סושי קבב

לבלוג מאכלי י-ם אין הרבה כללים, וגם את המעט שיש, תמיד תמצאו משפטן טוב שיצליח לעקוף. קחו לדוגמא את עו"ד שמחה רוטמן, שכבר התארח בבלוג בעבר, ושמע שלא ניתן להתארח פעמיים. אץ רץ הפרקליט החביב והרים תרומה נדיבה להמשך קיומו של אתר מידה תמורת תשורת הביקור בבלוג. הנהלת הבלוג נבוכה, אך כשאין ברירה אז אין ברירה, וברוב עם והדרת מלך הוחלט לכבד את מרשנו בביקור במסעדה החדשה והמסקרנת 'סושי קבב'. והרי פסק הדין מוגש בפניכם. 

בשבועות האחרונים עדי ואני הרגשנו שהיחסים בינינו כבר אינם כתמול שלשום. אמנם אם להאמין לרוית הכט מעיתון הארץ (הערת העורך: ואם לא?), שנינו סוכני שינוי שמרניים המונעים משנאת קומוניסטים פוטנציאליים ומטיפוח תיאוריות המשמרות יתרונות כלכליים, ובכל זאת, הוויכוח טרם חקיקתו של חוק הלאום (עורך הבלוג מעדיף את שמו המלא – חוק יסוד: מדינת הלאום, אבל נזרום עם שמחה), בו עמדנו משני צדי המתרס, הותיר משקעים לא פתורים.

שני צדי המתרס, תמונת אילוסטרציה

ולכן, סיכמנו שניפגש במקום היחיד הטהור מאידאולוגיות, המכיל את כל המגוון האנושי, ללא מעורבות ממשלתית פסולה, בשוק החופשי, או לפחות במקבילה הירושלמית שלו, שוק מחנה יהודה.

החגיגות ברחובות לרגל קבלתו של חוק הלאום היו בעיצומן (כמה אנשים התעקשו שהם בדרך למצעד הגאווה, אבל לא האמנתי להם) ובעודי משרך את דרכי לנקודת המפגש, עדי שלח אליי הודעת טקסט בזו הלשון:

"היי שמחה, ברחוב השזיף נפתחה לא מזמן מסעדה מיוחדת במינה, סושי קבב. ברור לך שאם שני יהודים כמונו יתיישבו במסעדת סושי קבב, נוכל לממש בגופנו ממש את חוק הלאום, גם את ההתיישבות היהודית וגם את קיבוץ הגלויות, בוא!"

הקונספט של המסעדה הוא להיות מסעדת גריל בשרים ישראלית קלאסית, אך לעצב את התפריט ואת המנות בסגנון המזרח הרחוק. וכך מנת הכבד, נקראת בתפריט "סושי סומו" על שם הלוחם היפני המאותגר משקלית, והשיפודים מושחלים על חרבות סמוראיות, אם יש לכם הרבה דמיון.

בתפריט היו פריטים רבים, שכמו בחוק הלאום, היו הצהרתיים בלבד, ללא כל משמעות מעשית. אבל, אם יש משהו שלמדנו בימים האחרונים, זה שפחות חשוב מה יש בתפריט, חשוב יותר מה אין בו ומה שהטריד אותנו יותר מכל היה היעדר השוויון בין המחיר שכתוב בתפריט שעל הקיר, לבין המחיר שכתוב בתפריט שבידנו. בירור קצר עם המלצר הוביל אותנו למסקנה שמחאה לא תעזור, ולכן כדאי שנעבור ישר לחבילת ההטבות.

כמובן, שלא שכחנו לרגע שבאנו לחגוג את חוק הלאום, ולכן הזמנו ישר את מנת... הדגל, סושי קבב. מדובר בפיתוח טכנולוגי מדהים, סטארט-אפ ניישן של ממש. מהבשר של הקבב מכינים גליל, אותו ממלאים בכל טוב הארץ, אורז, צנוברים ועוד. לאחר ההכנה חותכים לעיגולים, שנראים כסושי. את הסושי מניחים על עיגולי טורטייה מקסיקנית (קיבוץ גלויות או לא?) ומגישים. נראה יפה מאוד, טעים אפילו יותר!

שמחה מאוהב

בצורה דומה, וטעימה לא פחות, מכינים גליל מותן (רציתי לכתוב סינטה, אבל בכל זאת, שפה רשמית) ממולא בחזה אווז או בקבב, וגם זה מוגש על עיגולים קטנים של טורטייה מקסיקנית. המנות לא גדולות, אבל יחד עם התוספות (צ'יפס, תפוחי אדמה בטמפורה, סלט או אורז), לא תצאו רעבים. ליתר ביטחון, עדי הזמין גם כבד עוף צלוי על הגריל שהוגש על מצע טורטייה ובצל, וגם הוא היה עשוי מצוין.

תפוחי אדמה בטמפורה, מוגשים בסגנון דגל ישראל של בנק הפועלים

על שלב הקינוחים ויתרנו, בייחוד בגלל שיום המנוחה הרשמי התקרב, ואצה לנו הדרך הביתה, אחרי 2000 שנה.


לדף הפייסבוק של סושי קבב