עזורה

לפני מספר שבועות יצא אתר 'מידה' בקמפיין מימון המון. שאלו איך אנחנו יכולים לעזור, אז מיד נידבנו 3 ביקורים בבלוג תמורת תרומה נדיבה לאתר. הקמפיין הצליח ועכשיו הגיע הזמן לפרוע את החוב. קבלו את הזוכה הראשון - בנימין לאשקר, עלה מצרפת ב-1996, לשעבר יועץ לענייני קליטה של ניר ברקת ופעיל ליכוד מוכר. בהחלטה משותפת בחרנו ללכת לעזורה הקלאסית. לא יצאנו רעבים... 

בשנים האחרונות הפך שוק מחנה יהודה למקום הכי אופנתי בעיר, בזכות ריבוי מסעדות חדשות וברים ייחודיים. בכל זאת בחרנו להגיע דווקא למוסד ותיק שרבים עולים אליו לרגל מכל הארץ: מסעדת עזורה האגדית. עדי אמר לי ״תגיע רעב״, והוא ידע על מה הוא מדבר.

ברוכים הבאים לעזורה!

אני מת על השוק והאווירה המיוחדת שלו, שילוב האוכלוסיות, הריחות, הטעמים, הדוכנים הישנים לצד הברים של ההיפסטרים. אין מקום שמסמל יותר טוב את המגוון והפלורליזם האמיתי של בירתנו-הנצחית-עיר-הקודש מאשר השוק. לצערי אני פוקד אותו לעיתים רחוקות מאוד ולכן שמחתי מאוד כשבחרנו את המקום הזה.

קצת על המקום: כמו שאמרתי, מוסד ירושלמי ותיק בסוג של כיכר קטנה בלב השוק העיראקי. המסעדה התרחבה בשנים האחרונות, והתיישבנו לא בחלק המקורי אלא במסעדה החדשה בצד השני של הרחבה. האווירה במסעדה מתכתבת עם השורשים הפשוטים - לא קישוטים ולא עיצוב מודרני, אלא סגנון סולידי וקלאסי.

איך נבחר מכל השפע הזה?

לא התלבטנו לרגע והזמנו את ״ארוחת הטעימות מכל מטעמי המטבח״. השירות מהיר ואדיב, בקושי סיימנו להזמין וכבר הצלחות הראשונות הגיעו לשולחן. זה נכון, אני לא מבקר מסעדות מקצועי ואיני ממש יודע לכתוב על החוויות האורגזמיות הנגרמות על ידי שילובי הטעמים ושירי הלל על פריכות המרקם שמרכיב את המנות. אין לי מושג. זה טעים או לא טעים - זה מה שאני יודע לומר.

הארוחה התחילה עם מבחר סלטים, פיתות, חומוס וטחינה מצוינים, סלטי ירקות וחמוצים. ואז הגיע הקובה המפורסם של עזורה, בשלוש וריאציות, כל אחד מוגש בקערת ברזל מיוחדת עם מרק. עדי ואני התחלקנו במשימה. אני אכלתי קובה חמוסתה ה״צהוב״, עם קישואים, מנגולד וסלרי, וקובה חמו עם גרגרי חומוס בעוד שעדי זלל קובה סלק אדום. אני חובב קובה מאז שגיליתי את המנה הזאת בסוף שנות ה-90 לאחר שעליתי לארץ. אישית העדפתי את הקובה חמו שהשתלב הכי טוב עם המרק שלו, לא חמוץ מדי ומושלם. המוניטין הטוב של המקום באמת מוצדק.

משימה לא קלה עומדת בפני כוחותינו

לאחר הקובה, החלו להגיש את המנות העיקריות בצלחות קטנות: סופריטו בשר (בקר ותפוחי אדמה בבישול איטי), עזורה (חציל עם בשר בקר טחון ברוטב קינמון), קימה (תבשיל של קבב, תרד, ותפוחי אדמה), קציצות בשר ברוטב עגבניות ובשר ראש. את האחרון לא יכולתי לאכול, בשר שמגיע מהראש, לא יודע, אני לא יכול. בשביל משימות מהסוג הזה יש את עדי. קיבלנו גם תוספות: עלי גפן, במיה ושעריה (אורז עם אטריות).

מיותר לציין שלא יכולתי להכניס דבר לפה בסוף הארוחה, אכלתי ושבעתי. מכל המגוון הנדיב והענק אהבתי במיוחד את הסופריטו והקימה. מנות בשר בדיוק כמו שאני אוהב. לא התרשמתי מהקציצות, לא לרע או לא לטוב, הן היו בסדר אבל לא יוצאות דופן. לא הצלחתי לפענח לגמרי את המנה הנקראת עזורה. מן הסתם זו כנראה הגאווה של המקום מאחר ושמו נלקח ממנה אך היא לא הטביעה בי שום חותם מיוחד. מנה טעימה, לא משהו שהייתי מזמין באופן יזום. כמובן זה עניין של טעם.

טעימות טעימות!

לקינוח אכלנו שלוש אצבעות שוקולד עם קוקוס. נקודת התורפה של המסעדות הבשריות הכשרות גם הטובות ביותר היא כידוע הקינוחים. אף אחד לא הולך לאכול במסעדות הללו עבורם. במקרה הזה, מדובר במנה קטנה, פשוטה, בלי יומרה, ושממלאת את תפקידה היטב. צריך לציין גם לטובה את העובדה שהם לא חייבו את האספרסו הארוך שהזמנו, סתם ככה, מיוזמתם.

בסיכומו של דבר, חוויה אמיתית, שווה וטעימה, בין המנות שזללנו דיברנו בעיקר על פוליטיקה מקומית ועל חברים משותפים. תודה ענקית לעדי על ההזמנה.