יום ראשון, 20 בינואר 2019

קפה שלווה

אין זמן טוב יותר לבקר בקפה שלווה מאשר הזמן בו להקת שלווה מספרת למדינת ישראל (ובקרוב לעולם כולו) את סיפורו של מרכז שלווה. ואין טובה יותר מאשר ענבל פרוינד, סמנכ"לית אסטרטגיה ביוזמה לאומית 2020, כדי לספר לכם על הקפה החברתי המשובח שפועל במרכז.

וואו להקת שלווה, נשמות, כפרה עליכם, הלוואי ותגיעו לייצג אותנו באירוויזיון. שיראו מה יש פה, בארץ שלנו. כמה יופי צומח מתוך גבולות שהגוף מציב.

בקפה שלווה שהוקם ב-2017 בבניין שלווה החדש, עובדים 3 חבר'ה בעלי מוגבלויות. הם לומדים על אמנות המטבח, הם מקבלים שכר. הם גאים בעבודתם ומועצמים ממנה. שילוב בעלי לקויות ונוער בסיכון כעובדים במסעדות קורה בכמה מקומות בישראל. דוגמאות בולטות הן קפה רינגלבלום בבאר שבע, 'חרוצים' בתלפיות שמופעל על ידי עמותת שק"ל, קפה שרגא במרכז ירושלים שם מופעל פרויקט 'נערי שרגא' ו'מאפיית קוקיות' לנוער בסיכון הפועלת מטעם עיריית תל-אביב. גם הארגז של הירקות האורגניים שאני מקבלת פעם בשבועיים הביתה, נקטף על ידי חניכי חוות קיימא בבית זית הפועלת באותו מודל. לא פשוט גם לנהל עסק של אוכל איכותי וגם לטפל ולהכשיר חבר'ה בעלי מוגבלויות או בסיכון. זו אמנות שהלוואי ותהפוך לנורמה. מורידה את הכובע בפני השף.

קיר הזוגות שהכירו בשלווה. מקום שתוכו רצוף אהבה.

המסעדה בבעלות אנשי קפה איתמר המיתולוגי. התפריט דומה לתפריט הקפה בבית זית, שגם בבעלותם, אבל הותאם למסגרת החדשה. אוכל ברמה גבוהה, יצירתי, כיפי, נגיש.

אל השולחן התחילו להגיע המטעמים. ראשונה הגיעה מנת ה-PPP שזה פולנטה (P), פטריות (P) ופרמזן (P) המוגשים עם תרד ועגבניות שרי צלויות (44 ש"ח). אחריה הוגשו הציזיקי (16ש"ח), טורטליני טרטופו (58 ש"ח) - שזה אומר מילוי פטריות בפנים ורוטב קרם שמנת כמהין שעטף את הכיסונים מבחוץ, וגולת הכותרת ללא ספק - ברוסקטה ניסואז (54 ש"ח). לקינוח לקחנו שתי עוגיות בראוניז במילוי מתוק באמצע מלווה ברוטב פירות יער.  בתפריט קראו לזה קסטה מסקרפונה.


טורטליני טרטופו - מנה יפה מבפנים ומבחוץ

לפני שנגיע לברוסקטה, כמה מלים מהירות על המנות האחרות כי צריך. הפולנטה, רכה ונימוחה, אחלה מנה לאוהבים דייסות בטעמים. הציזיקי היה מקסים ומפתיע מבחינת המראה והטעם כשהתגלו בו חתיכות של פלפל אדום חריף. הטורטליני מעדן לאוהבי הפטריות. הקינוח היה עמוס סוכר בצורה לא חוקית.

הגענו לברוסקטה ניסואז. שכבות של שלמות ערוכות זו על זו. יוצרות קונפליקט פנימי עצום. האם לחסל את זה כמו סושי במכה שמכילה את כל הטעמים או לעבור על כל שכבה לאט לאט כדי ליהנות מכל רכיב. הבעיה נפתרה כשעדי הסב את הראש לרגע וניכסתי לעצמי את שתי הברוסקטות.

הקסם הזה בנוי מברוסקטה חמימה ופריכה מרוחה באיולי קיסר שעליה נעשה ניסוי הנדסי אמיץ לבנות שכבות של שעועית ירוקה, עגבניות שרי, זיתי קלמטה ובצל סגול. זה איכשהו מחזיק מעמד באלגנטיות על הברוסקטה ואז מניחים ממעל פיסות של טונה טרייה, צרובה מדיום-רייר. מעל כל השמחה השברירית הזאת, מונחות להן ביצי עין מחומר הגלם הכי נפוץ בסביבה - שליו.

גולת הכותרת ורק לעדי לא נשאר

השילוב בין החם לקר, בין הנוזלי לפריך, בין התבלינים על השכבות השונות, בין הארעיות של המגדל הנוטה להתמוטט הזה והטעם האדיר שתופס מקום חזק בפה, הוא שמח כמו להעלות על במה שתי בנות עם לקויות ראיה קשות וקול מטריף, שני חבר'ה עם תסמונת דאון על התופים ועוד כמה חבר'ה נוספים שמגדילים את ההרמוניה. יופי צרוף. לא יודעת מה יקרה קודם כשהם יזכו באירוויזיון - נכיר אותם אחד אחד או שנתענג על הביחד שלהם יותר?


לאתר של קפה שלווה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה