ורנדה

אפרת זהב לוקחת ברצינות את החיים. זה נכון בעבודה שלה כראש מטה הממונה על זרוע העבודה שבמשרד הכלכלה וזה נכון לא פחות כשזה מגיע לתחרות לייקים על ביקורת במסעדות יוקרה. הניצחון הגורף של אפרת הביא אותנו למסעדת ורנדה במלון מצודת דוד, שהיא במקרה גם מסעדת השף אבירם חיוקה. הבחירה של אפרת הצדיקה את עצמה ואת חומר הקריאה הבא שלכם...

Round No.2. Here we go again.

אוי איך חיכיתי להיות פה שוב! כן, זו הפעם השנייה שאני מבקרת (תרתי משמע) בבלוג של עדי. הפעם הראשונה שלי בבלוג (ומה שעדי הניח כאחרונה) הייתה לפני 4 שנים בדיוק, אפילו לא יום אחד פחות. אתם בטח שואלים את עצמכם איך התמזל מזלי לבקר פה פעם שנייה? כל מה שנדרש זו תחרות פייסבוק פוסט קורונה (או לפחות פוסט הסגר הראשון), ו-52 לייקים שנתנו לי את המקום הראשון.

איך מכניסים 2 אנשים ו-4 מנות ראשונות לתמונה אחת? התשובה: חצי אפרת

את בחירת המסעדה עדי השאיר לי, וזו הייתה מלאכה לא פשוטה בכלל, לא מעט מסעדות טובות נסגרו בקורונה (כולל מסעדת ים של מאיר אדוני שנפתחה שבועיים לפני הסגר הראשון והייתה היעד המקורי עד שהגיעה הקורונה) ומסעדות חדשות לא מיהרו להיפתח. אז כשראיתי פוסט אקראי בפייסבוק על פתיחה מתקרבת של מסעדה חדשה של אבירם חיוקה (מי שהביא לנו את חיוקה בפיתה) מיהרתי לסמן את היעד לפני שעדי ייקח לשם מישהו אחר. 

והנה, שנה וחצי אחרי הזכייה וכמה חודשים טובים אחרי בחירת המסעדה, סופסוף הצלחנו לקבוע זמן שמתאים לשנינו (משימה לא פשוטה בין עומס הדייטים של עדי ועומס העבודה שלי). וכמו שתכף תקראו, היה שווה את ההמתנה.

לאן נעלם מאיר אדוני?

מסעדת וֶרַנְדָּה ממוקמת במלון מצודת דוד, מלון עם אווירה ירושלמית ופוליטיקאים שנוטים ללון. אמנם פירוש שם המסעדה הוא מרפסת, על שם המרפסת בה היא פועלת בימים חמים יותר, אך בימים אלו של חורף המסעדה ממוקמת בתוך המלון, בחלל נעים וחמים ובעיצוב ואווירה אלגנטית שגורמים לך להרגיש קלאס באפס מאמץ.

כשקיבלנו את התפריט הכל היה נשמע מעולה כך שמלאכת הבחירה הייתה קשה. כ"כ קשה שהזמנו 4 מנות ראשונות, 2 מנות עיקריות ו-2 קינוחים (אל תדאגו, הכל חוסל, גם הדיאטה) וכמובן שגם על האלכוהול לא פסחנו. בזמן שהמתנו להגעת המנות הראשונות מנהל המסעדה פרגן לנו ביין לבן חצי יבש (הדרך הקלה לליבו של עדי) והמלצר פינק אותנו ב-2 ספלי מרק כתום שהיו חימום נהדר. לאורך כל הערב הצוות המשיך לדאוג לנו, והשירות היה נהדר.

אם הזמנו 4 מנות ראשונות, כמה מהן באמת ראשונות?

כשהמנות הראשונות הגיעו לשולחן לא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות, הכל היה כ"כ יפה, בצילחות עדין וצבעים חיים. ואז טעמנו את האוכל, ואוי זה היה נהדר! את ארבעת המנות אכלנו בערבוביה, פשוט כי לא הצלחנו להחליט מה טעים לנו יותר ומה אנחנו רוצים קודם.

קרפצ'יו הבקר, שהוא אחת המנות האהובות עליי, הגיע עם שמן זית מתובל, בלסמי ואיולי כמהין. הוא היה פרוס במידה המושלמת ושילוב הטעמים של הרטבים יצר את הביס המושלם. עם הקרפצ'יו כמובן הגיעו טוסטונים חמודים שבעיקר שימשו אותנו בסוף לנגב את כל הרוטב שנשאר בקרפצ'יו ובמנות האחרות.

המנה המנצחת: שקדי עגל (בחירת העורך)

הקאדה סיסקה, מאפה כורדי שממולא בבשר בקר שמבושל ואז מפורק, היה טעים, כי בכל זאת- בצק ובשר- מה יכול להיות רע. אבל ביחס למנות האחרות וביחס למאפי קאדה ביתיים שאכלתי בעבר, אם הייתי צריכה לוותר על מנה, זה היה על הקאדה. מה שכן, הפייק יוגורט החמוץ שהוגש איתו היה מוצלח ממש ושדרג את הטוסטונים. את הסלט שהוגש בצד השארתי לעדי- כי אני הגעתי בשביל הדברים החשובים באמת.

ניוקי השורשים שהזמנו הפתיע לטובה. קל מאוד להרוס ניוקי וצריך להגיע למידת עשייה מאוד מדויקת כדי לקבל ניוקי טוב שלא רך מדי או דחוס מדי. ופה היה בדיוק את זה. אין לי שמץ איזה עוד שורשים היו חוץ מתפוחי אדמה אבל הטעם היה נהדר והרוטב עם החמצמצות של עגבניות ולימון בתוספת קונפי שום היה מעולה.

לא לדאוג, עוד מעט נגיע לעיקריות

ממנת שקדי העגל הכי חששתי. אני לא חסידה של שקדי עגל, זה חלק יחסית שומני שקצת קשה לי להתחבר אליו. אבל משהו בצורת העשייה עם השילוב של הפלפל החריף והכוסברה (כן אני חובבת כוסברה!) יצר את הרכות והרעננות שגרמו לי ליהנות מכל ביס.

כשסיימנו עם המנות הראשונות, הרגשתי שאין לי מקום להכניס עוד גרגיר ותהיתי איך אני הולכת להתמודד עכשיו עם מנה עיקרית. למזלי בין לבין הגיעו הקוקטיילים שהזמנו. לעדי הזמנו את הקוקטייל היחיד הלא קלאסי בתפריט. קוקטייל חמוץ מתוק (אבל בעיקר מתוק) הנושא את השם מגדל דוד, ובשבילי מרגריטה. קוקטיילים לא רעים אבל אנחנו פה בשביל להתמקד באוכל, את ביקורת האלכוהול נשאיר לפוסט אחר.

הפסקת שתייה!

למנה עיקרית עדי הזמין שניצל עגל ואני הזמנתי פילה בקר עם מח עצם. כשהתחלנו לאכול מהן, כל החששות מחוסר מקום התאדו ולא יכולתי שלא לאכול. שניצל העגל היה טעים וקריספי ולווה בפירה וסלט. פילה הבקר היה מעולה! הוא היה עשוי מדויק ורך באופן כיפי כיאה למידת עשייה מדיום בדיוק כפי שהזמנתי. מח העצם שהגיע כדמוי כדור פלאפל היה תוספת נחמדה, אבל השדרוג האמיתי היה קרם השורשים שהיה טעים ונעים.

קרם שורשים ועליו פילה בקר ועליו מח עצם.

בשלב הזה כבר הרגשתי שזה סופי, זהו נגמר המקום בגוף שלי. אבל התפקיד מחייב וידעתי שעל מנת לצאת ידי חובת הבלוג ולעמוד בציפיות הקוראים אנחנו חייבים לסיום לפחות לטעום מנת קינוח אחת. כשתפריט הקינוחים הגיע הוא כלל 3 קינוחים אשר נשמעו פשוטים למדי, אוטומטית סימנתי את הקינוח היחיד שכלל שוקולד ופנינו להזמין. כשהמלצר הגיע הוא ציין שיש קינוח נוסף שאינו מופיע בתפריט. את שם הקינוח פספסתי, אבל כשהוא אמר שהוא כולל מרנג לימון אורו עיניי. עדי קלט את המבט שהיה לי בעיניים באותו רגע ומיד הזמין את שני הקינוחים. לא הייתה לי ברירה, הייתי כלואה בכלוב של זהב.

לשולחן הגיעו קרמו שוקולד וקינוח שקר כלשהו עם מרנג לימון. המרנג לימון הגיע עם חתיכות ופל וקציפה ומעל טוויל כלשהו בצבע אדום, שמעבר למראה לא הוסיף דבר. למען האמת קרם הלימון עצמו היה כ"כ טעים שמבחינתי הוא לא היה צריך עוד כלום, אפילו לא את המרנג. אחרי הטעימה הראשונה מהקינוח החמוץ-מתוק עברנו לקרמו שהזכיר לנו מה זה מתוק באמת. הקרמו הגיע בין פיסות שוקולד עם פצפוצים ופירורי עוגיות בצד, והוא לא השאיר מקום לספק למה השוקולד מכונה מזון האלים.

מזון האלים (תמונת אילוסטרציה)

בסוף הערב, אחרי שנפרדנו לשלום מהמארחים החביבים, יצאנו לסיור קצר במלון, כולל במרפסת בה המסעדה ממוקמת במקור. נוף חומות העיר העתיקה אשר נשקף משם אכן מהמם ומוסיף אוירה רומנטית, אבל מודה שכל כך נהניתי שמבחינתי לא חסר דבר.

אז לסיכום במילה אחת: מעולה.
ואם אני יכולה לסכם במשפט: לא מבינה מה אתם עוד עושים פה, לכו להזמין מקום!
היו שלום! לפחות עד הסיבוב הבא...