שתי ליכודניקיות הובילו את חגיגות ה-70 למדינה. מירי רגב ומורן שמואלוף. מורן, כתבת ובעלת טור בג'רוזלם טיימס, יזמה והפיקה את תערוכת הצילומים '70 פנים לישראל'. כאות הוקרה על היוזמה המקסימה, החלטנו לארח את מורן במסעדה ירושלמית איכותית לבחירתה. מורן, ירושלמית דור רביעי שמבינה דבר או שניים בעיר, לא היססה והלכה על 'כינור בכיכר', מסעדה בשרית יוקרתית בכיכר המוזיקה. מי שהיה יבין למה. מי שלא, יבין מה הוא צריך לעשות.
את ה"דייט" שלי עם עדי רציתי לעשות כבר לפני שנה בערך. הכרתי אדם מצחיק, נעים הליכות ובעיקר אוהב אוכל. שילוב מנצח לפרטנר למסעדות. כשהגיעה ההזמנה, לא היה לי ספק שאני בוחרת את 'כינור בכיכר' הירושלמית ששוכנת בכיכר המוזיקה הפסטורלית והמשופצת לראווה. מוזיקת ג'אז קלילה, אוכל בשרי משובח (בהגדרה) ושירות נהדר.
עדי אמר לי "למסעדת בשרים צריך הכנה" והוא צדק. למסעדה כמו 'כינור בכיכר' מגיעים עם תיאבון ורעב בעיניים, בלב ובקיבה, אחרת אין טעם. עדי רצה שאבחר את המנות, אבל אני כל כך קשת-החלטה ששיחקנו את משחק האֵלִימִינַצְיָה - כל אחד בתורו הוריד מנה אחת שהוא לא רוצה מהתפריט עד שנשארנו עם מה שכן נזמין (רעיון מצוין אגב, תנסו במסעדה הבאה שתלכו אליה).
בחרנו בסוף ב-2 מנות פתיחה מדהימות: פטה כבד וספייר ריבס טלה ו-2 מנות עיקריות לא פחות ממושלמות: מגרט, חזה ברווז מבושל באגסים, ערמונים ועדשים אדומות ושוק טלה "מפורק". פטה הכבד הוגש עם קרקר שומשום מיוחד, קונפיטורה מתקתקה וכרישה קונפי, רכה ומושלמת, פיצוץ טעמים בפה. מציינת כי היא הוגשה קרה כמו ממרח וזה היה מצוין. מנת הספייר ריבס טלה הייתה אפילו יותר מעולה בעיניי. מנה מלאת טעמים ומחשבה גם בהגשה שלה. המנה מבוססת על רוטב ברביקיו, צלעות עסיסיות ולצידן קרש פרש משורשים, טעים מאוד. כביכול, מנת פתיחה פשוטה, אך מושלמת.
לצד אלה זכינו לשתות שני קוקטיילים שהומלצו על ידי המלצרית המקסימה, פאולינה, שלא רק שהעניקה שירות נפלא וחייכני, אלא גם הביעה המון ידע וניסיון בהמלצות שלה ולכן הקשבנו לה לאורך כל הדרך. אני הזמנתי קוקטייל מתקתק בשם 'מקסיקן ויולין' ולעדי בחרתי משהו קצת גברי בסגנון מד-מן - Jeck Goes to Paris על בסיס ג'ק דניאלס. שניהם היו טעימים, שלי יותר (;
בין לבין התפנקנו בלחם ג'בטה עם טחינה בשמן זית, זיתי קלמטה, זיתים סורים כבושים ורוטב עגבניות ייחודי ברוטב בלסמי ושמן זית, הכל תוצרת הבית. פינוק לחך שממש השתדלנו לעמוד בפיתוי ולא לחסל אותו לפני מנות הפתיחה והעיקריות (לא עמדנו בפיתוי, למתעניינים).
בשלב הזה של הערב, תוך שיחות מרתקות עם האיש שיושב מולי, הריר כבר באמת ניגר. ניצבות לפנינו שתי המנות העיקריות שבחרנו בשיטת השלילה ממקודם ובשתיהן שמחנו כמו ביום חג. תחילה, המגרט. היה לי חשק עז לטעום ברווז, ויסלחו לי הטבעונים, אבל אין ספק שגיליתי אהבה חדשה. החזה הגיע ומסביבו ערב רב, מתקתק במקצת, של אגסים, עדשים אדומות וערמונים עם אניס שפשוט היו חגיגה לחך. מנה מאד מומלצת, עשירה ביותר. מסוג המנות שאתה נהנה לשלם עליהן, כי אתה יודע שלא יצאת מהבית לחינם.
המנה השנייה שהזמנו לעיקרית הוגשה בצורה אמנותית ומלאת מחשבה - שוק הטלה, שרואים שבושל בציר שעות לא מעטות, עמד במרכז הצלחת כמו גזע עץ יפה תואר, ומסביבו סוגי פטריות שונים. הריח שהדיף והמראה שלו החזירו אותי לסרטי דיסני הציוריים מלאי החיים והצבע. הטעם היה משגע - הזכיר בשר בחמין של אמא. עשיר מאד ובעל מרקם חמאתי (למרות המראה הגס של העץ).
ולמרות שבקושי בלסנו את שתי המנות האלה (אבל היו בטוחים שהצלחות חזרו למלצרים נקיות), החלטנו לקנח במעדן אחד נוסף. קינוח שלא הוכרז בתפריט ולכן החלטנו להמציא לו שם משלנו: 'רומבה' או עוגת 'בוב ספוג'. מדובר בקאפקייק קטנה, ספוגה ברום (עם מזרק לתוספת רום) בקרם ושברי עוגיות ומעל גלידת וניל משמנת צמחית עשירה מאד. מסוג הקינוחים שאין מה לקחת ביס רק מזה או רק מזה, אלא חייבים שילוב של הכל יחד בשביל התענוג.
בשורה התחתונה, מקום מקסים לחזור אליו, מלבד המנות הטעימות והשירות הנפלא, יש אווירה נינוחה ושלווה, אפילו רומנטית, במקום. נטו מסעדה לפינוקים ויתרה מכך- המחירים משתלמים מאד הן ביחס למסעדת בשרים והן ביחס לתוצרים הטעימים שקיבלנו.
לאתר המסעדה
את ה"דייט" שלי עם עדי רציתי לעשות כבר לפני שנה בערך. הכרתי אדם מצחיק, נעים הליכות ובעיקר אוהב אוכל. שילוב מנצח לפרטנר למסעדות. כשהגיעה ההזמנה, לא היה לי ספק שאני בוחרת את 'כינור בכיכר' הירושלמית ששוכנת בכיכר המוזיקה הפסטורלית והמשופצת לראווה. מוזיקת ג'אז קלילה, אוכל בשרי משובח (בהגדרה) ושירות נהדר.
כשמורן מתאימה את הלק לעיצוב של המסעדה |
עדי אמר לי "למסעדת בשרים צריך הכנה" והוא צדק. למסעדה כמו 'כינור בכיכר' מגיעים עם תיאבון ורעב בעיניים, בלב ובקיבה, אחרת אין טעם. עדי רצה שאבחר את המנות, אבל אני כל כך קשת-החלטה ששיחקנו את משחק האֵלִימִינַצְיָה - כל אחד בתורו הוריד מנה אחת שהוא לא רוצה מהתפריט עד שנשארנו עם מה שכן נזמין (רעיון מצוין אגב, תנסו במסעדה הבאה שתלכו אליה).
בחרנו בסוף ב-2 מנות פתיחה מדהימות: פטה כבד וספייר ריבס טלה ו-2 מנות עיקריות לא פחות ממושלמות: מגרט, חזה ברווז מבושל באגסים, ערמונים ועדשים אדומות ושוק טלה "מפורק". פטה הכבד הוגש עם קרקר שומשום מיוחד, קונפיטורה מתקתקה וכרישה קונפי, רכה ומושלמת, פיצוץ טעמים בפה. מציינת כי היא הוגשה קרה כמו ממרח וזה היה מצוין. מנת הספייר ריבס טלה הייתה אפילו יותר מעולה בעיניי. מנה מלאת טעמים ומחשבה גם בהגשה שלה. המנה מבוססת על רוטב ברביקיו, צלעות עסיסיות ולצידן קרש פרש משורשים, טעים מאוד. כביכול, מנת פתיחה פשוטה, אך מושלמת.
מנה ראשונה שהתחפשה למנה עיקרית |
לצד אלה זכינו לשתות שני קוקטיילים שהומלצו על ידי המלצרית המקסימה, פאולינה, שלא רק שהעניקה שירות נפלא וחייכני, אלא גם הביעה המון ידע וניסיון בהמלצות שלה ולכן הקשבנו לה לאורך כל הדרך. אני הזמנתי קוקטייל מתקתק בשם 'מקסיקן ויולין' ולעדי בחרתי משהו קצת גברי בסגנון מד-מן - Jeck Goes to Paris על בסיס ג'ק דניאלס. שניהם היו טעימים, שלי יותר (;
לחיים! |
בין לבין התפנקנו בלחם ג'בטה עם טחינה בשמן זית, זיתי קלמטה, זיתים סורים כבושים ורוטב עגבניות ייחודי ברוטב בלסמי ושמן זית, הכל תוצרת הבית. פינוק לחך שממש השתדלנו לעמוד בפיתוי ולא לחסל אותו לפני מנות הפתיחה והעיקריות (לא עמדנו בפיתוי, למתעניינים).
בשלב הזה של הערב, תוך שיחות מרתקות עם האיש שיושב מולי, הריר כבר באמת ניגר. ניצבות לפנינו שתי המנות העיקריות שבחרנו בשיטת השלילה ממקודם ובשתיהן שמחנו כמו ביום חג. תחילה, המגרט. היה לי חשק עז לטעום ברווז, ויסלחו לי הטבעונים, אבל אין ספק שגיליתי אהבה חדשה. החזה הגיע ומסביבו ערב רב, מתקתק במקצת, של אגסים, עדשים אדומות וערמונים עם אניס שפשוט היו חגיגה לחך. מנה מאד מומלצת, עשירה ביותר. מסוג המנות שאתה נהנה לשלם עליהן, כי אתה יודע שלא יצאת מהבית לחינם.
70 פנים של מנות עיקריות |
המנה השנייה שהזמנו לעיקרית הוגשה בצורה אמנותית ומלאת מחשבה - שוק הטלה, שרואים שבושל בציר שעות לא מעטות, עמד במרכז הצלחת כמו גזע עץ יפה תואר, ומסביבו סוגי פטריות שונים. הריח שהדיף והמראה שלו החזירו אותי לסרטי דיסני הציוריים מלאי החיים והצבע. הטעם היה משגע - הזכיר בשר בחמין של אמא. עשיר מאד ובעל מרקם חמאתי (למרות המראה הגס של העץ).
ולמרות שבקושי בלסנו את שתי המנות האלה (אבל היו בטוחים שהצלחות חזרו למלצרים נקיות), החלטנו לקנח במעדן אחד נוסף. קינוח שלא הוכרז בתפריט ולכן החלטנו להמציא לו שם משלנו: 'רומבה' או עוגת 'בוב ספוג'. מדובר בקאפקייק קטנה, ספוגה ברום (עם מזרק לתוספת רום) בקרם ושברי עוגיות ומעל גלידת וניל משמנת צמחית עשירה מאד. מסוג הקינוחים שאין מה לקחת ביס רק מזה או רק מזה, אלא חייבים שילוב של הכל יחד בשביל התענוג.
גם לכם יש דז'ה-וו לסופגניות של רולדין? |
בשורה התחתונה, מקום מקסים לחזור אליו, מלבד המנות הטעימות והשירות הנפלא, יש אווירה נינוחה ושלווה, אפילו רומנטית, במקום. נטו מסעדה לפינוקים ויתרה מכך- המחירים משתלמים מאד הן ביחס למסעדת בשרים והן ביחס לתוצרים הטעימים שקיבלנו.
לאתר המסעדה