רמי עוזרי הוא מייסד הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית. מכיוון שמאכלי י-ם רואה באוכל אמנות עכשווית, בחרנו לקחת את רמי, ירושלמי מבטן ומלידה, לבקר אומנות ב-02, מסעדה ירושלמית חדשה שנפתחה לאחרונה במלון ענבל.
איזה כיף להיות ליום אחד מבקר מסעדות. בירושלים.
כבר הרבה זמן שאני ועדי מדברים על ביקור משותף במסעדה ירושלמית. רק חיכינו להזדמנות. והנה היא הגיעה: פוסט של חנן רובין הביא לידיעתנו שיש מסעדה חדשה בירושלים. אז יצאנו לבדוק. 02. אין שם יותר ירושלמי מזה.
המסעדה ממוקמת בתוך מלון ענבל. מצד אחד קרוב להכל והחניה נוחה. מצד שני, זה הופך את חוויית הכניסה למסעדה לקצת מוזרה. כדי להיכנס צריך לחצות את הלובי/מסעדה-חלבית של המלון, בין זוגות חרדיים בדייט לחבורות צעירים בתגלית, עד שמגיעים לדלת המסעדה. חוויה בפני עצמה.
הזמנו שולחן ל-9 בערב אחרי שהופתענו לגלות שאין אופציה לצהריים (המסעדה פתוחה רק בערב). מארחת חייכנית הובילה אותי מיד לשולחן, מלצרית הגיעה בזריזות (לא מובן מאליו במחוזותינו), הציגה את עצמה בשם (אפרת, לא מובן מאליו במחוזותינו) ושאלה אם ארצה משהו לשתות בזמן שאני מחכה לעדי. שירות ברמה מפתיעה ילווה אותנו לאורך כל הערב (לא מובן מאליו במחוזותינו...).
מתחילים
כשעדי הגיע עברנו ביחד על התפריט. מבחר בגודל מדויק, בלי יותר מידי קשקושים מצד אחד אבל עם מספיק מנות מגוונות מצד שני, הפך את בחירת המנות למשימה קלילה. לא התלבטנו לגבי מנה בשם ״פתיחת שולחן שלנו״ שכללה שלושה סוגי לחמים חמימים (טוב!), כמה סלטים קטנים ומרעננים וממרחים שווים לנשנוש התחלתי. חוץ מהמטבוחה, שהיתה קצת סתמית, הכל היה מעולה. טעים, טרי, איכותי ועם איזה טוויסט קטן בקצה.
כמנות ראשונות לקחנו קרעי צוואר טלה וסשימי מטיאס. הטלה הייתה אולי המנה הטובה ביותר בארוחה כולה. מנה שמזכירה מנות מאולמות אירועים של פעם, אבל בביצוע של ליגת על. בשר טלה עסיסי בליווי גרגירי חומוס, הכל ברוטב סמיך ומתקתק ובמנה נדיבה. בסטינג פחות יוקרתי היינו מלקקים את האצבעות. הסשימי היה גם הוא מצוין, אבל בעל אופי הפוך לגמרי: נתחים שמנמנים של הדג הנהדר הזה שחו בשמן שומר ירקרק כשעליהן פיזור אלגנטי של מלפפון, זרעי עגבניות ופלפל חריף. תאווה לעיניים. תענוג לחך.
סיכום שלב המנות הראשונות: הגענו למקום הנכון. מרשים ביותר. במיוחד היכולת להגיש באופן מדויק מנות כל כך שונות. שאפו.
ממשיכים
המנות הראשונות פונו בתזמון מדויק (לא מובן מאליו במחוזותינו) ודקותיים אחר כך קיבלנו את העיקריות: שיפוד קבב ושיפוד שקדי עגל. מנות השיפודים לא גדולות מאוד אבל עשויות בקפידה. שיפוד הקבב הגיע על מצע של 'סלט לחם', מה שהפך את המנה לבחירה הגיונית אל מול שלל האפשרויות השוות האחרות (פילה בקר, אנטריקוט, פרגית). שיפוד שקדי העגל היה מצוין, אבל לא היה יכול לעמוד בפני עצמו. מזל שהוספנו לו מקלובה.
כפינוק נוסף בעיקריות הזמנו מנה מהמיוחדים של היום: אסאדו טלה בברביקיו ירושלמי. מנה מושלמת לסגירת החלק העיקרי של הארוחה. ומושלמת כמנה שמתחלקים בה: שני נתחים יפים על העצם, אחד לי אחד לעדי. לחמש דקות השיחה נעצרה. היינו עסוקים. כשלא נשאר כלום על העצם, חזרנו לדבר. וואו.
סיכום שלב העיקריות: כנצר לשושלת קצבים, אני יודע על מה אני מדבר. מישהו פה מבין בבשר. שאפו2.
מסכמים
התלבטנו בשלב הזה, עדי ואני, אם לחתוך או למשוך לקינוח. אשתי בחו״ל, הילדים רדומים אצל סבתא, האווירה טובה והשיחה זורמת. ויסקי סאוור מעולה (איך שכחתי!) היה ליווי מצוין לדיבור על זהות, משפחה, עבודה, בחירות, אמנות, אוכל, עבר, הווה, עתיד, ירושלים, יזמות, קהילה, חופש, סאטירה, שבת, כסף, השפעה, מעורבות והמצב התחרותי של נמלי הים בישראל. כן כן, המצב התחרותי של נמלי הים בישראל. אל תשאלו.
אפילו עם הקינוח, סורבה תות עם עוגיות (״דקואז״) פיסטוק, הצליחו להפתיע ב-02. בניגוד לקינוחים מתוקים מדי וחסרי אופי שמגישים במסעדות בדרך כלל, היה במנה הזאת משהו עדין ואוורירי. מרקם וטעם מדויקים לסגירה של הערב. המלצרית שוב ניגשה אלינו ושאלה אם הכל בסדר (לא מובן מאליו במחוזותינו, כבר אמרנו?). הכל מצוין. באמת נהנינו. בהחלט לשמור לאירועים מיוחדים ו/או אם יש לכם אורחים שאתם צריכים להרשים.
02. סחתיין ובהצלחה! (ותודה לעדי על ההזמנה, השיחה והקונספט המדהים של מאכלי י-ם!)
לאתר המסעדה
איזה כיף להיות ליום אחד מבקר מסעדות. בירושלים.
כבר הרבה זמן שאני ועדי מדברים על ביקור משותף במסעדה ירושלמית. רק חיכינו להזדמנות. והנה היא הגיעה: פוסט של חנן רובין הביא לידיעתנו שיש מסעדה חדשה בירושלים. אז יצאנו לבדוק. 02. אין שם יותר ירושלמי מזה.
 |
| ורק ירושלים 02. ברוכים הבאים! |
המסעדה ממוקמת בתוך מלון ענבל. מצד אחד קרוב להכל והחניה נוחה. מצד שני, זה הופך את חוויית הכניסה למסעדה לקצת מוזרה. כדי להיכנס צריך לחצות את הלובי/מסעדה-חלבית של המלון, בין זוגות חרדיים בדייט לחבורות צעירים בתגלית, עד שמגיעים לדלת המסעדה. חוויה בפני עצמה.
הזמנו שולחן ל-9 בערב אחרי שהופתענו לגלות שאין אופציה לצהריים (המסעדה פתוחה רק בערב). מארחת חייכנית הובילה אותי מיד לשולחן, מלצרית הגיעה בזריזות (לא מובן מאליו במחוזותינו), הציגה את עצמה בשם (אפרת, לא מובן מאליו במחוזותינו) ושאלה אם ארצה משהו לשתות בזמן שאני מחכה לעדי. שירות ברמה מפתיעה ילווה אותנו לאורך כל הערב (לא מובן מאליו במחוזותינו...).
מתחילים
כשעדי הגיע עברנו ביחד על התפריט. מבחר בגודל מדויק, בלי יותר מידי קשקושים מצד אחד אבל עם מספיק מנות מגוונות מצד שני, הפך את בחירת המנות למשימה קלילה. לא התלבטנו לגבי מנה בשם ״פתיחת שולחן שלנו״ שכללה שלושה סוגי לחמים חמימים (טוב!), כמה סלטים קטנים ומרעננים וממרחים שווים לנשנוש התחלתי. חוץ מהמטבוחה, שהיתה קצת סתמית, הכל היה מעולה. טעים, טרי, איכותי ועם איזה טוויסט קטן בקצה.
 |
| פתיחת שולחן, טלה וסשימי. ברקע, שירות זריז ויעיל. לא מובן מאליו במחוזותינו. |
כמנות ראשונות לקחנו קרעי צוואר טלה וסשימי מטיאס. הטלה הייתה אולי המנה הטובה ביותר בארוחה כולה. מנה שמזכירה מנות מאולמות אירועים של פעם, אבל בביצוע של ליגת על. בשר טלה עסיסי בליווי גרגירי חומוס, הכל ברוטב סמיך ומתקתק ובמנה נדיבה. בסטינג פחות יוקרתי היינו מלקקים את האצבעות. הסשימי היה גם הוא מצוין, אבל בעל אופי הפוך לגמרי: נתחים שמנמנים של הדג הנהדר הזה שחו בשמן שומר ירקרק כשעליהן פיזור אלגנטי של מלפפון, זרעי עגבניות ופלפל חריף. תאווה לעיניים. תענוג לחך.
סיכום שלב המנות הראשונות: הגענו למקום הנכון. מרשים ביותר. במיוחד היכולת להגיש באופן מדויק מנות כל כך שונות. שאפו.
ממשיכים
המנות הראשונות פונו בתזמון מדויק (לא מובן מאליו במחוזותינו) ודקותיים אחר כך קיבלנו את העיקריות: שיפוד קבב ושיפוד שקדי עגל. מנות השיפודים לא גדולות מאוד אבל עשויות בקפידה. שיפוד הקבב הגיע על מצע של 'סלט לחם', מה שהפך את המנה לבחירה הגיונית אל מול שלל האפשרויות השוות האחרות (פילה בקר, אנטריקוט, פרגית). שיפוד שקדי העגל היה מצוין, אבל לא היה יכול לעמוד בפני עצמו. מזל שהוספנו לו מקלובה.
 |
| שני אנשים, שלוש עיקריות |
כפינוק נוסף בעיקריות הזמנו מנה מהמיוחדים של היום: אסאדו טלה בברביקיו ירושלמי. מנה מושלמת לסגירת החלק העיקרי של הארוחה. ומושלמת כמנה שמתחלקים בה: שני נתחים יפים על העצם, אחד לי אחד לעדי. לחמש דקות השיחה נעצרה. היינו עסוקים. כשלא נשאר כלום על העצם, חזרנו לדבר. וואו.
סיכום שלב העיקריות: כנצר לשושלת קצבים, אני יודע על מה אני מדבר. מישהו פה מבין בבשר. שאפו2.
מסכמים
התלבטנו בשלב הזה, עדי ואני, אם לחתוך או למשוך לקינוח. אשתי בחו״ל, הילדים רדומים אצל סבתא, האווירה טובה והשיחה זורמת. ויסקי סאוור מעולה (איך שכחתי!) היה ליווי מצוין לדיבור על זהות, משפחה, עבודה, בחירות, אמנות, אוכל, עבר, הווה, עתיד, ירושלים, יזמות, קהילה, חופש, סאטירה, שבת, כסף, השפעה, מעורבות והמצב התחרותי של נמלי הים בישראל. כן כן, המצב התחרותי של נמלי הים בישראל. אל תשאלו.
 |
| חוקר קינוחים בכיר בפעולה |
אפילו עם הקינוח, סורבה תות עם עוגיות (״דקואז״) פיסטוק, הצליחו להפתיע ב-02. בניגוד לקינוחים מתוקים מדי וחסרי אופי שמגישים במסעדות בדרך כלל, היה במנה הזאת משהו עדין ואוורירי. מרקם וטעם מדויקים לסגירה של הערב. המלצרית שוב ניגשה אלינו ושאלה אם הכל בסדר (לא מובן מאליו במחוזותינו, כבר אמרנו?). הכל מצוין. באמת נהנינו. בהחלט לשמור לאירועים מיוחדים ו/או אם יש לכם אורחים שאתם צריכים להרשים.
02. סחתיין ובהצלחה! (ותודה לעדי על ההזמנה, השיחה והקונספט המדהים של מאכלי י-ם!)
לאתר המסעדה
ביקורת מעוררת תיאבון. נראה שמדובר במנה המשלבת טעמים נגישים ומוכרים לצד טוויסטים מעניינים.
השבמחק