפי שניתן לצפות ממפגש של עדי ושלי, פוליטיקה, ירושלים, אוכל והרבה אלכוהול. הגטסבי הוא מקום נהדר לסיים בו יום עבודה, לדייטים או למפגש עם חברים. אל תשכחו לדבר עליו בשקט, תסמכו על המלצרים והכי חשוב: תיהנו.


לדף הפייסבוק של הגטסבי

יום רביעי, 2 במאי 2018

קינג ג'ורג'

יאיר כוכב, כשמו כן הוא, הוא כוכב מלא אור. ובכוכב הזה, זכתה ירושלים, כשיאיר בחר להקים בשוק את תחריר, בר תרבות מזרחית. היום התחריר הוא כבר מותג הפקות מצליח, ולי הקטן יש את הזכות לארח את יאיר הגדול באחד המקומות האהובים עליי בעיר: הקינג ג'ורג'. לא הרחוב. המסעדה.

פנינה טעימה ונעימה במיוחד מסתתרת בתוך הסינמה סיטי. גם אם אתם ממדירי הרגליים מהמתחם, אל תוותרו על חוויה קולינרית מפתיעה ומשתלמת בקינג ג׳ורג׳. ככה הקקופוניה הרעשנית של הסינמה סיטי פוגשת את האקלקטיות המשובחת של הקינג ג׳ורג׳.

״אתה רעב משמע אתה קיים״ חשבתי לעצמי ואז קיבלתי הודעה מעדי. חבל שלא חשבתי על מיליון דולר, הרהרתי לעצמי. בדרך עדי כותב לי ״נולדנו רעבים!״ השבתי לו ״רעב זה אופי״ וכך התחיל לו ערב טעים ומשביע במיוחד.

היכן יש עוד מסעדות איכותיות עם מחירים כאלה?
זה היה יום ראשון בשבוע והמקום היה די מלא, סימן ראשון לכך שמשהו טוב קורה כאן. נתחיל מהסוף, זאת מסעדה עם יחס מחיר-תמורה מהטובים והמשתלמים ביותר שפגשתי. כל חלקי התפריט, החל מהמנות הראשונות וכלה בעיקריות ובספיישלים, עונים על אותה הגדרת מחיר לכל כותרת. דבר שמפשט מאוד את החוויה של בחירת המנות, בייחוד למי שבא עם תקציב ידוע מראש לארוחה. אבל יותר חשוב, כל המנות גדולות ומשביעות, מעוצבות בטוב טעם והכי חשוב מאוד טעימות.

אז מה אוכלים פה בעצם? אגיד לכם דוגרי: הכל! אוכלים כאן כל מה שטעים. לא חשוב מהיכן מוצאו הקולינרי ולאיזה מטבח הוא משתייך. קינג ג׳ורג׳ היא מסעדה אקלקטית לחלוטין. תוכלו למצוא כאן מטעמים מכל דרך המשי. מאסיה הרחוקה, דרך המזרח התיכון ועד איטליה. כמובן שגם ארצות הברית על המפה עם תפריט בורגרים מפתה במיוחד.

חציל בלאדי, 2 קוקטיילים וסמרטפון
התיישבנו ובחרנו כמה מנות: מרגז מרוקאי, חציל בלאדי, לחמג׳ון, הכבדים של קינג ג׳ורג׳ ומהספיישלים: תבשיל אסאדו בירקות שורש. בנוסף 2 קוקטיילים ולקינוח: צ׳ורוס ואיזו פצצת שוקולד בצורת עוגה. מה אגיד לכם? הכל היה מאוד טעים, ההגשה הייתה מוקפדת ומעניינת והשירות טוב.

הערותיי היחידות נוגעות לדיוק של המנות. דבר מקובל במסעדות בעלות אופי קולינרי-אקלקטי הוא קצת להוציא את המנה המסורתית מההקשר שלה. באופן פחות חיובי זה בא בלחמג׳ון שפשוט הוגש כפיצה עם בשר, שזאת אולי דרך נחמדה לשכנע ילדים לאכול בשר אבל זה ממש לא לחמג׳ון. הבצק היה לא נכון במרקם שלו והבשר טעים אבל לא עונה על הגדרות התבלון הנכונות למנה. אותה הוצאה מההקשר באה בצורה חיובית בהגשה של המרגז, שהיו מיני נקניקיות משופדות על מצע מעולה של פיתה וסלט עגבניות וכל טוב ובאופן דומה בחציל הבלאדי עם שלל התוספות המרעננות.

הכבדים של קינג ג׳ורג׳, מנה בהחלט מוצלחת עם קריצה למשמעות נוספת. נהוג לחשוב שהקינג ג׳ורג׳ היא מסעדה של כבדים, יענו ערסים. מעבר לתחושה המעצבנת שהסטיגמה הזאת מעלה בי, הרי שלקרוא למנה הזאת כך זה גאוני. המנה עצמה עשירה ומוגשת על מצע פירה משובח, הכבדים עשויים במידה הנכונה והרוטב טעים מאוד.

כבד. לא לערסים בלבד.
וגם מילה על העיצוב, כי אתם יודעים… אוכל טוב זה חשוב אבל מסעדה זה לא רק אוכל. גם כאן, אני בוחר לשבח את הקינג ג׳ורג׳ על הקו עיצובי האקלקטי. כמו באוכל זה נראה. נראה שכמסעדה זאת אוירה והעיצוב חשוב לא פחות.

תהנו!


לדף הפייסבוק של הסניף הירושלמי