גוליה

הנהלת הבלוג החליטה שהגיע הזמן להרחיב את גבולות ביקורת המסעדות אל מעבר למרכז העיר. לשם כך הבאנו את מומחה המסעדות העממיות, הלא הוא אבי מאיה, הידוע גם בכינויו הרב קו, על שום היותו רב פעלים, רב ילדים ורב בריח.

אחרי ניסיונות מרובים לתאם ישיבה לארוחת צהריים משותפת הצלחנו לפנות שעה בצהריי היום מהעבודה ולשבת במקום בו חשבנו לאכול, הרצון היה להיפגש במקום שנותן כשרות, אוכל יחודי, גם קצת נוסטלגיה מבית אמא, וגם קרוב למקומות העבודה, אז בחרנו בגוליה מסעדה בוכרית בגבעת שאול (שימו לב: גוליה. לא ג'וליה).

הגענו למקום רעבים ועייפים, חניה מצאנו מיד מה שהוריד את רמת העצבים, ופשוט התיישבנו לאכול, התפריט היה קצת מוכר לי אורז עם.... ועוד אורז עם... ובסוף סגרנו על אורז עם... אני הלכתי על אוש פלאוב, תבשיל אורז עם נתחי בקר וגזר. עדי בחר באוש באחש, אורז עם עשבי תיבול ובשר קצוץ דק-דק. עד שהאוכל יגיע, פינקתי את עצמי בגושגיג'ה, מאפה ממולא בבשר קצוץ טעים ועסיסי. עדי לקח מרק דושפרה, המשופע בבשר וכיסונים ממולאים בבשר, שממש הפתיע לטובה.

מרק דופרה מלא בהפתעות

על הקטע של הסלטים אני בוחר לדלג כי הרי הגענו בשביל האוכל הבוכרי אז העלמתי עין מאיכות ומבחר הסלטים הלא מי יודע מה, ואז כשהגיע המנה העיקרית הבנתי כמה הייתי רעב. האוכל היה משובח וטעים, משביע ואיכותי, נותן כח להמשיך את עבודת היום (הערת העורך: מה בעצם העבודה שלך, אבי?).

אז כשאני שבע ורגוע יכולתי להביט סביבי ולראות את הקירות מקושטים בתמונות ממדינות אוזביקסטן וקזחסטן וכו, אבל כן היה חסר את הכלים היחודים של אותם מדינות ואת המוזיקה המקומית שהיתה אמורה להתנגן בשעת האוכל, ואולי אפילו את הלבוש היפה והססגוני שלהם, אז כשיצאתי שאלתי את עצמי איך אני מגדיר מסעדה כזאת? ואז הבנתי זאת מסעדה של מי שרוצה הפוגה טעימה וקצת אחרת באמצע העבודה.

מי שרוצה לחוות את החוויה הבוכרית באופן יותר מעמיק, מומלץ לעשות זאת יותר בנחת בשעות הערב, גם בהן המסעדה פתוחה.

לאתר המסעדה.