יום שבת, 17 בינואר 2015

נגילה

מסעדה צמחונית וסופר ידידותית לטבעונים נפתחה בעיר. דילמה, מצד אחד אנחנו פה בקטע של לפרגן למסעדות, ומצד שני... לא משנה. אז לקחתי את נעמה שיוביץ, צמחונית אוהבת אוכל (יש חיה כזו, ולא אוכלים אותה), כדי לבדוק איך החיים בלי בעלי חיים בצלחת. הנה המסקנות שלה.

כשעדי גילה שאני צמחונית הדבר הראשון שהוא אמר לי: "זו ממש בעיה – אף גבר לא ירצה לצאת איתך...". לעדי יש תאוריה שלמה על כך שבני זוג צריכים להנות מלאכול את אותו אוכל ביחד. כך הצטרף עדי לרשימה של אנשים המוטרדים מהצמחונות שבחרתי לעצמי לפני קצת יותר משנתיים, ביניהם גם בן של חברה מאד טובה שאמר לאמו בבהלה שאני צמחונית אבל הם ישארו טורפנים נכון?! אז מצאתי כמה טורפנים שמוכנים לצאת איתי, והוכחתי לעדי שלא כל הטענות שלו נכונות. אבל זה כבר נושא לבלוג אחר לגמרי.

עכשיו הייתי מוכנה לאתגר נוסף ארוחה צמחונית ובריאה שבסופה עדי יגיד שהוא שבע והיה לו טעים. לפני שיצאתי מהבית סימסתי לו שאני רעבה מאד ולא אכלתי כל היום, בתמורה קיבלתי סמס שאומר "מקסימום נצא לאכול משהו אחרי". אני מודה שגם אני באותו הרגע תיכננתי את הופל בלגי שנאכל אחר כך בשוק, אבל אז הגענו ל"נגילה", מסעדה חביבה שנמצאת סמוך לשוק. כאשר נכנסנו אליה הרגשתי ארומה של חו"ל המקום מעוצב בפשטות, ומשהו בסגנון של העיצוב והמוסיקה נותן הרגשה של האיים הקריביים (לא שהייתי שם אבל להשתמש בדמיון זה תמיד טוב), המלצרית הציעה לשתף פעולה עם הפנטזיה ולקחת את ההזמנה באנגלית.

לאחר התבוננות וסריקה של המנות בתפריט החלטנו ללכת על מנות שנראות לנו מיוחדות (זו היתה בחירה קשה כי אחרי שנקטנו בשיטת האלימינציה וויתרנו על מרקים, סלטים וסנדביצ'ים), עדיין נשארו הרבה מנות מיוחדות. ולמרות שאני מתקשה בהחלטות הרות גורל הצלחנו לבחור שלוש מנות. את המנה הראשונה בחרנו מקטגוריית המאפים של חנה, הבת של גילה, בעלת המקום. הלכנו על מאפה קאריבי- מאפה מקמח מלא במילוי ירקות שורש בקארי וצנוברים, שהגיע בליוווי טחינה וסלט, והיה לנו מאד טעים. במיוחד אחרי שהמלצרית הציעה לנו לא להשתמש במזלג וסכין אלא לאכול אותו בידיים. 

הכי קרוב לקאריביים שאפשר
אחריו אכלנו מוסקה טבעונית עם אורז מלא. בדרך כלל אני נמנעת ממנות שבמקור שלהם יש משהו מבשר כי זה נראה לי נועד לכישלון, אבל המוסקה הזו היתה מאד טעימה. היא לא נראתה כמו מוסקה וגם הטעם לא היה של מוסקה רגילה. היו בה חצילים ורוטב עגבניות ומילוי שמורכב מעדשים, אגוזים וסילאן, על מצע אורז בר, והיה לה טעם מתקתק טעים ומיוחד. 

מוסקה ללא מוסקה, אבל עם יופי של טעם
גם המנה השלישית היתה מצויינת, תבשיל שהיה מורכב מתפוחי אדמה וקוסקוס ברוטב של קרם קוקוס בקארי. בשלב הזה עדי הודה שאוכל צמחוני יכול להיות טעים ומשביע ואני הרגשתי שידי על העליונה. כדי להמתיק את הניצחון הזמנו שתי עוגות נהדרות: עוגת גזר בציפוי קרם תפוז ועוגת שוקולד בננה חמה.

עדי שכנראה הרגיש שאני זחוחה מידי הראה לי שבשולחן ליד יש זוג גברים אוחזים ידיים, כדי להוכיח את טענתו שרק גברים שהם לא סטרייטים מגיעים למקומות כאלה, אבל גם טענה זו הופרחה כי המסעדה די מהר התמלאה באנשים מכל הגילאים והסוגים. למקרה שתהיתם, החלטנו לבדוק מי משלם בדייטים של הומוסקסואלים, וגילינו שהתשובה היא שניהם. כל אחד על המנה של השני.

לסיכום, אני ממליצה בחום על נגילה, האוכל טעים המנות נדיבות והמחירים סבירים. והכי חשוב בעלת הבית, גילה, אישה מקסימה שפשוט הכינה קייטרינג לבת מצווה של בתה, ובעקבות התגובות המפרגנות של הסביבה פתחה את המסעדה יחד עם בתה חנה והן נותנות למקום אוירה של אירוח ביתי ונעים.

וחוץ מזה כרגע "נגילה" זה הכי קרוב להאיים הקריבים שאני יכולה להגיע.... 

יום ראשון, 4 בינואר 2015

פוקצ'ה במושבה

זוכרים שפעם פעם עשינו הגרלת שיתופים מי יזכה לבחור מסעדה עליה יכתוב? אז מעוז ויסטוך, צלם ומקצוען, בחר את פוקצ'ה במושבה, וזכה. לטובת העניין הוא הסכים מיד לפנות את השבוע הזה בו לא יוכל לראות את ארוסתו. סדרי עדיפויות וזה, אתם יודעים. אגב, היה יופי. תקראו.

את פוקצ'ה במושבה הכירה לי מי שלימים תהיה אשתי, אז חברה שלי. שבחיה הרבים אודות המקום והאוכל המוגש בו העמידו ציפיות גבוהות במיוחד. לשמחתי, לא רק שלא היו אכזבות כגודל הציפיות, אלא שהאוכל עמד בכולן בכבוד ואף התעלה עליהן.

מאז פקדנו את המקום פעמים רבות, באירועים מיוחדים או סתם כשהיינו רעבים והתחשק לנו משהו טעים, ופעם אחר פעם יצאנו מהמקום שבעים ומרוצים, מהאוכל הטעים, מהשירות המצוין ומהחברה הנעימה. לכן היה לי קצת מוזר לשבת בפוקצ'ה כשמולי, במקום האישה שאני אוהב, יושב לו בעל הבלוג אשר אתם אוחזים בידיכם. זה יכול היה להיחשב כבגידה, לולא היה זה בזמן הזה שמגיע לפני שראשוני האורחים יבואו לשמוח איתנו את שמחת נישואינו, ונדרשתי להעסיק את עצמי במשך שבוע.

אז נאלצתי להסתפק בחברתו של עדי.

מאחר שהמקום אינו זר לי, חשבתי לכבוד הביקורת לבחור במנות אותן טרם יצא לי לדגום, אך לאחר עיון בתפריט חשבתי לעצמי – סוס מנצח (או פרה במקרה זה) לא מחליפים, ומיד הזמנתי את הטוב והמוכר. פתחנו באגף הפסטות עם ראגו, פסטה בליווי סלסת עגבניות ונתחי עגל. מנה מעולה ומדויקת. פסטה טריה וטעימה, בשר רך ועשוי היטב, טעמים שמשתלבים נפלא וראשי שום שלמים, רכים ונימוחים, שזה תמיד דבר חיובי בכל מנה שהיא (לא לדייט ראשון).

בגלל שמעוז הוא בן, לא תראו מילה על העיצוב. אז יש תמונה.
המשכנו באגף הפוקצ'ות, כיאה לשם המקום. העדפנו כמובן מנה עם בשר, על כן בחרנו בפוקצ'ה רוסטביף, פוקצ'ה נדיבה בגודלה, עם נתחי סינטה דקים, ביצת עין, איולי חזרת ושאר ירקות ועלים (האוכל של האוכל). מנה שבהחלט יכולה להשביע שני אומניבורים בגודל בינוני. החלק המאתגר במנה הוא להצליח לפרוס לעצמך פרוסה שתכלול כל הטוב המונח על הפוקצ'ה. אם הצלחת, זכית לשילוב נפלא של טעמים ומרקמים המענג את החיך.

לקינוח, הזמנו פונדנט שוקולד, אותה עוגת שוקולד חמה ונוזלית מבפנים, שרבים מכנים בטעות סופלה. כיאה למסעדה בשרית כשרה, הקינוח היה פרווה, וככזה הוא היה טעים ומילא את תפקידו – לסיים ארוחה טובה ומשביעה עם טעם של שוקולד חם ומתוק בפה. בעודי דוגם את הקינוח, שמתי לב שבעצם שחזרנו בדיוק את אותן מנות שהזמנו אני וחברתי דאז (אשתי דהיום) בביקורנו המשותף הראשון בפוקצ'ה. מעניין.

ולסיום סיומת
גם הפעם, כמו בביקורים הקודמים כאן, השירות היה מצוין, קשוב ועם חיוך. אני חש צורך לציין זאת כי לצערי הדבר אינו מובן מאליו ורבות המסעדות שהשירות הקלוקל שלהן מעיב על המנות הטעימות, במידה שיש להן כאלה.

לסיכום: אוכל מצוין, שירות מעולה, חברה נעימה, מבקר חנפן, חתונה שמחה, ועיכוב של יותר מחודש בכתיבת הביקורת. סליחה עדי.

(הערת העורך: לטובת כתיבת ביקורת, מוציאים חתן מחופתו. אבל אני, נחמד אני).


לאתר המסעדה