שפדוני

מסעדת שפדוני היא מסעדה עם אומץ. אומץ עסקי להיפתח בזמן הקורונה, משולב באומץ קולינרי להרים מסעדה עממית ויוקרתית בו זמנית. לשם סיקור המקום גייסנו את שראל קדוש, כלכלן אמיץ בימים וכדורגלן אמיץ בלילות.

תחילת הערב כבר בישרה טובות. נמצאה חניה קרובה פנויה, מצרך נדיר בסביבות שוק מחנה יהודה. בזכותה הקדמנו להגיע למסעדה ועלה חשש שנעמוד להמתין בקור הירושלמי עד שתגיע השעה להיכנס, אבל הכניסו אותנו מיד והושיבו בשולחן היחיד שהיה פנוי.

מסעדה מלאה היא כבר סימן טוב ובשפדוני תפס אותי מיד הריח. ריח טוב של בשר על האש, ריח שעושה חשק אבל לא מחניק. יחד עם המיזוג במידה הנכונה והתפריט שהגיע מיד אפשר לסמן V גדול על השלב הראשון.

רפדוני בסלטים, שפדוני בבשרים

שפדוני היא מסעדה בת שתי קומות כאשר הראשונה בגובה הרחוב, מטרים ספורים ממסילת הרכבת הקלה ואותה חולקים המטבח ומספר שולחנות. החלק המרכזי התגלה בקומה למעלה, קומת ישיבה גדולה ושקטה ובה גם מרפסת סגורה המשקיפה על הרחוב ההומה.

התפריט שהגיע מיד התחיל להסביר את הקונספט של שפדוני: למעוניינים היא סטקייה לכל דבר, למעוניינים במשהו שונה היא מעניקה הרבה מעבר. לצד מנות מיוחדות בטווחי מחירים רחבים יש גם אפשרויות של שיפודים עם לאפות וסלטים. כדי לפתור את ההתלבטות הלכנו על אופציית הגם וגם: מנות ראשונות ועיקריות ולצדן פלטת סלטים גדולה עם לאפות.

כל ההזמנה עברה למטבח יחד, עד כאן הגיוני. מה שהיה קצת מוזר זה שהמנות הגיעו סמוכות מדי אחת לשנייה. אני לא חושב שזה מתוך ניסיון לזרז אותנו, אלא יותר כמו חוסר ניסיון של המלצרים שרובם אכן נראו בני עשרה, אם כי כולם התאמצו והיו מאד נחמדים.

מנה ראשונה ראשונה בדרך

ראשונה הגיעה צלחת כנפיים. כנפיים זה מאכל שאין סיבה ליפול בו אבל בהחלט יש מקום להפתיע, הכנפיים של שפדוני היו טובות מאד אך לא מיוחדות. הרוטב היה מתוק וטוב, ולי אף פעם אין בעיה עם קצת שומשום מעל. מיד אחריה הגיעה הראשונה השנייה – עראייס. רבעי פיתות חרוכות היטב בתוכן בשר כבש בדיוק במידה, נשאר רך וטוב והראה על תשומת לב מקסימלית אישית בכל חתיכה. עראייס הוא אחד הפייבוריטים בבית שלנו וכאן אכלתי את אחד הטובים ביותר, מה גם שהגיעו איתו תפוחי אדמה על מנגל (שהתבררו כמוטיב חוזר בהרבה מנות של שפדוני) שהיו גם הם מצוינים.

הלאפות ופלטת הסלטים הגיעו – 9 סלטים מגוונים, עושים רושם של רצון לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי – החריף לא מדי חריף, החמוץ עדין, החצילים בגרסה המוכרת ביותר, וכרוב אדום במיונז הוא תמיד כרוב אדום במיונז. הלאפה טרייה וטובה, יצאה מהתנור בדיוק בזמן לפני שהפכה קשה ביותר מדי מקומות.

שיפודים בצד, הגיע זמן הסטייק.

העיקריות כאמור הגיעו מיד אחרי בלי לתת זמן לעכל (תרתי משמע) כך שבמשך רוב הערב השולחן היה עמוס צלחות. אחרי שהתלבטתי בין אנטריקוט לצלעות, פתר לי מנהל המשמרת את הבעיה כשסיפר שאין היום צלעות, ורק טוב יצא לנו מזה. הסטייק הגיע עם צ'אנקים מצוינים וירקות נוספים בגריל והיה מהטובים שאכלתי בשנים האחרונות. המדיום שביקשנו היה בדיוק מדיום, הנתח שילב מעולה בין בשר לשומן, הירקות השתלבו מצוין עם רוטב היין האדום. סטייק מעולה, כמה טוב ללכת על הבייסיק.

אחרון חביב הגיע ההמבורגר. רבים יחלקו עליי, אבל במקום חדש אני בדרך כלל מזמין המבורגר – קשה ליפול, כמעט תמיד יעשה את העבודה, ואפשר יהיה להתרשם מטוויסטים מיוחדים. הטוויסט של המבורגר יאכטה בשפדוני (דרגה אחת מעל ההמבורגר הבסיסי) מגיע כבר בהגשה, עם לחמנייה יפהפייה מבצק חום כהה מאד. לצד ההמבורגר הונחו צ'יפס תפוחי אדמה בשרני ושערות בטטה מטוגנות דקות מדי, בעובי שיותר מתאים לסלט ופחות להרים ולטבול ברוטב. הכריך עצמו עם כמות מינימלית וטובה של ירקות ורטבים. רואים שהשף סומך על הבשר שלו שיהיה מספיק עסיסי ולא יהיה צורך בתגבור – אני בעד – העיקר בכל ביס צריך להיות הבשר. הקציצה לצערי נצלתה על אש חזקה מדי – הצדדים החיצוניים היו חרוכים בעוד בפנים היה לא מספיק מוכן. ועדיין גם זו מנה טובה מאד, הקציצה גדולה, הלחמנייה טובה וגם כאן הצ'אנקים טובים מאד. 

יאמבורגר!

אלמלא המחויבות לקוראי הבלוג ולעדי, אני מודה שבשלב הזה או אפילו כמה ביסים לפני כמה הייתי מסיים את הערב, אבל חוק זה חוק וצריך להתרשם גם מהקינוח. גם בתחום הזה אני אדם סולידי ובדומה להמבורגר, במקומות חדשים אני בדרך כלל אלך על הפשוט והמוכר או בשמו המקצועי – סופלה. כאן התפריט גירה אותי יותר וכשבאתי לומר למלצר שנלך על הכנאפה הטבעונית, יצא לי מהפה 'כדור גלקסיה' – כדור שוקולד קריספי בתוכו קראמבל פריך, לצד קערת שוקולד חם, כדור גלידה ועליו רוטב פירות יער. הקינוח היה מצוין, רוטב פירות היער בלט מאד וכל המרכיבים השתלבו יפה בכל כפית עם השוקולד החם המצוין. בתוך הבעייתיות המובנית של קינוחים פרווה – שפדוני עושים עבודה טובה מאד.

באופן כללי נראה ששפדוני מנסה וגם מצליחה להיות גם וגם – אופציה לשיפודיה מהירה ואופציה למסעדה לישיבה של ערב שלם. מגוון המנות רחב וגם סקלת המחירים. שפדוני משדרת שאין צורך לנסות להתחכם – לא בעיצוב, לא בתפריט ובעיקר לא באוכל – חומרים בסיסיים וטובים מוציאים תוצאות טובות וטעימות. אני התחברתי לפשטות במובן הטוב של המילה, הרגשתי שנותנים לחומרי הגלם הטובים לעשות את שהם עם סיוע קטן ולא מתאמץ. בשורה התחתונה היו לי הרבה מאד ביסים הערב, וכולם היו טובים מאד.

לאתר מסעדת שפדוני