יום רביעי, 3 בינואר 2018

BBB

אלחנן מילר הוא מומחה לענייני מזרח תיכון, שזוכה לכתוב במבחר בימות מכובדות מאד בארץ ובעולם (כולל הניו-יורק טיימס), ובין יתר עיסוקיו הוא מקים עכשיו מיזם מושקע לסרטוני הסברה על הדת היהודית - בערבית. הסרטון הראשון במיזם עוסק בכשרות, שזו סיבה מעולה לקחת את אלחנן לבדוק את ה-BBB הירושלמי הכשר הראשון (כמעט) בעולם, ולהעשיר את הרזומה שלו בבימת כתיבה מכובדת נוספת. אה כן, היה ממש טעים! 

בשנים האחרונות תפס ההמבורגר מקום של כבוד ברשימת הג'אנק פוד האהוב על ישראלים, לצד הפלאפל והשווארמה. עם השנים נפתחו בירושלים מסעדות שנותנות כבוד למאכל האמריקאי ומשדרגות את חוויית האכילה הרבה מעבר למקדונלדס או בורגר ראנץ'.

לא שמישהו מנסה לפתוח לכם את העיניים
הסניף החדש של רשת BBB ברחוב הלל 35 הוא בהחלט בשורה טובה לחובבי הז'אנר. ראשית, לצד הסניף בקריית גת, הסניף הירושלמי הוא היחיד מבין 25 סניפי הרשת שכשר (ועוד למהדרין!). שנית, תקרת הנחושת הדקורטיבית – שריד ממסעדת הקונספט רובע 5 ששכן בבניין קודם – נותנת תחושה של בית קפה וינאי, לא של דיינר אמריקאי על אם הדרך. ועדיין לא דיברנו על אזור המשחקים לילדים בקומה השנייה. חלל המסעדה עצום ומאפשר תחושת מרחב והעיצוב צעיר ומודרני, אבל שיחה שקטה קצת קשה לנהל במקום בשעות הערב העמוסות.

אז בואו ניגש לאוכל. התפריט הענקי (פיזית!) של BBB מקשה עליך לבחור. כמנות פתיחה לקחנו את הבורגוס רינגס: טבעות בצל בבלילה פריכה שמגיעות עם רוטב איולי צ'יפוטלה, וכנפי BBB בציפוי פריך שבאות עם רוטב צ'ילי מתוק ושומשום. שתי המנות הקראנצ'יות היו טעימות מאוד, גדולות ומשביעות, ופתחו יפה את התיאבון לקראת המנה העיקרית, שהגיעה במהירות בעודנו מלקקים את השפתיים מהרטבים.

מבט על
ההמבורגר עם התוספות המתוקות לא תפס עדיין חזק בארץ, אבל אני אוהב אותו, אז הלכתי על המבורגר קצבים, שמוגדר בתפריט "המבורגר מנתחי בקר מובחרים" ועליו כמות נדיבה (לטעמי נדיבה מדי, אבל תמיד אפשר להוריד) של ריבת בצל ביין אדום, וחתיכת פסטרמה מעושנת. עדי לקח את הג'מייקה בורגר ועליו אננס עם צ'ילי מתוק. התפריט מבטיח בשר איכותי ומידת עשייה סטנדרטית של מדיום וול (MW) – מבטיח ומקיים. הלחמניות טריות והבקר עסיסי וורדרד מעט בדיוק במרכז הקציצה. מה עוד אפשר לבקש? את מנת הצ'יפס הענקית (והמצוינת) והקולסלאו שמגיעים עם ההמבורגר בקושי הצלחתי לסיים, למרות שבאתי על בטן ממש ריקה.

היידה BBB
מחירי ההמבורגרים הרגילים נעים סביב ה-60 ש"ח והמיוחדים באזור ה-70. התפריט מציע אפשרויות לא רעות לחובבי הבריאות/שומרי המשקל: שלושה מיני סלטים מפתים כמנות פתיחה (עגבניות וטחינה, סלט יוליוס, סלט פרגית אסייתי) או שני סוגי המבורגרים המוגשים על לחמנייה כפרית בתוספת שעועית ירוקה (מרקט בורגר וגרין בורגר). ישנו גם מבחר מפתיע של מנות עיקריות, שלפי מיטב המסורת הישראלית חולש על כל מטבחי העולם: משניצל קלאסי (אוסטריה) לחזה עוף בטריאקי (יפן); מטורטייה עוף ופרגית צ'יפוטלה (מקסיקו) לסטייק אנטריקוט מעושן (ארה"ב). רוב העיקריות מתומחרות ב-62 ש"ח.

בקיצור, אם ארוחת שחיתות היא הכיוון, BBB החדש בירושלים בהחלט יכול להתאים.


לאתר סניף BBB ירושלים
לדף הפייסבוק של BBB ירושלים

יום ראשון, 17 בדצמבר 2017

וילה בראון

ביום, אפרת זהב היא כלכלנית בות"ת שבמל"ג (לא, אלו לא ראשי התיבות מגבעת חלפון). בלילה היא אוהבת להכיר מקומות חדשים בירושלים. מה שאומר שאין מתאימה ממנה לבקר בבר המערה החדש שנפתח בווילה בראון, מלון בוטיק קסום השוכן בלב רחוב הנביאים.

בלי יותר מדי רעש או הכרזות מיותרות הגיעה גם אלינו לעיר הקודש סצנת ברי הקוקטיילים. אם עד לפני כמה שנים קוקטייל היה על תקן המשקה המתוק הקליל בסוף התפריט (כדי שגם לבחורות יהיה מה לשתות), היום הקוקטיילים מקבלים תפריט משלהם ומביאים איתם ניחוח של אומנות ותחכום (והעולם סוף סוף למד שגם נשים לא מתפשרות על איכות האלכוהול).

אז כשעדי חיפש מישהו שיכתוב על בר המערה, בר הקוקטיילים של מלון הווילה בראון, ידעתי שבדיוק לזה נועדתי, כי מי אני שאתנגד לשילוב של אלכוהול איכותי וביקורת.

ברוכים הבאים למערה!
אמנם בר המערה הוא לא בר הקוקטיילים הראשון בירושלים (קדמו לו הגטסבי, הזוטא וה-Tap&Tail) והוא גם לא הבר הראשון במלון ירושלמי (קדם לו המירור בר במלון ממילא), הוא אפילו לא בר הקוקטיילים הראשון במלון ירושלמי (קדם לו האימפריאלי רד במלון כרמים), ובכל זאת הוא מביא איתו משהו חדש ומרענן לעיר הזאת.

אז על מה בעצם אנחנו מדברים?

בר המערה ממוקם במלון הבוטיק וילה בראון ברחוב הנביאים בלב ליבה של ירושלים, מעין נקודת חיבור בין התרבויות השונות בעיר. כדי להגיע לבר עוברים דרך לובי המלון שמשלב ריהוט בעיצוב מודרני עם קשתות רומיות עתיקות והאבן הירושלמית המסורתית. הבר עצמו נמצא בקומת מרתף בחלל שנחצב באבן ושימש כפי הנראה כבור מים, והוא מעוצב ברוח המלון ומשלב גם הוא סגנונות מודרניים ומסורתיים. חלל הבר קטן, כל כך קטן שבכניסה יש שלט שהמקום מיועד ל-18 אנשים בלבד, ועם זאת העיצוב והתאורה נותנים תחושה של מרחב.

רוצים לנחש של מי הקוקטייל הוורוד?
במקום יש תפריט נפרד לקוקטיילים ותפריט נפרד לאוכל, וכמובן ברמן עם המלצות מוצלחות. התחלנו עם תפריט הקוקטיילים, כי בכל זאת לשם כך התכנסנו. כבר במבט ראשון על התפריט אפשר היה לזהות שנקודת הפתיחה מעולה, האלכוהול בבסיס הקוקטיילים מגוון, איכותי ולא טרוויאלי. אחרי שעדי ואני סיכמנו מראש על שני סבבים של שתייה, התפנינו לבחור את הקוקטיילים של הסבב הראשון. עדי התנדב לשבור את הסטיגמה של ורוד הוא לבנות בלבד ובחר בגרסה חגיגית וטוויסט של ג'ין אנד טוניק ה-"בזיפרש". אני עם חיבה יתרה לוויסקי והטעם החמוץ בחרתי לפתוח עם ה-"טים וואלי".

בעוד הברמן דאג להזמנתנו, ניצלנו את הזמן הפנוי ועדי ערך לי סיור במלון. תיירנו בקומת הכניסה, בין ספרייה עם עיצוב מעורר מחשבה ובין תמונות העמדה של סלב ידועים (לא אגלה לכם מי, שיישמר לכם לפחות אלמנט הפתעה אחד). עלינו לגג לתצפית על האזור עם הרוח הירושלמית הקרירה, וחזרנו בדיוק בזמן אל הקוקטיילים המוכנים.

בבזיפרש, האלכוהול כמעט ולא הורגש ובאופן מפתיע לטובה נגיעות המרירות יצרו תחושת רעננות על רקע המתוק הכבד. בטים וואלי לעומת זאת הוויסקי קיבל את המרכז כאשר המרכיבים המשלימים העניקו לו את העומק הראוי.

כל תפריט האוכל (כמעט) בתמונה אחת
אחרי שנחה דעתנו מהטעימה הראשונית התפנינו לבחון את תפריט האוכל. המנות הינן מנות "טאפס" והמבחר אמנם מצומצם (ובמצומצם הכוונה לארבע אפשרויות בלבד), אך הן מכסות די הצורך. לאחר התלבטות קלה החלטנו להזמין שלוש מתוך ארבע המנות האפשריות: מיני טוסטונים, כריך הווילה ומיקס פטה (לטובת הצמחונים/טבעונים שבקהל אציין כי המנה הצמחונית היחידה היא המיני טוסטונים).

יתרון משמעותי וחשוב יש לטאפס בכך שלא צריך לחכות הרבה מרגע ההזמנה. וכך תוך מספר דקות היו מולנו שלוש המנות שהזמנו: המיני טוסטונים הגיעו על מגש עם ירקות קצוצים מעורבבים במטבלים ייחודיים מעל, כריך הווילה (שהוגש לנו בגרסה המשודרגת של הברמן) הגיע כשתי פרוסות לחם לבן עבות וטריות עם רוסטביף ושילוב נכון של ירקות וממרח איולי, ומיקס פטה הגיע כעיגול סימטרי של פטה, מעליו ריבת גויאבות ולצידו טוסטונים. המנות כולן היו טעימות במיוחד, אבל את העונג הצרוף שיש בכל ביס ממיקס הפטה קשה לתאר במילים. למזלנו הברמן במקום, כיאה לברמן טוב, יודע לקרוא את הקהל שלו גם בלי דיבורים ופינק אותנו במנת פטה נוספת.

עוד סיבוב!

אחרי האוכל הגיע השלב לסבב נוסף של קוקטיילים, עדי בחר באווירה הירושלמית את "יא חביבי", ואני באווירת הקינוח מצד אחד והדבקות בוויסקי מצד שני הלכתי על "רד פלאמי". גם בסבב הזה הקוקטיילים לא אכזבו. יא חביבי, עם אניס משובח שאפילו קיבל כוכב אניס לקישוט ורד פלאמי עם שילוב מצוין של שוקולד וויסקי.

ואם כל הטוב הזה לא מספיק, בין דיונים על ירושלים, לימודים, אלכוהול ועבודה הברמן פרגן לנו בצ'ייסרים מעת לעת (בכוסיות מעוצבות באופן מקורי למדי, יש לציין). וכמו שאמרנו, הברמן לא היה צריך לשאול יותר מדי כדי לדעת מה נרצה לשתות, לעדי הוא מזג מיניי ליקרים מתקתקים ולי הוא מזג –טוב אתם בטח כבר מנחשים...

כוסות השוטים של המערה
כשיצאנו מהמקום, צעדנו רגלית חזרה הביתה ועברנו דרך רחוב יפו שבימים אלו ממש בנייניו מוארים בתאורה ייחודית שבהחלט השלימה את האווירה.

לסיכום: אם אתם מחפשים לשנות אווירה ורוצים לנסות טעמים חדשים, אם בא לכם קצת אווירת חופשה בסוף יום עבודה, אם אתם מוכנים להתנתק לרגע מהטלפון והעולם החיצון (אין קליטה בבר, בכל זאת מדובר בבור מים), זה המקום בשבילכם. ולסיכום במילה: מומלץ.

[נ.ב. אם אתם מחובבי הכשרות כמוני, תשמחו לשמוע שלמלון ולבר יש פיקוח של ארגון השגחה פרטית.]


יום רביעי, 6 בדצמבר 2017

ממפיס

"שומע? עוד מעט אורי מלמד פותח סניף חדש של ממפיס בירושלים. אתה חייב לקחת אותי לשם בשביל הבלוג שלך. הנה יש לי תמונות מהשיפוצים". אז לקחתי את נעם שמבה, מזכיר היישוב פני קדם, לאכול את ההמבורגר הכשר הטוב בארץ, רק כדי לגלות שהוא בכלל לא אוהב המבורגרים. 

ממפיס? אני לא אוהב המבורגרים. הקונספט של בשר טחון אף פעם לא באמת שכנע אותי, והחושים שלי מספיק חדים כדי לא להסתנוור ממיתוג אמריקאי שהפך קציצה מעובדת לתחרות קולינרית. האינסטינקט ההישרדותי שלי מציע לוותר על הרעיון.

כבר בזמן השיפוצים שמבה התייצב כדי להזמין שולחן
מצד שני, יש לי סיבות לסמוך על אורי מלמד. בתור ירושלמי מלידה – כשרב ידוע עם כיפה לבנה אומר לי שברשותו מתכון מושלם – לא משנה למה – אני אוטומטית מאמין. כמה מאמין? לפני שנה הטרחתי עצמי עד לתל אביב כדי לטעום את הפלא, ואפילו חזרתי מרוצה. אך טבעי שעם פתיחת ממפיס ירושלים פיניתי לעדי ערב לבחון אם האוויר הקר והאווירה החמה בירושלים ישפיעו על התוצאה הסופית.

שני בערב, זמן סולידי יחסית, שמאפשר לנו להתמקד בארוחה עצמה ולא ברעשי הרקע. מקומות ישיבה חיכו לנו בפנים, מרכיב חיוני ביכולת לתפקד בחורף הירושלמי. גם עיצוב המתחם מכבד וצעיר בו זמנית, הכיור לנטילת ידיים זהה לכיור אצלי בבית, עובדה נכונה אך לא חשובה. הסועדים - רובם ככולם מאותם מעגלים, כשקמנו לאסוף את האוכל, התברר שחוץ משני בני זוג כולם כאן מכירים את כולם.

שמבה מטביע את חותמו במקום, בתמונה נדירה של האיש והכיפה הלבנה, ללא הכיפה הלבנה
המקום מוגדר כהמבורגר פרימיום, והמבחר בהתאם – בעיקר המבורגר, יש גם חזה עוף ואפילו משהו צמחוני, בקיצור – נשארנו עם המבורגר. בחרנו בגרסה המרוככת, 250 גרם עם פרוסת אנטריקוט מלמעלה והשלמנו לארוחה, כלומר צ'יפס (רגיל) ושתייה. זמן ההגשה בהחלט סביר, הלחמניות ספוגיות וקלילות, ירקות בשרניים ורטבים במידה.

הבשר עצמו עומד בסטנדרטים שהוצבו בתל אביב הרחוקה, אני לא אוהב המבורגרים – אבל זה באמת טעים, מידת העשייה צורבת את הבשר בעדינות מבחוץ, ומשאירה במרכז שכבה אדמדמה שנותנת חשק. כוח המשיכה גורם לטפטוף רוטב בכל ביס, כל טיפה מרגישה כמו אובדן. בניגוד לבשר, הצ'יפס לא מביא חידוש מיוחד, יש לי יסוד סביר להניח שבחירה במיקס עם צ'יפס בטטה (הערת העורך: לא ידעתי שיש אפשרות כזו!) הייתה מוציאה אותי מרוצה יותר.

טוב, זה לא רק נראה טעים. זה באמת טעים!
שנינו מסיימים בערך ביחד, ומנשנשים מהצ'יפס. בהתחלה עוד שיקרנו לעצמנו שלוקח זמן עד שמרגישים שבעים, אבל הזמן לא הוכיח את עצמו. מצד שני, לבלוע 250 גרם דרש שימוש אגרסיבי בלסת, ועושה רושם שהגרסאות של 360 או 500 גרם מתאימות בגודלן ליצורים אחרים ממשפחת היונקים. בשורה התחתונה כדי לצאת שבעים צריך להתאמץ יותר. הסלטים שניתן להוסיף (סלט חזה עוף וסלט אנטריקוט) נראים קצת יותר מידי בתור מנה משלימה.

לסיכום, הבשר מעולה, וחבל לפספס, אבל מומלץ ללכת מראש על מנות כבדות יותר. בתקציב של 100 שקלים תיהנו מארוחה טעימה, בשר כשר וטוב מהסוג הקיצוני, יחס הולם בין העלות לטעם, והמחיר כולל סלפי עם נציג משפחת מלמד. שווה!

מנהג המקום: סלפי. ברקע: תפריט.

לאתר של ממפיס

יום רביעי, 29 בנובמבר 2017

מוריס

תכירו את אהוד אמיתון, מנהל דסק ישראל בסוכנות הידיעות TPS, סטודנט לתואר שני בלימודי דיפלומטיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, נשוי טרי ובאושר לחלי, מתגורר בפסגת זאב, אבל הכי הכי חשוב: חובב בשר טוב, אלכוהול משובח וחריף ששורף. עכשיו כשהכרתם, אהוד רוצה להכיר לכם את מוריס. הבמה כולו שלו.

כשמדובר בלנסות ולתאם פגישה בין שני אנשים עסוקים, רצות המון הודעות בין הצדדים, ולבסוף מגיע המועד שנקבע, ואז ברגע האחרון אני נאלץ לבטל, ושוב תיאום מחדש של התאריך, ואז נשאר רק עניין השעה שנקבעה, אבל בסוף הצלחנו להיפגש עדי ואני, ואיכשהו הפעם זה לא היה במזנון הח"כים או במזנון החלבי בכנסת.

בחרתי לקחת את עדי, למסעדת "מוריס" בשוק מחנה יהודה. מסעדה ותיקה, שההמלצות אליה עוברות מפה לאוזן ליודעי ח"ן. ממבט חטוף על האורחים בה ניכר להבחין בנקל מי הוא לקוח חוזר שכבר יודע את קיסמו של המקום, ומי הגיע בעקבות ריחות הבשר שעל מנגל הפחמים, ונשאר בגלל קבלת הפנים המלווה בין היתר בצ'ייסר עראק ירושלמי להכנת הקיבה לקראת הבשר, והחיוך הרחב של עמית, מנהל ההזמנות המקומי.

הקדמה
הקדמה, מוריס הוא מוריס ביטון. קצב ומסעדן מוכר בשוק בזכות עצמו. המקום מתופעל ומתוחזק כיום על ידי הבן ויורש העצר דודו ביטון, שגדל לצד נתחי הבשר ואומנות עשייתו נטועה בו מגיל אפס. המקום, שקרוי על שם אבא מוריס, נמצא בפאתי רחוב החרוב, פינת תות, אבל ת'כלס מי מחפש בשוק לפי הרחוב? אז פשוט תשאלו איפה זה מוריס (הערת העורך: ליד הפסטה בסטה), ותגיעו. בשעות הצהריים והערב המוקדמות המקום פועל כמסעדת בשרים איכותית וככל שהלילה מתקרב אט אט הופכת המסעדה לטברנה ירושלמית עם מוסיקה טובה שלא מציקה לאוזניים (תודו שמסעדה שאפשר לנהל בה שיחה זה בונוס בפני עצמו). תוסיפו לכל הטוב הזה גם אלכוהול משובח מבחר גדול של בשרים ובעיקר אווירה ירושלמית קסומה עד לשעות הלילה הקטנות.

למוריס, לא הולכים בשביל סטייק אנטריקוט או שניצל. זו ההקדמה שפתחתי בפני עדי בעת שהערימו בפנינו מגוון רחב של סלטים טריים ומגוונים לצד פיתות חמות, ולקראת הזמנת מנות הבשר. מבין הסלטים יש לציין, את הצ'ימיצ'ורי הנעשה במקום, ואת העגבניות בעמבה שעדי חיסל, בנוסף כיאה לשוק ולירושלים, כובדנו לסיפתח בזוג פלפלים חריפים, אדום וירוק. עדי השתאה למראה האשכנזי שיונק חריף, ולי היה שמח בבטן.

אהוד יוצא למשימת ריגול ומגלה סוד מקצועי: פן במקום נפנף!
ולעניין לשמו התכנסנו, הבשר.

כמסעדה היושבת בשוק, עם גישה צמודה לבשרים טריים ואיכותיים, מוריס מתמחים בעיקר בחלקי פנים המוכנים על האש. נכון שגם בסטייק האנטריקוט או בפרגית, הם ישקיעו את הנשמה. אבל כשמגוון רחב של שיפודים ונתחים מונח בפניך, צריך ללכת עם האמת שלך ולקחת משהו שלא ניתן להשיג במקום אחר. אגב, למי שפחות בעניין של בשר ניתן להזמין גם מגוון דגי ים שלמים העשויים בצורה נימוחה וטובה, הכל טרי לפי מה שהיה בשוק היום. כל נתחי הבשר מדורגים לפי מחיר (צנוע יחסית), וניתן לשלב בין מספר מסלולי תפריט בכדי לשלב כמה סוגי בשר.

הבחירה הראשונה שלי במוריס היא ברורה. חייבים לאכול מהטחול הממולא שלהם. השילוב הזה של מסעדת בשרים עם מעדן ביתי שכזה, מעלה חיוך על השפתיים, וממלא את הפה במגוון טעמים של חריפות עדינה ובשר משובח עשוי בצורה מדויקת. בנוסף, טעמנו גם משיפוד אנטריקוט עשוי היטב (והכוונה היא - ממש לא שרוף), שיפוד שקדי עגל שהתפוצצו לנו מאושר בתוך הפה, ושיפוד ביצי שור.

כשהטחול הממולא ונתח הקצבים נפגשו. אהבה ממבט ראשון.


כמה מילים על ביצי שור: לא כולם מתחברים לטעם ולמרקם, אבל כפי שציינתי למוריס לא באים בשביל השניצל. זו מנה מיוחדת מאוד שכדאי מאוד לנסות, ודווקא שם עם מיומנות הגריל-מנים של מוריס של הוצאה מהאש בתזמון מושלם, עם מעט מלח גס, תגיעו לגבהים חדשים בקולינרית הבשר. אם אתם מגיעים מספר אנשים שלא מכירים את המנה וקצת חוששים, שווה להזמין ולהתחלק בכדי להכיר לפעם הבאה את הפלא הזה.

מבין המנות ה"רגילות" עבור מי שפחות מתחבר לתפריט המיוחד שבמקום, ניתן למנות כבכל מסעדת בשרים המכבדת עצמה, את לבבות העוף, פרגיות, כבדי עוף, קציצות קבב (תערובת מיוחדת וטעימה), נקניקיות מרגז (המתפצחות בפה בעסיסיות), צלעות כבש, סטייק אנטריקוט וסטייק פילה. כולם עשויים בצורה נהדרת.

היכונו לביאת הקינוח
ואיך אפשר לסגור את הארוחה בלי קינוח? כשמתכוונים במוריס לקינוח, מתכוונים לכבד אווז. גם כאן, כבכל הנתחים, הבשר מוגש בצורה מדויקת על סף האומנות. נתחים יפים ומכובדים, מוגשים על פני טוסט-פיתה קלוי על האש, ללא תיבול נוסף מלבד ניחוח המדורה. נימוח בפה בצורה שתשכיח ממך כל רצון להעביר את הטעם הנפלא הזה, ולכן ויתרנו על תה עם נענע או קפה שחור שבד"כ סוגרים את ארוחות הבשר.

לסיכום, מוריס היא מסעדה שנותנת ללקוח תחושה של בית עם יחס אישי ודואג לכל שולחן סועדים. מסעדה שאין בה צ'יפס כי הוא פשוט מפריע לבשר, מסעדת שוק נקייה ומתוחזקת היטב. יש בה תא שרותים נקי, והמקום נגיש גם לכיסאות גלגלים. מקום בו כולם יהיו מרוצים, גם מי שירצה לאכול את כבד העוף או הפרגית המוכרת, גם מי שיחליט ללכת על הנתחים הפחות מוכרים, וגם הארנק שיוצא מרוצה מהתמורה.

תודה רבה לעדי, שהצליח לקחת אותי אל המקום המוכר לי, ולהכיר בו עוד כמה קפלים של קסם וטעמים ירושלמים.


לדף הפייסבוק של מוריס

יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

ברטה

אי שם לפני יותר מעשור, קובי פריג', בן של בעל דוכן בשוק מחנה יהודה, הבין את הפוטנציאל התיירותי של השוק, יזם את מסיבת הרחוב הראשונה במקום, המשיך עם פסטיבל באלבסטה, והשאר היסטריה. לאור ההצלחה, לקחתי אותו לעוד לוקיישן ירושלמי עם פוטנציאל לא ממומש – רחוב הלל. ואם כבר אנחנו שם, לא נשב לאכול בברטה, המסעדה מעוררת הסקרנות, שחולשת על המדרחוב?  

עדי הזמין אותי לארוחת צהריים ולהתארח בבלוג. אני כמובן לא סירבתי וצמתי מאז. כעבור יומיים הגענו למסעדת ברטה ברחוב הלל.

הייתה זו שעת צהריים חמימה אז בחרנו להתיישב ברחוב. לברטה יש אופציות ישיבה לכל מזג אויר, אפשר בפנים, בחוץ ואפשר בקירוי חורף המושקע שלהם. בכל מקום שתשבו רחוב הלל ידבר אליכם. השיפוץ שהרחוב עבר מאוד יפה וברטה משתרעת על המדרכה הרחבה המחודשת שלו. הוותיקים בעיר ייזכרו במשחקי צמרת ובקולנועים אורנה, אור ורון. הפחות ותיקים יזכירו את התו השמיני וקפה הלל והחדשים יכולים לדבר על הגטסבי, הסניף הראשון של ארומה, ולאחרונה גם על הברטה.

האקווריום של ברטה. פתרון אידאלי לחורף במדרחוב הירושלמי
הבעלים של קפה ברטה הם יזמים בלב ובנשמה. בעל הבית הוא ירושלמי במקור שפעם היה בעלים של עסקים רבים בעיר, וגם כמה מועדונים, ביניהם בר הטריו שהיה ברחוב לונץ והיה הצלחה גדולה לפני 20 שנה. כיום מנהל את המקום אלי מחולון, שמנהל עוד כמה עסקים בגוש דן. השניים לקחו את הברטה לפני מספר חודשים אחרי פגרה ארוכה מחוץ לירושלים. כיף לראות יזמים נכנסים זה מעודד. נאחל להם הצלחה!

אז יאללה לעסק: אין כמו מקום שיש בו בירת גולדסטאר מהחבית בארוחת צהרים חמה. אני הזמנתי בירה ועדי הלך על שייק מרענן (כך הוא נקרא בתפריט) עם תפוז, מנגו, אננס, מלון ונענע. שניהם היו מאוד מרעננים. כדאי לדעת שלברטה יש תנור פיצות והרבה מהמנות הן לחובבי הגלוטן.

לחמא בעג'ון - הכי מזרח העיר במערב העיר
בגזרת המנות הלכנו על לחמא בעג'ון, פוקצ'ה ירושלמית וחציל בלאדי. הכול היה מאוד טעים. הלחמא בעג'ון, מאפה בשר אותנטי עם בצל מקורמל, פרוסות עגבנייה, טחינה, סומאק ופטרוזיליה, היה בסגנון העיר העתיקה, שזה טוב. הפוקצ'ה הייתה גם טעימה והגיעה עם הרבה זעתר ולאבנה. החציל, שהוגש עם סלט גרגירי חומוס, פלפלים וטחינה סלק היה אחלה. כל המנות היו בסגנון ירושלמי, והייתי אפילו אומר מזרח ירושלמי.

השארתי מקום לאיזה נשנוש אז הזמנתי צלחת קבב... הקבב הפתיע אותי לטובה הוא היה טעים מתובל טוב ועשוי טוב. שמו לי אותו על סלט אז הרגשתי איתו טוב ונשנשתי איזה חמישה. היה מעולה! בקינוחים קבלנו איזה עוגת שוקולד טעימה מאוד שדי מהר נטרפה, יחד עם האספרסו הארוך.

שילוב קטלני של חציל בלאדי, גרגירי חומוס וסלק טחינה
המקום לא כשר ופתוח בשבת, שזה יתרון ליוצאים בשבת. אמנם אין פה פירות ים ולא חזיר, אבל חלק מהמנות כוללות גדי בחלב אמו... בקפה ברטה מכוונים לסטודנטים שגרים באזור, ויש מבצעים אטרקטיביים עבורם. בוקר צהרים וערב כמעט תמיד תמצאו את המקום פתוח! בגזרת המחירים לא מאוד זול אבל המנות גדולות וטובות.

בקיצור, הייתה אחלה ארוחת צהריים. תודה עדי!


יום שני, 30 באוקטובר 2017

רוזה המושבה

מסעדת רוזה במושבה הגרמנית מחדשת את פניה, וזו בשורה של ממש. כדי להביא את הבשורה, נבחרה כשליחה עו"ד יפעה סגל, מייסדת הפורום המשפטי הבינלאומי ולוחמת מצטיינת בלוחמה המשפטית למען מדינת ישראל. 

השבוע שלי התחיל בשיחת טלפון יוצאת דופן בהחלט, לא זהות המטלפן הייתה גורם ההפתעה אלא דווקא תוכן השיחה וההצעה שבאה בעקבותיה. אז אני וחברי היקר עדי ארבל מכירים כבר כמה שנים טובות. שיחות הטלפון בינינו סובבות בדרך כלל סביב נושאים של משפט ודיפלומטיה, תיאום מפגשי עבודה והחלפת פרטים של אנשי קשר.

אנטריקוט מיושן הצלוי בגריל ומתובל בצ'ימיצ'ורי שום
גם לאכול יחד יצא לנו לא פעם, ואפילו בסיטואציות בכלל לא קונבנציונליות כמו במסעדת פועלים במרכזה של העיר רמאללה, או באירוח ביתי במג'דל שאמס במסגרת סיור משותף. אבל לזה בכלל לא ציפיתי: אני יוצא השבוע לבקר את מסעדת רוזה במושבה הגרמנית, רוצה להצטרף? ברור!

אני מקווה שיהיה מוצלח לפחות כמו החומוס ברמאללה אמרתי לו... ובכן כבודו של החומוס הראמאללי במקומו, אבל הארוחה שהכינו לכבודנו במסעדת רוזה ראויה בהחלט לתואר ארוחת מלכים. אז מה אם אני בחורה שפיתה עם שווארמה יכולה להפוך אותה למאושרת באדם.

אז תיאורים מפורטים של החוויה הקולינרית בנימה רומנטית כנראה שלא תצליחו להוציא ממני (אני מודה שקצת ניסיתי אבל מהר מאוד ויתרתי) אבל נסכם את זה באופן שבהחלט לא משתמע לשתי פנים ונאמר במלוא הכנות ומכל הלב: טעעעעעים!!!

המטבח הפתוח של רוזה
מעבר למסר הכללי, ואם לא באתם במצב רוח להגזים ולא הזמנתם את כל התפריט כמונו ואין לכם ברירה אלא לבחור, אני אנסה לעזור לכם...

במנות הראשונות אני ממליצה סביצ'ה הסלמון - מנה פשוט מעולה עם שילוב טעמים מקורי ומגניב של מלון צ'ילי, מנגו ובצלי שאלוט. מנה ראשונה נוספת שאהבתי אפילו יותר היא ברוסקטת האסדו עגל, כל מה שאני אוהבת במנה בשר מעולה, לחם מעולה ורוטב מעולה. וביותר מילים – אין כמו בשר עגל בבישול ארוך עם איולי צ'יפוטלה.

במנות העיקריות אל תפספסו את פילה הבקר שהרוזה מציעה ושמגיע על מצע של ניוקי תפוחי אדמה, פטריות, תרד ורוטב יין אדום - חוץ מגאוני באמת שאין מה להוסיף. עדי התפרע על מנה עיקרית נוספת אותה הוא זלל בשקיקה: פרגיות צלויות במרינדת עשבי תיבול עם אורז, ירוקים, משמשים מיובשים, תערובת שקדים ובצלצל קריספי. אם תשאלו אותו, הוא יספר שהוספת המשמשים המיובשים לאורז הייתה הברקה!

משולחן העורך: פרגיות על מצע אורז ירוק
זהו. אגיד תודה מכל הלב למסעדת רוזה על ערב מצוין מכל הבחינות. היה טעים, מפנק, מגוון, נעים וכייף. חוויה שווה ללא צל של ספק!


לאתר המסעדה

יום ראשון, 15 באוקטובר 2017

גראנד קפה

עו"ד אבי גז הוא משפטן בארגון 'שורת הדין' הפועל נגד ארגוני טרור באפיקים משפטיים. אבל לא פחות חשוב, הוא יוזם השיעורים השבועיים של סיוון רהב-מאיר. חוץ מזה, מדובר בבחור נאה למדי, שמגיע לו לבקר במסעדה נאה התואמת למידותיו. אז לקחנו אותו לסוכה של הגראנד קפה.

בגראנד קפה ביקרתי לא אחת ולא שתיים בחיי, ותאמינו או לא – לא רק בדייטים. אבל כשאתה מגיע למקום מוכר במסגרת ביקורת מסעדות אתה מקבל פרספקטיבה אחרת. כל מנה נבחנת בקפידה, וכל פרט מקבל תשומת לב – כמה לא גברי מצדי.

בסך הכול אפשר לומר שחוות דעתי על המקום רק השתפרה מאז שהעברתי את המקום בשבט הביקורת. המקום נחמד מאוד, בלב רחוב דרך בית לחם שבשכונת בקעה, מלצרים אדיבים ויעילים, והאוכל טוב. תפריט אמנם לא יוצא דופן ובלי הפתעות מיוחדות, אבל התוצאה לחך נהדרת.

פינת חמד קולינרית בלב שכונת בקעה
במסגרת ניסיון ההתפרעות שלי, פתחתי במיץ טבעי סחוט – תפוז – גזר – סלק. המיץ לא אכזב, וזו התבררה כיציאה קלה מאזור הנוחות כשהתמורה בצידה. סך הכול מוצלח מאוד.

לקראת המעבר לעיקריות פרשתי, כדרכי, את לבטיי בפני המלצר החביב, בין לזניית הפטריות ובין לזניית החצילים. אני שואל והוא משיב, הוא מציע ואני מקשה. בסופו של דיון הוא המליץ בחום על החצילים, מה שלא מנע ממני לסגור על הפטריות. הלזנייה הייתה מוצלחת מאוד, כללה הפתעות מעניינות כמו רוטב שמנת, אגוזים, וגבינות שונות, והגיעה בצורה ייחודית ("לזנייה פתוחה") של בצק פילו גדול, שחלקו טובל עמוק בכל העסק ולכן רך, עדין וחם, וחלקו האחר מבחוץ, כך שהוא נותר פריך וטעים. שילוב נחמד, משביע, וערב מאוד לחך.

להלן: לזנייה פתוחה.
והנה אנחנו מגיעים ללהיט - פילה סלמון צרוב במחבת עם פירה בטטות ופטריית פורטבלו צלויה. בשלב הזה ניתן להתפייט, אולם אני אוותר על הניסיונות המליציים לתאר את ההגשה ואת הטעם, ואעבור ישר לשלב חלוקת הציונים, בתקווה שזו תעביר את המסר טוב וחד יותר:

  • הסלמון – מצוין. 
  • הפירה בטטה – גוועלד. פשוט משובח. חבל להכביר במילים. 
  • פטריית הפורטבלו – לא מזיקה. 

מנות הדגים אינן זולות בכלל, ועוברות את רף מאה השקלים בלי למצמץ, אבל אם אתם בקטע של מנת דג טובה – לא תצטערו. לסיום הזמנו בלינצ'ס גבינה שהיה טוב מאוד. הוא הגיע חם ומתוק עם רסק תפוחים והפתעות נוספות.

אבי, תראה מה לא לקחנו! צריכים לחזור בדחיפות...
בשולי הדברים, בפינת הדוס, ארשה לעצמי להעיר, שסחטיין עליכם שיש לכם סוכה, אבל אם כבר השקעתם, אז קבלו להבא איזה ייעוץ מינימלי בנוגע לכשרותה ולרצועות הלבוד שנכרכות בדפני הסוכה, סבבה? (רמז: מטרתן היא להוות אלטרנטיבה הלכתית ביחס לדפנות המתעופפות ברוח, אז אם הן עצמן גם מתעופפות ברוח לא עשינו הרבה, טוב?...)


לאתר המסעדה