מאכלי י-ם קיים כבר יותר משלוש שנים ועוד לא היה בקפה קדוש. להשלמת המחדל, אירחנו את בר שלו, ירושלמית כבר ארבע שנים שעדיין לא ביקרה במקום. מה התירוץ שלה? אולי העבודה הקשה והטובה שהיא עושה עבור אם תרצו.
לקדוש הגעתי לראשונה אחרי ארבע שנים בירושלים, לא פחות. עוול של ממש. בית קפה לא גדול, על רחוב שלומציון, אחד מבתי הקפה הוותיקים בעיר שכל ירושלמי מכיר. נכנסתי רעבה, יצאתי ירושלמית.
הגענו בשעת ערב לא מאוחרת, והמקום, כרגיל, היה מלא. זוגות בדייט, חברות שיושבות לקפה, חבורות של אנשים שהחליטו לשבת בחוץ (עם כירבוליות שמספקת המסעדה) – והכול באווירה אירופאית ויוקרתית משהו (למרות הכירבוליות) עם מוזיקה רגועה ברקע. מעין קסם ירושלמי שצריך לראות כדי להבין. אם לא היינו מזמינים מקום, סביר להניח שלא היה לנו איפה לשבת. את סוד הקסם של בית הקפה הזה היה לי קשה לפצח, לפחות עד שהתחלנו לאכול.
הדבר הראשון (כמעט) שתופס את העין ב"קדוש" הוא לוח הספיישלים: על לוח גדול של פעם (עם גירים והכול) כתובות המנות המיוחדות להיום:
הריזוטו אמנם קרץ לנו, אבל מאחר ואני לא חובבת אפונה ופטריות (ואחרי המלצה חמה של המלצרית) – החלטנו לנסות את ה"קרואסון טונה אדומה" – שמגיע עם ירקות קצוצים דק, מעליהם נתחי טונה אדומה צרובה, שתי ביצים עלומות והולנדייז. לצד הפינוק הזה מגיע גם סלט עלים מושקע שהיה יכול להיות בקלות מנה נפרדת בתפריט ולגמרי משדרג את החוויה. לא התאכזבנו. המנה, אשר מוגשת יחד עם שתיה חמה / קרה, יצאה תוך כמה דקות ואחרי עוד כמה דקות - לא נשאר ממנה זכר...
אחר כך, כשפתחתי את התפריט, מיד קפצה לי לעין הכותרת המזמינה "האוכל של קרן" ומתחתיה המשפט המופלא: "הפסטות שלנו נעשות במקום מחיטת דורום וחלמונים טריים". לחובבת פסטה כמוני, המשפט הזה הוא לא פחות ממוזיקה לאזניים (או שמא ציור לעיניים? הבנתם את הרעיון...). אחרי התלבטות קשה בין הפפארדלה (רצועות פסטה רחבות) לרביולי, החלטנו ללכת על רביולי בטטה עם קרם פרש, מסקרפונה, עירית, קשקבל ופרמז'ן ברוטב שמנת.
לא התאכזבנו. הרביולי אכן היה טרי, עשוי אל דנטה, עם רוטב שמנת עשיר – לא כבד מדי ולא מיימי מדי. פשוט מ-ע-ו-ל-ה. המנה לא גדולה במיוחד, אבל שווה כל ביס. למי מכם שיחליט לנסות – ממליצה בחום לבקש רוטב פסטו בצד ולנסות את השילוב. עדי פחות התחבר, אבל אני בטוחה שמצאתי את השילוב המנצח... מוזמנים לשפוט בעצמכם! :)
אחרי כל התענוגות הללו, החלטנו לנסות את ה"קרוק מדאם פרנץ' טוסט" – זוג בריושים מטוגנים, האחד ממולא בגבינת גאודה והשני בגבינת סנט מור, מעליהם רוטב בשמל וביצי עין. גם המנה הזו הגיעה עם שתיה חמה (או קרה) וסלט מפנק (שונה מהסלט שקיבלנו עם הקרואסון!). גבינת הגאודה הייתה מעולה, גבינת הסנט מור כבר לא תתאים לכל אחד, רק לחובבי הגבינות האמיתיים.
והקינוח... הו, הקינוח. "קדוש" ידועים בפינת קונדיטוריה עשירה ומגוונת (שמשתנה בקצב מהיר יותר ממה שמתעדכן בתפריט), מתוכה בחרנו את ה"פייטה" – מעין עוגת שכבות - שכבת תערובת של אגוזים ושקדים, שכבת מוס נוגט, שכבת מוס שוקולד וגנאש שוקולד אגוזים מלמעלה. מעדן אמיתי, שלצד קפה אמריקנו לא מתוק במיוחד – היה סיום מעולה לארוחה.
האמת שלא ציפיתי למצוא מגוון מנות מיוחדות ומפתיעות כל כך בבית קפה. למי שפחות התחבר – יש כמובן גם מנות סטנדרטיות כמו כריכים, טוסטים וסלטים (שגם בהם יש טוויסט קטן לכל מנה). כל התענוג הזה גם כשר, מה שאולי מסביר איך "קדוש" מצליחים לפנות לכל שכבות האוכלוסייה הירושלמית.
שורה תחתונה: בדומה לאבני יסוד אחרות בתרבות הירושלמית – אסור לפספס.
לדף הפייסבוק של קפה קדוש
לקדוש הגעתי לראשונה אחרי ארבע שנים בירושלים, לא פחות. עוול של ממש. בית קפה לא גדול, על רחוב שלומציון, אחד מבתי הקפה הוותיקים בעיר שכל ירושלמי מכיר. נכנסתי רעבה, יצאתי ירושלמית.
הגענו בשעת ערב לא מאוחרת, והמקום, כרגיל, היה מלא. זוגות בדייט, חברות שיושבות לקפה, חבורות של אנשים שהחליטו לשבת בחוץ (עם כירבוליות שמספקת המסעדה) – והכול באווירה אירופאית ויוקרתית משהו (למרות הכירבוליות) עם מוזיקה רגועה ברקע. מעין קסם ירושלמי שצריך לראות כדי להבין. אם לא היינו מזמינים מקום, סביר להניח שלא היה לנו איפה לשבת. את סוד הקסם של בית הקפה הזה היה לי קשה לפצח, לפחות עד שהתחלנו לאכול.
הדבר הראשון (כמעט) שתופס את העין ב"קדוש" הוא לוח הספיישלים: על לוח גדול של פעם (עם גירים והכול) כתובות המנות המיוחדות להיום:
הריזוטו אמנם קרץ לנו, אבל מאחר ואני לא חובבת אפונה ופטריות (ואחרי המלצה חמה של המלצרית) – החלטנו לנסות את ה"קרואסון טונה אדומה" – שמגיע עם ירקות קצוצים דק, מעליהם נתחי טונה אדומה צרובה, שתי ביצים עלומות והולנדייז. לצד הפינוק הזה מגיע גם סלט עלים מושקע שהיה יכול להיות בקלות מנה נפרדת בתפריט ולגמרי משדרג את החוויה. לא התאכזבנו. המנה, אשר מוגשת יחד עם שתיה חמה / קרה, יצאה תוך כמה דקות ואחרי עוד כמה דקות - לא נשאר ממנה זכר...
אחר כך, כשפתחתי את התפריט, מיד קפצה לי לעין הכותרת המזמינה "האוכל של קרן" ומתחתיה המשפט המופלא: "הפסטות שלנו נעשות במקום מחיטת דורום וחלמונים טריים". לחובבת פסטה כמוני, המשפט הזה הוא לא פחות ממוזיקה לאזניים (או שמא ציור לעיניים? הבנתם את הרעיון...). אחרי התלבטות קשה בין הפפארדלה (רצועות פסטה רחבות) לרביולי, החלטנו ללכת על רביולי בטטה עם קרם פרש, מסקרפונה, עירית, קשקבל ופרמז'ן ברוטב שמנת.
לא התאכזבנו. הרביולי אכן היה טרי, עשוי אל דנטה, עם רוטב שמנת עשיר – לא כבד מדי ולא מיימי מדי. פשוט מ-ע-ו-ל-ה. המנה לא גדולה במיוחד, אבל שווה כל ביס. למי מכם שיחליט לנסות – ממליצה בחום לבקש רוטב פסטו בצד ולנסות את השילוב. עדי פחות התחבר, אבל אני בטוחה שמצאתי את השילוב המנצח... מוזמנים לשפוט בעצמכם! :)
אחרי כל התענוגות הללו, החלטנו לנסות את ה"קרוק מדאם פרנץ' טוסט" – זוג בריושים מטוגנים, האחד ממולא בגבינת גאודה והשני בגבינת סנט מור, מעליהם רוטב בשמל וביצי עין. גם המנה הזו הגיעה עם שתיה חמה (או קרה) וסלט מפנק (שונה מהסלט שקיבלנו עם הקרואסון!). גבינת הגאודה הייתה מעולה, גבינת הסנט מור כבר לא תתאים לכל אחד, רק לחובבי הגבינות האמיתיים.
והקינוח... הו, הקינוח. "קדוש" ידועים בפינת קונדיטוריה עשירה ומגוונת (שמשתנה בקצב מהיר יותר ממה שמתעדכן בתפריט), מתוכה בחרנו את ה"פייטה" – מעין עוגת שכבות - שכבת תערובת של אגוזים ושקדים, שכבת מוס נוגט, שכבת מוס שוקולד וגנאש שוקולד אגוזים מלמעלה. מעדן אמיתי, שלצד קפה אמריקנו לא מתוק במיוחד – היה סיום מעולה לארוחה.
האמת שלא ציפיתי למצוא מגוון מנות מיוחדות ומפתיעות כל כך בבית קפה. למי שפחות התחבר – יש כמובן גם מנות סטנדרטיות כמו כריכים, טוסטים וסלטים (שגם בהם יש טוויסט קטן לכל מנה). כל התענוג הזה גם כשר, מה שאולי מסביר איך "קדוש" מצליחים לפנות לכל שכבות האוכלוסייה הירושלמית.
שורה תחתונה: בדומה לאבני יסוד אחרות בתרבות הירושלמית – אסור לפספס.
לדף הפייסבוק של קפה קדוש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה