צביקה קליין, אוטוטו רווק מבוקש
בדימוס וכתב לענייני התפוצות בעיתון מקור ראשון, לא רואה את ארוסתו בשבוע שלפני
החתונה. מישהו צריך היה לשעשע אותו, והבלוג התנדב לקחת אותו לארוחת טעימות במסעדה חדשה שרק נפתחה בירושלים. בכל
זאת, כתב לענייני התפוצצות.
הכנות לחתונה זה עניין מפרך, הן ברמה
הפיזית והן הנפשית. לכן, כשעדי ביקש ממני להצטרף אליו לביקורת של מסעדת שף
ירושלמית חדשה (ערב אחרי שנפרדתי מארוסתי לשבוע) ראיתי בכך הזדמנות לעצור לרגע את
חיי היום-יום המטורפים. פחות משבוע לפני החתונה זכיתי לטעום ממיטב המטעמים של
מסעדת מדיטה. האמת? היה תענוג.
לא מכירים? זה בסדר, מדובר במסעדה בשרית
חדשה (בת כחודש וחצי) שנמצאית במרכז מסחרי שסביר להניח שגם אותו אתם לא מכירים. אז
מסתבר שדרך חברון (101, כמו הקילומטר) שוכן מרכז חדש ומרענן, בו יש בנק (לאומי),
בתי קפה (בין השאר גם רולדין), תחנת דלק (פז) ומגוון חנויות נוחות נוספות.
לארוחת הטעימות הגענו שנינו רעבים,
ומהמקום יצאנו שבעים ביותר, אם כי לא בצורה מוגזמת, דבר המעיד על הדיוק בגודל של
המנות שלא היה מוגזם או עמוס.
פתחנו את הסעודה עם קרפצ'ו דניס, עבורי
זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי דג בסגנון קרפצ'ו, ובעיניי הוא אף עולה על הבקר.
התוספות של ארטישוק, שימאג’י מוחמץ, עגבניה ומקדמיה היו מרעננות ביותר. גם הסלט
הירוק היה מרענן, והמחיש לנו כי בהרבה מהמנות יש שילוב של פירות לא שגרתיים. כך
למשל תוכלו למצוא בו שקדים קליים ואפילו ענבים ופירות נוספים.
 |
| קרפצ'ו. מדג! |
אך לא עצרנו בכך, ומנה ראשונה נוספת
היתה סשימי סלמון כאשר סביבה מלפפון, גלדי בצל מוחמץ, מלון, ויניגרט ווסאבי,
קוויאר סויה – לגמרי לא שגרתי ומעניין. בעוד ברקע התנגנה מוזיקה קלאסית בווליום
מדוייק, הגיע דניס עם סלט קינואה די שגרתי (עם חמוציות וכל שאר התוספים המקובלים).
אבל עם כל הכבוד לדגים, למסעדה בשרית
מגיעים כדי לטעום את הדבר האמיתי. מוכנים? תנשמו עמוק, כי זה לגמרי לא קליל: אם
חשבנו שקרפצ'ו הדניס היה מעולה, מסתבר שאפש לעשות טוויסט ולהפוך את קרפצ'ו הבקר
למשודרג: עם פיסטוקים מסוכרים. אם לא די בכך, הוציאו סיגר של שקדי עגל, מנה שלפחות
אני לא הכרתי עד כה, שיש להודות, היה מעט כבד מידי לטעמי.
כל מנה שיצאה מהמטבח הראתה פן אחר של
המסעדה, וכשהמלצרית האדיבה הוציאה את "מחבת חלקי פנים" עם פלפל חריף,
לימון כבוש וציר בקר לא נשארנו אדישים. מדובר במנה מיוחדת, שהמלצרית הגדירה כ-"מעורב
ירושלמי משודרג" ובו אברי פנים כמו טחול, לבבות וחוט שדרה. בעיניי תוספת של
זיתים למנה מעט גרעה מהטעם הפיקנטי, אך זו עדיין אחת המנות המיוחדות. הטעם החריף
היה ניכר, אבל אפילו אשכנזי כמוני שרד אותו (עם כמה כוסות מים).
קדרת הבקר שהגיע לשולחן היה טעים ורך,
ובו ירקות שורש, יין אדום וניוקי תירס. בהחלט היה טוב, אם כי אין מה להשוות
ל"מעורב הירושלמי" שכה התלהבנו ממנו.
 |
| צביקה במשימת תיעוד |
כשחשבנו שהשיא מאחורינו, הגיעה המנה
העיקרית המרכזית: מגש עץ אותנטי ומעוצב, עליו נתחי בקר עם "גבעות"
קטנטנות של מלח גס וחרדל: מדליוני פילה, נתח קצבים ואנטריקוט. הבשר היה עשוי היטב,
ואת המנה, למרות העומס בקיבה, כמעט הצלחנו לסיים.
למרות שלא חשבנו שנמצא מקום לקינוח –
הוא הגיע. אקדים ואומר כי אני לא תמיד מתלהב מקינוחי פרווה במסעדות בשריות. הפאי
היה טעים ומוס השוקולד עם שבבי סוכר ורודים היה גם הוא טעים, אך לא מצאנו בו
ייחודיות יוצאת מן הכלל.
 |
| עד הפירור האחרון... |
ולסיום מעט על המסעדה: בהודעה לעיתונות
מטעם המסעדה היא הוגדרה כ-"מסעדה בניחוח ים תיכוני במתחם בית הנציב בירושלים".
עוד נכתב כי "בתפריט המסעדה מגוון רחב של מנות פתיחה בסגנון ים תיכוני מודרני
עם נגיעות אסייתיות קלות".
אז מיהו השף המהולל? מדובר במוטי אוחנה,
השף ראשי ובעל מסעדת "החצר", יחד עם שותפו משה כהן. "החזון של
השותפים היה ליצור מסעדה שתציג לאורחים מנות מהמטבח של המזרח התיכון החדש, תוך
הישענות על מנות קלאסיות ופרודוקטים מוכרים, כמו עגלי עגל, קציצות דגים בחריימה,
במיה, קדרת בקר וירקות שורש, ארטישוק ואפייה בתנור טאבון, אבל עם טוויסטים עכשוויים
כמו נגיעות אסייתיות (וינגרט וואסבי,
קוויאר סוויה, פטריות טמאגי מוחמצות) ושימוש רב בפירות העונה, ירקות טריים ועשבים
ירוקים שמעניקים המון צבע ופרשיות למנות המסעדה".
לסיכום? מאוד נהנינו. היה טעים, המחירים
יחסית סבירים למסעדת שף, והמקום נגיש לתחבורה ציבורית ופרטית. במקביל, בעקבות
הביקורת האורחת בבלוג, זכיתי להכיר פינה חדשה בירושלים. האם יש סיכוי לחזור
ל"מדיטה" לארוחה זוגית עם אשתי (לעתיד) במהלך ימי "שבע
הברכות"? יש סיכוי טוב מאוד.
לאתר ו/או לדף הפייסבוק של המסעדה.
