ממפיס

"שומע? עוד מעט אורי מלמד פותח סניף חדש של ממפיס בירושלים. אתה חייב לקחת אותי לשם בשביל הבלוג שלך. הנה יש לי תמונות מהשיפוצים". אז לקחתי את נעם שמבה, מזכיר היישוב פני קדם, לאכול את ההמבורגר הכשר הטוב בארץ, רק כדי לגלות שהוא בכלל לא אוהב המבורגרים. 

ממפיס? אני לא אוהב המבורגרים. הקונספט של בשר טחון אף פעם לא באמת שכנע אותי, והחושים שלי מספיק חדים כדי לא להסתנוור ממיתוג אמריקאי שהפך קציצה מעובדת לתחרות קולינרית. האינסטינקט ההישרדותי שלי מציע לוותר על הרעיון.

כבר בזמן השיפוצים שמבה התייצב כדי להזמין שולחן

מצד שני, יש לי סיבות לסמוך על אורי מלמד. בתור ירושלמי מלידה – כשרב ידוע עם כיפה לבנה אומר לי שברשותו מתכון מושלם – לא משנה למה – אני אוטומטית מאמין. כמה מאמין? לפני שנה הטרחתי עצמי עד לתל אביב כדי לטעום את הפלא, ואפילו חזרתי מרוצה. אך טבעי שעם פתיחת ממפיס ירושלים פיניתי לעדי ערב לבחון אם האוויר הקר והאווירה החמה בירושלים ישפיעו על התוצאה הסופית.

שני בערב, זמן סולידי יחסית, שמאפשר לנו להתמקד בארוחה עצמה ולא ברעשי הרקע. מקומות ישיבה חיכו לנו בפנים, מרכיב חיוני ביכולת לתפקד בחורף הירושלמי. גם עיצוב המתחם מכבד וצעיר בו זמנית, הכיור לנטילת ידיים זהה לכיור אצלי בבית, עובדה נכונה אך לא חשובה. הסועדים - רובם ככולם מאותם מעגלים, כשקמנו לאסוף את האוכל, התברר שחוץ משני בני זוג כולם כאן מכירים את כולם.

שמבה מטביע את חותמו במקום, בתמונה נדירה של האיש והכיפה הלבנה, ללא הכיפה הלבנה

המקום מוגדר כהמבורגר פרימיום, והמבחר בהתאם – בעיקר המבורגר, יש גם חזה עוף ואפילו משהו צמחוני, בקיצור – נשארנו עם המבורגר. בחרנו בגרסה המרוככת, 250 גרם עם פרוסת אנטריקוט מלמעלה והשלמנו לארוחה, כלומר צ'יפס (רגיל) ושתייה. זמן ההגשה בהחלט סביר, הלחמניות ספוגיות וקלילות, ירקות בשרניים ורטבים במידה.

הבשר עצמו עומד בסטנדרטים שהוצבו בתל אביב הרחוקה, אני לא אוהב המבורגרים – אבל זה באמת טעים, מידת העשייה צורבת את הבשר בעדינות מבחוץ, ומשאירה במרכז שכבה אדמדמה שנותנת חשק. כוח המשיכה גורם לטפטוף רוטב בכל ביס, כל טיפה מרגישה כמו אובדן. בניגוד לבשר, הצ'יפס לא מביא חידוש מיוחד, יש לי יסוד סביר להניח שבחירה במיקס עם צ'יפס בטטה (הערת העורך: לא ידעתי שיש אפשרות כזו!) הייתה מוציאה אותי מרוצה יותר.

טוב, זה לא רק נראה טעים. זה באמת טעים!

שנינו מסיימים בערך ביחד, ומנשנשים מהצ'יפס. בהתחלה עוד שיקרנו לעצמנו שלוקח זמן עד שמרגישים שבעים, אבל הזמן לא הוכיח את עצמו. מצד שני, לבלוע 250 גרם דרש שימוש אגרסיבי בלסת, ועושה רושם שהגרסאות של 360 או 500 גרם מתאימות בגודלן ליצורים אחרים ממשפחת היונקים. בשורה התחתונה כדי לצאת שבעים צריך להתאמץ יותר. הסלטים שניתן להוסיף (סלט חזה עוף וסלט אנטריקוט) נראים קצת יותר מידי בתור מנה משלימה.

לסיכום, הבשר מעולה, וחבל לפספס, אבל מומלץ ללכת מראש על מנות כבדות יותר. בתקציב של 100 שקלים תיהנו מארוחה טעימה, בשר כשר וטוב מהסוג הקיצוני, יחס הולם בין העלות לטעם, והמחיר כולל סלפי עם נציג משפחת מלמד. שווה!

מנהג המקום: סלפי. ברקע: תפריט.

לאתר של ממפיס