אלורו

בית הקפה אלורו בחצר בית ילין, נפתח בתחילת 2020. ואז הגיעה הקורונה, שהיא אולי לא זמן טוב לפתוח מסעדה, אבל אם תשאלו את תפארת קופלד, ירושלמית אסלית מלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, האוויר הפתוח של מוצא זה המקום להיות בו.

"בוטיקית, תרצי לבקר מסעדה נחמדה בחמישי בערב?" כתב לי עדי לפני כך וכך זמן. באופן כללי כשאני נקראת בשם הבוטיק אני נוטה לענות בחיוב, אבל משם ועד להוצאה לפועל עברו עוד אי-אלו ימים וחודשים ודיוקים, עד שהגענו לעת הזאת. חיכינו ליום המיוחל, ואין כמו יום הולדת 4 שנות עבודה ומזג חורפי עדין כדי לצאת (ולהוציא) אל האור את חוויית הבוטיק עם הטייטל של מבקרת מסעדות. 

מארגנים ארוחה לתפארת!

הבחירה של המקום הייתה קלילה לאור העדפתי לקונספט של בית קפה צמחוני בזמן אור, וכך מוצא היפה קראה לי לשוב אליה ומצאנו עצמנו בקפה אלורו בבית ילין במוצא העתיקה והיפה. כיאה למי שגדלה בעיר העתיקה שבתוך החומות, כנראה שהנשמה שלי מחפשת את העתיקוּת כדי להרגיש בבית... על החומות ויתרתי לטובת אוויר ההרים, שאני בטוחה שעוד יעבור פה דרך התמונות.

אוויר ההרים עובר?

קפה ״אלורו״ הוקם על ידי בני הזוג אורלי כהן-אלורו ואריאל לוי. המאפים מיוצרים מחומרי גלם משובחים ונאפים במקום על ידי חופית, אחותו של אריאל. זהו מקום קסום, מוקף בבוסתן ובכרם גפנים, אשר פועל מתוך חזון להקים מטבח המבוסס על חומרי גלם טריים, אורגניים ברובם, שנקנה יצרנים מקומיים.

הסיפור המקומי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט. סנדוויצ׳ים בשם שטיינברג, שמחה כץ, יהושע ושרח, יהודה, ברוזה ומקלף, כולם מהמתיישבים החלוצים של עמק מוצא. בסוד נגלה לכם שברוזה ושטיינברג הם אמנם שני אנשים שונים, אך קיבלו כריך דומה שמשנה את שמו בהתאם לעונה. מאחר והוא אהוב עליי במיוחד, ביקשתי כהרגלי לפתוח איתו. לא עוד סנדוויץ' משמים, כי אם כריך נהדר שמשדר טריות עד לאחרון העלעלים, כולל צילחות מרשים בצלחת חרסינה של סבתא. ואם כבר הזכרנו בגעגוע את סבתא, אז תודה לסבתא עדה על הממרח הסודי שעושה עבודה נהדרת!

וכך זה נראה בקיץ!

הבחירה השנייה הקבועה שלי היא סלט עלים ופרי העונה, שמגיע ב-50 גוונים של ירוק, גבעולים ושאר מיני עלים. חגיגה לאוהבי הטבע הפראי (אני כזו! עדי רק טעם) ולנטורופת שלי, שאיכשהו בזכותו גם עדי ואני הכרנו.

בשלב הזה המנות עברו למודולציית בצק אחרת ואהודה יותר - הרי הוא הדניש בצורות שונות ומילואים מפתיעים. התחלנו עם דניש במילוי ארטישוק ובצל, שהרי ידוע שארטישוק הוא ממשפחת ירקות המלוכה אשר יש בהם ניצוץ אלוהי חשוף. עוד לקחנו, שלא לומר עדי לקח, דניש אנטיפסטי על קרם שקדים וציין שזו המנה הכי צבעונית! כנראה שאפשר ללמוד רבות על בני אנוש מחלוקה דיכוטומית בין אלה שחובבי צבעוניות לבין הסוגדים ל-50 גוונים של ירוק...

שני דנישים, כריך וסלט יצאו לבית קפה. אל תשאלו מי נשאר.

לסגירה סופית של מכסת הבצק החודשית הלכנו לבחור את הקינוחים. זה החלק הארי של הארוחה, שכן ייחודיות נוספת של המקום היא בקינוחים שהם באמת אחרים ומסקרנים תודות לכך שהקונדיטוריה היא חלק מהמקום. ולפני שאתם ממהרים להסיק מסקנות, רמז דק: תחשבו שוב לפני שאתם מגיעים ביום שישי, צפוף מדי.

אז מה לקחנו? מאפה גבינה עם אוכמניות (זכה בתואר המאפה היפה!), דניש פיסטוק קרם ברולה (המיוחד!) ומאפה שבלול קינמון (הלא רגיל!). כולם היו נפלאים בעיניי. עדי התחבר הכי לפיסטוק ברולה. אני לעומת זאת מרגישה שהוא צריך טעימה כ-stand alone בכדי להבין אותו יותר, אז לא תהיה ברירה אלא מאשר לקיים ביקור חוזר (עוד יבוא, עוד יבוא...).

לשלב הקינוחים כבר עברנו פנימה.

מאחר שאני בעד הנגשה הכנתי מפת ניווט שתעזור לכם לבחור נכון:

• אם אתם אנשי הצבע - הפיסטוק ברולה הוא שלכם. 
• אם אתם כמוני, אנשי הגוונים הירוקים - המאפה קינמון ינחם אתכם.
• אם אתם מדור געגוע לגבינת טוב-טעם - אז מאפה הגבינה והאוכמניות ילטף קצת את הגעגוע הזה.

הצוות יושב על המדוכה

לצד כל המתוק אני לגמתי קפה הפוך שיבולת, שבכנות? הוא לא הקפה הטוב שטעמתי בחיי. אז אם אתם אניני קפה כמוני, רק תהיו מוכנים נפשית כדי לבלוע בקלות. עדי בחר לאזן את המתוק מתוק הזה ולכן הזמין שוקו פרלינים... שהיה לו סבבה לגמרי!

מלבד כל הזוטות הנ"ל, היופי של המקום היווה הפסקה מרעננת בעיצומו של שבוע (שלישי-פעמיים-כי-טוב) מעיסוק פוליטי (עדי) והתעסקות בכאב וטראומות (אני), וגם כשהם נכנסו לשיח, היה זה בפה מלא בפחמימה, כך שזה נבלע יותר בקלות. יכול להיות שיש פה ניצוץ לסטארט-אפ באמת, היו קשובים... בתקווה לעוד ימי חמד כאלו!

לאתר המסעדה