אמא

אביגיל בר-טימור היא ירושלמית. אבל אשכרה ירושלמית. ירושלמית שנולדה בירושלים. מפגש עם ירושלמית אותנטית שכזו ראוי לנצל לביקור במסעדת אמא, אולי המסעדה הירושלמית הכי אותנטית שיש. 

אמא היא מסעדה שהיא לא פחות ממוסד תרבות ירושלמי, פנינת חן שממוקמת על אחד העורקים הפועמים של עיר הבירה בואך שוק מחנה יהודה.

מסעדת אמא מבשלת עבור הלקוחות שלה זיכרונות ילדות שמוטבעים בפולקלור העממי שלנו- אמא שנוזפת בבנה לעלות הביתה אחרי משחק בסמטאות הצפופות, כדי לשבת מול צלחת גדולה, גדושה באוכל מהביל וריחני שבושל באהבה בסירים גדולים מעל פתיליות קטנות.

תכירו: אמא

זאת מסעדה שלוקחים אליה את הדודים שמגיעים מחו"ל כדי להשוויץ באוכל מסורתי עם ריחות של בית וטעמים של שוק שמוגשים בקלאסה גבוהה בין קירות מחופים אבני טובזה ירושלמיות ועציצי רקפות רעננים.

אנחנו הגענו לשם בליל חורף ירושלמי קפוא במטרה לחמם את האצבעות, את הקיבה ואת הלב. הצצה ראשונית לתפריט סיפקה מראה מעורר תאבון של שלל מנות הדגל של המטבח הישראלי עם השפעות חזקות מהמטבח העיראקי.

בחרנו לפתוח את הארוחה המצוינת הזאת עם פיתות שוק טריות, חומוס גרגירים עשיר ומטבוחה אדומה שהוכנה במקום. המטבוחה עשויה מעגבניות תמר קלופות מבושלות על אש קטנה לאורך זמן יחד עם שיני שום ופלפלים חריפים עד למיצוי טעמים ולמרקם רך אחיד ונימוח בפה. אם היו נותנים לי כפית ומעמידים אותי ליד הסיר, זה מה שהייתי אוכלת כל הארוחה.

למישהו יש כפית?

למנה ראשונה קיבלנו מגש ממולאים קטנים ויפהפיים ממגוון ירקות (בצל, כרוב, סלק, פלפל וקישוא) שדחסו לתוכם להתפקע מילוי עשיר של אורז מתובל היטב ולימוני וברוטב עגבניות מתקתק סמיך. לא היה ירק שלא התרגשתי להכניס לפה ולא היה ביס אחד שלא ענה על הציפייה הזאת.

ראשונה ולא אחרונה

בעיניי אם הארוחה הייתה מסתיימת פה, הייתה נרשמת הצלחה צמחונית מטורפת! אולם מאחר וטרם עברתי לצד האפל ומאחר ועוד נותר מעט מקום בבטן ומאחר והתפריט קרץ בשלל מנות מפתות, לא הייתה ברירה אלא לעבור לעיקריות. מה אני אגיד לכם? מזל.

כי לעיקריות קיבלנו מקלובת אורז וירקות מלאה בפרגיות עסיסיות שהפיצה ריח ממכר של בהרט (התבלין האהוב עליי בעולם כולו) ומנת מיקס גריל שכללה פרגית עסיסית, קבב טורקי מלא צנוברים וכל טוב, צלע טלה (מודה, הגודל מעט אכזב ביחס למחיר המנה) ונתח אנטרקוט עשוי במידה הנכונה. כל הטוב הזה לווה בירקות שנחרכו קלות על הגריל. הביס של האנטרקוט יחד עם חתיכת בצל שרופה ומיץ חמצמץ שניגר מעגבנייה צרובה העלה אותי לשנייה לגן עדן.

אם יש גן עדן

אני רוצה לנצל את ההזדמנות לחלוק מסקנה חדשנית: מסעדות צריכות להגיש באופן קבוע בנוסף למלחיה ולפלפליה בקבוקון עם מיץ של סלט. למה? כי אין מאכל שזה לא משדרג. השילוב הגאוני ביותר זה בין מיץ של סלט לאורז. אם מישהו אי פעם יצליח לייצר את זה כטעם הוא יעשה מיליונים.

אנחנו נוטים לזלזל במנות של התוספות, אבל תאמינו לי, את המג'דרה הזאת אתם לא רוצים להחמיץ - מג׳דרת אורז ועדשים ירוקות עם תלתלי בצל מטוגנים ופריכים מעל ובליווי הסלט הקצוץ דק-דק והלימוני... שלמות היא לא מילה גסה.

תלתלי הבצל מגיעים לראשונה לבלוג

לקינוח, כמעט כמעט ולא נשאר מקום ובכל זאת, כשגשם ירושלמי מתדפק על החלון חייבים לסיים ארוחה בתה נענע חם. כדי שלא יגיע לבד הזמנו צלחת עוגיות ביתיות: מעמולים ממולאים בתמרים ואגוזים, עוגיות בעבע עירקיות פריכות וחיתוכי עוגת סולת עשירה.

קינוח בריאות

בעייני אוכל טוב נמדד בפרטים הקטנים שלו. סלט קצוץ דק מתובל היטב בלימון, מטבוחה נימוחה על פיתה טרייה חמה, שבבי בצל שטוגנו לצבע הזהוב המושלם, עוגיית בעבע מתוקה בפריכות מדויקת לצד תה נענע מעלה אדים. תנו לי לאכול את הטוב הזה מול שקיעה ירושלמית שמתנוצצת על גגות האבן של נחלאות ואני פשוט מאושרת. גם אתם יכולים.


לאתר המסעדה