ג'קוס סטריט

כבר יותר מדי זמן שאנשים נוזפים בי שעדיין לא עלתה לפה ביקורת על ג'קוס סטריט. ואני, בחור צייתן שכמותי, החלטתי להיכנע לתכתיבי החברה ולהביא את תכלת חזוני, עלמה צעירה ומבטיחה, כדי שתספר מה יש לעתיד של העיר הזאת לומר על ההווה.

לא הרחק מהשוק, באווירה ירושלמית למדי, שוכנת מסעדת ג'קוס סטריט. המקום שוקק חיים ומשרה אווירה חמה, עם שלטי רחוב המעטרים את הקירות (משחק מומלץ: כמה רחובות אתם מכירים בירושלים? J), ומוזיקה ישראלית קופצנית (הערת העורך: זו הדרך של תכלת לרמוז למוזיקה מזרחית).

אזהיר שהמסעדה מיועדת בעיקר לאוהבי בשר. אמיתיים. כמו במסעדת בשר ראויה, ניתן להזמין מנות מגוונות או בשר לפי משקל. יש גם אפשרות לארוחת טעימות, אבל אותה רצוי להזמין מראש.

אז מה אכלנו? עוד לפני שהתחלנו לדבר, הגיעה לשולחן, או יותר נכון לבר במקרה שלנו (הזדמנות להמליץ: תזמינו מקום מספיק זמן מראש כי הבר קצת צפוף למי שמגיע למטרה של יותר משתייה) סלסלת מעוצבת בצורת סל כביסה בה פרוסות מלחם הבית ולצידה מתבל איולי חצילים משובח.

שלטי הרחוב, הבר והמטבח הפתוח

למנה ראשונה הלכנו על קרפצ'ו דג ים שהיה חביב, וסביצ'ה דג סלמון שהיה מעולה! (שניהם מדג נא, אבל אם אתם אוכלים סושי, לא צפויה לכם בעיה). הסביצ'ה היא מנה מיוחדת ויצירתית, עם סלמון ותותים מפתיעים. מומלץ מאוד לנסות, לא תמצאו כזו מנה באף מקום אחר.

למנות עיקריות הזמנו פילה בקר ברוטב יין אדום ופוקצ'ת אווז. הסטייק היה עשוי באופן מדויק (MR כמו שצריך!), והבשר היה טרי ועסיסי. כשזה נוגע לסטייק שלי אני לא מוותרת לאף אחד, ובאמת שזה היה סטייק איכותי שלמרות המחיר הגבוה לא אכזב. גם תוספת הבצל הממולא באורז הייתה במקום, כך שהייתה זו מנה מוצלחת על פי כל קנה מידה.

מדיום רייר. לרייר.

פוקצ'ת האווז היא מנה מתוקה, כך שהיא מתאימה בעיקר למי שאהב את השילוב של בשר ומתוק. מכיוון שאני מאוד מחבבת את השילוב, אז אני שמחה להמליץ גם על המנה המצויינת הזו בחום רב. האמת שמנות בשר אווז הם לא כל כך נפוצות, כך שייחודיות המנה בצירוף איכותה הגבוהה, יגרמו לכם לחזור לג'קוס בוודאות.

בין המנות אני בחרתי לנסות מגוון יינות לבנים, בעוד עדי בדק שניים מהקוקטיילים המקומיים: הראשון היה האננסטייל - קוקטייל המורכב מבקארדי אוקהארט, סירופ קוקוס, סירופ שקדים ומיץ אננס – שילוב שהתאים מאד לפתיחת הארוחה. הבחירה השנייה הייתה ילדה סוכר (הערת העורך: מחווה לאורחת הבלוג) שכללה פילנדיה, פידג', מונין ליצ'י, לימונים ונענע – שילוב מוכר ומנצח.

אני לא חסידה גדולה של קינוחים, אבל אספר שעדי אהב את הבאקט שוקולד – דלי קטן גדוש בשוקולדים במגוון טעמים ומרקמים. למרות שלא הזמנו, פונקנו על ידי המלצר (או יותר נכון: ברמן. זוכרים להזמין מקום?) החמוד בכוס סולרו שהתגלה כחביב מאד.

הבאקט והשוקולד

לסיכום, המסעדה מאוד מומלצת לאוהבי בשר המחפשים ערב מהנה.

לאתר המסעדה