לכל בלוג יש את הבעיות שלו. בדיוק
מהסיבה הזו, הוזמנה הפעם ורד פריינד, קלינאית תקשורת ועורכת לשון. תגידו אתם אם זה
עזר.
לבקר מסעדה זה לא משהו שעשיתי אי
פעם. נערכתי מראש עם עשרת הדיברות לבילוי מהנה במסעדה, והלכתי לבדוק אם אכן במסעדת
דוניא בשלומציון 1 אפשר לעשות √ על הרשימה כולה.
1. לפתח תחושת רעב מובהקת לפני ההגעה למסעדה: תחושת הציפייה
לאכילה תורמת להנאה ממנה, וכך גם יש יותר זמן בין תחילת האכילה ובין הרגע שהבטן
כבר מתמלאת ומתחילה למצמץ. אכן, באנו רעבים.
2. לבוא עם חברה נעימה: באתי עם עדי, ומודה אני על כל החסד
האמת הטובה והרעה והטובה שעשיתי עמדי בכך (להתחנף לעורך המארח זה אף פעם לא מזיק).
זהו סעיף נוסף בקטגוריית הכינותי מראש – כך שבינתיים קל מאוד לדוניא לעמוד
בדיברות...
3. מראה משובב נפש שעושה את הכניסה למסעדה לצעד שרוצים לשמר: העובר
ליד מסעדת דוניא יכול להתרשם מהיותה מוארת באור יקרות וזוהרת (במיוחד אם העובר הוא
אני ועברתי קודם לכן ליד עצרת מחאה "יעשה שלום, יעשה שלום..." ומולה
נושאי דגלי ישראל ודגלי תנועת כהנא - גם הם השמיעו שירה אבל בקולות נוהמים לא
מובנים - ולאחר מכן ליד חרדי שרצה להגיד לי משהו על לבושי – זאת ירושלים על כל
החסד והאמת הטובה והרעה והטובה שבה, ומודה אני שזכיתי להיות בה ולשבת בדוניא).
בפנים העיצוב לא ממש עורר את השראתי לכתוב עליו, מלבד צבעיו הנעימים של החלל וגרמופון
ששימח אותי לראות.
 |
| מבחוץ, באור יום וללא אור היקרות |
4. אווירה נעימה: בכניסתנו למקום בשעה 8 בערב, לא נתקלנו
באווירה מוחשית, ולכן לא נפלנו. בהמשך הערב הצוות עשה את המקום, ובין היתר הפגין שמחה
גדולה בחגיגת יום הולדת לאחד האורחים. והיתר בהמשך.
5. מוזיקה טובה, בייחוד שיר שמעורר את המשפט "כמה זמן לא
שמעתי את זה" בטון של געגוע: ובכן, לא היה כזה. אין מה לעשות, עיתונאות
חוקרת ולא מתפשרת, ועד הסוף.
6. שירות ובדגש על היעדר תחושת שירותיות מזויפת: שני המלצרים
שבאו לעזרנו היו חמודים ופיזרו את חמידותם בנדיבות. אפילו שאלת ה"הכול
בסדר?" המסורתית לא באה בתזמון מפריע, אם כי שערו של המלצר ששאל אותה בשילוב
עם פרצופו ותליון שרשרתו היו כל כך חמודים עד משעשעים שקשה לי להאמין שאפשר שהפצעתו
בשטח הייתה עשויה להיחשב הפרעה בכל תזמון שהוא.
7. אוכל טעים: לאחר שקוראיי כבר מטפסים על הקירות מרוב מתח -
הנה המידע הקריטי: בחרנו מתפריט הערב (יש תפריטי בוקר, יום, ערב ולילה) לפתיחה את
הכרובית של דוניא, שמגיעה מטוגנת ומתובלת בלימון, כמון, פטרוזליה וטחינה. זוהי מנה חביבה ביותר בשילוב
המרקמים שבה (גילוי נאות: אני אוהבת שילוב מרקמים) ובשילוב הטעמים (כולל מעט
חמצמצות מעניינת) שבה. לתחושתי היא סידרה יפה את הבטן, ותרמה לחוסר כבדותה של
הארוחה. בהגיענו לבחירת המנות העיקריות ראינו שיש יותר מדי אפשרויות מפתות,
וביקשנו את עזרת המלצר. המלצתו לבחור במנת הניוקי פטריות וערמונים ניתנה כפשוטה
והתקבלה כפשוטה, והתוצאה: אחלה מנה, מעניינת ולא מלוחה מדי. לעיקרית נוספת המלצר
בחר להמליץ על דג שלא היה באותו יום (סקופ: היה מחסור בדגים בים ביום שני), וזאת
בשל חיבתו העזה לריזוטו המלווה את המנה. החלטנו לפתח מיידית חוט שדרה, והזמנו מנה
אחרת: פילה סלמון בתנור אבן על ירקות מדורה, בחמאת לימון ורוזמרין. אני אוהבת סלמון ואני אוהבת
אנטיפסטי (המנה כוללת חציל, בטטה ותפוח אדמה) – היה מעולה. בשלב הקינוח בחרנו לגוון
ולהסתמך הפעם על המלצתו של המלצר השני (אם כבר יש צוות מלצרים), ואכן צדקנו
בוותרנו על עוגת גבינה ובהעדיפנו את הברולה קומותיים (מתוך התפריט: שכבות קרם ברולה
וניל בין טווילים של בצק עלים מקורמל). אגב צריך לכתוב ולומר קומָתיים: היא והטווילים שכלולים בה היו
סיום קליל, בעל מרקם מעניין ולא מתוק מדי לארוחתנו הנחמדת.
 |
| פילה סלמון וירקות מדורה |
8. נדרש מהמקום שהוא עצמו יעורר עניינים לשוחח עליהם בעת השהייה
בו: מהי המילה הזאת, טווילים? מדוע קוראים למסעדה "דוניא", עולם
בערבית, בעוד שאין בה שום מוטיב ערבי, לא בעיצוב לא במוזיקה ולא במנות? ומדוע השם
דוניא כתוב על חלון הראווה של המסעדה בעברית ובאנגלית, אך בערבית – יוֹק? (או
בערבית: מפיש)
9. שהמקום יצור רצון לחזור אליו: ברגעים אלו של כתיבה והעלאה
מחדש בזיכרון אני מתגעגעת לעיקריות...
10. לסיים את כתיבת הביקורת על המסעדה בתחושת קורת רוח ובחיוך:
Done.
