מוזס

כדי לבדוק המבורגר במסעדה עם לוגו של חתול, אין טוב מלקחת אריה. קבלו את הביקורת של אריה שפירא, חבר ההרכב המוזיקלי צ'נדלר בינג והמבורגרגרן חובב.

לפני כחודש וחצי נסעתי לתומי באוטובוס לכיוון גבעת שאול, ולפתע צדה עיני את עדי. סימנתי לו שיש מקום, וכשהוא התיישב הוא אמר לי "הלשינו לי שאתה חובב המבורגרים". היו לי את החשדות שלי, אבל את ענייני החקירה נשאיר לזמן אחר. אישרתי בשמחה, ואף הסברתי לו שלפני כמה שנים יצאנו כמה חבר'ה וחיפשנו את ההמבורגר הכי טוב בירושלים. היו לנו פייבוריטים שונים לאורך השנים (מבצע כזה לא נגמר בסיבוב אחד! צריך כל הזמן לשמור על כושר!). כשנפתח המוזס עטנו עליו כמוצאי בשר רב, וכשעדי הציע לי להצטרף אליו לבדוק את המקום – ידעתי שהוא פנה לבנאדם הנכון...

בשל העובדה שהייתי שם כמה פעמים, אסקור כמה מהמנות שלהם, למרות שלא אכלתי אותן עם עדי. אבל הדבר הראשון ששמתי אליו כשנכנסתי למוזס היה הסמל שלהם. מה הקטע? מי שם חתול בתור האייקון של מקום שמגיש בשר? זה *נורא* מטריד. כל הזמן מתלבטים מה לעזאזל יש לך באוכל.

הלו קיטי, הגרסה הכשרה

ההמבורגר הבסיסי שלהם לא רע בכלל. בשר טוב, מידת צליה נכונה, והרטבים שלהם מעולים (לא לפספס את הקטשופ פלפלים), ומשתלבים עם הבשר. מנת הדגל שלהם, הארטבורגר, פשוט מעולה. שילוב בשרים מוצלח מאד (עגל, בקר, וכבש), שיוצר המבורגר עם טעם מעניין לאללה. אחד הדברים שצריך לשים לב זה שהם שמים ירקות שונים על כל מנה. מי שחובב ירק מסויים – שיבדוק מראש ולא יופתע (כמוני) לגלות כרוב במקום עגבניה (???) על ההמבורגר שלו.

כשישבתי עם עדי החלטנו שנלך על מנות פחות רגילות של המקום, כדי שיהיה יותר בשר (סטיגידיש) בביקורת. בחרתי לעצמי את הסטייק סנדוויץ' שלהם, וכמנה שניה לקחנו את ההמבורגר-שניצל שלהם.

נפתח ברע (כי אפשר!): ההמוברגר שניצל מאכזב. אחרי שהמלצר נורא התלהב מהמנות שבחרנו ("2 המנות הכי טובות שלנו!" עם יותר מדי סימני קריאה), כבר פיתחנו ציפיות – והגיעה מנה שמאגדת בתוכה את הרע של שתי העולמות. במקום להנות מצליה של בשר על גריל, עם כל מה שטוב בשניצל – קיבלנו מנה אנמית, עם בשר שטוגן בצורה שלא מתאימה לו, ויוצא מזה קצת חסר טעם. גם הירקות ששמו עליו היו לא מתאימים (אולי כן לשניצל, בעצם).

הסטייק סנדוויץ, לעומתו – היה נהדר. פלפלים חריפים, ביצת-עין, רטבים מעניינים – ובשר מצוין, כמובן- ישבו בנדיבות על לחמניה מעולה (אני חושב שג'בטה, אבל מרוב בשר הזיכרון שלי נסתם). מנה גדולה, טעימה, ושווה ביותר. מזל שבאתי רעב (הערת העורך: אכן ג'בטה).

ג'בטה (תמונת אילוסטרציה)

לתוספת לקחנו את הפוטאטוס שלהם, שהיו לא רעים – אבל לא משהו מיוחד. שבבי הבצל שלהם דווקא מצויינים, וגם הולכים טוב על ההמבורגר (במידה ולקחתם אותם ביחד איתו), ולא רק לידו. הצ'יפס שלהם סטנדרטי למדי.

קצת לפני הקינוח הצלחתי להוציא מעדי את שמו של השטינקר, ואני רוצה להודות למעוז מעל דפי האתר. תמשיך, תמשיך (הערת העורך: את הפוסט של מעוז על הפוקצ'ה בר קראתם כבר?).

הזמנו סופלה ובראוניז בתור מנות אחרונות. במקום בשרי זו תמיד סכנה, אבל הבראוניז הפתיעו לטובה. הסופלה היה סטנדרטי, והגיע נוזלי (נאמר לחיוב) – הזכיר קצת קינוחים של אולמות.

המלצרים היו בסדר גמור, אם כי המקום היה מלא – מה שגרם לעיכוב בהגעה של המלצרים – ולעיכוב נוסף בהגעת המנות. לא משהו שראיתי שם בביקורים קודמים (נו, ברור שהביקור עם עדי לא היה הראשון שלי שם. אני חושב שהייתי שם כבר בשבוע שהמקום נפתח).

אובראול, ככל הנראה המאבק על ההמבורגר הכי טוב בירושלים הוא כיום בין הארטבורגר של מוזס להמבורגרים של הג'וזף (עדי, אני מקווה שאתה מבין רמזים עבים) (הערת העורך: גם לא מבין רמזים וגם לא לוקח את אותו מבקר פעמיים) (הערת העורך לעורך: נראה לך הגיוני לשים כל כך הרבה סוגריים אחד אחרי השני?). אני מקווה שגם הקוראים ינסו בעצמם לבדוק מי מהמקומות האלו טוב יותר, וירבו המבורגריות כשרות בישראל.

לאתר המסעדה