יום ראשון, 21 בנובמבר 2021

פרינג'

לירון שללאשוילי עלתה מאשדוד לנחלאות כדי להיות קלינאית תקשורת ולהיטיב עם תושבי העיר. ללירון יש חלום נוסף: לתת פה גם לסצנה הקולינרית של ירושלים. כדי להיטיב עם לירון בחזרה, נבחרה מסעדת פרינג' החדשה שנפתחה לאחרונה בתיאטרון ירושלים. 

הרבה אורחים פותחים ומספרים על הדרך בה עדי הציע להם להצטרף אליו. לא כך במקרה שלי. אני זו שפניתי לעדי בבקשה להצטרף, מאחר ואין חובבת מזון מתאימה כמוני (לא שהוא ידע את זה). לאחר שלבי סינונים ארוכים ומפרכים - התקבלתי! כל שנותר לי הוא לבחור מסעדה. אחת מבין המסעדות שכתובות לי ברשימה היא פרינג', המתארת עצמה כמטבח שוליים לבנטיני. מסעדה כשרה מבית קבוצת "טלביה" השוכנת בתיאטרון ירושלים. מסתבר שבמיקום שפעם זכרתי כקפטריה נידחת, שם בדיוק עדי אהב לערוך פגישות עבודה.

זהו לא עוד סלפי, זוהי חידת קריאה: מה עוד הזמנו ולירון לא הזכירה?

רמת ההתרגשות שלי הייתה בשיאה, כי בעיניי אין דבר יותר כיף מללכת לטעום טעמים חדשים ומגניבים אחרי שבוע עבודה מעייף. הסירו דאגה מליבכם קוראיי המתוחים, היה טעים ומהנה מאוד. הציפייה שלי למטבח "פרשי" עם טעמים מהלבנט שסובב דגים נענה, רמת השירות טובה, והמיקום היחסית מוזר מאחורי מחיצה המפרידה מלובי התיאטרון לא גרע מהחוויה.

היכונו לבוא המזטים!

התחלנו כמו ישראלים טובים בצלחת מזטים שכללה חצילים קלויים, סלטי קולרבי ושומר, סלט פלפלים קלויים בדיוק כמו של דודה מאיה, ומטבל פלפלים מדהים עם אגוזים שלקח אותי מהלבנט לגרוזיה [גילוי נאות: הכותבת ממוצא גרוזיני]. המזטים לוו בפוקצ'ה עם גרגירי חומוס חמימים ושמן זית עם זעתר. בכלל זעתר הוא מוטיב חוזר ובולט בהרבה מהמנות - וטוב שכך. המזטים היו נפלאים, והאמת שכל מנה שהגיעה בהמשך נטבלה באיזשהו שלב במזטים המדוברים. 

מנה שתוכה לא כברה

למנות הראשונות בחרנו שלוש מנות: מנת גוזלמה שיותר הזכירה אמפנדסים קטנים, מאשר את הגוזלמה בקבוצת אמהות מבשלות יחד. הגוזלמה היה במילוי מחמארה אגוזים, ג'יבן, פלפל שרוף ועשבי תיבול והוגש ליד ממרח שום שחור. לשום שחור יש טעם מיוחד בהחלט, ולנו לקח זמן להבין מה אנחנו אוכלים בעוד הניחושים נעו בין חרוב לשזיפים.

מחווה ללוב ותוניס, למרות שהן לא חלק מהלבנט

מנה שנייה הייתה מנת בוריק, שמבחינתו של עדי (גילוי נאות: חצי לובי), הייתה המנה המנצחת. הבוריק הגיע במילוי מסבחה חציל, חלמון ביצה, יוגורט כבשים ורוטב תטבילה שכלל זסטים של לימון שהקפיצו את כל העניין. 

המנה שהפחידה את הצלמת

בשבילי המנה המפחידה (בקטע טוב!) מבין הראשונות הייתה המנה השלישית (שאלה פילוסופית: האם מנה ראשונה יכולה להיות גם מנה שלישית?): קרפצ'יו מוסר ים עם ענבים ויוגורט ועוד דברים טובים - נקי, פשוט, ויאמי רציני.

החלום ושישברקו

למנת ביניים הזמנו את השישברק, שהם כיסונים ממולאים בירוקים על קרם יוגורט. אודה ואומר שחפרתי לעדי שזו המנה שאני רוצה במיוחד לטעום. היות ואיני מערבבת חלב עם בשר, לא יצא לי לטעום שישברק בגרסה המקורית והייתי מסוקרנת. המנה טעימה מאוד, אך משום מה ציפיתי לטעמים חזקים יותר, בעוד המנה דיברה כולה עדינות. 

הכלל: בארוחה שמזמינים 3 ראשונות, מזאטים ומנת ביניים - נגמור עם עיקרית אחת

המנה העיקרית הנבחרת הייתה קבב דגים, אבל רגע לפני שאתם קופצים למסקנות - לא לחשוב על סתם קבב דגים. מדובר על קבב דגים עסיסי שיושב על מנאיש, מעין פיתה אוורירית, עם ירקות שרופים, ירק טרי, חמאת מרווה, יוגורט ונגיעות עמבה שיחד יצרו ביס מלא בטעמים ומרקמים. וואו איזה כיף!

מוכנים לקינוח?

לקינוח הזמנו שתי מנות (אלא מה?): גלידת יוגורט המוכנה במקום, ומנת חתיכות עוגת תמרים דביקה עם רוטב טופי וממתקי חלת דבש. שילוב של כאלו קינוחים אני אוהבת - יש מתוק [והוא מתוק] אבל לצדו יש את החלק המרענן בדמות הקרם פרש והגלידה. כמובן שגם הוזמן אספרסו [עדי לא שותה חם כי הוא לא חולה], שהגיע בכוס מדהימה שנראית כאילו נלקחה מהוויטרינה של סבתא שלי. הבונוס האמיתי הוא שמלבד שהארוחה על חשבון הברון, הברון גם מספק שירותי קריאה בקפה. 

לא ברון ולא קורא בקפה

לסיום סיומת, לא נעשה לכם פרסומת, רק אומר שהיה לי כיף, היה לי טעים, והייתי שמחה לחזור ולטעום עוד מהמנות שלא הספקתי לטעום. להית'.


לאתר המסעדה

יום שני, 1 בנובמבר 2021

קרוסלה

תני פרנק גויס לאחרונה כדי להקים את המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן. זו הייתה הזדמנות נהדרת להזמין אותו לארוחה לא עסקית בכלל בקפה קרוסלה, שנמצא זה עשור בחוד החנית של המאבק להובלת חופש הבחירה בכשרות. גילינו שלקפה הצנוע יש הרבה מה למכור מעבר לקפה ומאבקי דת ומדינה...

"מרוב דיבורים על כשרות נפתח לי התיאבון." 

זה מה שחשבתי כשעדי הציע לי להצטרף אליו לשיחה וארוחה על כשרות ואקטיביזם. הגעתי עם בטן מלאה, אבל לא מלאה מדי, מדיוני הוועדה לשירותי דת יהודיים ומיזמים לאומיים (כן, יש דבר כזה בכנסת הנוכחית) שהייתה כבר בדיון החמישי על חוק הכשרות המורכב שהציע השר לשירותי דת מתן כהנא. התפאורה הייתה מתאימה: מסעדת קרוסלה, היושבת בפינת הרחובות מטודלה ועזה, מסעדה אשר התפרסמה כאחד המוקדים הראשונים למאבק חופש הבחירה בכשרות של העשור האחרון.

סלפי לפתיחת התיאבון

יונתן ודעי, הבעלים, היה בין שני העותרים בבג"ץ הכשרות הידוע "בג"ץ גיני" שבמסגרתו ביקשו מוריס גיני ויונתן מיודענו להציג עצמם ככשרים גם ללא תעודה מטעם הרבנות. זו הייתה יריית הפתיחה במאבק שטרם הסתיים, אבל בינתיים נגמר בפסק דין של בג"ץ שמאפשר כשרות אלטרנטיבית לרבנות – בתחילה לארגון 'השגחה פרטית' ולאחר מכן לארגון הכשרות של רבני צהר – וכן בהצעת החוק המדוברת שצפויה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות.

אבל חוץ מדיבורי כשרות היה גם אוכל והוא היה טעים. על רקע התעודה של כשרות צהר, שבעצם לא נקראת יותר "תעודה" כי זה נחשב מצג כשרותי אסור אז היא פשוט נקראת "הודעה", ישבנו וטעמנו ממספר מנות לא רעות בכלל. האמת שהציפיות שלי לא היו מאוד גבוהות. אני מעריך את רמת האקטיביזם והאווירה המיוחדת של המקום, אבל אף פעם לא צללתי לעומק התפריט החלבי, שמציע מגוון מעניין של מנות טבעוניות.

תני, שתייה ורקע עם "הודעה"

למדתי מזמן שהתנסות קולינרית דורשת קורטוב של אומץ והתנסות עם אוכל פחות מוכר. לכן כשבחנו את התפריט העין קלטה ישר את הכותרת "מיוחדים". רק מה, המיוחדים כללו את המנות הכי פחות מיוחדות בתפריט: פסטה ביתית בצורת פטוצ'יני ברוטב שמנת עגבניות או פטריות. מה שנקרא תפריט בית קפה קלאסי. הצעתי לעדי שאולי יש כאן אירוניה - המיוחדים הם היוצאים מן הכלל מתוך שאר המנות בתפריט שנראו מעניינות, כך שהבנאלי הפך להיות הייחודי. וכך ויתרנו על המיוחדים והלכנו על מנות אחרות: האוריינטליסט – תבשיל טופו מטוגן עם אורז, פטריות, פלפלים, תרד, שרי, בצל, כוסברה, צ'ילי מתוק ואגוזי מלך. מנה טבעונית שנשמעת בהתחלה כמו "טופו עם כל התוספות" אבל הפתיעה מאוד לטובה. הרוטב היה טעים והתאים למרקם של האורז שהיה מבושל היטב. גם הטופו הוסיף מרקם משלו ובסך הכל מנה מוצלחת ומשביעה.

לצדה הגיעה מנה של סלט בשם "סינדרום ירושלים" שלמרות השם הבומבסטי היה סלט טעים מאוד אבל לא נתן תחושת קדושה מעבר לרגיל. הסלט כלל חסה, עלי בייבי, קינואה, תפוחים, צימוקים, קצת חמוציות ופקאנים, עם ריבועי גבינת פטה ורוטב תפוזים עדין. נשמע עמוס אבל איכשהו איזון הטעמים הסתדר והסלט סיפק את הסחורה: רעננות ומתיקות קלה לצד המנות האחרות.

הזמנת מנות ללא פרופורציה, תמונת אילוסטרציה

בנוסף הזמנו את "המנה של חביב". בדרך כלל אני לא מחובבי מנות שנקראות על שם מישהו, כי בואו, קשה להתנתק רגשית ברגע שמנה מסוימת הופכת להיות מזוהה עם אדם ואז גם קשה להתאים את הטעמים או לקלוע לטעם רחב מספיק. המנה היא מסבחה של חצילים, יוגורט וטחינה סלק, אשר מוגשת עם לחם פרנה בגודל מתאים. מבחינתי זו הייתה ההפתעה הגדולה ביותר. מסבחה לא כבדה בכלל, היוגורט הקליל אותה וטחינת הסלק נתנה את הערך המוסף. אותו חביב כנראה ידע על הוא מדבר.

חביב, אנחנו לא יודעים מי אתה, אבל תודה על זה!

קינחנו בטארט דאבל שוקולד וקצפת לצד מלבי עם קוקוס ובוטנים. הטארט היה נחמד מאוד, חתיכה יפה ומכובדת. המלבי גם עשה את העבודה שלו. כנראה שהיה אפשר להסתפק באחת מהמנות, אבל בכל זאת באנו לטעום. בסך הכל הקינוחים עשו עיניים מהוויטרינה, אבל נראה שהמקום מתבסס על מנות אחרות, ומזיכרון של ביקורים קודמים אני ממליץ גם על כריכים מעניינים וסוגים שונים של ארוחות בוקר, חלקן מוגשות כל היום ואחת מהן עד השעה 14:00.

לקינוח: קינוחים!

החוויה הקולינרית השלימה יפה את האווירה הסתווית הירושלמית עם הניחוח המזרחי בעיצוב הידוע של המסעדה. מקום שמאפשר במספר מטרים רבועים לא גדול גם ארוחה נחמדה וגם סתם קפה טוב של אחר צהריים. וכל זה במבצע אחד פלוס אחד עם ביקור במקום המשלב יותר מכל את הנינוחות הירושלמית עם האקטיביזם והחתירה לחופש דת וחופש בחירה בכשרות. תודה לעדי על ההזמנה וליונתן על עצם קיומה של קרוסלה. 


לדף הפייסבוק של קרוסלה