JLM סושי מקומי

עינת גומל היא למעשה המנהלת האמנותית של ירושלים. כמעט כל פסטיבל עירוני-אמנותי שאתם מכירים (רשימה חלקית: הליכות ג'יין, אינדיסיטי, הפרונט סטייג', סיפור רחוב, ניילון, הליכת על הספקטרום) עבר דרכה. ועכשיו, שנייה לפני שעינת צוללת לשאון חורף (כל יום שני לאורך פברואר) זה נראה כמו זמן מעולה לבדוק את המיזם הקולינרי החדש מבית מסעדת 1868.  

כבר כמה חודשים שפתוחה בעיר מסעדה חדשה שעוד לא ביקרתי בה – JLM סושי מקומי. מסעדת שף יפנית כשרה. וזה שעוד לא ביקרתי בה - גורם לי להיות לא רגועה. אז הצעתי לעדי שנעשה את ביקור קולינרי משותף, ולשמחתי - עדי זרם איתי על ההצעה בקלות.

בזמן שעינת התלבטה אם לשבת בחוץ, למטה או למעלה, עורך הבלוג השתעשע עם התפריט

אני חייבת להודות שהחך שלי לא בררן דווקא לקולינריה גבוהה או דווקא לאוכל יפני. גם אני חובבת מושבעת של קערת הדגים של הסושייה בטרומפלדור שגורמת לחלקינו להיזכר בפרק של הסופ נאצי של סיינפלד. אבל כחובבת של אוכל טעים, אני תמיד שמחה להכיר מקומות נוספים בעיר.

העיצוב של המקום מוקפד, נקי ומדוד. למעלה שולחנות נמוכים לרביצה (בטוח יש לזה מילה יותר מדויקת ביפנית, לא נראה לי שהיפנים רובצים) ולמטה שולחנות קטנים, צרים וגבוהים. מה שגרם לי להעריך את העובדה שלאורך כל הארוחה שום דבר קריטי לא צנח מהשולחן. הלוגו ההייטקיסטי והשם הדי גנרי הזכירו לי לוגו של האפליקציה שבנינו לחיי הלילה של ירושלים, אבל אולי זה כי גם לחיי הלילה וגם לאוכל יפני יש מאפיין מרכזי משותף של מינימליזם.

להלן: פוד פורן

התחלנו את הערב עם קוקטיילים יפנים שהגיעו מבר הזוטא הסמוך בשני בקבוקוני שיקויים ירוקים חמצמצים, המשכנו בלחמניות מאודות סלומון מיסו שהיו מעולות וגם בעלות מרקם מגניב במיוחד וברול מאקי שמבוסס על דג ומה שבא לשף לשים. המלצרית טענה שמאקי (שזה זה עם האצה בחוץ) ואינסייד אאוט הם בעצם בדיוק באותו הגודל. אבל בתכלס המאקי היה טעימה שעשתה חשק לאינסייד אאוט אז הזמנו גם אותו. וזה כבר היה בלי שום ספק אחד הרולים הכי טעימים שאכלתי.

אחד הטעימים!

חמישי בערב, המקום מתחיל להתמלא. מסביב תמהיל שפות אופייני לירושלים והמנות ממשיכות לזרום אל השולחן. גיוזה שפונדרה ושזיפים מיובשים, סלט איטריות סובה וקריספי טרטר מעולה שהוגש עם מנגו ועל פריכיות שמזכירות את החטיף "דובונים". מלא טעמים חדשים ושילובים מעניינים והכל אסתטי ויפה ומצטלם נהדר ולא הייתה בררה אז עשיתי קצת פוד פורן.

ועוד קצת פוד פורן

אני ועדי דיברנו מלא על חו"ל ועל יעדים אופציונליים למסע הבא, אחרי שבפעם הקודמת, ביקרנו יחד בסלוניקי עם משלחת של הישיבה החילונית ו-ROI. תוך כדי שיחות המסע הגיעו הקינוחים, שמזל, ממש בנס נשאר להם עוד מקום: קרם ברולה קוקוס במראה צנוע אבל טעים במפתיע ועוגת מאצ'ה קציפת קוקוס מרנג ותותים במראה ראוותני ומסובב מבטים.

טעים לא פחות מאיך שזה נראה!

צמוד ל-JLM נמצאת מסעדת 1868 ובר הקוקטיילים שלה זוטא שאיכשהו בשניהם מעולם לא ישבתי. המרפסת שלהם פונה לנקודת מפגש מרתקת שאותה הם חולקים עם המפעל ועם המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה והחצר היפהפייה שלה, שאם עוד לא ביקרתם באחד מהם – ממליצה לכם בחום - שבו לסושי ותקפצו גם לביקור אצל השכנים. הם אלו ששמים את ה"מקומי" בסושי של JLM.


לאתר של המקום