יקב סטף עמינדב

לקראת ט"ו באב אנו בוחרים ללכת על מקום מופלא בלב המושב עמינדב שבהרי ירושלים: יקב סטף, שבערב פושט את מדי העבודה והופך לבר יין מפנק. על בחירת המקום והכתיבה הופקדה נעמה אדרעי משוררת מוכשרת (יצא לי חרוז, משורר פחות מוכשר שאני) ופוטותרפיסטית בהכשרתה עם חיוך מפה ועד הבר בהר.

כשעדי שלח לי הודעה לעשות איתו ביקורת מסעדות הרגשתי שהטלפון הבא שלי יהיה מאראלה ממפעל הפיס (@אראלה, אני עדיין מחכה). הוא הציע שנחבר את הביקורת במסעדה להוצאת ספר השירה הראשון שלי, אבל אני לא מצטיינת בדחיית סיפוקים כשזה קשור באוכל ובטיעון הפילוסופי הידוע הלא הוא "אכול ושתה היום כי מחר נמות", או קורונה או משהו, יצאנו לדרך. כלומר, התחלנו לחשוב לאן הולכים. עדי הציע מקום לכבוד ט"ו באב. ט"ו באב זה יין, יין זה יקב, יקב זה יקב סטף. הצעתי, עדי ענה בסמיילי מרוצה, עכשיו באמת יצאנו לדרך.

היכונו לביאת הט"ו באב

הנסיעה ועל מה דיברנו:

יקב סטף ממוקם בעמינדב, בין בתים יפים ועצי גפן, שלט קטן מכוון לפינה היפה שנקראת יקב סטף. אם הייתם בסיני אולי תרגישו קצת כאילו הגעתם לדיונה הקטנה. ביקב אפשר לשבת בפנים או בחוץ, בחוץ אפשר ליהנות מספות ומהנוף. תגיעו באור יום כדי להספיק את השקיעה במקום. לזכותנו ייאמר שעד שלא הגענו עדי ואני לא דיברנו מילה על דייטים. דיברנו על הקורונה, על עבודה, על כתיבה, על תרפיה, על ההבדל בין כתיבה מודעת לכתיבה לא מודעת ולפני שצללנו עמוק מדי, צריך לשתות משהו.

נעמה אומרת שצריך לשתות משהו. שיהיה. לחיים!

על יין, פיצה ודייטולוגיה:

התחלנו ביין כמו שני אנשים שמבינים ביין (או עושים כאילו שהם מבינים). אני הזמנתי אדום (שמכינים במקום) ועדי הזמין לבן. הפיצה של המקום נעשית בטאבון שממוקם בחוץ. היא דקה וקריספית וכהמלצת המלצר, ביקשנו להוסיף פסטו, עגבניות מיובשות ופרמז'ן. אל תגיעו למקום בלי להזמין פיצה. פשוט טעים.

אם יש טאבון במקום, חייבים לקחת את הפיצה

עדי סיפר לי על ההרצאה שלו על 40 שנות רווקות. הוא שיתף אותי בכמה תובנות. הנה אחת- לבנים לוקח הרבה זמן להגיע למסקנה שבנות מגיעות אליה תוך דייט או שניים. סיבה- הם פשוט מתעסקים בדברים אחרים. יאללה, מנה שנייה.

על פלטת גבינות, צ'ייסר ערק ויוסי:

פלטת הגבינות של המקום מפנקת ומגיעה עם פיתה שעשויה במקום. על שלל הגבינות שהוגשו לנו לא הצלחנו להתגבר. יוסי, בעל המקום, התיישב לשוחח איתנו, מה שהוא עושה עם כל המבקרים שלו. קיבלנו צ'ייסר ערק על חשבון הבית ויוסי סיפר לנו על המקום שהוא בנה במו ידיו והתחיל כתחביב וחוגג כבר 20 שנה! ניסיתי לשאול אותו על הקשיים, על ההתמודדות עם הקורונה, אבל יוסי בן אדם אופטימי חסר תקנה, חזר ואמר שהכול טוב, ובתכלס פשוט רואים עליו שהוא נהנה מהחיים. 

נכון שהרבה זמן לא עשינו לחיים? לחיים!

על פסטלים, רוזלכים וט"ו באב:

אחרי פיצה וגבינות כבר הייתי די שבעה, אבל שמרוקאית תראה פסטלים בתפריט ולא תזמין? בטח תזמין. אז בעידוד עדי הזמנו פסטלים, שהיו כמו שפסטלים צריכים להיות - לא מטוגנים מדי, קריספיים במידה ובכמות יפה, ששוב, לא הצלחנו לגמור.

חשבתם שסיימנו? תחשבו שוב: 

לקינוח הזמנו עוגת שושנים, שהיא בעיניי ההיי לייט של המקום. זה בעצם רוזלכים קטנים, עשויים היטב ופשוט מעולים עם כדור גלידה על יד שפשוט כיף להזמין כקינוח טעים לסיום ארוחה, או כארוחה בפני עצמה. כמה פשוט ככה טעים.

לא בתמונה: פסטלים שמחפשים רוזלכים

בדרך חזרה, אולי קצת שיכורה מהיין ומהאוכל הטוב, חשבתי לעצמי כמה פשוט זה לחבר פסטלים לרוזלכים, ולמה שלא יהיה פשוט ככה לחבר בחורים ובחורות. משהו בסגנון תהיי לי לרוזלך ואהיה לך לפסטל. קיצור, תמצאו דייט טוב, ובואו ליקב בט"ו באב או סתם, רק תתקשרו לוודא שפתוח, כרגע הם פתוחים שלושה ימים בשבוע (בראשון, שלישי וחמישי). 

לא תתחרטו :-)

לדף הפייסבוק של המקום