ראצ'ה

בהגרלה שנערכה בדף הפייסבוק של המלצה ירושלמית יומית זכו שלושה אורחים לבחור מסעדה אותה ירצו לבקר. הראשונה שמימשה את הזכיה היא הדס פוקס שבחרה את ראצ'ה, המסעדה המדורגת ראשונה במצעד הגולשים של האתר rest. אז הלכנו לבדוק האם כצעקתה.

תמיד ידעתי שאני צריכה להיות מבקרת מסעדות. למה אני מבזבזת את זמני בעבודות משרדיות, כשהייעוד האמיתי שלי הוא לסייע לאנשים להבין מה כדאי להם לאכול? מי כמוני יוכל לעשות זאת בהצטיינות יתרה? מה גם שבעוד הורים אחרים, שאומרים לילדים שלהם שכשיהיו גדולים יהיו רופאים או מהנדסי אטום, אמא שלי תמיד אמרה לי שאני צריכה להיות טועמת יינות. אמנם גדלתי להיות מישהי שלא אוהבת יינות, אבל ביקורת מסעדות זה תחום קרוב מספיק.

לכן, כשעדי פרסם הגרלה ששלושה מהמשתתפים בה יזכו ללכת איתו למסעדה ולבקר אותה, היה ברור לי שאני צריכה להשתתף. גם ללכת לאכול במסעדה, וגם לפרסם ביקורת עליה! מי יודע מי יראה את הביקורת הזו, והרי ראיתי שבמקור ראשון ובכל העיר התפנתה משרת המבקר, וברור שאחרי הביקורת הנפלאה שלי בבלוג הפופולרי הם יפנו אלי וסופסוף יציעו לי את התפקיד לשמו נועדתי! כך, שיתפתי את הפוסט. תחילה הייתי צריכה לעבור את משוכת ההגרלה. שמונה אנשים ששותפים לחלום שלי שיתפו אותו גם כן, ומתוכם רק שלושה יזכו. כסוסת ציפורניים חיכיתי לפרסום תוצאות ההגרלה. הקב"ה היה בעזרי וזכיתי!

קבעתי עם עדי במסעדת ראצ'ה הגרוזינית, מסעדה בשרית ומסורתית. לפני שנה טיילתי בגאורגיה. בטיול בעיקר הסתכלנו על אנשים אוכלים אוכל גרוזיני בעוד אנחנו אכלנו את הלחם הגרוזיני- פורי, ביחד עם פסטה, אורז, פתיתים, ועוד קצת פורי לקינוח. שנה אחרי הטיול, הגיע הזמן שאגלה מה הפסדתי. מההיכרות המוקדמת שלי עם אוכל גרוזיני ידעתי שהוא כולל הרבה אגוזים, חצילים ובשר. ואכן, אלה היו רכיבים מרכזיים באוכל בראצ'ה, יחד עם כוסברה ושלל פיקנטיות. 

המסעדה נמצאת במרכז העיר. עיצוב המסעדה גרוזיני, כולל הריהוט, התאורה, השירותים, הצלחות והסכו"ם, דבר המוסיף מאוד לאווירה ולחווית האכילה. פתחנו את הארוחה עם צ'צ'ה. צ'צ'ה הוא משקה גרוזיני, שלפי גוגל יש בו 50% אלכוהול. בגאורגיה רצינו לשתות אותו אבל לא היינו בטוחים אם הוא כשר, למרות שהגרוזיני שניסה למכור לנו אותו אמר שאין בו ענבים. מסתבר שלא כדאי לסמוך על האנגלית של הגרוזינים כי הוא עשוי מענבים. המשקה טעים, אחוז האלכוהול המרשים לא מורגש. התחלה טובה לארוחה.

החלטנו להתחיל עם שולחן סלטים. הסלטים ניתנים להזמנה בתור יחידים, אבל אנחנו החלטנו ללכת על חצי שולחן הכולל 7 סלטים. בדיעבד גילינו שהמנה מיועדת ל-4 סועדים, אבל הצלחנו להתמודד איתה בהצלחה. הסלטים, בדומה לשאר המנות בתפריט, נקראים בשמות הגרוזינים שלהם. רק סלט הסלק נקרא בשם סלק אדום, מה שמעורר את החשד שהוא לא גרוזיני... לפחות זה היה הסלט היחיד שהצלחנו לומר את שמו. 

פותחים שולחן - סלטים במבט על

המנות הראויות לציון היו גלילות החציל במילוי מחית אגוזים והפריג'אני- שכבות חציל בתערובת אגוזים עשבי תיבול ורימונים. 2 מנות החצילים היו המצטיינות מבין הסלטים, טעימות, לא שמנוניות למרות החציל המטוגן ובתיבול מדויק וייחודי. אלה גם היו הסלטים שהמלצר המליץ עליהם. סלט הסוקו, סלט פיקנטי חם עם פטריות טריות היה מוצלח, וסלט הקירקאז'י- סלט שעועית אדומה עם אגוזים, כוסברה ופטרוזיליה טעים לאוהבי השעועית האדומה שאני לא נמנית ביניהם.

יחד עם הסלטים הגיעו 2 לחמים גיאורגים קטנים (שוטיס פורי) ורוטב גיאורגי כלשהו. הרוטב היה בטעם רסק עגבניות, ולטעמי לא היה אכיל. עדי אכל ממנו בהנאה. הסלטים מגיעים במנות קטנות ועולים 25 שקלים בממוצע. לא משתלם בעיני לשלם מחירים כאלה לצלחת קטנה עם קצת סלק מבושל ואגוזים, או כרוב וגזר עם שמיר, מה גם שרוב המנות לא מיוחדות. בפעם הבאה לא אפתח שולחן, אלא אלך על מנות הסלט המומלצות לפי המלצר שעשה עבודה טובה עם ההמלצות לאורך כל הארוחה.

המשכנו את הארוחה עם מאפה צ'יבוריאקי- הגיעו 2 סהרוני בצק מטוגן במילוי בשר. הבצק היה פריך ומילוי הבשר היה מוצלח. זו הייתה המנה המוצלחת ביותר שאכלנו. התרגשתי כ"כ מהמנה ששכחתי לצלם אותה... יש עוד מנות מאפים מסקרנות בתפריט שאנסה בפעם הבאה שאגיע.

למנה עיקרית, ואחרי שכבר היינו מלאים מהסלטים, הזמנו מנה אחת. בהמלצת המלצר הזמנו שצ'אמדי- קדרת עגל ושזיפים בתיבול גרוזיני.  המנה הייתה טעימה, טעם השזיפים היה חזק, הבשר היה רך והתיבול היה ייחודי. 

לאחר כל האוכל הנ"ל היינו שבעים מאוד, אבל לא רצינו לוותר על קינוח. חבל, כי אחרי הארוחה הטובה הקינוח היה נפילה. הזמנו מנה של בלינצ'ס ממולא באגוזים וסורבה. המנה שהגיעה נראתה טוב, אבל זה היה הדבר היחיד שהיה טוב בה. את טעם הסורבה לא היה ניתן לזהות. שאלנו את המלצרית שאמרה שזה סורבה מנגו. סורבה מנגו צריך להיות צהוב ובטעם מנגו, והסורבה שקיבלנו היה ורדרד בטעם לא מוגדר. כדור הסורבה היה מונח על אגוזי מלך טחונים. לא היה קשר בטעמים, אולי אם האגוזים היו עם מעט סוכר הם היו יותר קשורים. הבלינצ'ס היה סביר, אבל המילוי היה לא טעים. לא ברור לי מה היה שם, אבל אגוזים לא היו. לא סיימנו את המנה המאכזבת הזו. חבל, בהשקעה קטנה ניתן להגיש סורבה באיכות טובה, להשקיע קצת יותר במלית ולהגיש מנה מכובדת.

הקינוח. מעניין שהסורבה נראה צהוב, זה לא היה הצבע שלו.

לסיכום, מסעדת ראצ'ה היא מסעדה גרוזינית נחמדה שעיקר מעלתה באווירה. מומלצת למי שרוצה לחוות את גרוזיה בישראל. כדאי לדבוק להמלצות המלצר כי יש מנות מוצלחות יותר ופחות, והמנות שהוזמנו בהמלצתו היו טובות מאוד.

תודה לעדי על ההגרלה, בזכותך הבנתי שאומנם לאכול במסעדות אני אוהבת, אבל לכתוב ביקורת אח"כ זה פחות בשבילי. אני בחיפוש אחר מקצוע חדש שאפשר לחלום עליו, אשמח להצעות.