אהרון קלמן הוא מנהל התכניות של קרן משפחת רודרמן בישראל, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ולחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב. לטובת חיזוק הקשר בין ישראל לאמריקה, לקחתי אותו לגריל בר, המקום עם השם הכי אמריקאי והאוכל הכי ישראלי.
יותר מפעם אחת עברתי ליד מסעדת הגריל בר, הממוקמת בלב מרכז העיר ירושלים, מבלי להיכנס. סוף כל סוף זה השתנה כאשר עדי בחר את המקום – משהו בין שיפודיה, מסעדה או סטקייה – בתור המקום בו נאכל ארוחת ערב ביחד. אם נדלג כבר עכשיו לשורה התחתונה: לא התאכזבנו, האווירה הייתה נחמדה ו(הכי חשוב) האוכל היה מצוין. לא שהייתי מתאכזב משיחה מתמשכת עם עדי על ירושלים, פוליטיקה, בחירות, ספורט וכל שילוב אפשרי מתוך הרשימה הזאת, אבל לצאת מהמסעדה שבעים ומרוצים בהחלט תרמה לחוויה החיובית. העובדה שסיימנו בזמן ולא איחרנו לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל רק הפכה את הלילה לאפילו מוצלח יותר.
אז מה לבלוג על אוכל וחידושים ירושלמים ולשיפודיה? נכון שלעתים נדמה שבכל מקום בעיר, ואולי בארץ, שיפודיה היא שיפודיה היא שיפודיה. אבל, כמו שלמדתי עם השנים, כדי ששיפודיה תהיה מוצלחת היא צריכה להצליח בכמה וכמה פרמטרים שונים. ובעיני, ההזדמנות הראשונה להרגיש בהבדל בין שיפודיה מוצלחת לפחות מוצלחת היא הרבה לפני המנה העיקרית. הגשת ופריסת הסלטים מהווה את המדד הראשון של המקום. והסלטים שאנחנו קיבלנו היו פשוט טובים. זמן קצר לאחר שהתיישבנו תריסר סלטים בשלל צבעים הובאו לשולחן, ולכל סלט טעם וייחוד משלו. כמו שאשתי יודעת יש לי חולשה קולינרית לא מוסברת לחצילים, והחצילים המטוגנים עם פירורי הלחם – סלט לא מסובך אבל גם לא סטנדרטי – רק גרמו לי ליהנות יותר ממנת הפתיחה.
לצד הסלטים הובאה לשולחן גם סלסלה עם פיתות. הפיתות, כמובן, הן המדד השני של שיפודיה. הפיתות שהובאו לשולחן הגיעו פחות מדקה אחרי שיצאו מהטאבון בכניסה למסעדה. מסוג הלחמים שכיף להעמיס עליהן את הסלטים השונים ולנגב איתן את החומוס של המנה הראשונה. במקביל להנאה שלנו ממנת הפתיחה המפנקת (כן – למרות, ואולי בגלל, שאני אשכנזי יש לי הנאה לא מוסברת ממנות פתיחה מרובות סלטים), יצא לנו גם להציץ קצת בתפריט הבשרים של המקום. בכל זאת, לא באים לשיפודיה בשביל לשבוע מסלטים צמחוניים. בזמן הזה גיליתי שעדי פחות בררן ממני בכל הקשור לאוכל. אם זה היה תלוי בו, כנראה שהיינו טועמים מכל מנה בתפריט, אבל בסוף סיכמנו על ארבע מנות שונות.
וכך, אחרי מופע החימום המוצלח של החצילים, הכרוב והגזר, הטחינה, התירס והזיתים, הגענו סוף-סוף אל המטרה שלשמה התכנסנו במסעדה שמעל כיכר החתולות בלב ירושלים בליל חורף קריר: בשר חם הישר מהגריל: שיפוד קבב מתובל, שיפוד פרגית ושיפוד אנטריקוט. בשביל הגיוון הוספנו גם מנה אחת נטולת שיפודים – צלעות. כמו בסלטים, גם כאן המקום מצליח לעשות עבודה טובה. ההגשה אסתטית ומעוררת תיאבון, הבשרים במרקם ובעשייה הנכונים, והתיבול מספיק כדי להוסיף טעם מיוחד מבלי להשתלט על הטעמים של הבשר עצמו. יחד עם הבשרים אכלנו גם מנה של אורז ושעועית וסלט קצוץ מתובל היטב – שוב, מסוג הדברים שעוזרים לארוז את הארוחה יחד, וגורמים לבשרים להיות חלק ממנה עיקרית גדולה ושלמה יותר.
בשיחה קצרה עם בעלי ומנהלי המקום (לאחד קוראים רן, ולשני, והגיס שלו, קוראים ערן) גילינו שלא רק שהם מנסים לקנות בשרים באיכות גבוהה, הם גם מחזיקים ומפעילים חדר עישון משלהם שבו הם מעבדים את הבשרים לפני שהם צולים אותם בשביל הסועדים במקום. באופן כללי, המקום מנסה להיות יותר מ"סתם" שיפודיה. יש אפשרות לחדרים פרטיים לקבוצות בגדלים שונים ויש תפריט יינות מכובד ביותר.
לבסוף, אחרי שכבר שבענו, קינחנו בכדורי גלידת שוקולד ובמעין עוגת גלידה עם אגוזים וכרמל שהזכירה לי במקצת חטיפי Mars bar קפואים. מבין שתי המנות אני העדפתי את גלידת השוקולד הפשוטה יותר, אבל שניהם היו טובים. לאחר שסיימנו עדי (שתמיד מענטש. באמת.) הקפיץ אותי לבית. בנסיעה בדרך סיכמנו את הערב כמוצלח, הגם שלא הגענו להסכמה בנוגע למנה המוצלחת ביותר: האם היה זה שיפוד האנטריקוט או דווקא הצלעות?
שעתיים וחצי מאוחר יותר, הפועל ירושלים גברה על חולון בניצחון שסלל את דרכה לגמר גביע המדינה בכדורסל, והערב הוגדר – מבחינתי לפחות – כמוצלח למדי.
יותר מפעם אחת עברתי ליד מסעדת הגריל בר, הממוקמת בלב מרכז העיר ירושלים, מבלי להיכנס. סוף כל סוף זה השתנה כאשר עדי בחר את המקום – משהו בין שיפודיה, מסעדה או סטקייה – בתור המקום בו נאכל ארוחת ערב ביחד. אם נדלג כבר עכשיו לשורה התחתונה: לא התאכזבנו, האווירה הייתה נחמדה ו(הכי חשוב) האוכל היה מצוין. לא שהייתי מתאכזב משיחה מתמשכת עם עדי על ירושלים, פוליטיקה, בחירות, ספורט וכל שילוב אפשרי מתוך הרשימה הזאת, אבל לצאת מהמסעדה שבעים ומרוצים בהחלט תרמה לחוויה החיובית. העובדה שסיימנו בזמן ולא איחרנו לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל רק הפכה את הלילה לאפילו מוצלח יותר.
 |
| 12 מי יודע? |
אז מה לבלוג על אוכל וחידושים ירושלמים ולשיפודיה? נכון שלעתים נדמה שבכל מקום בעיר, ואולי בארץ, שיפודיה היא שיפודיה היא שיפודיה. אבל, כמו שלמדתי עם השנים, כדי ששיפודיה תהיה מוצלחת היא צריכה להצליח בכמה וכמה פרמטרים שונים. ובעיני, ההזדמנות הראשונה להרגיש בהבדל בין שיפודיה מוצלחת לפחות מוצלחת היא הרבה לפני המנה העיקרית. הגשת ופריסת הסלטים מהווה את המדד הראשון של המקום. והסלטים שאנחנו קיבלנו היו פשוט טובים. זמן קצר לאחר שהתיישבנו תריסר סלטים בשלל צבעים הובאו לשולחן, ולכל סלט טעם וייחוד משלו. כמו שאשתי יודעת יש לי חולשה קולינרית לא מוסברת לחצילים, והחצילים המטוגנים עם פירורי הלחם – סלט לא מסובך אבל גם לא סטנדרטי – רק גרמו לי ליהנות יותר ממנת הפתיחה.
לצד הסלטים הובאה לשולחן גם סלסלה עם פיתות. הפיתות, כמובן, הן המדד השני של שיפודיה. הפיתות שהובאו לשולחן הגיעו פחות מדקה אחרי שיצאו מהטאבון בכניסה למסעדה. מסוג הלחמים שכיף להעמיס עליהן את הסלטים השונים ולנגב איתן את החומוס של המנה הראשונה. במקביל להנאה שלנו ממנת הפתיחה המפנקת (כן – למרות, ואולי בגלל, שאני אשכנזי יש לי הנאה לא מוסברת ממנות פתיחה מרובות סלטים), יצא לנו גם להציץ קצת בתפריט הבשרים של המקום. בכל זאת, לא באים לשיפודיה בשביל לשבוע מסלטים צמחוניים. בזמן הזה גיליתי שעדי פחות בררן ממני בכל הקשור לאוכל. אם זה היה תלוי בו, כנראה שהיינו טועמים מכל מנה בתפריט, אבל בסוף סיכמנו על ארבע מנות שונות.
 |
| כנגד ארבעה סוגי בשר דיברה התורה |
וכך, אחרי מופע החימום המוצלח של החצילים, הכרוב והגזר, הטחינה, התירס והזיתים, הגענו סוף-סוף אל המטרה שלשמה התכנסנו במסעדה שמעל כיכר החתולות בלב ירושלים בליל חורף קריר: בשר חם הישר מהגריל: שיפוד קבב מתובל, שיפוד פרגית ושיפוד אנטריקוט. בשביל הגיוון הוספנו גם מנה אחת נטולת שיפודים – צלעות. כמו בסלטים, גם כאן המקום מצליח לעשות עבודה טובה. ההגשה אסתטית ומעוררת תיאבון, הבשרים במרקם ובעשייה הנכונים, והתיבול מספיק כדי להוסיף טעם מיוחד מבלי להשתלט על הטעמים של הבשר עצמו. יחד עם הבשרים אכלנו גם מנה של אורז ושעועית וסלט קצוץ מתובל היטב – שוב, מסוג הדברים שעוזרים לארוז את הארוחה יחד, וגורמים לבשרים להיות חלק ממנה עיקרית גדולה ושלמה יותר.
בשיחה קצרה עם בעלי ומנהלי המקום (לאחד קוראים רן, ולשני, והגיס שלו, קוראים ערן) גילינו שלא רק שהם מנסים לקנות בשרים באיכות גבוהה, הם גם מחזיקים ומפעילים חדר עישון משלהם שבו הם מעבדים את הבשרים לפני שהם צולים אותם בשביל הסועדים במקום. באופן כללי, המקום מנסה להיות יותר מ"סתם" שיפודיה. יש אפשרות לחדרים פרטיים לקבוצות בגדלים שונים ויש תפריט יינות מכובד ביותר.
 |
| לא הרבה יודעים אבל ה-Grill Bar נקרא גם על שם הקינוח המגיע בצורת bar |
לבסוף, אחרי שכבר שבענו, קינחנו בכדורי גלידת שוקולד ובמעין עוגת גלידה עם אגוזים וכרמל שהזכירה לי במקצת חטיפי Mars bar קפואים. מבין שתי המנות אני העדפתי את גלידת השוקולד הפשוטה יותר, אבל שניהם היו טובים. לאחר שסיימנו עדי (שתמיד מענטש. באמת.) הקפיץ אותי לבית. בנסיעה בדרך סיכמנו את הערב כמוצלח, הגם שלא הגענו להסכמה בנוגע למנה המוצלחת ביותר: האם היה זה שיפוד האנטריקוט או דווקא הצלעות?
 |
| הצצה קטנה לחלל הפנימי המושקע והלא מורגש מבחוץ |
שעתיים וחצי מאוחר יותר, הפועל ירושלים גברה על חולון בניצחון שסלל את דרכה לגמר גביע המדינה בכדורסל, והערב הוגדר – מבחינתי לפחות – כמוצלח למדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה