יוסי סעידוב, במקור חבד"ניק מקריית מלאכי, הוא היום יועץ תקשורת, ממקימי הוועד למען פארק המסילה עוד בימים שבהם העירייה תכננה לסלול כביש לצד פסי הרכבת, וממייסדי 15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית. היש מתאים ממנו לכתוב על סיור טעימות עם היישום החדש שהגיע לעיר?
איך אף אחד לא חשב על זה קודם? זו הייתה אחת המחשבות הראשונות שצצו אחרי שסיימנו את סיור הטעימות "בין מזרח ומערב". ירושלים מציעה סיורים בעקבות חנוכיות, סיורים בשוק, סיורי עתיקות בעיר העתיקה, סיורים בעקבות כובשים, מנצחים ומובסים, אבל סיור שמשלב נגיעות בין שני חלקי העיר – ועוד באמצעות אוכל, היסטוריה, חברה וטכנולוגיה – כזה עוד לא ראיתי. ייאמר לזכות בעל האכסניה, עדי ארבל, שהסיור איתו רק הפך אותו ליותר מעניין ומחכים.
 |
| רק לבחור סיור |
הקונספט פשוט וגאוני. לאפליקציה קוראים Bitemojo ואחרי שמורידים אותה לנייד אפשר לרכוש סיור טעימות מבין מגוון סיורים שמוצעים בירושלים (ויש גם סיורים בברלין שם הושקה האפליקציה לראשונה). כיום הסיורים המוצעים הם: שני סיורים בשוק (אחד מהם צמחוני), סיור בעקבות "המעמד היצירתי", סיור מיוחד למשפחות לחנוכה, ו"בין מזרח ומערב" שמשלב נגיעות בשני חלקי העיר.
 |
| ככה זה עובד |
נפגשנו בכיכר ספרא פתחנו את האפליקציה ויצאנו לסיור. בדקות הראשונות עוד ניסינו להבין מי נגד מי, איך זה עובד ולאן זה לוקח אותנו, אבל bitemojo היא אפליקציה מאוד ידידותית, קלה לתפעול וקשה לעשות בה טעויות. היא מובילה אותך באמצעות "גוגל מפות" מתחנה לתחנה, מסמנת בירוק את המסלול שכבר עשית, ובאדום את המסלול שעוד צפוי לך. התחנות מסומנות בכוכבים וכדאי לקחת דקה בתחילת הדרך ולשחק בה קצת כדי להבין את הפרינציפ.
 |
| בין כל מזרח למערב תוכלו למצוא חומוס |
התחנה הראשונה הייתה החומוס הסורי בין הרחובות כורש ושלומציון. השעה שעת צהרים, השמש סתווית וחמימה, וחומוס הסתבר כאחלה תחנה לפתוח בה את הסיור. פיתות, חמוצים ושתי צלחות חומוס נחתו על השולחן שניות ספורות אחרי שנכנסו והקלקנו על ההזמנה במסך הנייד. החומוס היה בעל מרקם רך ופחות מחוספס, נראה שזה בעקבות הבישול האיטי והארוך וניתן לבחור מבין שלוש סוגים: גרגירים, פול או פטריות. בחרנו בשתי האופציות הראשונות, ודקות ספורות לאחר מכן השארנו צלחות נקיות. אחלה תחנה ראשונה, חשבתי לעצמי, משקיטה את הרעב, מעניין לאן עכשיו?
 |
| ברוכים הבאים לעיר הבירה |
"בירתנו" היא חנות המבקשת לקדם את תרבות הבירה בר, המשווקת בירות בוטיק ישראליות ונמצאת ממש מעבר לפינה, ברחוב ינאי. היזם ובעל המקום הוא ליאון שוורץ שבמקרה גם עמד מאחורי ברזי הבירה כשהגענו. חלק מהבירות הוא מכין במקום, אחרות מגיעות ממבשלות מעניינות מכל הארץ, וחוץ מהבירות מהחבית יש במקום מגוון גדול של בקבוקי בירה. אני לקחתי בירת חיטה מהחבית, עדי העדיף ג'ינג'ר אייל אלכוהולי, ישבנו על הבר בשמש, מפטפטים עם ליאון על מסעדות ירושלמיות בשריות ועל חיי הלילה של העיר, ונשבעים לחזור לבירתנו שוב. העיצוב של המקום פשוט ויחד עם זאת יש מאחוריו הרבה חשיבה והקפדה על פרטים. הבירה זהובה, קרה עם המרירות המדויקת מרווה אחרי מנת החומוס, משחררת את מצב הרוח ומזמינה אותנו להיפתח אל העיר.
 |
| מי בבירה, מי בג'ינג'ר אייל |
התחנה השלישית: לוצ'נה בממילא. ממילא מעולם לא עשתה לי את זה. מתחם תיירותי מדי שהחלק האמיתי שלו הוא דווקא הקצוות שלו: הפקק הקבוע במעלה רחוב שלמה המלך שמזכיר את ירושלים של מטה או מתחם שער יפו שנוגע בפוטנציאל העצום שיש לירושלים להציע. הנוף מהחלונות של לוצ'נה הוא מהפנט. כל זווית של חומות העיר העתיקה, מגדל דוד, שער יפו וכנסיית הדור מציון החביבה עליי במיוחד – יכול לרתק אותי שעות.
 |
| מממשים כעת! |
הטעימות שקיבלנו, פולנטה עם פטריות וגבינה או טורטליני סלק, הן קצת פחות הסגנון שלי. יש להן טעם ייחודי, הושקעה בהן מחשבה בחוויית הטעמים ובעיצוב המנה, וללא ספק הן גם מתחברות היטב למתחם ממילא. זה לא את – זה אני. יצאנו לשמש. הנוף שנשקף אלינו בהליכה קצרה על הטיילת שמעל שדרות ממילא לכיוון שער יפו היה כהרגלו מהמם. מימיננו ימין משה ומשכנות שאננים, מולנו מגדל דוד ושער יפו, ולשמאלנו חומות העיר העתיקה. ככל שמתקרבים לשער יפו מרגישים יותר את הקסם המדהים של ירושלים. בליל השפות והאנשים, החיבור שבין החדש לישן, המערב והמזרח, משהו מאוד מעניין וטוב קורה כאן.
 |
| הכלל פשוט: כשיוסי אוכל פחות לעדי יש יותר |
בשלב זה האפליקציה מחליטה לקחת הפסקה ממקומות האוכל ומתחילה להמליץ לנו על אתרי תיירות: התצפית לכיוון משכנות שאננים, קבר האדריכלים בשער יפו וחנות קרמיקה ברובע הארמני. עדי מנצל את ההזדמנות לחריגה קטנה מהמסלול, "בוא אחריי" הוא אומר ושועט לכיוון השוק התיירותי, פתאום הוא פונה שמאלה, עולה בגרם מדרגות צר ומחליף כמה מילים עם האיש מאחורי הדלפק. "הם מזפתים עכשיו את הגג, חבל, יש מכאן תצפית מטורפת על העיר העתיקה, אבל בוא תראה קצת מכאן". אנחנו ניגשים לחלון מולנו הקימור העליון של כיפת הזהב מציצה מבין המבנים, לשמאלנו כנסיית הקבר ומתחתנו בריכת מים גדולה ועתיקה סתם ככה באמצע הרובע הנוצרי. "אבל אל תגלה לאף אחד" הוא אומר. "עד לקבר" אני מבטיח.
 |
| יין שמופיע במערכה הראשונה |
יאללה ממשיכים. כבר עכשיו אנחנו מבינים שלא נעמוד בזמנים. על פי האפליקציה אורכו של סיור הטעימות הוא שעתיים וחצי, אנחנו כבר שעתיים בדרכים ולא הגענו לחצי מהדרך. הסמרטפון מוביל אותנו לתוך סמטאות הרובע הנוצרי וחג המולד הממשמש ובא ניכר בכל פינה: עצי אשוח מקושטים, בובות סנטה קלאוס, כובעי מצנפת אדומים ותאורה חגיגית בתוך חדרי המדרגות והבניינים. הגענו לחנות אמנות הקרמיקה של ג'ורג' סנדרוני. אשתו בחנות צובעת את אחד המגשים עם מכחול, מסביבה על הקירות עשרות ומאות כלי קרמיקה מקסימים ביופיים, בהם גם קערת ליל סדר (יותר מ-900 שקל), צלבים מעוטרים ועוד.
בצדה השני של הסמטה מחכה לנו הטעימה הבאה ב"ירוואן", מסעדה ארמנית שמגישה לנו לחמה בעג'ין, סוג של פוקצ'ה מבצק פריך עליה מפוזרים פתיתי בשר עגל טחון ועגבניות ולצידם רוטב יוגורט מטובל וירקות טריים. לא ברור ממה עדי נרתע יותר: מהבשר הלא כשר או מהעירוב בין בשר וחלב בליבה של עיר הקודש, בכל מקרה כאן הוא כבר לא אכל.
 |
| מתכוננים לחנוכה |
המשכנו הלאה במורד הסמטה לכיוון השער החדש. השמש כבר נטתה מערבה, הסמטאות בעיר העתיקה הפגינו קרירות מקירותיהן, יצאנו מהשער החדש וחצינו את כביש מספר אחד למנזר הנוטרדם. "רכוש הוותיקן – מקום קדוש" קידם אותנו שלט בכניסה לרחבה הענקית שמול הבניין האדיר של המנזר. טיפסנו במדרגות, חלפנו על פני עץ אשוח ענק מקושט במנורות ונכנסו בשערי הבניין שמשמש גם כמלון.
 |
| קפיצה קטנה לחו"ל |
טיפסנו במעלית לקומה העליונה והגענו לרופטופ של הנוטרדם: מסעדת יין וגבינות עם אחת התצפיות המרהיבות לכיוון העיר העתיקה, הר הבית והר הזיתים. קיבלנו שתי פלטות של פירות וגבינות עם כוס יין ממנזר הכרמיזן הסמוך לבית לחם. אדום לי, והלבן לעדי. כל פלטה כללה שלושה סוגי גבינות קשות ובצד של הפירות: תפוחים, אגסים, שזיפים, אננס ומלון – כולם בטעם מושלם כאילו זה שיא העונה וממש הרגע נקטפו מהעץ. בלחם שהוגש בצד נגענו רק בגלל ממרח הזיתים המעולה שהוגש לצידו.
 |
| גבינות, יין ועוד גבינות |
כטוב ליבנו ביין יצאנו למרפסת לתצפית לעבר העיר העתיקה. השמש שקעה מאחורינו ושלל הכיפות של העיר העתיקה נצצו מולנו: הזהב של הר הבית, האפורות-כסופות של כנסיית הקבר, ואפילו הצלחנו לראות את קצה הכיפה הלבנה של בית הכנסת החורבה. חמישה מגדלים שונים היו פרוסים לפנינו, שלושה מהם על הרכס של הר הצופים והר הזיתים. "ממש רומנטי פה" התפייט עדי, ואני הוספתי "כדאי שאני אשמיט את המקום הקסום הזה מהביקורת. שיישאר סודי".
 |
| סופרים כיפות |
היינו כבר יותר משלוש וחצי שעות בדרכים, האפליקציה הורתה לנו לרדת למוסררה ולבקר בשכונה שבה צמחו הפנתרים השחורים, ויתרנו. חתכנו לכיוון שער שכם, שם חיכתה לנו התחנה האחרונה: תה ועוגיות במאפיית אל אמין. הצלחנו לזהות את המקום רק בזכות הניווט המדויק של האפליקציה והתמונה של המאפייה שהופיעה בה. בעל הבית הציע לנו מיד להוציא כיסאות ושולחן, ויתרנו, מזגו לנו תה נענע בכוסות חד פעמיות ובצלחת חד פעמית בחרנו מבחר של עוגיות שזה עתה יצאו מהתנור.
 |
| כתובת: ההתחלה הלא מוכרת של רחוב הנביאים |
עם הסחורה בידינו צעדנו לכיוון תחנת הרכבת הקלה שם גמענו את התה וניסינו להבין את העליבות והפספוס הגדולים שהאזור הזה משדר לעומת החגיגה והעושר של שער יפו. תארו לכן, רצף בין מוסררה, מאה שערים, ושער שכם, אזור של חגיגה תרבותית ועושר בין דתי בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. במקום זה קו התפר הפך לכביש רחב ידיים שמנתק את שני חלקי העיר, בצד המערבי שכונות מוזנחות ושוקעות, ובצד המזרחי תחנה מרכזית של לתחבורה הציבורית של מזרח העיר שמזכירה את התחנה המרכזית הישנה של תל אביב בשיא תקופת הקסטות.
 |
| תה ומבחר עוגיות ממבט על |
זו הייתה אחת הדרכים היותר יצירתיות להכיר עוד רובד של ירושלים. דרך בתי האוכל שלה, דרך הסמטאות שלה, ודרך האנשים שיוצרים בה. יעל ומיכאל וייס, היזמים של bitemojo פיתחו אפליקציה יצירתית וחדשנית, שמתאימה גם לתושבי העיר וגם לתיירים. מחיר הסיור ליחיד הוא 25 יורו, קצת יותר ממאה שקלים ואין ספק שזה שווה כל שקל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה