עדינה כתריאל מגיעה לירושלים ומתעדת את המעבר כחלק מסרט תיעודי שהיא יוצרת על הבהרת המשותפת שהיא חולקת עם עורך הבלוג. כחלק מקבלת הפנים לקחנו אותה לשבת על דרינק ובאסטה של בר קוקטיילים אהוב בשוק הגרוזיני.
האמת, ראיתי פעמים רבות תמונות של עדי עם אנשים במסעדות ובסתר לבי רציתי יום אחד להיות מוזמנת. כשעדי הציע את זה הייתי חייבת להראות פאסון, כאילו בסדר, אני אעשה את זה, הפאסון שרד כמה שניות בערך.
קודם כל אני אציג את עצמי, שמי עדינה [או עדי אם תרצו] אני במקור מבנימינה [מושבת הקודש] ועוברת בעוד חודש לירושלים [עיר הקודש]. ירושלים לא מוכרת לי, הווייב חדש לי. ובינתיים ירושלים היא סוג של חו"ל עבורי. גילוי נאות: עדי ואני החלפנו "טובות" באותו יום. אני צילמתי חלק מסרט דוקומנטרי שאני עושה וביקשתי מעדי להשתתף וגם לקחת אותי למקום 'ירושלמי' מיוחד, עדי בתמורה אמר שאם הוא מזמין עליי לכתוב. הוא חשש שאתבאס אבל שוב הפאסון שלי שרד שנייה וחצי.
לאן הלכנו? Tap and Tail [קיצור של טאפס וקוקטייל], בר קוקטיילים הממוקם בלב השוק. הבר הוא מקום קסום, יש פינות שקטות ויש פינות רועשות, יש הרגשה שהבר מבודד קצת מהשוק, מעין בית קפה קוקטיילי בין בסטות נטושות.
הגענו בשעות הלילה המוקדמות, זו אולי השעה היפה ביותר, רואים איך הבסטה הופכת משוק לפינת ישיבה. אשכרה ככה, המוכר שם את הפטרוזיליה בפנים, סוגר את התריס והנה יש מקום ישיבה חדש בריח מרענן של נענע. בעלי המקום מניחים שמיכה ושולחן קטנטן [מעין מגש עם רגליים] וכריות לישיבה נוחה יותר. בנות יקרות, אני לא ממליצה לבוא עם שמלה קצרצרה אחרת תאלצו [כמוני] לשבת בתנוחות יוגה משונות. אחרי שהבנתי שיש לי בדיוק 3 תנוחות לשבת [בלי שהרגליים ירדמו] התרכזתי בארוחה.
אז מה אכלנו? התחלנו בצ'יפס עם גבינה מעליו. הצ'יפס היה יפה, כמו הר געש מתפרץ, וגם טעים, אי אפשר לטעות יותר מידי בצ'יפס. אבל לא ממש הבנתי את הקטע של הגבינה... אח"כ פצחנו באכילת אדממה. הם קוראים לה המנה הדיאטטית. טוב בואו נתייחס לזה רגע, אל תבואו לבר קוקטיילים בדיאטה וגם אם אתם בדיאטה, תשברו אותה לכמה שעות רק כדי ליהנות מהאוכל ומהמשקאות שיש למקום להציע. נחזור לאדממה, שהייתה בסך הכל אדממה כמו שאדממה יכולה להיות: פריכית, טעימה ועם הרבה מלח גס טעים.
עכשיו מתחיל ממש הפאן... סלט עגבניות שרי עם כדור גבינה מוצרלה. זה נראה כמו גלידה חברים, אבל שעיניכם לא תטענה אתכם, זוהי גבינה, שהיה קשה קצת לפצח אותה. ברגע שהצלחנו לחתוך אותה, היא מעין התפוצצה לתוך הסלט עם רוטב גבינתי מגניב. חוויה. וגם טעימה. המלצה לבעלי הבר: סכין לסלט שרי. וגם ליצור פינה קטנה בצד שמי שמתחשק לו יוכל גם לרקוד [צריך להוריד איכשהו את הקלוריות הטעימות שהרגע אכלנו ועוד נאכל].
ואז הגיעה המנה העיקרית, הפיצה. הרבה זמן לא אכלתי פיצה, אז הפיצה הזו הזכירה לי למה כיף להיות צב נינג'ה. זו פיצה דקה דקה, חמה חמה, עם רוטב עגבניות מתקתק ואגוזי מלך. חכי אמר שבחי הלל למי שיצר את הפיצה המעולה הזו. ובקצב שהיא חוסלה, נראה לי שאני לא היחידה שחשבתי כך.
אי אפשר ללכת לבר קוקטיילים מבלי לשתות קוקטייל או שתיים... מכיוון שנהגתי אח"כ בחרתי משהו לא חזק מדי. היה הרבה קרח שדילל את המשקה. ציפיתי כנראה להפתעות אחרי סלט השרי המגניב והפיצה המיוחדת בטעמה. הזמנתי קוקטייל פירותי, עדי הזמין קוקטייל עם קפה, ועודד הזמין קוקטייל אחר. לא עפתי על הקוקטייל, חשבתי שיהיו חתיכות פרי וטעמים שונים בכל שלוק, היה בליל של מתקתקות טעימה. אבל אחרי הפיצה קשה להתרומם, ובכל זאת הם הצליחו... בקינוחים.
אחרי שאכלנו ושתינו, נשאר קצת מקום בבטן למשהו מתוק וזה בדיוק מה שקיבלנו. עוגת שמרים עם קינדר בואנו ונוטלה [שוב: חובה לשבור צום/דיאטה עבור עוגה כזו]. העוגה חוממה בטמפרטורה מושלמת. עוגה מ ע ו ל ה. אולי כי היינו חמודים, או בגלל עודד הצלם החמוד, קיבלנו צ'ייסרים על חשבון הבית ומיד הרמנו כוסית עם המלצרית החביבה.
על מה דיברנו?
על איך מוצאים זוגיות, האם מראה חיצוני חשוב כל כך, למי כמה ואיך. מסתבר שעדי מומחה לא קטן לעניין, ותהיתי אם זה בגלל ניסיונו העשיר או היכולות שלו להקשיב לאנשים ולעשות אינדוקציה ממש טובה. בכל מקרה היה מעניין, ואת כל התובנות תוכלו לשמוע בהרצאה שלו "40 שנות רווקות מוצלחת מדי" [פרסומת סמויה]. על מה עוד דיברנו? על היכולת של עודד הצלם להביט באוכל ולא לאכול אותו, או להיות בשקט גם כשאנחנו מדברים לגמרי שטויות, בלי שיפוטיות.
היו רגעים רציניים ורגעים קלילים, חוויה ירושלמית, הריחות הטעמים [ואולי גם האלכוהול] התערבבו יחד. אחרי שסיימנו עדי הראה לי עוד מקומות שווים בשוק, שגם אליהם בהחלט אחזור. אולי בפעם הבאה אוכל אני להראות למישהו חדש בשכונה. תודה עדי על החברה, ההזמנה, הארוחה הנדיבה, והשיחה.
לדף הפייסבוק של המקום
האמת, ראיתי פעמים רבות תמונות של עדי עם אנשים במסעדות ובסתר לבי רציתי יום אחד להיות מוזמנת. כשעדי הציע את זה הייתי חייבת להראות פאסון, כאילו בסדר, אני אעשה את זה, הפאסון שרד כמה שניות בערך.
קודם כל אני אציג את עצמי, שמי עדינה [או עדי אם תרצו] אני במקור מבנימינה [מושבת הקודש] ועוברת בעוד חודש לירושלים [עיר הקודש]. ירושלים לא מוכרת לי, הווייב חדש לי. ובינתיים ירושלים היא סוג של חו"ל עבורי. גילוי נאות: עדי ואני החלפנו "טובות" באותו יום. אני צילמתי חלק מסרט דוקומנטרי שאני עושה וביקשתי מעדי להשתתף וגם לקחת אותי למקום 'ירושלמי' מיוחד, עדי בתמורה אמר שאם הוא מזמין עליי לכתוב. הוא חשש שאתבאס אבל שוב הפאסון שלי שרד שנייה וחצי.
 |
| ברוכים הבאים לטאפ נ' טייל, או איך שלא אומרים את זה בעברית |
לאן הלכנו? Tap and Tail [קיצור של טאפס וקוקטייל], בר קוקטיילים הממוקם בלב השוק. הבר הוא מקום קסום, יש פינות שקטות ויש פינות רועשות, יש הרגשה שהבר מבודד קצת מהשוק, מעין בית קפה קוקטיילי בין בסטות נטושות.
הגענו בשעות הלילה המוקדמות, זו אולי השעה היפה ביותר, רואים איך הבסטה הופכת משוק לפינת ישיבה. אשכרה ככה, המוכר שם את הפטרוזיליה בפנים, סוגר את התריס והנה יש מקום ישיבה חדש בריח מרענן של נענע. בעלי המקום מניחים שמיכה ושולחן קטנטן [מעין מגש עם רגליים] וכריות לישיבה נוחה יותר. בנות יקרות, אני לא ממליצה לבוא עם שמלה קצרצרה אחרת תאלצו [כמוני] לשבת בתנוחות יוגה משונות. אחרי שהבנתי שיש לי בדיוק 3 תנוחות לשבת [בלי שהרגליים ירדמו] התרכזתי בארוחה.
 |
| צ'יז אנד צ'יפס. יום אחד יהיה מקום כזה. |
אז מה אכלנו? התחלנו בצ'יפס עם גבינה מעליו. הצ'יפס היה יפה, כמו הר געש מתפרץ, וגם טעים, אי אפשר לטעות יותר מידי בצ'יפס. אבל לא ממש הבנתי את הקטע של הגבינה... אח"כ פצחנו באכילת אדממה. הם קוראים לה המנה הדיאטטית. טוב בואו נתייחס לזה רגע, אל תבואו לבר קוקטיילים בדיאטה וגם אם אתם בדיאטה, תשברו אותה לכמה שעות רק כדי ליהנות מהאוכל ומהמשקאות שיש למקום להציע. נחזור לאדממה, שהייתה בסך הכל אדממה כמו שאדממה יכולה להיות: פריכית, טעימה ועם הרבה מלח גס טעים.
עכשיו מתחיל ממש הפאן... סלט עגבניות שרי עם כדור גבינה מוצרלה. זה נראה כמו גלידה חברים, אבל שעיניכם לא תטענה אתכם, זוהי גבינה, שהיה קשה קצת לפצח אותה. ברגע שהצלחנו לחתוך אותה, היא מעין התפוצצה לתוך הסלט עם רוטב גבינתי מגניב. חוויה. וגם טעימה. המלצה לבעלי הבר: סכין לסלט שרי. וגם ליצור פינה קטנה בצד שמי שמתחשק לו יוכל גם לרקוד [צריך להוריד איכשהו את הקלוריות הטעימות שהרגע אכלנו ועוד נאכל].
 |
| גבינת הפתעה, בקרוב אצלכם. |
ואז הגיעה המנה העיקרית, הפיצה. הרבה זמן לא אכלתי פיצה, אז הפיצה הזו הזכירה לי למה כיף להיות צב נינג'ה. זו פיצה דקה דקה, חמה חמה, עם רוטב עגבניות מתקתק ואגוזי מלך. חכי אמר שבחי הלל למי שיצר את הפיצה המעולה הזו. ובקצב שהיא חוסלה, נראה לי שאני לא היחידה שחשבתי כך.
 |
| ככה עושים פיצה לשעת ליל. מושלם! |
אי אפשר ללכת לבר קוקטיילים מבלי לשתות קוקטייל או שתיים... מכיוון שנהגתי אח"כ בחרתי משהו לא חזק מדי. היה הרבה קרח שדילל את המשקה. ציפיתי כנראה להפתעות אחרי סלט השרי המגניב והפיצה המיוחדת בטעמה. הזמנתי קוקטייל פירותי, עדי הזמין קוקטייל עם קפה, ועודד הזמין קוקטייל אחר. לא עפתי על הקוקטייל, חשבתי שיהיו חתיכות פרי וטעמים שונים בכל שלוק, היה בליל של מתקתקות טעימה. אבל אחרי הפיצה קשה להתרומם, ובכל זאת הם הצליחו... בקינוחים.
 |
| הפסקת שתייה |
אחרי שאכלנו ושתינו, נשאר קצת מקום בבטן למשהו מתוק וזה בדיוק מה שקיבלנו. עוגת שמרים עם קינדר בואנו ונוטלה [שוב: חובה לשבור צום/דיאטה עבור עוגה כזו]. העוגה חוממה בטמפרטורה מושלמת. עוגה מ ע ו ל ה. אולי כי היינו חמודים, או בגלל עודד הצלם החמוד, קיבלנו צ'ייסרים על חשבון הבית ומיד הרמנו כוסית עם המלצרית החביבה.
 |
| לחיי מלצריות חביבות |
על מה דיברנו?
על איך מוצאים זוגיות, האם מראה חיצוני חשוב כל כך, למי כמה ואיך. מסתבר שעדי מומחה לא קטן לעניין, ותהיתי אם זה בגלל ניסיונו העשיר או היכולות שלו להקשיב לאנשים ולעשות אינדוקציה ממש טובה. בכל מקרה היה מעניין, ואת כל התובנות תוכלו לשמוע בהרצאה שלו "40 שנות רווקות מוצלחת מדי" [פרסומת סמויה]. על מה עוד דיברנו? על היכולת של עודד הצלם להביט באוכל ולא לאכול אותו, או להיות בשקט גם כשאנחנו מדברים לגמרי שטויות, בלי שיפוטיות.
 |
| עדי, עדי ועודד יצאו לבר. זה הפאנץ'. |
היו רגעים רציניים ורגעים קלילים, חוויה ירושלמית, הריחות הטעמים [ואולי גם האלכוהול] התערבבו יחד. אחרי שסיימנו עדי הראה לי עוד מקומות שווים בשוק, שגם אליהם בהחלט אחזור. אולי בפעם הבאה אוכל אני להראות למישהו חדש בשכונה. תודה עדי על החברה, ההזמנה, הארוחה הנדיבה, והשיחה.
לדף הפייסבוק של המקום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה