סימה

את מתן גדליהו, חוקר כלכלת ישראל, פגשתי לראשונה בתכנית אדם סמית' של מכון ארגמן. בתכנית דיברנו על כלכלה, מדיניות וחברה חופשית. בדיוק אותם נושאים עליהם דיברנו אצל סימה, מסעדת בשרים מעולה המקשטת את רחובות ירושלים מאז 1969. איך היא עוד לא הייתה בבלוג? שאלה טובה. אבל אף פעם לא מאוחר לתשובה...

בערב ירושלמי קריר, כשברקע הרמזים להפסקת אש, יצאנו עדי ארבל ואני לשוק מחנה יהודה במטרה למצוא מקום בו נוכל להתנתק במעט מאירועי השבוע שחלף. ומה משכיח צרות טוב יותר מאוכל ירושלמי חם ומנחם? התיישבנו במסעדת סימה הוותיקה ברחוב אגריפס, וכדי ליהנות מהאקלים הירושלמי בקשנו לשבת בשולחן בחוץ.

כולם יודעים מה קורה לפלטת בשרים שמופיעה במערכה הראשונה...

חיש קל הגיש לנו המלצר החביב תפריט, והמליץ לנו על הארוחות המשותפות. הארוחות המשותפות כוללות פלטת בשרים, תוספת לכל סועד ומגוון סלטים ים-תיכוניים. ישנם שלוש סוגי פלטות בשרים מתוכם ניתן לבחור, המחיר נע בין 115-145 לסועד. רצינו להתפנק עד הסוף ולכן בחרנו את היקרה ביניהן הכוללת סטייק אנטרקוט, כבד אווז, צלעות כבש ומעורב ירושלמי (מנת הדגל של המסעדה). 

המלצר לקח את הזמנתנו, הודיע קבל עם ועדה שהוא יפנק אותנו גם בחומוס וטחינה על חשבון הבית, ופנה לגרילמן שיתחיל במלאכתו. בינתיים אני ועדי התחלנו לשוחח על ענייני דיומא, על כלכלה, חברה אזרחית ופוליטיקה. במקביל הגיעו הסלטים והפיתות. 

מגוון סלטי הבית על הרחוב הירושלמי

המשכנו לשוחח. ההחלטה לשבת בחוץ התבררה כטובה, מלבד מזג האוויר הנעים, מיקומה של המסעדה על רחוב מרכזי כמו אגריפס מאפשר לפגוש מכרים שבמקרה חלפו במקום, להזמין אותם לשבת איתנו, לשמוע מה חדש ולהיחשף ליוזמות תרבותיות וחברתיות חדשות בעיר.

ואז הגיעה פלטת הבשרים. שרר שקט לכמה שניות. השקט נשבר בהצעתו האדיבה של עדי: "לשים לך סטייק?". לא סירבתי, והמשכנו לאכול ולשוחח. הבשר היה טוב מאוד, בייחוד הסטייק וצלעות הכבש. הוא הגיע חם והיה במידת העשייה הרצויה. המג'דרה שהגיע כתוספת הייתה מצוינת וגם החומוס 'על הבית' היה לא רע בכלל. עם זאת, יש להודות כי ציפינו למגוון רחב יותר של סלטים המלווים את המנה.

פלטת בשרים, לעיונכם

לסיום, איך אפשר שלא, ביקשנו קינוח. מתוך כמה אופציות ביניהן מלבי (עדי לא אוהב), בקלוואה ומוס שוקולד בחרנו בקרם ברולה. האמת שחששתי, מכיוון שלהכין קרם ברולה פרווה הרגיש לי לא אפשרי. התבדיתי, הוא היה לא רע בכלל, כאשר כתחליף לשמנת חלבית, נעשה שימוש מעולה בשמנת קוקוס. להרגשתי הקינוח לא היה מספיק גדול (להרגשת העורך: כי אכלתי לך את רובו, סליחה!). על כך פיצתה הזמנתו של המלצר החביב לשתייה חמה 'על הבית'.

הברולה קטן מדי? ישפוט הציבור!

לסיום יצאנו בהחלט מרוצים (ושבעים). כמובן שלא עזבתי את המקום לפי שדאגתי גם לחברה הטובה שלי, הכלבה מיקה (אשתי צמחונית אז לא יכולתי לדאוג גם לה הפעם). בקשתי מהמלצר לארוז לי בשקית את העצמות שנשארו מצלעות הכבש, אמרנו תודה יפה והתפזרנו איש לביתו. כשהגעתי הביתה מיקה זכתה ליהנות גם היא מהביקור אצל סימה.

כשמיקה פגשה את סימה

לאתר המסעדה