דוד לאור

מה עושים כשיש בירושלים (והסביבה) שני סניפים של קונדיטוריה מאד מדוברת? ענת שאער, בודקת דגימות קורונה לפרנסתה ומקצוענית בהכנת קינוחים בעצמה, זרמה עם פתרון נועז ושרדה כדי לספר איך חוגג הבלוג את חזרתו לחיים בתום הגל השלישי של הקורונה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי למצב שאני מתארחת במאכלי י-ם בפעם השנייה?! הרי זה חוק יסוד שלא מתארחים בבלוג פעמיים. אז ככה, הכל התחיל באהבה הגדולה שלי לשלג וברצון להוכיח עד כמה אני אופטימית חסרת תקנה. הזמנתי את חבריי היקרים להתערבות פייסבוקאית על השלג. אם יורד שלג, אני מנצחת וזוכה בקפה ומאפה ואם אני מפסידה, כל מי שהתערב איתי זוכה במארז עוגיות חמאה מעשה ידיי. 

להפתעתי הרבה עדי, סרבן התערבויות ידוע, נאות להתערב. כלל ידוע הוא שלא חוסמים עדי בטיפשותו ולכן אי לכך ובהתאם לזאת, שמחתי לי בשקט בשקט וחיכיתי בציפייה לניצחון המתוק. כמה חודשים קדימה, יורד שלג, מתבטלות לי שתי משמרות לילה וירושלים צוהלת ושמחה! בעודי בונה לו"ז קפה ומאפה, אני פונה לעדי שלא מבין מה אני רוצה מחייו וכשאני שולחת תיעוד של ההתערבות הוא מנסה להבין מי השתלט לו על היוזר. 

לזכותו של עדי ייאמר שכשהפנים את ההפסד, אמר שאם כבר הולכים על קפה ומאפה, נעשה את זה בסטייל בקונדיטוריה הצרפתית של דוד לאור שטרם הספקנו שנינו לבדוק. הצעתי שנכתוב על הביקור לבלוג, ולהפתעתי ולמרות חוק היסוד האמור, עדי הסכים. אז אולי הבחור כן יודע להפסיד בכבוד. 

מנצח ומפסידה. אל תגלו להם מי זה מי.

כך קרה שקצת לפני פסח הגענו מצוידים בעדי רעב לקונדיטוריה ששוכנת במיקום לא שגרתי בין מוסך לקצבייה באזור התעשייה במבשרת ציון. מכיוון שהגענו בשעה קצת פחות אופטימלית, הלכנו על הקונספט של לקחת קצת מכל מה שנשאר וליהנות. 

להלן האוסף: קרואסון במילוי פלפל ופטה; קרואסון במילוי גבינה עיראקית וסלק, פונדנט מרציפן; מקרונים במגוון טעמים (אננס-קוקוס, פיסטוק וארל גריי), קוביית פררו רושה וערמון מסוכר. הלכנו לשבת בפארק חביב סמוך לקסטל והתחלנו במלוחים. 

מנה ראשונה

הקרואסון עם הסלק והגבינה העיראקית היה חביב עם חתיכות סלק גדולות מדי לטעמי. קיבלנו המלצה לא לחמם את הקרואסונים אבל ההמלצה שלי היא ברורה: חממו בקטנה. זה תורם לרכות המאפה ולהדגשת טעם החמאה. הקרואסון עם הפלפל והפטה היה המוצלח מבין השניים. הבצק היה רך יותר ורטוב ובכלליות השילוב של גבינה ופלפל תמיד מנצח. אחלה מאפה!

עברנו למתוקים והתחלנו בשלושת המקרונים- פיסטוק, ארל גריי ואננס וקוקוס. אני מודה שאני לא מתה על מקרונים כקינוח ולא מבינה על מה המהומה, אז יחסית לקינוח שאני לא אוהבת בכלליות אגיד שהם היו סבבה. במקרון הארל גריי ממש הרגשתי שאני אוכלת תה וזה מפתיע כי כשמדובר בטעמים לא שגרתיים אני מצפה לנגיעות טעם ולא לטעם במלואו. בהחלט מעניין. מצרפת פה את חוות הדעה של עדי שהיא קצת יותר אמינה. קבלו אותה במחיאות כפיים! עדי: הם היו נחמדים מאוד (וזאת הסיבה קוראים יקרים שעדי לא כותב ביקורת מסעדות). 

עברנו בסקרנות לפתוח את הערמון המסוכר. ובכן, התגובות של עדי ושלי למראה הערמון היו בהייה ותהייה עם ראש נטוי לצד. כמו שתוכלו לראות בתמונה, הקינוח הזה מעורר אסוציאציות מעניינות (לא חייבים לשתף). החשש שלי חוץ מהמראה, היה שזה יהיה קינוח עמוס סוכר ובלתי אכיל בעליל אבל לשמחתנו הרבה, טעינו. הטעם הערמוני נותן קונטרה טובה למתיקות ויש כאן פוטנציאל גדול לנשנוש ממכר וטעים מאוד. 

פעם זה היה ערמון

נמשיך לקוביית פררו רושה שהייתה מצוינת. מתוקה מאוד אך לא עמוסת סוכר כמו הגרסה התעשייתית. אה כן, הערה חשובה: צריך ליטר וחצי מים ליד כל המתוק הזה. משם קינחנו בפונדנט מרציפן. וואו!!! מרקם שוקולדי מושלם וסמיך עם עיגול מרציפן באמצעו. הקינוח התחסל כולל הפירורים למרות שכבר היינו מפוצצים. ללא ספק הקינוח המנצח בסדרת המתוקים.

בעוד אנחנו יושבים על ספסל ומדסקסים בקטנה על הבחירות והחיים כמו שתי הריוניות חמודות בחודש שלישי עם קינוחים מתוקים בבטן, עדי זורק כבדרך אגב שיש לו הרהורי כפירה. כשאני שואלת אותו לפשר העניין הוא מעלה הצעה מטורללת לגמרי: ללכת לסניף השני של דוד לאור בבקעה ולהמשיך שם את הביקורת. כמובן שהסכמתי!

מזכרת לסיכום חלק א'

כבר כתבתי בביקורת הקודמת על היכולת המופלאה של עדי להשרות אכילה על הסובבים אותו. נשבעת לכם, הבן אדם מצמיח קיבות. אז לכבוד הביקור השני שלי בבלוג, קבלו לראשונה, ביקורת בשני חלקים...

הגענו שמחים ומתוקים לסניף ברחוב גדעון בגישת השאריות. מדובר בדוכן קטן וחביב, ממש קיוסק שכונתי שכזה השוכן בין מגרש ספורט לבית ספר ובנייני מגורים. הפעם הלכנו על קרואסון עם גאודה, חמאת כמהין ועלי רוקט, מאפה שוקולד פיסטוק, קפה (חלק חשוב בזכייה בהתערבות) ומיץ אגסים טבעי. בקטנה ממש, הקינוח של הקינוח.

חלק ב' (תמונת אילוסטרציה)

הקרואסון היה טעים מאוד, יותר קראנצ'י מקודמיו וחוסל בקלילות. עדיין ממליצה לחמם מעט לפני שאוכלים. המיץ אגסים שימש כמשקה מרענן במעבר בין המלוח למתוק. לאחר מכן עברנו למאפה שוקולד פיסטוק שהיה מעולה אבל למרבה ההפתעה, לא הכיל פיסטוק בשום צורה. חיפשנו. עדיין, גם בלעדיו הוא היה מעולה.

אחרון חביב, הגיע הקפה המיוחל. הכינו לי רותח כמו שאני אוהבת. קפה מאוד טוב או כמו שאמרה קולגה של עדי שפגשנו, "הקפה הכי טוב באזור". קפה, חשוב לציין, יש לשתות לאט וברוגע. למרות שאלה שני מצבי צבירה שקצת זרים לעדי, הוא עמד בזה בגבורה וחיכה בסבלנות עד ששתיתי את רוב הקפה.

סלפי בסניף המנצח של דוד לאור

לסיכום החוויה, למרות מה שנאמר לנו מחברים שביקרו בשני הסניפים, החוויה היותר טובה הייתה בסניף בבקעה. הסביבה הייתה יותר ידידותית ומזמינה לשבת בניגוד למיקום של אזור תעשייה וזה משפיע על החוויה הכוללת. בשניהם המאפים היו טעימים. המלצה - לחמם מאפים. טעים יותר ככה. תודה רבה רבה לעדי על הפינוק וההשקעה מעל ומעבר. היה ממש כיף. 

אמרתי לכם שהבחור יודע להפסיד בכבוד. 

לדף הפייסבוק של דוד לאור