יום שלישי, 18 באפריל 2017

פומפידו

עם מעיין ארז יש לי עסקה שווה במיוחד: אני מכיר לה את ירושלים והיא, בתמורה, מכירה לי את גבעון החדשה. כשירות לקוראי הבלוג, החלטנו שאין כמו אחרי פסח כדי לכתוב על פומפידו, מסעדה המתהדרת בתפריט איטלקי וקינוחי שף צרפתי. מי אמר חמץ ולא קיבל? 

גילוי נאות: אני לא בררנית כשזה מגיע לאוכל. אני מאוד מאוד אוהבת אוכל. מכל הסוגים. אני אוהבת לצפות בתכניות בישול, אני עוקבת אחרי ערוץ אחד בכל היוטיוב וזה הערוץ של טייסטי, אני אוהבת להסתכל על אנשים מבשלים- גם אם הם רק מקלפים תפוחי אדמה. ארוחת הצהריים האהובה עלי היא שניצל תירס ומאק אנד צ'יז וכשזה מגיע לגברים- הג'וב העדיף עלי הוא שף. אבל בואו נשים את כל זה בצד ונתמקד בערב המדהים שעדי ואני העברנו במסעדת פומפידו.

קודם כל היחס- אני מאמינה שאדם צריך ליהנות בעבודה שלו. אם אתה עושה משהו ולא בא לך לעשות אותו, אפשר להריח את זה מקילומטרים. עדיף שתלך לישון עם בואש במשך שבוע. כשמגיעים לפומפידו, החיוך זה הדבר הראשון שרואים. קיבלו אותנו הכי בכיף, הרגשתי שהגעתי למטבח של סבתא שלי ז"ל, רק הרבה יותר מודרני ומרווח. בחרנו לשבת בחוץ, בחלק של הלא מעשנים, כאלה אנחנו- אנשים בריאים.

קיבלנו תפריטים שאם להגיד את האמת- אותי קצת בלבלו. אני לא מסתדרת טוב עם מבחר. אני מעדיפה שתתנו לי ארבע אופציות ואני כבר אבחר שתיים. הזמנו למנת פתיחה פטריות מוקפצות ברוטב שמנת צ'ילי עליהן אני ממליצה בחום. אפילו לטעמו של עדי, שלא עף על פטריות, הן היו טובות טעימות מאוד, רכות אך בשרניות ושחו ברוטב לא פחות ממושלם.

מי האמין ששמנת וצ'ילי הולכים כל כך טוב ביחד?
את המנות העיקריות בחרנו מהספיישלים כי כמו שכבר הבנתם, אני מעדיפה לבחור שתיים מתוך ארבע מאשר מתוך שישים. הבחירה הראשונה הייתה לזניה, אי אפשר לטעות עם לזניה. הגבינות היו טעימות, הבצק היה אל דנטה ולא רך מדי, היה שילוב של שום, עגבניות ותרד שאפילו מישהי כמוני עם חך של ילדים נהנתה ממנו. הרוטב לא היה נוזלי מדי, שילוב מושלם ללחם שהגיע בצד.

מה שמביא אותי למנה השנייה שבחרנו- סלט. אני לא מהאנשים שמזמינים סלט במצב רגיל אבל זה פחות הרגיש כמו סלט ויותר כמו צלחת ענקית מלאה בכל טוב. כן, באופן מסורתי היו עלים מסוגים שונים אבל הייתה גבינה, היו חתיכות דג כבוש והיה ניוקי אפוי מסביב שלקח אותי אי שם, לגיל 6, כשאמא שלי (שמעולם לא אהבה לבשל) הייתה קונה בסופר טייטר טוטס (הערת העורך: כדורי פירה מטוגנים, ה' ישמור) ואופה אותם בתנור- הכי קרוב לאוכל של בית שאי פעם היה לי. יש שיקראו לזה סלט, אני בוחרת לחשוב על זה בתור מנה ייחודית שעוד לא יצא לי להיתקל בה באף מסעדה אחרת.

מה לזה ולסלט באמת?
בטח חשבתם שכאן זה נגמר, נכון? אז לא. כי כמובן, הגיע שלב הקינוח... ולא סתם קינוח - שני קינוחים! הזמנו עוגת שוקולד חמה שבאה עם כדור גלידה, קצפת ושברי עוגיות ועוגת גבינה עם פירורים ואבקת סוכר מפוזרת מעל. הכי מושחת שלנו. כל כך מושחת שהייתי צריכה כמה הפסקות כדי לא להשאיר כמות מביכה של שאריות.

כך מגישים פה את הקינוחים. לא תלכו?
לסיכום, תעשו טובה לעצמכם וגשו לפומפידו. אל תשכחו לבקר בשירותים הסופר מגניבים שלהם, אתם תודו לי אח"כ :-)


לדף הפייסבוק של פומפידו

יום ראשון, 2 באפריל 2017

עפאים

יאיר נתיב הוא חבר ותיק ומנהל החדשנות בחברת השקעות. את החדשנות הוא שומר לא רק לעבודה, אלא גם לחיים האמיתיים, במסגרתם הקים את עמותת 'נתיב בטוח' שהביאה לכם את מיזם 'שומרי הדרך'. בשביל מישהו כמוהו, מגיע רק החדשני ביותר. אז לקחנו אותו לבית הקפה המשובח של משק עפאים.

ביקור בבית הקפה עפאים בבית הכרם במסגרת הבלוג הזה הוא בעצם שילוב של הדברים האהובים עלי בחיים, לא בהכרח אם כי ייתכן שאולי בסדר הזה: ארוחות בוקר, אוכל חינם ועבודה מבתי קפה. מבלי להתפלצן יתר על המידה, אפשר להוסיף לכך גם את מטרת הבלוג – שהיא הרצון לקדם ולפרגן לעסקים שווים בירושלים. כפי שיתברר מיד עם הכניסה למקום, מדובר בבית עסק ירושלמי קצת שונה בנוף בתי הקפה השגרתיים והמסחריים.

- רגע, צריך לעשות תמונה כשיגיע האוכל.
- ברור.
מגיע האוכל: - תראה, אוכל!
מסיימים לאכול: - שכחנו להצטלם. כשיגיע הקינוח נזכור!
במסגרת ההזדמנות הזו שעדי מעניק לנו, שבמסגרתה אתה הופך להיות מבקר מסעדות ליום אחד, פתאום אתה שם לב לכך שאתה פשוט אוכל לרוב כל מה שנותנים לך בלי לשאול שאלות. לרוב אני לא מעיק על מלצרים בשאלות על מאיפה הגיע האוכל לצלחת. בכל אופן, "מאיפה מגיעות הגבינות", שאלתם? ובכן, הגבינות מיוצרות על ידי משק עפאים ממושב עידן שבערבה, ומגיעות טריות טריות, דבר שבהחלט מורגש. גם הירקות היו טריים למדי.

בית הקפה מנסה לגוון קצת את הבנאליות של ארוחות הבוקר השגרתיות. לצד העובדה שקשה לחמוק מהמבנה של ביצים, ירקות ושתייה, נראה שיש ניסיון לצאת קצת מאותה ארוחת הבוקר כמעט ללא הבדל המוכרת לנו מכל הרשתות הגדולות. לא הכרתי את המקום לפני, ולצד הארוחות הטעימות, יש בו גם אווירה נעימה וצעירה יחסית ושירות חייכני.

ניגשנו מיד לארוחה והזמנו שתי ארוחות בוקר: הראשונה, בעלות 56 שקלים, הייתה ארוחת בוקר על קרש, שכוללת גבינות עזים טריות, סוגי גבינות כמו קממבר שלרוב לא מוגשות בארוחות בוקר במסעדות ישראליות, ממרחים טריים, ירקות חתוכים, לחם איכותי וטרי ומיצים. בבחירת הביצים לקחנו פריטטה עם ביצים אורגניות, תפוחי אדמה וירקות צלויים – שגם קצת חורגת מהסטנדרט הרגיל של חביתה או ביצת עין עם תוספות.

בנוסף לקחנו ארוחת בוקר איכרים (45 שקלים), שכללה ביצת עין על תפוח אדמה, תרד ועגבנייה צלויים בחמאה, גבינת משק ולחם שאור. שתי המנות היו טעימות ומשביעות, וכנראה שגם בריאות יותר ממרבית ארוחות הבוקר בבתי קפה האחרים (נו טוב, למעט אולי, הקממבר). עוד ממרח אחד או שניים לגיוון היו יכולים לתרום לארוחה, אבל ממרחי הפסטו ועשבי התיבול עשו את העבודה. המוצרים הטריים הוסיפו לתחושה הנעימה.

מהמשק ישר לצלחת. מדגמן עובר אורח: הדיי עפאים, בעל המקום
לקינוח התלבטנו בין שתי אפשרויות, ובאופן החלטי בחרנו בסוף לקחת את שתיהן: האחת הייתה לחם פודינג עם שבבי שוקולד נמסים ונגיעות של בצק קרואסון, קינוח הבית של המקום – קינוח מושחת לפחות ביחס לאופי הבריא של המקום. מתאים בהחלט לחובבי השוקולד והקרנצ'יות. הקינוח השני, שהיה חדש ועדיין לא הופיע בתפריט, כלל רוטב קרמל מפנק לצד גבינה מתוקה וטעימה ועוד אי אלו פינוקים.

יש לא מעט בתי קפה ראויים בעיר, ועפאים בהחלט נכנס לרשימה הראויה הזו, בטח לחובבי ארוחות הבוקר, שמוגשות בכל שעות הפתיחה. מי שמחפש מקום קצת גיוון בארוחת הבוקר שלו, וגם על הדרך אולי גם לעשות קניות לבית, לא יבזבז את זמנו אם יגיע לשם.


לדף בית הקפה באתר משק עפאים