ג'וי

מסעדת ג'וי בשדרות ממילא מוכרת זה שנים בתור המסעדה הממוקמת בבית שאירח את הרצל בביקורו ההיסטורי בירושלים. כעת הגיע הזמן לביקור היסטורי נוסף בבית, הפעם בכיכובה של טליה דקל-פלייסיג, סמנכ"ל תוכן במועדון העיתונאים בירושלים. 

מה הוא "ג'וי"?

מלכת סידור הבית האגדית מארי קונדו מנחה את עוקביה להחזיק בכל חפץ אותו הם שוקלים לשמור או לזרוק, ולשאול את עצמם לפני קבלת ההחלטה "האם זה מביא לכם JOY?". במסעדת גו'י השוכנת במרכז השדרה של ממילא, ניתן למצוא בדיוק את התחושה הזאת (ולא רק "שמחה", "אושר", "סיפוק" או "עליזות" כפי שמתרגם אותה האתר מורפיקס) בכל ביס ולגימה. 

זהו ג'וי!

לפני מספר ימים, זכיתי להצטרף לחברי הטוב עדי ארבל לאירוח מפנק בערב חורפי במיוחד המאפיין את ירושלים. לקחתי הפסקה מהעבודה והילדים לכמה שעות כדי להיכנע לאינסטינקטים הקרניבורים שלי בשקט ומבלי שאף ילד קופץ עלי, מנסה לאכול מצלחתי או גורר אותי לראות קלף פוקימון חשוב במיוחד. על אף שפחדתי מה יהיה כשאשוב הביתה - גבירותיי ורבותיי - זה היה שווה את זה!

חידה: מה זה?

איך שהגענו ישר דאגו לחימום של המקום שלנו בחוץ היכן שבחרנו לשבת. המלצר ליאור היה חביב ונתן לנו הצעות למנות שלא אכזבו. פתחנו את הארוחה עם קוקטיילים מצוינים: אני עם גרין ג'ין ועדי עם סנגריה לבנה, גם היא על בסיס ג'ין. אני אישית אוהבת פחות מתוק ולראשונה בחיי קיבלתי קוקטייל לא ממותק בכלל, עם טעמים חזקים של בזיליקום, במקום הנענע שבדרך כלל חוגגת. אחלה ספתח לערב.

האם זו הפוקצ'ה הארוכה בתבל?

למנת הפתיחה פינקו אותנו בבאן אסאדו מעולה בגודל נדיב במיוחד (נא לדמיין פי 2 מה שמקבלים בחתונות) עם בשר מפורק בבישול ארוך ומתובל בחריפות מעודנת וטעימה בזכות השילוב הנהדר של איולי צ'ילי וכוסברה. אכלנו גם סביצ'ה סלמון במרקם עדין וקרמי בצבע כתום ומוגש בצורה יפיפה עם פוקצ'ה מפתה ונבטים חמודים עד כדי כך שהיה חבל להרוס את הצילחות. 

באן פי 2

למנות העיקריות לקחנו אסאדו עם עצם ומדליוני פילה בקר, שהתגלו כשתי בחירות נכונות כנראה, כי לא נותר אף פירור. האסאדו, שעבר יישון במסעדה עצמה (שמחזיקה בשני מקררי יישון מושקעים) היה כל כך רך שאפשר היה לצלול פנימה וללכת לאיבוד בו, והיה מוגש לצד קונפי בטטה מתוקה העשויה בצורה מושלמת. מנת מדליוני הפילה שהוכנו בציר בקר ורוטב יין הייתה גדולה ומשביעה בלי אף זכר לשומן, והוגשה לצד רביולי בטטה שנתן איזון מושלם של פחמימות מנחמות.

אמרנו כבר שהצילחות מהמם?

לקינוח חילקנו (כבר היה מוגזם להזמין שניים) טארט קרמל ולצדו אספרסו כדי לסיים את הארוחה ברמת המתיקות והקפאין אליה הייתי זקוקה לפני החזרה למציאות.

וגם זהו ג'וי!

אחרי האוכל, קובי הבעלים המקסים של המסעדה, לקח אותנו לסיבוב בחללים המגוונים של המסעדה המתפרסת על 2 קומות וכוללת שני חדרים פרטיים לאירועים בעיצוב מהמם ובמיקום פצצה. לבסוף זכינו לראות את מקררי היישון המפורסמים (לא עישון, יישון!) מהחידה בתמונה בתחילת הפוסט. אין ספק שאחזור לשם בקרוב והפעם אני אפילו אהיה מוכנה לחלוק עם הילדים. 

לאתר המסעדה