לרגל
חודש העצמאות, השאיל הבלוג את שלומי פרלמוטר, האדמו"ר של בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית ואיש אשכולות וספר,
שהחליט לכתוב פוסט קצת אחר בדרכו הייחודית רק לו.
אני רוצה לספר לכם
על מסעדה שמשתלבת נפלא עם החזון של 'חברת מופת ציונית'. אולי בעלי המסעדה לא
התכוונו לזה, אבל יש כאן לקח למי שעסוק בתיקון עולם ובחזונות על שכלול האיכות שלנו
בכל המימדים. הנה הסיפור:
אני ועדי צועדים
בעמק רפאים, במושבה הגרמנית בירושלים, אחרי שהסתיים עוד מפגש מרתק של 'בית המדרש
לציונות' (??? - !!!) במרכז מורשת מנחם בגין. הפעם פגשנו דימויים מנוגדים של 'חברת
מופת': קראנו ב'אלטנוילנד', האוטופיה האירופאית העתידנית של הרצל, ואת הביקורת
ששילח בו אחד-העם, עם החזון הרוחני האלטרנטיבי - 'מדינה יהודית באמת, ולא רק מדינת
יהודים'. בגלל זה נורדאו כתב מכתב פומבי בו הכריז שאחד העם לא מבין כלום בציונות,
ושהוא בכלל אנטי-ציוני. אני אומר לעדי שאחד העם לא העלה על דעתו שבעתיד יבואו דתיים
"אולטרה-ציוניים" ויתנו פירוש תורני מרחיק לכת למושג 'מדינה יהודית
באמת', כלומר 'מדינת הלכה'. האם אחד העם היה אומר עכשיו שהם עצמם בכלל לא ציונים?...
כיוון שאני
קיבוצניק לשעבר, ועדי הוא מנהל מצטיין של 'המכון לאסטרטגיה ציונית' (הערת העורך:
טקסט זה לא נערך), אנחנו הולכים ומהגגים על המחלוקת המחכה לנו גם במפגש הבא של בית
המדרש: ברל וא.ד. גורדון עם רעיונות השותפות והקיבוץ, לעומת הליברליזם הלאומי הבורגני
של ז'בוטינסקי. בינתיים עדי מציע שאבוא לאכול איתו במסעדה נחמדת, לחוש את טעם הקסם
הבורגני, לברר אם גם העיר היא 'ניסיון שלא נכשל'... ואני קופץ על המציאה. המשכנו
למעמקי עמק רפאים, אל תוך ליבה של המושבה הגרמנית, והחלטנו להמר באופן סולידי משהו
על מסעדת 'המושבה 54'.
 |
| תמונה אחת שווה 330 מילים |
ומה אגיד לכם? היה
נפלא! ולמה להכביר מילים ודקדקנות טרחנית על פרטי השניצלים והבשרים, תפוחי האדמה
המצוינים והסלטים המתובלים? חבל על הזמן. שלא לדבר על המנות האחרונות שנוזל לי
הריר רק מלחשוב עליהם... אז לא אדבר. בקיצור - אוכל טעים מאוד, אווירה ומוזיקה
טובה, שירות נחמד. אני אומר לעצמי: שלומי, לך תדע מי צודק לגבי החזון של 'חברת
מופת ציונית', אבל ככה צריכה להיראות מסעדת מופת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה