Harvey's Smokehouse

היסטוריה בבלוג: מבקר שהוא חבר מועצת העיר! קבלו את אלעד מלכא, שבשאר זמנו הוא גם מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת והאיש שבזכותו נראה בקרוב מוניות שירות ברחובות ירושלים. כפרס על הישגו האחרון, החליטה מועצת הבלוג לארח את אלעד בדבר הקולינרי הבא שיש לירושלים להציג: הארוויס, מעשנת הבשרים הראשונה בירושלים.

"על האש טוב - ברכתו בורא נפשות". המשפט הזה ליווה אותי בכל ערב על האש עם חברים או משפחה. מעטות המסעדות בהן ניתן להגשים את המוטו הזה באכילת בשרים ללא הזדקקות לבצקים מיותרים. ואז הגיעה ההצעה מעדי לבוא ל- Harvey's Smokehouse (ברשותכם, ולטובת הקיצור, אנחנו נעברת להארוויס).

שלב ראשון בביקורת מסעדה חדשה: פותחים חזית (צילום: Andrew Malakhovskyy)

קירות מעוטרים בציורי גרפיטי של האמן סלומון סוזה (הידוע בשמו "סלומון" - ההוא מהשוק) משולבים בקירות האבן של מבנה ירושלמי עתיק, תאורה עמומה משנדלרים ניו אייג'יים, חלון פונה לרחוב בן שטח הגשום, בירה מהחבית בשבילי ומגוון יינות לעדי (למה יין לבן עם בשר למה?). בקיצור הבנתם, האווירה מעולה. לא פלא שגילינו שאנחנו מתחרים בטור הזה עם מבקר המסעדות הנודע במגזר שאול יהלום, שישב גם הוא במקום אותה העת.

צוללים לתפריט הראשונות. לפני שנקבל המלצות מהמלצר הוא מבקש לדעת מה נזמין לעיקרית כדי לוודא שהראשונות תואמות את המנה העיקרית. אז על הפלטה שלקחנו לעיקרית נדבר בהמשך, רק נאמר שקיבלנו את אישור המלצר להזמין טאקוס צלעות שעושנו במשך 18 שעות. אודה ולא אבוש, הטאקוס הטובים שאכלתי ever! הבשר עשוי במידה מדויקת, האבוקדו מלווה אותו בלי להשתלט ויחד עם יתר רכיבים נוצרת הרמוניה בפה שגורמת לך לחשוב: למה זה לא הקינוח בעצם? ברור שזה הטעם שהייתי רוצה ללכת איתו הביתה. בפעם הבאה.

לצד הטאקוס לקחנו "קצוות שרופים". הסיבה המרכזית לבחירה הייתה המילה "מקורמלות" שהגיעה אחרי המילים "קוביות חזה בקר". אם כבר להתארח בבלוג ביקורת מסעדות, אז לזרום עם מילים פלצניות. לא התאכזבנו. עשוי במידה מעולה עם מעט חריפות מלמעלה. צ'יפס הבטטה שהגיע עם המנה לא היה להיט אבל היי – זה באמת שולי ליד הבשר הזה.

התפריט. מבט על. (צילום: Andrew Malakhovskyy)

עוברים לעיקרית. "מה תרצו בפלטה?". קצת מהכל. הארווי הודיע: "פלטת בשרים מגיעה או עם חצי עוף או בלי עוף כלל". במקומות אחרים יש רבע עוף, אבל פה אין דבר כזה חצי דרך. ובכן, אם השף-בעלים נכנס לי לצלחת כדאי מאוד שהוא יצדיק את זה. ויתרנו על העוף והלכנו על חבילה בשרית להפליא: הבריסקט שעושן 14 שעות בעץ אלון היה רך כחמאה, האסאדו שעושן בעץ דובדבן במשך 12 שעות גרם לאסאדו שהכנתי בשבת להצטער על שהגיע למטבח הלא נכון וצלעות הבשר המפורקות שעושנו 18 שעות בעישון היקורי (יש עץ כזה!) גיוונו את הטעמים בפה. לגבי הצ'וריסוס: תראו. באופן אישי לא הבנתי איך מצא הצ'וריסוס את מקומו בחבורה הנכבדת הזו. אלא שלא דומה צ'וריסוס ששהה שעה בעץ מייפל ומסקיט לצ'וריסוס המוכר. בקיצור, תענוג של מנה, החל משלב ההגשה ועד הביס האחרון. עד לרגע זה לא הבנתי למה הזמנו סלט קולסלואו וטבעות בצל ליד, כאילו שהיה להם סיכוי לצד פלטת הבשרים הזו.

על כולם התעלה הבייקון. לא לא, אמנם מדובר על 'מאכלי י-ם' אבל אני עדיין שומר כשרות. בייקון כבש. מימיי לא אכלתי בייקון ואני לא יודע להשוות, אבל זה היה וואו! לא זוכר בכלל שלעסתי את הדבר הזה, הוא פשוט התפוגג לי בפה. בגזרת הרטבים, ברביקיו לצד רוטב חרדל כלשהו וכמובן קצת חריף. אמריקאי להפליא בשביל חובב צ'ימצ'ורי, פסטו ושום שכמותי.

בשעה טובה שלב הקינוחים. לא לפני שקיבלנו הסבר די מפעים ממנהל המקום, ערן. ערן ניהל את מסעדת גבריאל שהייתה במקום. יום אחד, עודו מנהל וממלצר בו זמנית נשאל על ידי לקוח אם הוא מעוניין בשינוי כיוון והסביר שלא, הוא מאוד אוהב את מה שהוא עושה. לא עוברת חצי שעה ואותו לקוח מציב כתנאי לרכישת המקום את המשך העסקתו של ערן כמנהל. עבר עוד קצת זמן עד שהארווי, הבעלים והשף מימש את חלומו והפך את מסעדת השף למעשנת בשרים. לאור הפרטים החדשים על הבעלים האמריקאי חובב הבשר, הכנתי את עצמי לקינוחים אמריקאיים ובלבי החלטתי למחול מראש למקום על קינוחיו לאור רמת הבשרים שהפגין.

ציורי הקיר מזכירים לכם את השוק? (צילום: Andrew Malakhovskyy)

המשכנו בקו: מנה אחת קלאסית ומנה אחת יצירתית. סופלה שוקולד מ-77% חומרי קקאו איכותיים שגורמים לך להיות בטוח לרגע שעברת למסעדה חלבית. שכבה דקה קשיחה והיתר צמיגי להפליא. הללויה! פרפה חלווה כדי לשבור את השטאנץ. מסתבר שגם המנה הזו מוכנת במקום, לא לפני שהופכים את החלווה לנוזלת מקפיאים אותה ומוסיפים שברי פיסטוק ושערות חלווה מלמעלה. בקיצור, גם מלך החלווה יתגאה במוצר של האמריקאי הזה. כדי לסגור את חווית הקינוח הישראלית שלי קיבלתי גם כוס קפה שחור (לא אספרסו חלילה) בדיוק במינון הנכון – של הצבא.

לסיכום – חווית בשר עילאית לכל קרניבור (מרמת מתחיל ומעלה). שילוב של מטבח אמריקאי עם התאמות אלינו – הישראלים וכל זה בתוך אווירה ותפאורה ירושלמית. כבר אמרתי למה אני אוהב את העיר הזו?


לדף הפייסבוק של הארוויס